שלום רב קוראנו היקרים

תשע"ז עומדת להיפרד מאיתנו

ושנת תשע"ח בפתח ממש.

אנו נושאים תפילה

שתתחיל בטוּבה, ושתביא עימה

בְּשׂוֹרָה של חדווה ושלום.

 סוף קיץ שקיעה בחוף דור הינדא גלסנר עין-הנצי"ב

שנה שתתחיל בבטחה,

שתאפשר לנו צמיחה ויצירה.

 

 

"...עוד שנה שמתחילה לאט, 
עוד שנה שמתחילה היום לגדול, 
היום זוחלת ומחר פתאום 
תגיד שלום, כמו חלום. 
ממהרת לדרכה, 
והנה היא עולה עולה. ..."

 

ונוסיף עוד לאחל

 

"הלב פתוח, הלב מקשיב
הלב מבין הכל 
פשוט, מאיר, נכון
הלב דובר אמת, הלב טהור
והוא נפגש עם הכל בתמימות 
והוא מלא באור..."(ניה טוקייר)

לב שיהא פתוח

לקבל את האחר, את השונה

ושהמפגש הזה יהיה מלא באור.

 

מוזמנים לצפות בשיר "הלב" של יונינה

 

 

גדי ליאון

העורך

"שומרי סף" יום השתלמות מיוחד בבית גיל עוז

 

ביום ד' ט"ו באלול, 6 בספטמבר,  התקיים בבית גיל עוז יום השתלמות בנושא מניעת אובדנות בקרב אוכלוסיית הקשישים.

יום השתלמות חשוב זה התקיים כחלק מסדרת מפגשים לאנשי מקצוע מתחומים שונים בתחומי הַרָשוּת של המועצה האזורית בעמק המעיינות. המועצה שלנו חברה לתכנית הלאומית למניעת אובדנות וחרטה על דגלה את הרצון להתוודע וללמוד על נושא האובדנות, והצורך בקבלת כלים ודרכי פעולה נכונים.

נושא האובדנות מעורר קושי וחשש בלב התושבים, גם אצל אנשי המקצוע. מכאן הצורך הגדול ללמוד כיצד לגשת לאדם האובדני, מה כדאי להגיד ומה לא וכמובן לאלו אנשי מקצוע ניתן ורצוי להפנותו.

 

התכנסנו אנשי מקצוע והעוסקים בגיל השלישי ללמידה משותפת. הגיעו מנהלי בריאות ורווחה, מטפלי שטח, אחיות המרפאה, מנהלי קהילה, מנהלי בתים סיעודיים, עובדים סוציאליים, מתנדבים, נציגי חברות סיעוד, עובדי חברות השמת עובדים זרים ועוד. כולם מוכנים להיות "שומרי הסף" למניעת אובדנות בקרב ותיקים.

 

חבצלת אסקרוב מאגף ההדרכה של היחידה למניעת אובדנות העבירה את ההשתלמות. חבצלת לימדה אותנו על התופעה, אוכלוסיות בסיכון, וניפצה מיתוסים רבים שרווחים בקהילה. באופן מוחשי למדנו כיצד מדברים על אובדנות ללא חשש, איך מסייעים לאדם עם דחפים אובדניים לפנות לעזרה ומיהם אנשי המקצוע היכולים לסייע ופעמים רבות למנוע את המעשה האובדני. ערכנו סימולציות בהדרכתה של חבצלת על מנת לתרגל מצבים מהשטח.

 

ללא ספק, זו היתה השתלמות מאוד משמעותית עבור כולנו. על אף הנושא הלא פשוט רגשית, יצאנו מחוזקים מהכלים החשובים שניתנו בידנו.

 

מכאן אני מודה מאוד לנוגה גיל ועפרה סתת וכמובן למשתתפי יום זה על הזדמנות שניתנה בידינו לקיים מפגש למידה כזה והמוכנות ללמוד יחד אצלנו בבית גיל עוז כיצד להעניק לוותיקנו את השירות המקצועי והמקיף ביותר.

כאן המקום להזכיר שעמותת גיל עוז שוקדת במשך כל השנה על נתינת המענים והטיפול הרגיש והמקצועי לותיקי העמק ובני המשפחה שמטפלים ביקיריהם.

 

בברכת שנה טובה ובריאה !

