שלום רב קוראנו היקרים

ריח הסתו עולה באפנו

שנה מתחדשת בדרכה אלינו

חשבונות הנפש-

מה עשינו ומה יש עוד להיעשות,

מה טעינו והיכן יש לתקן.

לא לחינם גם עונות השנה מתחלפות

 כאשר שנה חדשה בפתח.

נאחל לכולנו עוד שנים רבות

שנים של חיים עשירים בחוויות

מלאים ביצירה חדווה ועשייה.

על העשייה, ההתנדבות והיצירה

בגליון שלפניכם

שבת שלום

גדי ליאון

העורך

תערוכת יוצרי בית גיל עוז קיץ תשע"ז  2017

למי שבטעות פספס ולא הצליח לבוא ולבקר בתערוכה

מומלץ ללחוץ כאן ולקבל הנאה צרופה

צוות בית גיל עוז

מוסיקה יהודית – האומנם?

השבוע זכינו בבית גיל עוז למפגש מרתק עם המוסיקה היהודית אותו הנחתה בחן רב בריז'יט מילוא מקיבוץ שדה-אליהו.

המפגש פתח בשאלה המופיעה בכותרת- מהי מוסיקה יהודית והאומנם קיימת מוסיקה שכזו? האם מוסיקה שנכתבה על ידי יהודים הינה מוסיקה יהודית? האם מוסיקה שנכתבה על טקסטים יהודים הינה מוסיקה יהודית? שאלה גדולה שביחד ניסינו לתת עליה את הדעת.

החברים השתתפו והוסיפו מזיכרונותיהם מבית אבא ומגוון המקומות מהם מגיעים חברי הבית הוסיפו למגוון הרחב של ה- מוסיקה היהודית. עסקנו בשירים מהתפילה בנוסחיהם השונים, מזרח ומערב כאחד, אפיינו במעט במה שונה המוסיקה מהמזרח לזו מן המערב. עסקנו במשמעות המוסיקה בבית הכנסת ותפקידה וחברים שיתפו מחוויותיהם האישיות כילדים וכמבוגרים.

האזנו למגוון רחב של פיוטים מזמורים וברוח חודש אלול עסקנו גם בלחנו של יאיר רוזנבלום לתפילת "ונתנה תוקף" ועוד לחנים ל"כל נדרי" ושאר תפילות.

היתה זו שעה קסומה של הקשבה הדדית ושיתוף הדדי ואנו מודים לבריז'יט על התנדבותה ועל שעה כה מיוחדת.

השתתף ונהנה מאוד

גדי ליאון

מומחה שיקומי

ושוב נפגשנו לשיר יחדיו מעולם הפיוטים

במפגשנו הפעם היינו קבוצה גדולה הרבה יותר כולל חברים חדשים שהצטרפו לחבורה.

עסקנו הפעם בשני פיוטים חדשים לחלקנו, אך כמובן נכתבו זה מכבר בשנים ובשאר המפגש ערכנו חזרה על הפיוטים שעסקנו בהם עד כה.

הפיוט הראשון שנכתב על ידי דוד ריאחי "גואל יבוא" אשר נכתב על בסיס לחן ערבי של פריד אל עטרש, והפייטן שמר על המצלול של השיר המקורי. הפיוט עוסק כמובן בציפייה ובתפילה לגאולה ולבוא המשיח במהרה.

 לעיון בתוכן הפיוט ולהאזנה לביצועו לחצו כאן

ניתן למצוא באתר היוטיוב מספר ביצועים שונים לפיוט זה.

הפיוט השני, "יה שמע אביונך", פיוט סליחות הנאמר בעשרת ימי תשובה על-ידי עדות המזרח וצפון אפריקה. לאורך כל הפיוט מודגש מצבו של עם ישראל כנתון בצרה - אֶבְיוֹנֶיךָ, עַם מִמַּעֲמַקִּים, רוֹב מְצוּקִים, עֵדֶר תּוֹעֶה. הפנייה אל הקב"ה היא כאל אב: אָבִינוּ לְבָנֶיךָ אַל תַּעְלֵם אָזְנֶךָ - עם ישראל מבקש מחילה וסליחה מבוראו ולוּ רק בשל היחס אב-בן שקיים בין הקב"ה ובין עם ישראל, שכן כשלעצמו יודע הוא שאינו ראוי וזכאי למחילה: וְאִם לֹא תַעֲשֶׂה לְמַעֲנָם, עֲשֵׂה צוּרִי לְמַעֲנֶךָ.

