שלום רב קוראנו היקרים

 

חגי אייר וחג הביכורים חלפו

ונשאלת השאלה מה נותר לנו מהם?

איזה מסרים, ערכים ומשמעות

לוקחים אנו לימים שבאים אחריהם?

 

בתקופה האחרונה עלו למודעות הציבור

ארועים שונים אשר מדגישים חזור והדגש

את החשיבות שבטיפוח ה"אני".

 

האם זו האידיאה? האם זו הדרך?

 

"כשאתם זורקים חולצה לכביסה" הייתה אומרת לנו המורה תמר, "תקפידו להפוך אותה קודם, כדי לחסוך קצת עבודה למי שיקפל אותה". את המסר הזה היא טפטפה שוב ושוב, לא רק בגלל רגישותה לזמנו של הכובס, אלא בעיקר כדי לאמן את ה"חיישן" שחש בנוכחות הזולת. ששם לב לעובדה שלמעשים שלנו יש השלכות על אחרים גם אם הם בלתי נראים עבורנו.

לרוב הרוע בעולם לא אחראיות מפלצות. ברוב הסיפורים שמסעירים את הרשת בימים האחרונים - מהזנות ברומניה ועד האונס בהרצליה, לא מדובר באנשים שהחליטו במודע לפגוע בזולת, שבחרו במפגיע להרוס למישהו את החיים. הם בדרך כלל יותר עיוורים מרשעים. אם נשאל אותם הם יאמרו בכנות שהם לא רוצים להזיק לאף אחד. הם פשוט לא רואים שעומד שם מישהו. הם אף פעם לא שאלו את עצמם איך נראה העולם בעיניו של הזולת, מבחינתם כולם רק אמצעים שנועדו לשמש אותם. 

הבעיות האלו לא מתחילות ברוע מוחלט של אלימות, זנות וניצול, אלא בתנועה הנפשית שמניחה באופן תמידי כי בכל דיון, מפגש או אירוע, הנושא הוא "אני". זוהי תרבות שבה אפילו אל מול המנהיג החזק בעולם, מה שחשוב זו התמונה שלי איתו. ביחס אלי, גם הוא רק חפץ. 
הדיון על אותו סלפי עסק בשאלת הנימוסים, כללי הטקס והוולגריות, אבל דילג על שאלת ה"סלפי" - אנוכיות בלעז. כיצד ילמד אדם שהפעם הוא איננו הנושא?

לא מזמן נפגשתי עם הורים שרצו להתייעץ לגבי בר המצווה של בנם. "חשוב לנו שהוא ירגיש שהוא המרכז" אמרו לי. אמרתי להם שאני נגד. ילד מרגיש שהוא מרכז העולם גם בלי שחוגגים לו את זה. זה טוב, בריא ונורמלי. בר מצווה היא הזדמנות מצוינת להתחיל להבין שהוא לא...

אילעאי עופרן

 

נקודה למחשבה....

 

שבת שלום וקיץ טוב

 

גדי ליאון

העורך

 

יום עיון "בני משפחה מטפלים" בבית גיל עוז

 

ביום שלישי, לפני כשבוע, התקיים בבית גיל עוז יום עיון בנושא "בני משפחה מטפלים". התקבצו ובאו עשרות אנשי מקצוע ביניהן מטפלות שטח מנהלות בתים סיעודיים מהעמק ומחוצה לו להעמיק וללמוד עוד בנושא חשוב זה.

 

הכנס אורגן בשיתוף פעולה פורה ומקצועי עם גב' מירי יבין, מנהלת מרכז הדרכה ג'וינט ישראל-אשל, ד"ר דפנה הלפרין מהמכללה האקדמית עמק יזרעאל, וגב' תמר בסביץ', מנהלת תכניות בני משפחה מטפלים בג'וינט ישראל-אשל וצוות בית גיל עוז.