 

אניה סמליך, עו"ס

רכזת תכניות קהילתיות

טלפון- 04-6757419

נייד- 050-5340227

פקס- 04-6584874

דוא"ל -  anyacym@gmail.com

 

לטיול תערוכות יצאנו ... ציפורים מצאנו...

 

יצאנו לספוג תרבות ואומנות במספר תערוכות במוזיאון ארץ ישראל בתל אביב.

בבוקר יום שלישי, כ"א אלול, 12.9.17, עלו לאוטובוס כ- 30 איש חובבי אומנות ומתעניינים.

יצאנו לכבישי ישראל המפתיעים בכל פעם מחדש, פקקים... פקקים... ואפילו באזור העמקים.

אבל.... המורל היה גבוה והציפיות גבוהות!

 

בהיכנסנו לחלל תערוכת הנייר חשנו מייד את הקסם, 65 יוצרים ישראלים הפליאו ליצור בנייר וללמדנו כי אלף פנים לו. 

נייר שדוקרים בו והופך לתמונה מרהיבה, נייר שמותחים, נייר שמקפלים, נייר שמגלגלים, שמדביקים ויוצרים צורות ופסלים, נייר שגוזרים, נייר שמקמטים ונייר שצובעים.

פלא פלאים של דמיון ועמל כפיים.

קבלנו הסברים שהרחיבו את התמונה ועזרו להבין את גודל העשייה.

 

מהנייר עברנו לגוף האדם... לתערוכת הקעקועים -  קעקועים נמצאו כבר בגוף המומיות בקברים במצרים ועדויות להם נמצאו בתרבויות קדומות רבות. הקעקוע ציין מעמד, מעברים בחיים, תפילות ועוד. בתקופה המודרנית הקעקוע נחשב כמחתרתי, פריקי עד שנות ה-70 בהן חל שינוי הדרגתי ביחס לאנשים מקועקעים. ובשנות ה 2000 נמצא קעקוע על כל כתף רעננה, גב רחב ובשאר חלקי הגוף של בני נוער, צעירים וגם מבוגרים יותר. הקעקוע הפך חלק מחייהם של רבים.

 

וסיימנו בתערוכה של ציפורי הקרמיקה  - הציפורים שיצרו אזרחים ותיקים ברחבי הארץ. כל מרכז בחר מודל מסוים ועשה אותו באין סוף פרשנויות- צבעוניות וצורניות.

בית גיל עוז שלנו גם הוא היה שותף ועמדנו גאים ליד החלקה בה הוצגו "צפורי עמק המעיינות".

גאווה גדולה לראות את היצירות מהעמק על הדשא במוזיאון.

 

מוזמנים לטעום מעט מהסיור - לחצו כאן

נשארנו עם טעם טוב והחלטנו שנעשה גיחות נוספות במשך השנה.

מוזמנים.

 

ורד רוס 

קידום השירות וייזום פרויקטים

נייד: 050-8878881

לקראת השנה החדשה עם פנים לקהילה

 

שנת הלימודים בבתי הספר החלה בתחילת חודש ספטמבר ואנו שוב בחיבור הבין דורי הכה משמעותי.

 

כפי שפרסמנו בשבוע שעבר חודש הקשר עם תלמידי מכינת מצפ"ן בגאון הירדן וחמישה חברים חדשים (כולל אחד שכבר הכרנו בשנה שעברה) החלו את צעדיהם בבית גיל-עוז. אנו בטוחים כי צעדיהם במהרה יהפכו לבטוחים ושהם ירגישו בבית ואנו נחוש אותם כבני בית.

 

השבוע הצטרף אלינו, לבית גיל עוז, תלמיד מהשכבה הבוגרת של "בית ספר גלעד" שבחמדיה במסגרת ההכנה לחיי עבודה.

נער מסור, מסביר פנים וחייכני, מלא רצון לתרום ולסייע, וכבר ביומו הראשון החל לחוש בבית. אנו מאחלים לו ולנו שכל פעם ההתרגשות תהא כמו ביומו הראשון וכך גם מצידנו.