לעיון בתוכן הפיוט ולהאזנה לביצועיו השונים לחצו כאן

זו הזדמנות חוזרת להודות לירון הלל על התנדבותו בהנחיית והכנת מפגשים קסומים אלו. תודה.  

כפי שכבר כתבתנו בעבר - חברים מוזמנים להצטרף לחבורה, מומלץ...

גדי ליאון

מומחה שיקומי

ערב הוקרה למתנדבים

ביום שלישי, י"ד אלול, 5.9, התכנסנו לכבד ולהוקיר את המתנדבים במיזמים של עמותת "גיל עוז".

צוות העמותה מתקשה להקיף את כל העשייה הנחוצה למען ותיקי העמק, לכן הצורך הגדול בסיוע מתנדבים, הם המלאכים שעוזרים להגשים את החלומות .

העשייה כוללת התנדבות רצופה על פני כל השנה, מיזמים תקופתיים וגם הושטת עזרה פעם פה ופעם שם כשצריך.

מכבדים אנו את כל העושים, גם המעשה הקטן והצנוע, הופך את המכלול  למעשה גדול ומיטיב.

המתנדבים פועלים בקהילות התומכות, במרכז היום, עוסקים בהפגת בדידות בבתי הוותיקים,  מתנדבי "צליל מחבר" מביאים מוסיקה לעולמם של ותיקינו במסגרות שונות, מתנדבים מלווים נכים, מתנדבים שכותבים לעיתון בקביעות, מתנדבים שסורגים, מתנדבים בעלי מקצוע, מתנדבים העוזרים במיצוי זכויות ניצולי השואה ועוד ועוד.

הכול פתוח בפני המתנדב, מי שבליבו הרצון להשתלב ולתת מכישוריו וליבו מוצאים לו את המתאים לו.

בערב ההוקרה שמחנו לפגוש את כל המתנדבים הפעילים, רפאל צרפתי יו"ר העמותה ברך וגם אמר דבר תורה, אבישג איילי דברה על תחושת הקבלה מהנתינה ועל הברכה ומברכים.

מירי כפרי ספרה על ההיערכות במועצה לטפל בנושא המתנדבים בעזרת ארגון של"ם (שרות לאומי מבוגרים) של החברה למתנ"סים.

אפרת ארגמן (המורה לביודנסה ב"מעיינות הדעת") הובילה אותנו בהתנדבות למעגל תנועה וריקוד ביודנסה המקרב ומייצר חיבורים וקרבה.

שרנו עם ירון גלזר והגיטרה שירים לכבוד ראש השנה וגם הרמנו כוסית.

לטעימה מהמפגש המיוחד לחצו כאן

בלי כיבודים אי אפשר כמובן -  תודה גדולה לחווה צרפתי ולמחלבת שדה אליהו שתרמו לנו מגשי גבינות טעימות-טעימות, תודה גם לשרה וז'קלין המתנדבות הנדיבות על מעדנות מעשה ידיהן, לרויטל שאפתה חלה מתוקה וריחנית איתה קבלנו את פני הבאים, ועוד ועוד.

כדאי להיות מתנדב בגיל עוז, אם ברצונכם להצטרף

לנבחרת שלנו - דברו איתנו -

ורד רוס 050-8878881    -   מירי כפרי  054-7860349

שנה טובה! שנה מאתגרת ומלאת עשייה, שנה של שמחה ושלום!

ורד רוס

קידום השירות וייזום פרויקטים

...שוב נתחיל מחדש  שכולם מתחילים...

 חזרנו להתנדבות בבית גיל עוז אחרי כמעט שלושה חודשים.. למקום העוטף,האוהב, המחבק. 

הגענו חמישה תלמידים ממכינת מצפן של גאון הירדן. ארבעה מהם , פעם ראשונה במפגש עם גיל מיוחד זה. 