 

העולם נמצא לפני "הצונאמי הכסוף" אותו מביאה המהפכה הדמוגרפית הנוצרת עקב עליה בתוחלת החיים. 30% מהאכלוסיה מטפלת באדם זקן, מתוכם כשני שליש הן נשים. הטיפול מחולק לשניים , הטיפול האישי והטיפול הקהילתי ויותר מתמיד יש צורך באינטגרציה בין כל הגורמים.

יום העיון עסק בנושא עימו אנו מתמודדים יום-יום- מי יעזור ומי יטפל במטפל? מי יראה את המטפלים ויתן מענה לצרכיהם המשתנים.

למדנו בהרצאת הפתיחה של ד"ר דנה פאר על האתגר והמקום של בני משפחה מטפלים, רעיונות וכלים חדשים הולכים ומתפתחים בעולם ובקהילת המחקר.

צפינו בסרט שנערך על ידי גב' תמר בסביץ'- סרט המתאר את התמודדותם של שני בעלים ואישה המטפלים בבנות ובבן זוגן.

הסרט ריגש ביותר את כולנו.

חווינו גם שתי סדנאות, האחת עם ד"ר אריאל וורנר והשניה עם  גב' רחל לדאני אשר עסקו במתן כלים לבני המשפחה המטפלים בכדי לסייע להם בהתמודדותם.

לאחר הסדנאות שהיו אינטימיות ובעלות תוכן רגשי עמוק ומקצועי כאחד התכנסנו שוב למליאה להרצאת סיכום בנושא הגישור כהתמודדות עם קונפליקטים במשפחה הרב דורית במגזר הכפרי שניתנה בידיה האמונות של גב' מריאלה בוחניק ונפרדנו עם טעם של עוד.

 

תודה לכל אלה שעסקו בהכנת היום, למרצות ולמנחות הסדנאות ולכל אלו שהגיעו והעשירו את עצמם בידע רב ומגוון.

 

גיל עוז עם הפנים לקהילה והפעם עם פנים לקהילה המקצועית.

 גדי ליאון 

מומחה שיקומי

 

מסיבת חג לעובדי גיל-עוז

 

ערב חג שבועות ביום חמישי. כ"ט אייר, 25 במאי, התכנסנו עובדי גיל עוז לציון החג ומפגש עמיתים.

מרגש מאוד לראות את העובדים היקרים מגיעים בשעות שלאחר העבודה, נפגשים, מתחבקים, משוחחים ומשתפים. 

שמחנו לפגוש את העובדים שהגיעו, מי בבתים הסיעודיים ומנהלותיהם ומי בפריפריה.

 

לאחר ברכות של אורנה ברזילאי והרב אורי ליפשיץ, רב טירת-צבי, כל עובד ועובדת הציגו את עצמם ואת מקום עבודתם. הרבה גאוות יחידה והתרגשות לשמוע עובדים חדשים שעושים כעת צעדיהם הראשונים בגיל עוז לצד עובדים ותיקים שעובדים בעמותה שנים רבות מאוד.

 

מסיימי קורס מטפלים שנערך השנה על-ידי צוות העמותה קיבלו תעודות לסיום הקורס במפגש במעמד חגיגי.

 

אנוכי, כאחראית בעמותה על מניעת הטרדות מיניות, שוחחתי עם העובדים בנושא, על כך שחשוב לנו לשמור על ביטחונם בעבודה. במידה וחווים הטרדה מינית יש לפנות אלי ללא היסוס ונפעל ברגישות בנוהל המקובל.

 

יוחאי בשן ונתנאל פרבשטיין (פרשת דרכים) הנעימו את זמננו בשירה בציבור עם שירי ארץ ישראל היפה, שירי החג וסיפורים מעניינים.

 

סיימנו בארוחה חלבית מפנקת, עוגות גבינה מתוקות וטעימות, הרמנו יחדיו כוסית לחיים ובירכנו את חוגגי חג השבועות וצמי הרמדאן.

