שלום רב קוראנו היקרים

 

"כל העולם כולו גשר צר מאוד"

אמר רבי נחמן מברסלב.

כל יום אנו מהלכים על גשר חיינו

כל יום מצליחים להשיג עוד התקדמות.

אך לעיתים, האתגרים וההתמודדויות מצריכות

חיפוש מתמיד אחר פתרונות ומציאתם.

לאחר שהצלחנו אנו מסתכלים לאחור

ולעיתים איננו מאמינים שהצלחנו.

 

תמיד צריך לפנות כלפי עתיד,

עם התובנות מן העבר כדי להשיג הווה ועתיד

טובים יותר מלאים יותר ומספקים יותר.

 

גשר

ליאופולד סטאף

 

לֹא הֶאֱמַנְתִּי,

בְּעָמְדִי עַל גְּדַת הַנָּהָר,

הָרָחָב וְהַסּוֹחֵף,

שֶׁאַעֲבֹר גֶּשֶׁר זֶה,

הַקָּלוּעַ מִקָּנֶה דַּק, שָׁבִיר

קָשׁוּר בְּסִיבִים.

פָּסַעְתִּי קַל כְּפַרְפָּר

וְכָבֵד כְּפִיל

הָלַכְתִּי בּוֹטֵחַ כְּרַקְדָן

וּמִתְנוֹדֵד כְּעִוֵּר.

לֹא הֶאֱמַנְתִּי שֶׁאַעֲבֹר אֶת הַגֶּשֶׁר הַזֶּה.

וּבְעָמְדִי כָּעֵת בַּגָּדָה הַשְּׁנִיָּה,

אֵינִי מַאֲמִין  שֶׁעָבַרְתִּי אוֹתוֹ.

תורגם מפולנית לעברית על ידי רפי ויכרט
מתוך הספר 'אחרי מהפכות רבות', הוצאת כרמל                                                                                                                

 

ליאופולד סטאף

 (1878 - 1957) היה משורר פולני מועמד לפרס נובל.

ספר שיריו "הגביע של לבי ושירים אחרים" ראה אור בהוצאת ירון גולן ושיריו פורסמו באנתולוגיה של שירה פולנית "אחרי מהפכות רבות" שראה אור בהוצאת כרמל.

 

 

 

 

 

שבת שלום

 

גדי ליאון

העורך

 

הנש"ר פגש את "הזקן מנהריים"

 

במפגשי נש"ר השבוע הצגנו את מפת שירי העמק, שירים אשר באמצעותם נעמיק את הכרותנו עם העמק בו אנו חיים.

 

המפגש החל בחזרה על הקנון של "ציפורי נחמדת" כולל עם תנועות הידיים המלוות שעבד מצוין בכל המפגשים.

 

המקום הראשון אותו הכרנו באמצעות שיר הינו "שיר הרשת", הלא הוא "הזקן מנהריים" ,– פנחס רוטנברג, מייסד תחנת הכח בנהריים.

צפינו בסרטונים המציגים את תהליך ההקמה והפעלת התחנה, מוזמנים לצפות בהם גם אתם, כעת.

סרטון על הקמת המפעל – לחצו כאן

סרטון על הפעלתו – לחצו כאן

 

באמצעות השיר ולחנו התוודענו למקצבים ולהפסקות המוזיקליות, להן צירפנו מחיאות כף.

מוזמנים לצפות בביצוע השיר עם ילדי כיתתה של המורה אילת.

לחצו כאן לצפייה

קצבו המהיר הכניסו אותנו לאווירת עשיה וחזרנו על "אילו ציפורים" עם תנועות ידיים, תוכלו לצפות בשני הסרטונים האחד עם ילדי כיתת המורה קרן והשני עם ילדי כיתת אילת.

לצפייה בביצוע עם ילדי כיתת קרן לחצו כאן

לצפייה בביצוע עם ילדי כיתת אילת לחצו כאן

 גם השיר "ניצוץ האהבה" עליו חזרנו בשירת מענה הכניס לאוירה שמחה.