את שיחת הפתיחה עשתה איתנו ענבר, ובהמשך נכנסנו לפעילות של אפיית עוגיות וסבב הכרות עם החברים במקום. בסיום האפייה עזרנו בעריכת השולחנות לארוחת הצהרים ופעילות של אומנות יחדיו עם חברי בית גיל עוז. 

לאורך היום חניכיי שיתפו פעולה, מלאו אחר המטלות, וכבר החלו ניצנים של קשרים בניהם ובין חברי הבית.

במפגש הסיכום שלאחר ההתנדבות הביעו כולם התרגשות ושביעות רצון רבה מהעשיה ומהמפגש. 

רוצה להוסיף ולהודות לצוות גיל עוז - ענבר, גדי והדר, ולשלוח מכאן ברכות ואיחולים לרפואה שלמה לאהובה, שחסרה לנו מאוד!!

שנה טובה ומבורכת לכולנו.

עינבל ברוש

מכינת מצפן גאון הירדן

על ערב ההוקרה למתנדבי גיל עוז

ביום שלישי השבוע התקיים בבית גיל עוז מפגש ומסיבה לכבוד מתנדבי העמותה.

האירוע היה מוצלח ומהנה, צוות המארגנים, אורנה, ורד ורויטל ואחרים הודו לנו על כך שאנו מתנדבים, ואני רוצה...להודות בחזרה.

להודות לגיל עוז על כך שהוא קיים (כבר הרבה שנים) ועל זה שיש לנו את האפשרות לתת ולקבל, על מגוון החוגים והפעילויות השונות שממלאות לנו את החיים ונותנות לנו הזדמנות לצאת מהבית, להתחדש ולפגוש את אנשי העמק.

אני מודה לכם לצוות גיל עוז ולצוות הבית. תהיו ברוכים והמשיכו עוד הרבה שנים בפעילותכם.

דינה ישראלי

חמדיה

טקס סיום פולין- בארץ- תשע"ז

סבא רבא ישראל עלה לארץ לפני שהתחילה השואה. הוא הגיע ארצה עם רוב משפחתו. הוא הצטרף לקבוצת אריה והיה ממקימי קיבוץ שדה אליהו. אחותו, בתיה, שנשארה באירופה- נרצחה בידי הנאצים.

אשתו, סבתא הלנה, הגיעה לארץ מגרמניה וגם היא הצטרפה למקימי הקיבוץ. היא איבדה את אביה בשואה.

סבא רבא ישעיה, עלה גם הוא לפני השואה. הוא איבד את אביו, אחותו הבכורה, גיסו ואחיינו שנספו.

אשתו, סבתא הדסה, עלתה גם היא לפני השואה, בנוסף לשלושה מאחיה. סבתא איבדה שמונה מאחיה ואת משפחותיהם ואת הוריה. מכל משפחתה שרדו גיס אחד, אחיין אחד, ואחות אחת.

סבא נפתלי הוא הילד הראשון בקיבוץ שדה אליהו. הוא גדל בשדה אליהו, שירת בנח"ל והוא גר בשדה אליהו עד היום.

סבתא יהודית נולדה וגרה בתל אביב. התגייסה גם היא לנח"ל, שם הכירה את סבא, הם התחתנו ובאו לגור בקיבוץ.

אבא, דן, נולד וגדל בקיבוץ, ושירת בגבעתי.

סבא רבא קרל נולד בעיר קונסטנס שבגרמניה. הוא הוכרח להתגייס לוורמאכט, הצבא שלחם בגבול ונפל בפולין בהרי הקרפטן מירי הרוסים.

אשתו, סבתא רבא אפי, נולדה בעיר מיינץ שבגרמניה. סבתא נלקחה לשרת את צבא גרמניה בווינה שבאוסטריה.

סבא רבא רוברט נולד גם הוא במיינץ, וגם הוא נלקח לוורמאכט. סבא נפל בצפון קייב, גם הוא מירי הרוסים.

סבתא רבא האני, אשתו, נולדה בלונבורג. בנוסף לבעלה, איבדה גם את אחיה במלחמה.