 

במסגרת הקשרים הבין-דוריים, כפי שכבר החל לפני אחת-עשרה שנים, הגיעו אלינו מעל לחמישים חברי מכינת העמ"ק, שהשנה עברה לקיבוץ כפר-רופין. חברי המכינה הגיעו לביקור בבית גיל עוז במסגרת סיור בכל מסגרות ההתנדבות שבעמק ואנו מחכים בציפייה דרוכה לקבוצת החברים אותה נכיר השנה. הצגנו בפניהם את פעילות הבית והעמותה בכלל. נשאלו שאלות והביעו ענין להגיע לכאן מספר לא מבוטל של חברים.

 

ובהמשך, אף ילדי מיזם נש"ר, יתחילו את דרכם בעוד כשלושה שבועות, אנו ממתינים להם עם לב פתוח.

 

שתהיה לנו שנה מלאה בקשרים בין דוריים פורחים ופתוחים.

 

 

גדי ליאון

מומחה שיקומי

מהנעשה בחבורת הפיוטים העליזה של ירון

 

במפגשנו השבוע עסקנו בשני פיוטים, האחד "יודוך רעיוני", פיוט ליום השבת, אותו חיבר ר' ישראל נג'ארה,  בן המאה ה 16-  , גדול משוררי ישראל במאות האחרונות,  מושר על ידי קהילות ישראל השונות בלחנים שונים .  אצל יהודי מרוקו הוא מופיע בסדר הבקשות לפרשת בא, אצל יהודי חאלב הוא מצוי בשירת הבקשות לשבת ויהודי בבל משוררים את השיר הזה במשך השבת. וכך גם קהילות אשכנז.

 

והשני, "אליך ה' נשאתי עיני", פיוט מתוך סדר הסליחות במנהגים הספרדיים, שמחברו אינו ידוע. הוא כתוב לפי סדר הא"ב ומשופע בשיבוצים מן המקרא, בעיקר מספר תהלים.

בדרך כלל מושר הפיוט לסירוגין ע"י סולן מתחלף וקהל. כיוון שהפיוט ארוך למדי ( 23 בתים) נהוג לחלקו בין קהל המתפללים,  בהם ילדים. הסולן התורן שר בית אחד,  הקהל עונה לו בשירת הבית הבא וחוזר חלילה.  

לא רק הסולנים מתחלפים אלא גם הלחנים.  מדי כמה בתים מתחלף הלחן,  בדרך כלל בהתאמה לטקסט – בתים שמחים יותר יזכו ללחן קצבי ובתים בעלי אופי של בקשה או תחינה יקבלו לחן נוגה ואטי במקצת. מבית לבית צוברת השירה תאוצה והפיוט מושר בעוצמה הולכת וגוברת.

 

והמשכנו בשני שירים מן המקורות – "יברכך ה' מציון" בלחנו של דוד ויינקרנץ, ו"מצוה גדולה להיות בשמחה תמיד" מתוך ליקוטי רבי נחמן מברסלב.

 

השירה והפיוט משרים תמיד אווירה של שמחה וזכרונות מבית אבא ושוב אנו מודים לירון על פעילותו הברוכה.

 

מוזמנים להצטרף ...  כדאי.

 

גדי ליאון

מומחה שיקומי

 

בחג הזה, אף אזרח ותיק לא נשאר לבד!

 

בערב ראש השנה משפחות מכל הארץ רוצות לשמח ולארח אתכם בערב החג.

 

אזרחיות ואזרחים ותיקים, מעוניינים להתארח בערב ראש השנה?

 

בשמחה!

 

חייגו אל המוקד הטלפוני של המשרד לשוויון חברתי 8840* או הירשמו בטופס הרישום המקוון ונתאים בין הפונים לבקשות שתתקבלנה.

 

 

 

כי את השנה הזו, פותחים יחד.

 

השיבוץ ייעשה בהתאם לבקשות ונתוני המשפחות והאזרחים הוותיקים הנרשמים. המשרד יעשה מאמץ לשיבוץ מלא של כלל הנרשמים.

 

 

בברכה

 

 

 

 

עירית גוטמן | מרכזת בכירה פניות ציבור

 

שלום לבואך שנה תינוקת - שלומית שניר

קול פעמוני כסף

של שנה תינוקת

נשמע בלאט,

משלהי הקיץ

המתנתי לך

עד הגיע ניחוחך

 מהרי- הגלעד.

 

את יום לידתך קדשנו

 בשני ימי חג

ואת שורה  בקרבנו

כלילת תום, צחורת כנף.

 

אחר ביקשנו, עליך ועלינו,

ביום הכיפורים,

שתמימותך תעיר לבנו,

ומעשינו יהיו טובים.