החברות  הבין-דורית הולכת ומעמיקה כפי שכבר החלה במפגשים הקודמים.

 

בשבוע הבא במפגשי השירה נתוודע לשיר נוסף משירי העמק ולסיפור שמאחוריו...

 

על כך נספר בפעם הבאה...

 

 

גדי ליאון

רכז מיזם נש"ר

בית גיל עוז

 

גילה ושמחה בחבורת הפיוטים

 

השבוע נבחרו שלושה פיוטים מלאי שמחה וקצב.

החלנו את המפגש בפיוט "נגילה הללויה" אשר נכתב בידי הפייטן אשר מזרחי, מן המוכרים והפופולאריים במסורת הספרדית הירושלמית. פיוט זה מבטא במילים פשוטות את עומק הכיסופים לגאולה המלווים את העם היהודי בכל דורותיו.

 

לעיון במילות הפיוט לחצו כאן

לצפייה בביצוע החבורה שלנו לחצו כאן

 

המשכנו לפיוט המיועד למוצאי השבת "לנר ולבשמים" שנכתב בידי רבי סעדיה בן עמרם בתימן במאה ה- 17. שמו של הפייטן נחרז באקרוסטיכון ראשי הבתים. יש השרים אותו לפני ההבדלה כהקדמה לטקס ויש השרים אותו לאחריה.

לעיון במילות הפיוט לחצו כאן

סיימנו את המפגש של החבורה בפיוט לשמחות ובעיקר לשמחת חתן וכלה "ישמח חתני". בפיוט זה ,אשר מחברו לא ידוע, מבקשים הסובבים את החתן שהבורא יעטפו בברכות שיגנו עליו ויצליחו את דרכו עם כלתו המיועדת.

לעיון במילות הפיוט לחצו כאן

 וכתמיד מוזמנים כולם להצטרף לחבורה למפגשים הבאים.

 

גדי ליאון

עורך "מעת לעט"

קולנוע אקשן !

סודות מאחורי הסרטים

המונחה בידיו האמונות של עפר קדר  

 

"חדר" – קנדה - אירלנד 2015

מבוסס על רב המכר בעל אותו שם. ג'ק הוא ילד בן 5, שבילה את כל חייו בשבי במרתף ומעולם לא ראה את העולם החיצון. כמה ימים אחרי יום הולדתו החמישי, ינסו ג'ק ואמו לצאת אל העולם שבחוץ.

 הסרט היה מועמד לפרס הסרט הטוב ביותר בטקס האוסקר 2016, ברי לארסון, זוכת פרס האוסקר 2016 לשחקנית הראשית הטובה ביותר על תפקידה בסרט.

 

 

 

 

לצפייה בקדימון לסרט לחצו כאן

 

להתראות בקולנוע

 

 

הסרט יוקרן באולם בית הספר "גאון הירדן"

שבקיבוץ נווה-איתן

ביום רביעי כ"ו חשון  - 15 בנובמבר

תחילת ההקרנה בשעה 10:20

סיום ההקרנה בשעה 13:00

 

מוזמנים לצפייה בסרט

גם חברים שאינם חברי החוג    

בעלות של 25 ₪

 

 

לכל שאלה ופרטים נוספים ניתן לפנות לרויטל 

 050-5230198     04-6757402

revitalfuks@gmail.com

 

 

החסידה מול ביתי...

 

זה היום השלישי שהחסידה הזו מגיעה להעביר את הלילה על צמרת העץ מול ביתנו.

ביומיים הראשונים השקעתי זמן ומאמצים כדי שאיזה גורם מוסמך יבוא לאסוף אותה. אתמול הוסבר לי על ידי פקח, נחמד ואדיב מטעם רשות הטבע והגנים, שכל עוד החסידה מסוגלת לעוף אסור לנסות לתפוס אותה, למרות שיש לה רגל פצועה.