סבא הורסט נולד במיינץ. הוא גדל בלי אבא- שמת במלחמה. סבא ראה את אביו פעם אחת בחייו.

סבתא אנה- לורה נולדה בלונבורג. גם היא חיה ללא אבא, והיא ראתה את אביה פעמיים בחייה.

אמא נולדה במיינץ. היא תמיד התעניינה ביהדות ובישראל. אחרי בית ספר, שנת שירות ולימודי אחיות- אמא עלתה לארץ והתגיירה.

יצאתי למסע הזה בעקבות שני סיפורים שונים, שניהם חלק ממני. שניהם שלי. יצאתי עם שאלות. במהלך המסע חלק מהשאלות התחזקו לי, על חלק הצלחתי לענות, וגם נוספו לי שאלות חדשות.

המסע הזה היה מטלטל עבורי. רגע אחד הרגשתי מושפלת עבור משפחתי שנרצחה, ורגע אחד הרגשתי אשמה בגלל משפחתי שלחמה.

אמא שלי עלתה מגרמניה והתגיירה וקראו לי נאצית.
אמא שלי עלתה מגרמניה והתגיירה והרגשתי אשמה.
אמא שלי עלתה מגרמניה והתגיירה וקראו לנו גיבורות.
אמא שלי עלתה מגרמניה והתגיירה והרגשתי שייכת אפילו יותר.

בסופו של דבר אני יודעת. יודעת ומאמינה. אני יהודיה, אני ישראלית, ואני גאה בזה. ואני גאה באמא שלי על הבחירה שהיא עשתה.

בנושא ההשקיה

קיימים חילוקי דעות גם בקרב בעלי מקצוע --

האם להשקות את הדשא לעיתים קרובות (כל 3 ימים) או לעיתים רחוקות, בין שבועיים לשלושה עד חודש? זה מאוד תלוי בתנאי הקרקע ומערכת הרוח, קרינת השמש ועוד. כעיקרון, רוב שורשי הדשאים למיניהם מצויים בשכבה של כ- 30 ס"מ. חשוב שהרובד העליון (5 ס"מ) יהיה יבש ומתחת לו לח, לכן יש לבדוק מידי פעם גם אחרי ההשקיה שהמים חדרו עד ל- 30 ס"מ ויותר, לוודא שפיזור המים היה שווה (למנוע הפרעה מדשא לא קצור) לסילון הממטיר.

לגבי עצים בעלי שורש עיקרי (דו פסיגי) – עומקם מגיע למטרים אחדים ולמי תהום. להשקות לעיתים יותר רחוקות אחת לחודש.

לגבי עונתיים בגינה – שורשיהם ב- 15 ס"מ העליונים. להשקות פעם או פעמיים בהתאם לתנאים (עומק מצע, רוח, קרינה ישירה) המצויים.

ב ה צ ל ח ה 

סיפור ולקח

ביום שישי אני מבלה שעות רבות במטבח, לא!

אינני מבשלת כל כך הרבה אך גם המעט דורש ממני שעות רבות. "להמתיק" את השעות אני מאזינה לתכניות מֶלֶל. דבר שמקובל עלי בשתי הזדמנויות על יד ההגה ובמטבח. והנה שמעתי היום "סיפור". המגישה הביאה אותו ברגעיה האחרונים של התכנית. הסיפור היה אודות אישה שהועמדה לדין על תרמית. היא הציגה עצמה במשך שלושים שנה כעורת. בהצלחה/ שלושים שנה!!! היא "נתפסה" כיון שמכריה גילו שהיא מתאפרת בהצלחה, ומציצה בסתר בטלויזיה. סיפור מדהים!! כיצד מקבל עליו אדם סיגוף כזה?? הרי זה דורש מאמץ אדיר להתחזות ימים ושנים!!! מגישת התכנית ציינה דברים אלה ותוך כדי סיפרה כי אחת המאזינות גילתה את התפעלותה מ"גבורתה" של האישה. הסיבה להצגה הפנטסטית הזו היתה סלידתה של האישה לומר שלום או לקבל שלום ממכרים שפגשה ברחוב. באמצעות ה"עיוורון" זכתה לשחרור טוטאלי מהמשימה להפנות תשומת לב מיותרת לאנשים במפגש אקראי. המאזינה ציינה כי גם היא מחפשת דרכים להימלט מהמשימה המשמימה הזו. הצטרפו אליה זוג מגישי התכנית ובהומור רב סיפרו כי גם הם מחפשים דרכים להימלט מהמשימה הכבדה הזו.