 

בסתיו נברא עולם,

אמרה אמי בחיוכה הרך

בסתיו נולדתן - את ואחותך

ובו - נכנסתן לחופה.

 

 

על לוח השנה

נרשמים ימינו

עונות מעבר

ענני נוצה.

 

שעון החורף

 חזר היום אלינו,

מותאם לעונה,

הרווחנו עוד שעה.

 

שלום לבואך,

שנה חדשה

מי ייתן ואורך בי יפציע,

 

שנת צמיחה ורווחה

שנת ביסוס ושלווה

ולשלום עם  עצמי

אגיע.

 

"גם בלי תפוח ודבש תהיה השנה הזאת טובה ומתוקה לנו"  

כרטיסי שנה טובה ממחנה ברגן בלזן

 

"אני אהיה השנה ילד טוב מאוד ואני כבר לא אבכה אף פעם"
כרטיס שנה טובה מרפאל דסברג, בן 8, ברגן-בלזן 1944

 

"השנה... כבר לא אציק לרפאל"

כרטיס שנה טובה משמואל דסברג, בן 10, ברגן בלזן 1944

 

שמעון דסברג ואיזבלה לבית פרנק התגוררו בחרונינגן ,הולנד,  שם שימש שמעון רב הקהילה. לשמעון ואיזבלה היו ארבעה ילדים – פאני (ציפורה) , דינה, שמואל ורפאל.

בשנת 1943 נשלחה משפחת דסברג למחנה המעבר ווסטרבורק ומשם ל"מחנה כוכבים" בברגן בלזן. למחנות  לקח איתו הרב דסברג ספר תורה, הודות לו עלה בידו לשמר את חובת הקריאה בתורה  והוא אף זכה להעלות נערי בר מצוה לתורה בתוך התופת.

בראש השנה של שנת תש"ה ( ספטמבר 1944), בברגן בלזן,  הכינו ילדי משפחת דסברג  'שנות טובות'. הם ציירו את סמלי החג- שופר ותפוח בדבש, קישטו בצבעים עליזים ואיחלו להוריהם שנה טובה יותר מזו שעברה עליהם.

רפאל, בן הזקונים בן ה-7 כתב בהולנדית:

"אני אהיה השנה ילד טוב מאד ואני כבר לא אבכה אף פעם".

פאני (ציפורה), הבת הבכורה כתבה בכרטיס שהכינה:

"גם בלי תפוח ודבש תהיה השנה הזאת טובה ומתוקה לנו" וסיימה בתפילה-"שיהיה במהרה בימינו שלום, שיהיה במהרה בימינו שלום ושנהיה מהר בבית עם כל המשפחה, לשנה טובה תכתבו".

אך הגרוע מכל היה לפניהם.  במהלך השנה מצב האסירים במחנה התדרדר. אבי המשפחה- הרב שמעון דסברג, אם המשפחה- איזבלה, וצעיר הילדים- רפאל, נספו במחנה. 
פאני, דינה ושמואל שרדו, ולאחר המלחמה עלו לארץ.

פאני שטאל (דסברג) מתגוררת בקיבוץ עי"ן הנצי"ב.  במסגרת יום איסוף שהתקיים בבית גיל-עוז שבעמק המעיינות היא מסרה עותק של ה'שנות טובות', ששמרה כל השנים מאותן שנים קשות.

  

"גם בלי תפוח ודבש תהיה השנה הזאת טובה ומתוקה לנו"
כרטיס שנה טובה מפאני דסברג, בת 13, ברגן בלזן 1944

 

 

 

הכנת הגינה לסתיו

טרם החורף, חלק ניכר מצמחי הקיץ מסיימים פריחה וחונטים פירות וזרעים.

לעקור את היבשים – לזבל בקומפוסט או זבל מטופל מהרפת, לאפשר לשמש לייבש ולחטא, אח"כ להפוך ולהצניע את הזבל. להשאיר את הרגבים ללא יישור מגרפה עד סוף החודש ולקראת הטמנת פקעות ובצלים. 