היא נראית צעירה, על פי גודלה, נשרה מהלהקה שלה ומנסה לשרוד מיום ליום. בבוקר היא עפה אל בריכות הדגים הסמוכות ובערב בוחרת לתפוס מקום בטוח בגובה. זה מין הסתם מזכיר לה את הקן בו היא בקעה מביצה אי שם בצפון אירופה, מקום שטורפים לא יכולים לאיים עליה.

 היום קיבלתי את נוכחותה בשמחה, בלי לעשות טלפונים ובלי לשלוח הודעות. היא הפכה לחלק מהנוף הביתי, ואני מאחלת לה שהיא תתחזק, תתאושש ותוכל להמשיך את דרכה דרומה.

 

אולי היא תצטרף ללהקה חדשה שתקבל אותה בכנפיים פתוחות...אולי היא תעביר את החורף אצלנו, מי יודע, בינתיים היא דואגת לעצמה למים ומזון, הלוואי שיהיה לסיפור סוף טוב.

 

סוזאנה קוג'מן סינגליה

מסילות

"אור דולק בבית הכנסת"

 

"אור במקום חושך

תקומה במקום אבדן

לימוד תורה במקום חורבן"

כך פורסם לקראת אותו מוצאי השבת בקיבוץ שלוחות.

הקהילה התכנסה ובאה צעירים ומבוגרים ובית הכנסת התמלא מפה לפה. פתח את הערב הרב מכאל סטבון רב הקיבוץ וסיפר על היוזמה להדלקת האור הפיזי והרוחני בעקבות אותו הלילה לפני 79 שנים.עלה אחריו מוני (מיכאל) ערמון וקרא בהטעמה נפלאה את "מזמור שיר חנוכת הבית" ושלמה סמסון שיתף את הציבור בחוויות מאותו הליל בעירו. 

שלמה הציג בפנינו תמונה בה הוא נראה עם אחיו ודודתו שעל המדף מונחות שתי צנצנות קריסטל בהן שיחקו בתור ילדים כמדמות ספרי תורה במשחק "בית הכנסת" אותו נהגו לשחק.

שלמה ניסה לתת הסבר מדוע לקח למשטר הנאצי שש שנים מעליית המפלגה הנאצית לשלטון ועד לליל הבדולח וכיצד באופן פרדוקסלי "ליל הבדולח" למעשה סייע בהצלת מחצית מיהדות גרמניה שהשכילה להבין שכעת הזמן לצאת משם.

לצפייה בדבריו של שלמה לחצו כאן

סיים את הערב משה פורת בתפילה לשלום המדינה.

היתה זו שעה של חוויה משמעותית בין דורית שחיברה את הקהילה כולה לדעת מה שאירע ותפקידנו כיום למען העתיד.

 

השתתף צילם וכתב

 

גדי ליאון

עורך "מעת לעט"

ליל הבדולח - מחושך לאור

להדליק אור בבית הכנסת כדי לנצח את החושך - 79 שנים לליל הבדולח.  הקהילה היהודית בגרמניה ערכה "תיקון" לציון ליל הבדולח ובתנועת הקיבוץ הדתי מדליקים את האור בבתי הכנסת בקיבוץ ועורכים לימוד על מקומו של בית הכנסת בקהילה |

דליה יוחנן, מקיבוץ טירת צבי: "יש בזה סימבוליות מאוד חזקה"

מאת  : מרים הולצמן 08.11.2017  "דבר ראשון" http://www.davar1.co.il/93530/

ב-9 בנובמבר 1938, ט"ז בחשוון התרצ"ח, החל ליל הבדולח. בפוגרום מאורגן, שהתרחש במקביל בערים רבות בגרמניה ונמשך בחלק מהמקומות יומיים ואף שלושה, נרצחו כ-400 איש, ונהרסו בתי כנסת ובתי עסק יהודיים. ליל הבדולח היה גם האות לגרוש 30 אלף יהודים למחנות ריכוז. כאלף יהודים נוספים נרצחו במהלך המעצרים בעקבות אותו הלילה, ויש המעריכים שאף אלפיים.