 

יש לציין את האווירה הנעימה והחברית במפגש העובדים, עובדים רבים ניגשו וביקשו לעשות עוד מפגשים כאלה. שמחנו לשמוע זאת וכך נעשה.

זו הזדמנות נפלאה לומר תודה גדולה לדבורה שוחט היקרה, ראש ועד העובדים, שקידמה את רעיון מפגש העמיתים לפני החג ותרמה רבות לקיומו וארגונו.

תודה רבה לכל מי שעזר, גייס, סידר ותרם לאוירה.

גאוות יחידה אמיתית ושירבו כאלה.

 

בברכת חג שמח וצום קל

 

אניה סמליך, עו"ס

שירות טוב - גיל עוז

רכזת תכניות קהילתיות

טלפון- 04-6757405

נייד- 050-5340227

פקס- 04-6584874

 

הנש"ר בוחר... יום הבחירות הגיע...

 

סוף שנת הלימודים מתקרב ובכך מתקרבת שעת סיום מפגשי נש"ר השנה.

לאחר שלמדנו במהלכה כ- 55 שירים!! כן-כן, הגיעו הזמן לבחור את שלושת השירים האהובים ביותר.

קשה כל כך היתה המשימה. כל שיר הרי אהוב היה.

לצורך הבחירה צמצמנו את הרשימה ל- 20 שירים בלבד ושרנו בית אחד מכל שיר, על-מנת שנוכל להיזכר גם בשירים שלמדנו לפני מספר חודשים.

היה "כואב" לחתוך את הישרה באיבה בכל שיר, אך הזמן הקצר לא אפשר לנו אחרת.

 

לקראת סיום המפגש כל ילד וותיק כל וותיקה וילדה קיבלו את פתק ההצבעה, עליו התבקשו כולם לכתוב שמות של שלושת השירים הנבחרים.

 

הבחירות התבצעו באופן דמוקרטי, אישי וחשאי, כמקובל בבחירות.

לא נקדים את המאוחר, אך התוצאות כבר נספרו ואושרו על ידי "ועדת הקלפי". אנו נפרסמן במפגש הקרוב עם ילדי נש"ר שיחול ביום שני הקרוב...

 

רק זאת נגלה ונספר שכמעט כל שיר מתוך רשימת עשרים השירים קיבל לפחות נקודה אחת, מה שאומר שכל שיר היה אהוב לפחות על ידי חבר אחד לכל הפחות.

 

נשאיר אתכם במתח מעט ומבטיחים לגלות מיד לאחר המפגש...

 

גדי ליאון

רכז מיזם נש"ר

בית גיל עוז

מסיבת שבועות בבית גיל עוז

 

ביום שני התכנסו חברי הבית לקבלת חג השבועות, חג הביכורים.

הבוקר החל בארוחת בוקר לקראת החג בשולחנות ערוכים חגיגית.

לאחר סיום מפגשי נש"ר בהם בחרנו את שלושת השירים האהובים ביותר,  ובחדר האומנות הכנו זרים לעיטור הראשים, התכנסנו למליאת חג.

התכבדנו בקפה ועוגת גבינה, כמיטב המסורת, וחידדנו את החשיבה במשחק "פיצוחים" חברתי אינטראקטיבי שעסק כמובן בתכני החג.

המשכנו בשירה בציבור משירי החג, ואף ריקודים בחלק מהם.

 

עסקנו יחד במהותה של מגילת רות הנקראת בבוקרו של החג ובתכנים העולים ממנה, ובעיקר ענין הגאולה והחסד.

 

קינחנו בארוחת צהרים חלבית, עשיר ומגוונת, לשמחת כולם.

 

נפרדנו בברכת חג שמח וקיץ טוב.

 

גדי ליאון

מומחה שיקומי

סוד הקסם הקולנועי

צפייה וניתוח סרטי איכות מרחבי העולם

המונחית בידיה האמונות של דורית צמרת

 

התבוננות באמנות הקולנוע - סוד הקסם הקולנועי

מה בין קולנוע לבין סדרה טלוויזיונית?