ב ה צ ל ח ה 

לצפייה בסרטון של כל המופע, (צילום ועריכה של ניר גושן), לחצו כאן

חוכמה מקדם (ספרו של הרב חזי כהן)

 

חזי כהן, בן למשפחה יוצאת עירק, שעלתה לארץ במבצע "עזרא ונחמיה". הוא נולד אחר שיצאו

 הוריו מהמעברה, אך הוא מעיד על עצמו כי הסיפורים על המעברה היו משרשי יניקתו התרבותית.

הרב חזי כהן מורה מופלא לתנ"ך, אשר זכיתי לשמעו במסגרת מדרשת עין-הנצי"ב, מלמד היום בישיבת מעלה הגלבוע.

 

אביו, כך מספר הרב חזי, אמר כי מי שיצא מהמעברה יכול להסתדר עם כל דבר בחיים. הרב חזי בעיני הוא דמות מופת של אדם אשר בנה את עולמו התרבותי בכשרון למזג את שרשי יהדותו המסורתית המזרחית עם החינוך האשכנזי. על פי עדותו חש כמו זר בפנימיה האשכנזית בה למד וחיפש את זהותו השרשית עם תרבות בית אבא.

דווקא בנסיונו להתערות בחינוך האשכנזי חידד את העצמת הזהות השרשית המזרחית. (בעקבות אתרוג כתב עת לעניני חינוך יהדות וחברה).

עתה הוציא ספר אשר שקד עליו חמש עשרה שנה. אנו עשירים בספרי אגדות חסידים, אגדות וסיפורים של יהודי תפוצת אשכנז, הרב חזי כהן בעקבות מסעותיו של אביו יצא למסע משל עצמו וליקט סיפורים על חכמי המזרח.

הוא אומר בהקדמתו לספר: "בחיפושי התרחקתי מסיפורי ניסים המדגישים את הפער בינינו לבין יחידי הסגולה, מחוללי הנפלאות. התמקדתי רק בסיפורי לקח המבטאים הדרכה רוחנית וחינוכית או משקפים את גישתו של החכם לשאלות החיים."

"הספר כולל בקיצור תולדותיהם של שבעים חכמים ממרוקו שבמערב ועד לעיראק שבמזרח, ומגיאורגיה שבצפון ועד לתימן שבדרום".

 

 

קווים משותפים רבים לסיפורים, לדמותם של החכמים ולאגדות חסידיות מפורסמות. קיים שוני, אך הדמיון רב על השוני.

 

הרב צדקה חוצין השני 1876-1961 עלה לארץ ב- 1920, גר בירושלים והקים בית כנסת בשם "שמש צדקה" שבו הקפידו להתפלל עם הנץ החמה.

עם תלמידיו נמנו הרבנים הראשיים הרב יצחק ניסים והרב מרדכי אליהו.

 

                                ואביא סיפורון קטן אחד

                                מתוך הספר העשיר הזה.

 

מפי הרב צדקה חוצין

תשובה – כל השנה

הרב צדקה חוצין נהג לומר לאחר יום הכיפורים דרשה קבועה: הנביא הושע מתאר את תהליך התשובה הראויה

 

לְכוּ וְנָשׁוּבָה אֶל-יְהוָה, כִּי הוּא טָרָף וְיִרְפָּאֵנוּ; יַךְ, וְיַחְבְּשֵׁנוּ. יְחַיֵּנוּ, מִיֹּמָיִם; בַּיּוֹם, הַשְּׁלִישִׁי, יְקִמֵנוּ, וְנִחְיֶה לְפָנָיו." (הושע ו' א-ב).

 

 על כך יש לשאול: מה כוונת הפסוק בהוראה "לכו"? לאן צריך ללכת? אלא שבשעה ששומעים בבית הכנסת תקיעות אנו מחליטים לתקן את דרכינו, ומתפללים שבכך יביא ה' מרפא למחלותינו וצרותינו. אולם כשהחג עובר אנו שוכחים את הבטחותינו. על כן מורה הכתוב "לכו" במובן של תתמידו בתשובה גם לאחר הימים הנוראים, וחותם הכתוב "יחיינו מיומיים" – אלו שני ימי ראש השנה; וביום השלישי – זה יום הכיפורים – אם נקיים את כל מה שהחלטנו לתקן בימי התשובה, אז ורק אז, יקימנו_{.     (עמוד 200)} 

 

 יישר כוחו של הרב חזי על פועלו.