היו אלו זכוכיות חלונות בתי הכנסת ובתי העסק היהודיים שנשרפו ונופצו ברחובות הערים, שהעניקו לאותו לילה מר את הכינוי 'ליל הבדולח'. אובדן הרכוש היהודי וכספי הפיצוי של הביטוח, הנאמדים במיליונים, הוחרמו על ידי המשטר הנאצי. בנוסף, בחלק מהמקרים נדרשו היהודים לשלם על הנזקים שנגרמו לבניינים שהיו בקרבת המבנים שנהרסו, ובכל מקרה היהודים היו אלו אשר נשאו בעלויות השיפוץ לאחר האירוע.

במוצאי שבת האחרונה, ט"ז בחשוון, התאריך העברי של ליל הבדולח, יזם 'איגוד רבני גרמניה' את אירועי "תיקון ליל הבדולח", בניסיון להוסיף קצת אור לחושך שנוצר לפני 79 שנה באותן הערים. בנוכחות של כמה אלפי משתתפים בכ-25 ערים, נערך לימוד משותף, במטרה לחזק את הקהילות היהודיות בגרמניה של היום. זו השנה הראשונה לציון ליל הבדולח באופן הזה, כשבמקביל נערכים אירועים אותם מקיימות הרשויות הכלליות בגרמניה.

יוסי הבלין, אב בית הדין בפרנקפורט סיפר, "אצלנו בקהילה התמקדו בלמידה בנושא החיבור בין אבות לבנים, בין הדורות. רצינו להראות שנקמתנו היא המשך שרשרת הדורות היהודיים". עוד מסר הבלין כי הוא מקווה שזו התחלה של מסורת חדשה.

להשאיר אור בבית הכנסת

בארץ, החליטה תנועת הקיבוץ הדתי לקדם יוזמה של חברת קיבוץ טירת צבי, דליה יוחנן, ולציין את ליל הבדולח בהשארת אור דולק בבתי הכנסת בקיבוציו, ובלימוד לתוך הלילה. יוחנן, מרצה ומורה לספרות, היסטוריה ואמנות, אשר אביה עבר את איימי אותו הלילה, יזמה בקיבוצה את חידוש אופן הציון הזה לליל הבדולח. שאת לאחר שבשנת ה-70 לליל הבדולח הסוכנות היהודית והרבנות יצאו בקריאה לבתי הכנסת להשאיר את אורותיהם דולקים במהלך הלילה בו חל ליל הבדולח.

מספרת יוחנן: "לפני תשע שנים ציינו כך את ליל הבדולח ומאז זה נשכח. אבל אבא שלי מאוד התרגש, וגם אני. לפני שנתיים החלטתי להחזיר את עניין השארת האורות ולהוסיף התכנסות בבית הכנסת ולימוד שעוסק במה שהיה ובמקומו של בית הכנסת בקהילה. השנה זו כבר תהיה השנה השלישית בקיבוץ טירת צבי".

"אני חושבת שזה מדליק, תרתי משמע" אומרץ יוחנן, "זה מרגש וגם פשוט לביצוע. יש בזה סימבוליות מאוד חזקה. מקווה שבעוד בתי כנסת יוסיפו להשארת האורות גם תוכן של שיחה ולימוד. יש תגובות יפות גם בארץ וגם בעולם. ברשת בתי הספר אמי"ת עושים את זה, וזה נהפך גם לערב שירה ולימוד."