ובעודי מאזינה התמלאתי עצבות גדולה על כי איני יכולה להשמיע קולי בתכנית ולומר דבר. כי שאלתי את עצמי – האם אינני שייכת לאדם הנורמטיבי??  אני אוהבת לפגוש אנשים, חיוכם במפגש אקראי ממלא אותי אושר ושמחה. ולתומי האמנתי כי גם אני, אם אאיר פני להם אשמח את ליבם.

כבר אמרה רחל המשוררת בשיר "חוני המעגל"

עִצְּבוֹן גּוֹרָלוֹ שֶׁל חוֹנִי

הֵעִיב אֶת נַפְשִׁי הַיּוֹם:

"פָּגַשׁ בּוֹ אָדָם בַּדֶּרֶךְ

וְלֹא בֵּרְכוֹ לְשָׁלוֹם"....

הִנֵה גַם אֲנִי לָבֶטַח

יָשַׁנְתִי בְּסֵתֶר חוֹמָה;

אָכֵן בְּעָבְרִי בַּדֶּרֶךְ

בִּרְכַּת שָׁלוֹם לֹא אֶשְׁמַע....

(תשרי, תרצ"א שירת רחל קמ"ה)

ואני כואבת את בדידותה וצערה ומברכת על ברכתם של עוברי הדרך מידי יום ומידי שעה.

מה גורם לאנשי הרדיו לנפץ כל חלקה טובה? מדוע? החסרים אנחנו סנסציות? אם אין, באמת, אין צורך להמציאן.

אלול תשע"ז

אבישג

"לקחת את ידי בידך"    יהודית רביץ (1979)

מילים: יענקל'ה רוטבליט   לחן: מתי כספי

מתי כספי הלחין ליהודית רביץ את השירים "מישהו"  )א.מנור) ו"לקחת את ידי בידך" ) י.רוטבליט) מתוך אלבומה הראשון  "יהודית רביץ"  (1979), וכמו כן עיבד והפיק חלק משירי אלבום זה.

לקחת את ידי בידך ואמרת לי: 
בואי נרד אל הגן. 
לקחת את ידי בידך ואמרת לי: 
דברים שרואים משם - לא רואים מכאן 

ניגנת לי שיר על הגיטרה וקולך רעד 
רוח בי קמה, רוח שרה, והזמן כאילו עמד 
ואני עוד זוכרת כל טעם וריח 
את חלקת השדה לאור הירח 
קול התן מן הואדי וכובד הפרי בבוסתן, 
דברים שרואים משם לא רואים מכאן. 

הייתי לבדי ודרכי אבדה לי 
ובאת, באת לי בזמן. 
הייתי לבדי ודרכי אבדה לי 
דברים שרואים משם לא רואים מכאן. 

נתת לי יד, הראית לי דרך להרבה דברים 
הבאת חיוך יפה כמו פרח וכח להאמין. 
ואני עוד זוכרת את השיר ששרת 
את החלק הטוב מכל מה שאמרת. 
היי, מלאך ושטן, התשוב לעצור את הזמן 
דברים שרואים משם לא רואים מכאן.

לצפייה בביצועה של  יהודית רביץ מתוך תוכנית של מני פאר  "שעה טובה" 1980  - 

לחצו כאן

שיר נכלל באלבום הבכורה של רביץ  "יהודית רביץ" . הוא הוצג ב"פינה לשיפוטכם" של מצעדי רשת ג' ב־ 4.4.1979 , זכה להצלחה רבה, וב־ 27.6.1979 הגיע לראש המצעד. השיר שהה שבועיים במקום הראשון, ובסך הכול צעד 17 שבועות, עד 22.8.1979. גם במצעד השנתי תשל"ט (1979) של התחנה זכה השיר להצלחה רבה, ודורג במקום השישי.