 

גלגל ענק   חלב ודבש

מילים:  שמרית אור     לחן : קובי אושרת

אדם בונה ביתו בדם ויגע 
מלילו ויומו 
ובסופה עזה, ממש בן רגע 
הוא חרב, כן, חרב עולמו. 

עוד שנה ועוד שנה 
הזמן הוא גלגל ענק 
ומחר עוד יום שממרומיו 
נדאה למרחק. 

מעגל נפתח בכל שנה 
ומעגל נסלח בכל שנה 
ואם דבר לא השתנה 
מחר ודאי נצחק. 
מעלה כשזה טוב 
ולא נורא כשמטה, אם זה רע - 
תמיד יש עוד ברירה - 
הזמן הוא כמו גלגל ענק. 

אדם אוהב תמיד בתום ולהט 
ביומו ולילו 
פתאום כמו רוח פרא לא נודעת 
נעלם, נעלם חלומו. 

עוד שנה ועוד שנה 
הזמן הוא גלגל ענק 
ומחר עוד יום שממרומיו 
נדאה למרחק. 

 

לצפייה בביצוע להקת חלב ודבש לחצו כאן 

 

גַּלְגַּל עֲנָק הוא שיר מאת חלב ודבש.  את השיר כתבה שמרית אור והלחין ועיבד קובי אשרת.

השיר נכלל באלבומה הראשון של הלהקה, "חלב ודבש". הוא נכנס למצעדי הפזמונים השבועיים של רשת ג' ב־2.10.1979  זכה להצלחה גדולה והגיע למקום הראשון במצעד ב־ .31.10.1979 השיר שהה בפסגת המצעד לא פחות משבעה שבועות רצופים, ובסך הכול צעד 19 שבועות, עד13.2.1980 .  הישגיו של השיר במצעדי הפזמונים השבועיים הופכים אותו לאחד השירים המצליחים ביותר שם אי פעם.

במצעד השנתי תש"ם (1980) של רשת ג' זכה השיר בתואר "שיר השנה". בכך השלימה הלהקה זכייה שנייה ברציפות בתואר זה, אחרי זכייתו של "הללויה" בשנה הקודמת. הלהקה עצמה זכתה בתואר "להקת השנה" במצעד זה.

חלב ודבש הייתה להקת פופ ישראלית שפעלה בעיקר בשנים 1979-1984.

הלהקה נוסדה ערב פסטיבל הזמר והפזמון של 1979 לצורך ביצוע השיר "הללויה"  של שמרית אור וקובי אשרת.  חברי ההרכב היו ראובן גבירץ, שמוליק בילו, יהודה תמיר וגלי עטרי . במקור נכתב "הללויה" עבור להקה אחרת, הכל עובר חביבי, אבל סולנית "הכל עובר חביבי" שלומית אהרון ויתרה על השיר. אחרי שנשארו ללא הרכב מתאים לביצוע השיר בפסטיבל, המפיק שלמה צח, ויוצרי השיר אור ואשרת החליטו להקים להקה חדשה במיוחד למטרה זו. בסופו של דבר השיר זכה בתחרות וייצג את ישראל בתחרות האירוויזיון שנערכה באותה השנה בירושלים, שם גרף את המקום הראשון.

השיר "הללויה" השתתף, כאמור בתחרות האירוויזיון שנערכה באותה שנה בישראל, זכה במקום הראשון לאחר הצבעה מורטת עצבים והפך להצלחה בינלאומית. בישראל הוא הוכתר כשיר השנה במצעד הפזמונים השנתי של קול ישראל ושל גלי צה"ל. באותה שנה הודיעו בקול ישראל כי "הללויה" יהפוך להמנון הלאומי "החדש" ויחליף את "התקווה" של נפתלי הרץ אימבר. מאוחר יותר התברר כי מדובר במתיחת אחד באפריל.  בעקבות ההצלחה, המשיכו חברי ההרכב בקריירה מוזיקלית עשירה.

פרשיות ניצבים-וילך וראש-השנה

מילות התורה 'לֹא בַשָּׁמַיִם הִיא' הפכו להיות מטבע עובר לסוחר, ביטוי שימושי בעיקר בדיונים הנוגעים לפרשנות והכרעות הלכתיות שמתבצעות על ידי בני אדם, בארץ, ו'לא בשמים'. מקורם של הדברים בפרשתנו לא מציב מול השמים את הארץ, אלא את הפה והלב: לֹא בַשָּׁמַיִם הִיא לֵאמֹר מִי יַעֲלֶה לָּנוּ הַשָּׁמַיְמָה וְיִקָּחֶהָ לָּנוּ וְיַשְׁמִעֵנוּ אֹתָהּ וְנַעֲשֶׂנָּה... כִּי קָרוֹב אֵלֶיךָ הַדָּבָר מְאֹד בְּפִיךָ וּבִלְבָבְךָ לַעֲשֹׂתוֹ.