אמיתי פורת, מזכ"ל התנועה מסר לעיתון 'mynet קיבוץ', "יצאנו בקריאה לקיבוצים השונים להיענות ליוזמת אנשי טירת צבי, ולהשאיר את אורות בתי הכנסת דולקים ביום חמישי הקרוב. ציון ליל הבדולח כתנועה מעביר בעינינו מסר חשוב: בזכירה יש את סוד הגאולה. חובתנו לומר לחברינו שחוו את אותו הלילה הנורא הזה ועודנו חיים בינינו, שהכאב שליווה אותם מאז ועד היום הוא גם כאבנו. מסר נוסף הוא לבני הקיבוצים שלהם אחריות על עתיד הארץ הזאת. שידעו מה היה ומה עוצמת המדינה. אנחנו מדליקים אור במקום חושך".

יומיים לפני אירועי ליל הבדולח, ב-7 לנובמבר, ירה הרשל גרישפין, צעיר יהודי גרמני בן 17 שנמלט לפריז, בפקיד בשגרירות הגרמנית בצרפת. הירי היה בתגובה לסבל אותו חוותה משפחתו כאשר גורשה על ידי המשטר הנאצי חזרה לפולין. אירוע זה היווה תירוץ מספיק בעבור השלטונות, שלא היו מרוצים מקצב ההגירה של היהודים אל מחוץ לגרמניה, ליזום את הפוגרום הנרחב והאלים. התנהגות הגרמנים בימי 'ליל הבדולח' הוכיחה למשטר הנאצי כי העם בשל לצעדים הבאים כנגד היהודים, ולמעשה משלב זה החלה החרפה והקצנה של פעולות הרדיפה, הרצח והשמד של המשטר הנאצי כנגד היהודים.

 

זריעה במקום הגידול

 

מתוך ההנחה שנזרעו הצמחים במקום הגידול, כגון תורמוס, כובע הנזיר, פרג תרבותי, טופח ריחני וציפורני חתול, ויש כבר נביטה יפה, כעת נותר לעודד אותם לפני העונה הקרה.

כל עוד אין גשם מעל 20 מ"מ, יש להשקות ולנכש עשבים שוטים שנובטים כעת. לאוורר את הקרקע בעדינות כל עוד הצמחים מאפשרים, בלי לפגוע בהם.

בגינות שלא קיבלו קומפוסט לפני הזריעה, אפשר להוסיף קומפוסט לפני פעולת האוורור וניכוש העשבים השוטים, כדי להצניע ולאפשר חלחול מי הגשם.

בגינות שהרקפות הנצו – לשים לב שיש גם נבטים מזרעים שנשרו בעונה הקודמת. אפשר להעתיק אותם כעת בזהירות רבה.

מומלץ לסמן אותם ולהעתיקם רק בשנה הבאה כאשר יהיו מספר עלים ולא רק נבט עם עלה אחד.

 

ב ה צ ל ח ה

 

על יעקב אורלנד והמחזה "כטוב בעיניכם"

 

לאחרונה הופיעה ביוגרפיה עשירה ומקסימה שכתבה תמר וולף-מונזון על יעקב אורלנד (מעמודי התווך של השירה העברית במאה ה- 20). כיוון שראינו לפני שבוע את ההפקה המקורית והמעניינת של ה"קאמרי" כטוב בעיניכם" בתרגומו של דן אלמגור, אביא קטע (מנוסח על פי דרכי) מתוך הספר, הקושר את חייו למחזה.

 

בשנת 1939 בשהותו בלונדון חווה אורלנד סיפור אהבה לנערה בשם רוז כרומצ'נקו. בספר שהוציא ב- 1946 "שירים על עיט ועל יונה" מפרסם אורלנד במחזור שירים "עלים מיער ארדן" שיר המתייחס לסצנה מרכזית במחזה. רוזלינד המחופשת לגבר פוגשת באורלנדו המאוהב בה, אך אינו מכירה בתחפושת. אורלנדו מבטא את אהבתו בכותבו שירי אהבה על גזעי העצים ביער ארדן. במערכה השלישית של המחזה אורלנדו תולה גליון נייר עליו חרט שיר אהבה לרוזלינד.