והקרנת הסרט

"קסם הנעורים" (איטליה 2003)

במאי: מרקו טוליו ג'יורדנה

אפוס משפחתי-היסטורי, שבמרכזו קורותיהם של שני אחים במשך כ- 40 שנה באיטליה המודרנית:

הסרט (הארוך) משרטט ברגישות ובחיוניות דיוקן של דור, ונוגע בעשרות נושאים - משפחה, זוגיות, הורות, יחסי הפרט והחברה, חברות ועוד - וכל זה על רקע אירועים אמיתיים שפקדו את איטליה מאז שנות ה- 70.

הסרט יוקרן בכיתה הגדולה ולא באולם זיידן.

 

לצפייה בקדימון לסרט לחצו כאן

 

להתראות בקולנוע

 

 

 

הסרט יוקרן באולם זיידן

ביום רביעי י"ב סיון  - 6 ביוני

תחילת ההקרנה בשעה 10:00

 

 

מוזמנים לצפייה בסרט

גם חברים שאינם חברי החוג    

בעלות של 25 ₪

 

 

 

 

לכל שאלה ופרטים נוספים ניתן לפנות לרויטל 

 050-5230198     04-6757402

revitalfuks@gmail.com

 

 

דברים בחנוכת אנדרטת מוצב הפעמון 25 מאי  2017

יוסי לנגוצקי )אל"מ,  דימ.(

מפקד הסיירת הירושלמית במלחמת ששת הימים

 

מכובדי,

מתכנסים אנו כאן היום, כמדי שנה,  זה חמישים שנה, מאז המערכה

להגנתה ולשחרורה של ירושלים, במלחמת ששת הימים, הפעם על מנת לחנוך את "מוצב הפעמון" המשומר, מוצב פלוגתי מבוצר של הצבא הירדני, שכלל 31 בונקרים, רשת תעלות קשר, גדרות תיל ושדות מוקשים, אתר המלחמה, שהינו היחיד שנותר מקרבות "החטיבה הירושלמית " במלחמת ששת הימים.

חמישים שנה עמד המוצב בשיממונו, עד שזכינו לכך שעמרי שלמון,

מנהל המועצה לשימור אתרים, בתמיכה רבתי של ראובן פינסקי, נרתמו לשימורו של המוצב העזוב.

פועלם הם, תרומת לוחמי הסיירת ופועלם המסור של צוות המועצה ומשרד האדריכלים, הם שהביאו למימוש המיזם.

על כך נברך ונאמר : " " בָּרוּךְ הוא שֶׁהֶׁחֱיָּנוּ וְקִיְמָּנוּ וְהִגִיעָנוּ לַזְמַן הַזֶׁה ".

חמישים שנה חלפו מאז צהרי אותו יום שני, 5 יוני 1967, בו הוזעקנו, בני ירושלים , לוחמי החטיבה הירושלמית, להגן על הבית , להלחם ולהדוף את האויב הירדני,  שהשתלט בהפתעה על מתחם ארמון הנציב והחל להגיח ממנו לעבר דרומה של ירושלים.

צוות קרב משולב בפיקודו של אשר דר,  מג"ד חי"ר161  , שכלל לוחמים מהסיירת הירושלמית וטנקים מפלוגת הטנקים הירושלמית , עם כוחות של גדוד חי"ר ירושלמי 161  , כבש בהתקפת נגד את מתחם ארמון הנציב .

בהמשך כבשו לוחמי הסיירת את " מוצב הנקניק" המבוצר . עם רדת החשכה תקפו לוחמי הסיירת עם טנקים את "מוצב הפעמון" המבוצר מעורפו,  וכבשו אותו בקרבות פנים אל פנים , במהלכו נפלו ששה מלוחמינו.