לצפייה בביצועו של  מתי כספי והתזמורת הפילהרמונית לחצו כאן

נחום גוטמן

פרשת כי-תבוא

פרשתנו פותחת בתיאור הבאת הביכורים לבית המקדש, ובנוסח 'מקרא ביכורים' שיש לומר עם ההגעה  אֶל הַכֹּהֵן אֲשֶׁר יִהְיֶה בַּיָּמִים הָהֵם. הדברים נאמרים לִפְנֵי ה', ולאחריהם מניח מביא הביכורים את הטנא, משתחווה ובסיום הפרשה שמח בְכָל הַטּוֹב אשר נתן לו ה'.

במדרש תנחומא מובא:

צפה משה רבנו עליו השלום ברוח הקודש שבית המקדש עתיד להחרב והביכורים עתידים להפסק

עמד והתקין לישראל שיהיו מתפללין שלוש פעמים בכל יום.

מבט ראשון עשוי לתהות על הקשר שמוצא המדרש בין הביכורים שפסקו עם חורבן הבית לבין התפילה.

אך תשומת לב לפרטי הבאת הביכורים כמו גם למהותה של התפילה, יכולה להבהיר את כוונת המדרש.

כמו מביא הביכורים, המתפלל מתקרב ועומד 'לפני ה'. כמו מביא הביכורים, המתפלל משתחווה, כלומר עומד בתפילה כשהוא מקבל על עצמו את תלותו בה', את כפיפותו, את היותו אדם חסר. כמו מביא הביכורים המתפלל חווה את הטוב שיש בעולם, ויוצא מן המפגש כשהוא שמח בְכָל הַטּוֹב שיש לו בעולמו.

בימי המקדש, החוויה המעשית של ההגעה למקום אשר בחר ה', הבאת הביכורים והכניסה קרוב אל המזבח עלולות היו לעמעם את התחושות הפנימיות הללו. כך גם בעולמה של התפילה, לעיתים העולמות המעשיים החשובים שמכוננים אותה – המילים, ההלכות, הזמנים, הנוסח ועוד ועוד עלולים לכסות על המאפיינים העמוקים והמהותיים של התפילה (ההתקרבות לה', הכריעה והכפיפות, ההודאה בטוב), אך כלשונו של הרי"מ מגור – אסור להניח לזה לקרות:

סיפר הרב החסיד רבי בונים מלובלין, כי פעם אחת הלך זקנו זצ"ל (=הרי"מ מגור) לטייל קצת בחצר בית המדרש בגור, והוא הלך עמו. והיה אז חודש אלול. ושאלו רבנו זצ"ל  אם תקעו היום בבית המדרש תקיעת שופר. ואמר לו (=הרבי) אחר כך בזה הלשון: כשנעשה אחד מנהיג הדור ממילא מוכרח להיות כל הדברים הנצרכים לעניין ההנהגה. נצרך בית מדרש וחדרים ושולחנות וספסלים, ואחד נעשה גבאי, ואחד נעשה משמש, וכדומה כמה עניינים, אבל אחר כך בא הבעל-דבר וחוטף הנקודה הפנימית, ואת השאר משאיר שיסובב כמקודם. ומאוד יש לחוש לזה, שיבוא עת, ויהיה הכל ממש באותו אופן כמו שהוא כעת, אבל הנקודה הפנימית תחסר'. ואחר כך אמר בקול גדול: השי"ת יעזור! אסור להניח לזה לקרות.

שבת שלום, הרב אורי ליפשיץ, רב טירת-צבי

אהובה עלי הנסיעה בבוקר אלול
מן הבקעה בדרך העולה לשומרון
ועד למרכז.
החצבים השנה במופע מרהיב
מכסים כל רכס
רוקדים עם הרוח.
ולרדת בחזרה אחר הצהרים
בכביש אל הבקעה.
כשהנוף פרוס עד לירדן
ההרים נוכחים ביציבותם
המבנים הנטושים 
קורצים בצבעוניות 
והשמים מבטיחים
הסתיו בפתח.
כמה טוב בבית.

אסתר לב

כפר מחולה