אורלנדו מתרגם בספרו קטע זה לעברית (עמוד 80 בספרה של תמר וולף-מונזון).

 

אוֹרְלַנְדו: הוׁ רוֹזַלִיְנד, עֵצִים יִהְיוּ סְפָרַי

וּבְעַנְפֵיהֶם הֲגִיגָתִי נֶחֱרֶתֶת,

עֲדֵי כָּל עַיִן שתֹחַז בִּיעָרִי –

אֲצִילוּתֵךְ תִּרְאֶה, סָבִיב נִבֶּטֶת,

 

רוזלינד: רוּץ, רוּץ, אוֹרְלַנְדו; חֲרֹת בְּכָל אִילָן,

יָפְיָה וְזַכוּתָהּ שֶׁאֵין לְהַמְשִילָן

 

יעקב אורלנד המשורר מצטט את מחזהו של שקספיר אודות אהבתם המופלאה של הזוג אשר ברח ליער מפני עצמת שליטי העיר. השמות של אורלנדו ורוזלינד הולמים להפליא את שמות הנאהבים יעקב אורלנד ורוז.

אהבתם של אורלנד ורוז פרחה כשאורלנד למד באקדמיה המלכותית לדרמה בלונדון. המציאות והדמיון מתערבבים והמחזה השקספירי משקף על פי מבטו של הכותב עצמו את אהבתו באותו זמן.

יעקב אורלנד עצמו מבטא זאת בשירו (עמודים 79-80 בספר)

 

אוּלַי נֵשֶׁב פֹּה וְאָשִירָה לַךְ בַּלַדוֹת,

אוּלַי אֶשָּׂא אוֹתְךָ לַיַּעַר וְנָלִין,

לְכִי אֵלַי, קִרְאִי לִי: אוֹרְלַנְדו -

וְאָנֹכִי אֵלַיִךְ - רוֹזַלִיְנד.

פֹּה שׁוּב נוֹפַי הַיְּעָרוֹת אֲשֶׁר זָנַחְנוּ,

פֹּה שׁוּב שׁוֹתְקִים הָאֲגַמִּים מֵאֵין הַשִּׁיר,

אַךְ אָנוּ אֶת הַשִּׁיר עוֹד לֹא שָׁכַחְנוּ

וְזֶה יוֹמֵנוּ גֵּא עוֹד וְצָעִיר.

 

עַד הִשְׁקִיעָה הָאַחֲרוֹנָה, עַד מוֹת הַסַּהַר,

עַד הַנָּמֵר הָאַחֲרוֹן בְּתוֹךְ הַיַּעַר

נֹאהַב עוֹד, נֶעֱגַב עוֹד וְנִצְעַד עוֹד

אַל נוֹף הָאֲגַמִּים והַבַּלַדוֹת.

 

ספרה של תמר וולף-מונזון גדוש תיאורים מופלאים ומאיר את דמותו המורכבת והעשירה של איש יחיד ומיוחד זה. כותרת הספר אכן מתאימה לו: " בָּהִיר וְגָבוֹהַּ כְּזֶמֶר ".

אבישג

 

פַּעַם הָיִיתִי בְּתֵימָן

לחן ומילים עממים

פַּעַם הָיִיתִי

פַּעַם הָיִיתִי בְּתֵימָן

שָׁם רָאִיתִי

שָׁם רָאִיתִי [כּוּשִׁי]  קָטָן

וְהוּא לוֹבֵשׁ כּוֹבַע לָבָן

וְהוּא יִהְיֶה לְרוּתִי חָתָן!