וכך במהלך שש שעות,  השמיד צוות הקרב המשולב,  שלוש פלוגות ירדניות והסיר את האיום הירדני על דרומה של העיר,  גדע את ציר התחבורה העיקרי הירדני שבין ירושלים המזרחית לבין הר חברון כמו גם החל בסגירת המלקחיים של ירושלים המזרחית,  מדרום.

עוז רוחם של לוחמינו , דבקותם המוחלטת במשימתם,  נכונותם להקרבת חייהם בקרבות , הם שהצילו את העיר והביאונו עד הלום.

חמישים שנה, ואנו הלוחמים לא שכחנו ולא נשכח דבר.

כאילו עמד לו הזמן מלכת . הקולות, המראות והריחות של אותו יום חם וגדוש בניחוחות השדות של שלהי האביב,  שסופם בריח המוות, עודם עמנו, עד קצה דרכנו.

 

נזכור את חברינו שנפלו בקרב על מוצב הפעמון:

סמל דני אשורי- יליד אירן, עמד לסיים לימודי הוראה בן 27 היה בנופלו.

רב"ט אליהו גואטה- יליד לוב . מנהל עבודה, בן 30 היה בנופלו  . חודש לאחר נפילתו נולד לו בן הנקרא על שם אביו.

טוראי גידי הלבץ-  יליד חיפה,  בן לאביו ישעיהו שנפל במלחמת העצמאות,  מהנדס- מחקר , בן 30 היה בנופלו .

סמל יהושע וולצר - יליד בלגיה.ניצול שואה, הוריו ניספו באושוויץ , הוא אחותו ואחיו ניצלו ע"י משפחה קתולית שהסתירה אותם,  פיזיקאי , בן 27  היה בנופלו.

רב"ט רוברט חדד-  יליד טוניס , עובד דפוס.  בן 31 היה בנפלו.

סמ"ר מנחם שרגא-  יליד תל אביב,  אב לילד- חיים,  גיאולוג,  בן 26 היה בנופלו . כמה חודשים לאחר נפלו נולדה בתו שנקראה צורית, ע"ש הכפר צור באהר הסמוך למוצב הפעמון.

ת. נ. צ. ב. ה

ששה לוחמים, יוצאי גלויות אירן, בלגיה,  טוניס,  לוב וילידי הארץ , במגוון מקצועות,  רווקים ונשואים,  אבות לילדים פעוטים ולילדים שנולדו לאחר נפילתם.  פרחים צעירים שנקטמו עם ראשית פריחתם. פסיפס אנושי של לוחמים האופייני ליחידות המילואים של צה"ל אשר רעותם, לכידותם,  נאמנותם ואהבתם זה לזה הינן ממקורות כוחנו.

חברינו אלה שנפלו במערכה,  הינם דוגמא ללוחמי המילואים המסורים של צה"ל -  המקדישים  ימים ולילות,  בקרה ובחום, בשקדנות ותחושת שליחות,  אם לאימונים שונים לצורך העלאת כשירותם למלחמה כי תבוא, אם בשרות בטחון שוטף לאורך גבולות המדינה אם בשירות פעיל בתקופות כוננות.

אנו בני ירושלים,  נחלצנו להלחם ולגונן על ביתנו.  על משפחותינו ועל עירנו.  זאת ממש כאן בשטחים בהם נפלו עשרות רבות מלוחמי מלחמת העצמאות , שנתנו את חייהם להגנתה וחירותה של ירושלים.

בזכותם של אלה עומדת מדינת ישראל אל מול אויביה.

מעבר לגאווה על תרומת הנופלים לחירותה של ירושלים והדיפת האויב הירדני שהתכוון לכובשה,  אנו חבריהם לנשק,  מצהירים בכל פעם " כי בנופלם ציוו לנו את החיים " ונשבעים,  כי נעשה כל שביכולתנו להיות ראויים לשאת את זכרם.