 

התורה מלמדת על דברים הַמִּצְוָה הַזֹּאת, שלֹא נִפְלֵאת הִיא מִמְּךָ וְלֹא רְחֹקָה הִיא. המיוחד במצוות התורה שהן אינן רחוקות, בלתי מושגות, בשמים או מעבר לים, אלא קרובות, בפה ובלב של כל אחד ואחת.

הרמב"ן הסביר כי הכוונה היא למצוות התשובה באופן מיוחד. היכולת לחזור בתשובה נמצאת וזמינה לכולנו, ותנועה קלה של הלב והרצון כבר מקרבת את האדם אל תיקונו, ומעלה אותו על מסלול התשובה.

 

לצד דברים אלו, פעמים נדמה שאכן ישנם דברים שהם מבחינתנו 'בשמים'. גבוהים וקשים, רחוקים ונראים כבלתי ניתנים להשגה. המדרש למדנו שגם ביחס לאלו אל לנו להתייאש, אלא לתת אמון ולהתקדם צעד-צעד:

משל לככר שהיה תלוי באויר. טיפש אומר מי יוכל להביאו?

ופקח... מביא סולם או קנה ומוריד אותו

כך כל מי שהוא טיפש אומר אימתי אקרא כל התורה?

ומי שהוא פיקח מהו עושה שונה פרק אחד בכל יום ויום עד שמסיים כל התורה כולה

אמר הקדוש ב"ה - לא נפלאת היא, ואם נפלאת היא – ממך, שאין אתה עסוק בה.

 

כיוון נוסף ושונה להתמודדות עם הדברים הקשים והגבוהים מאיתנו נעוץ בחוויה הקהילתית והציבורית. פעמים שאדם אחד (אף אם יהיה הבעל שם טוב בעצמו), לא יכול להגיע אל השמים ללא הסולם שמרכיב עבורו הציבור – וזו הרי מהותה של 'תפילה בציבור' ומהותו של 'שליח הציבור'.

פעם אחת האריך הבעל שם טוב בתפילתו בבית מדרשו. כל התלמידים כבר גמרו, אבל הוא עדיין עמד בלי להשגיח בהם. כשגמרו לאחר כמה שעות את עסקיהם השונים ובאו שוב לבית המדרש, עדיין עמד בתפלתו.

אח"כ אמר להם: "בזה שהלכתם מכאן והנחתם אותי לבדי גרמתם לי פירוד גדול.

אגיד לכם את הדבר במשל. יודעים אתם את עופות המסע, העפים בסתיו לארצות החמות.

והנה אירע שיושבי ארץ כזו ראו בתוך שיירת האורחים ציפור אחת בעלת גוונים רבים, שעין אדם לא ראתה מעולם כמותה. הציפור ירדה אל צמרת העץ הגבוה ביותר וקיננה שם.

כשנודע הדבר למלך ציוה להוריד את הציפור על קינה,

ופקד על אנשים אחדים שיעמדו זה על גבי זה כסולם,

וכל אחד יעמוד על כתפו של חברו, עד שיגיע העליון אל הקן ויקחנו.

והנה נמשכה הקמת הסולם החי זמן רב מדי, קצרה רוחם של התחתונים והתחילו להתנועע,

והכל נפל לארץ.

 

בעזרת ה', נתייצב בראש השנה באמון שאנו יכולים. התורה, המצווה, התשובה – קרובות אלינו, בפינו ובליבנו.

יחד עם האמון הזה ניקח איתנו את הסולם אל השמים - הן את הסולם של המדרש, הסולם המורכב משלבים והתקדמות איטית, פרק פרק, והן את הסולם הציבורי של הבעל שם טוב, הרואה את הציבור והקהילה כמאפשרים את העליה אל השמים.

 

שבת שלום ושנה טובה ומבורכת, הרב אוֹרי ליפשיץ, רב טירת-צבי