[בעברית תקנית יש לומר כמובן "חובש כובע"]

לצפייה בביצועה של שרה יערי – לחצו כאן

הטקסט תועד לראשונה ב"רשומות: מאסף לדברי זכרונות, לאתנוגרפיה ולפולקלור בישראל", הסדרה החדשה,כרך ד' [תש"ז], עמ' 191, מתוך אוסף יעקב צדקוני. צדקוני שמע את השיר מילדי בית-ספר עממי (=יסודי) בתל אביב. שם תועדו גם מאותו מקור "אני עומדת במעגל" ו"על שפת הנחל".  עם זאת, לפי עדות שושנה טשרנוביץ, יהודית דורון, נחמה מיוחס או רות גורדון (לא ברור מי מהן דוברת) השיר ותיק מאוד (מתייחסות כנראה לשנות העשרים או תחילת שנות השלושים) (תזמון 1:32:00)

 

 אֲנִי עוֹמֶדֶת בַּמַּעְגָּל

וּמַבִּיטָה סְבִיבִי

אֲנִי מוֹשִׁיטָה אֶת יָדִי

לַחֲבֵרָה שֶׁלִּי

בַּיַּעַר, בַּיַּעַר, בַּיַּעַר

נִרְקֹד, נִרְקֹד

בַּיַּעַר, בַּיַּעַר, בַּיַּעַר

נִרְקֹד!

חלקו הראשון של הלחן מופיע בשינויים קלים גם בלחן האוקראיני "אביגיל" (ראו שם הרחבה על מקור הלחן) באתר "זמרשת"

להאזנה לחצו כאן

ובווריאנטים הקרובים "בא הכלב" ו"חור בלבנה" (לחן לא ידוע). עם זאת, לפי שני מקורות מוצא השיר אחר - בשירון "הגן רוקד" (מפעלי תרבות וחינוך, תשל"ח) רשום כי "הלחן סקנדינבי, המילים: תרגום מלועזית" ומנשה גפן כותב כי "חרוזים אלה הם העתקה מיכנית של זמר-מחול שוודי" (ולא ברור אם הכוונה גם ללחן). ראו "זמר עם מהו" בתוך "מתחת לעריסה עומדת גדיה: בנתיבי הזמר היהודי", עמ' 238.

לצפייה בביצוע השיר לחצו כאן

עוזי ואופירה גלוסקא וריקי מנור ודודו זכאי "אני עומדת במעגל" מתוך האלבום "שירים ראשונים לפעוטות"

(תודה לאורי יעקובוביץ' על הבאת זיהוי הלחן האוקראיני [מטעם ד"ר בתיה באיאר ז"ל] ועל הבאת המקורות הטוענים למוצא שוודי-סקנדינבי.) 

 

ביצוע השיר הרוסי Как во нашей деревушке Нова новина  ("כך זה בכפרנו נובינה החדש"). לצפייה לחצו כאן

 

מהאתר "זמרשת" [באדיבות יוסף אלון]

 

 

פרשת "חיי-שרה"

פרשת 'חיי שרה' רצופה בהדגשת הקשר של אברהם ומשפחתו לארץ ישראל.

פתיחתה של הפרשה בקניית מערכת המכפלה, קניין ראשון 'בכסף מלא' של שדה ואחוזה בארץ ישראל על ידי אברהם אבינו. המשכה של הפרשה בהשבעת אברהם את עבדו שיביא אישה לבנו, ליצחק, משלב גם הוא את הזיקה העמוקה של אברהם לארץ ישראל, עד כדי שהוא מוכן לוותר על ייחוסה של האישה, ובלבד שלא יצא יצחק מהארץ: "וַיֹּאמֶר אֵלָיו הָעֶבֶד אוּלַי לֹא תֹאבֶה הָאִשָּׁה לָלֶכֶת אַחֲרַי אֶל-הָאָרֶץ הַזֹּאת... וַיֹּאמֶר אֵלָיו אַבְרָהָם:  הִשָּׁמֶר לְךָ פֶּן תָּשִׁיב אֶת בְּנִי שָׁמָּה". לקראת סיומה של הפרשה ולקראת פטירתו, אברהם אבינו מבהיר את מעמדה של הארץ בעיניו ואת שייכותה ליצחק, כאשר לבני הפילגשים הוא נותן מתנות, ושולח אותם מֵעַל יִצְחָק בְּנוֹ...  אֶל-אֶרֶץ קֶדֶם. אף בני ישמעאל, שהיה אהוב על אברהם, והמגיע לקבור את אביו ביחד עם יצחק, מתוארים בפסוק החיתום של הפרשה ככאלו השוכנים 'מֵחֲוִילָה עַד שׁוּר אֲשֶׁר עַל פְּנֵי מִצְרַיִם בֹּאֲכָה אַשּׁוּרָה' (ככל הנראה תיאור של מדבריות דרומית לארץ ישראל).

 

חיבור זה של עם ישראל לארץ ישראל הודגש מאוד בתשובותיו של הרב אליעזר יהודה וולדנברג, שנפטר לפני עשר שנים בדיוק. הרב וולדנברג היה פוסק ודיין, ולא הרבה בכתיבה הגותית או פרשנית. אך בתשובה ארוכה ומפורטת הנוגעת למצוות יישוב ארץ ישראל מבאר ה'ציץ אליעזר' (כך כונה, על שם סדרת ספרי תשובותיו בהלכה) את התחדשותה של המצווה הכללית ליישב את הארץ 'מאז פקד אותנו ה' לטובה ליתן לנו שם ושארית בארץ קדשו, להיות אדונים בה... ושערי הארץ נפתחו לרווחה'.

על הקמת המדינה כתב: "בשוב ה' את שביתנו כאפיקים בנגב, וזכותו אותנו ברינת הקוצר אחרי הזריעה בדמעה, באתחלתא דגאולה, בתקומת מדינתנו על חלק מאדמת קדשנו עם ממשל עצמי משלנו, אשר למרבה הפלאות גם בגויים יצביעו עלינו ויאמרו: 'הגדיל ה' לעשות עם אלה'".

 

בתשובתו ההלכתית הוא מצטט דברים שכתב החת"ם סופר (הרב משה סופר, מגדולי הפוסקים לפני כמאתיים שנים, שעמד בחזית היהדות שומרת ההלכה והמסורת נוכח הרפורמה באירופה) ביחס לעבודת האדמה בארץ ישראל. כך כתב החת"ם סופר ביחס למחשבה שלימוד תורה חשוב יותר מחקלאות בארץ ישראל:

העבודה בקרקע גופה מצווה משום יישוב ארץ ישראל ולהוציא פירותיה הקדושים, ועל זה ציוותה התורה 'ואספת דגנך'...

וכאילו תאמר לא אניח תפילין מפני שאני עוסק בתורה?

הכי נמי (=כך גם) לא יאמר לא אאסוף דגני מפני עסק התורה

על דברים אלו כתב ה'ציץ אליעזר:

"הדברים כשלעצמם אשר משמיענו בזה החתם סופר, הרי נפלאים מאוד ומסולאים בפז, ונדמה שחובב ציון גדול ביותר שבמציאות לפי המושג בדורנו, שהוא עם זה יהודי חרדי - לא היה מעז להעלות על דעתו, ומכל שכן להוציא מפיו דברים כאלה... ואם אנו שומעים בכל זאת כדברים האלה מפורש יוצאים בקדושה ובטהרה מפי... רבן של ישראל החת"ם סופר- הרי יש בהם בהרבה לאין ערוך להוסיף עז ועצמה, עידוד ונוחם בידי אחינו החרדים לדבר ה', המתאגדים באגודות במטרה להיאחז על אדמת הקודש לעבוד את אדמתה ולהוציא פרי הילולים"

 

ננסה אכן לשאוב עידוד מדברים אלו, להעמיק את תחושת הביתיות בארץ, 'להיאחז בה ולעבוד את אדמתה', ולספוג גם מהאומץ, רוחב ההיקף, הכנות ורוח ההתחדשות שבדברי הרב וולדנברג.

 

שבת שלום, הרב אוֹרי ליפשיץ, רב טירת-צבי