אנו שנותרנו בחיים חייבים להבהיר לעצמנו,  בכנות ובאומץ,  מה הם אותם "חיים" שחברינו ציוו לנו,  מעבר לאהבת העם והארץ,  כוונתי לחיים במשמעות האנושית והמוסרית שהיא הבסיס לחיינו,  אותם ערכים שחובה על כל אחד ואחד מאתנו לעצב ולקיים בכוחות עצמו.

אעז ואסכם במלים הבאות את אשר להבנתי הייתה צוואתם של חברינו שנפלו במלחמה :

היו אוהבי אדם.  ישרי דרך.  רחבי לב.  מטפחי משפחה.  היו צנועים . גלו חמלה.  היו אנושיים.  תמכו בחלשים.  היו נדיבים . היו סובלנים ופתוחים לכל בעלי הדעות .הסתפקו ושמחו בחלקכם.

היו " בני אדם " .

כך נקיים את ציווים של חברינו הנופלים. 

את דברי אסיים מתוך השיר " החיילים הצעירים שמתו לא ידברו "שנכתב ע"י ארצ'יבלד מקליש,  בתרגום חיים חפר.

" החיילים הצעירים שמתו לא ידברו,

ובכל זאת ישמע קולם בחלל הבתים שהדמימו:

יש להם דומיה, המדברת בעדם בלילות,

ובהכות האורלוגין.

הם אומרים:

צעירים היינו ומתנו -

זיכרונו!

הם אומרים:

עשינו ככל אשר יכולנו,

אך אם לא יושלם המעשה

והיה כלא עשינו.

הם אומרים:

מיתותינו לא שלנו הן,

כי אם שלכם,

ואשר תעשו מהן -

רק הוא יהיה משמען.

מתנו -

זיכרונו, אתם החיים!

הנה ציווינו לכם את מיתותינו,

תנו להן את משמען:

תנו להן קץ למלחמה ושלום אמת,

תנו להן ניצחון הגומר מלחמות

ועושה שלום.

תנו להן את משמען.

כי צעירים היינו, -

אומרים הם.

מתנו -

זיכרונו,  אתם החיים! "

שיר הכרם

מילים: יעקב שבתאי       לחן: סשה ארגוב

טל צונן על הגפנים 
וטל על הפנים 
צונן הטל באשכולות 
קם הבוקר ורגליו קלות 
בוקר, בוקר להאיר 
יאיר בכרם 

אור עולה על ההרים 
ואור על הבוצרים 
עולה האור מערפילים 
שיר לגפן ירוקת עלים 
גפן, גפן להלל 
הלל בכרם. 

חום כבד נושב באור 
וחום ואין ציפור 
כבד החום על הפנים 
נח היין בענבי כרמים 
יין, יין חכלילי 
שלי בכרם 

רד היום על פני שדות 
ירד בגאיות 
היום ירד אל הצללים 
לילה לילה שועלים קטנים 
עד הבוקר כוכבים 
כבים בכרם

לצפייה בביצועו של  ליאור ייני לחצו כאן  

  

לצפייה בביצועה של מזי כהן לחצו כאן    

שיר זה הולחן כנעימה לסרט "הוא הלך בשדות" לסצנות המתרחשות בכרם, יעקב שבתאי כתב את המילים והשיר הועבר לליאור ייני לביצוע. הוא פורסם לראשונה עם המילים בתקליט "שירים מתוך הסרט הוא הלך בשדות" לצד "החולמים אחר השמש" בביצוע אביבה בנו ו"הוא הלך בשדות", שיר הנושא של הסרט בביצוע עירית סנדנר

 

תוכנית רדיו שערך ושידר יואב קוטנר. התוכנית כללה השמעה של קטעים נדירים וריאיון עם סשה ארגוב. 

לחצו כאן להאזנה לתכנית

 

         

 

פרשת נשא

פרשתנו כוללת את ברכת הכהנים, הפותחת ב'יברכך' ומסתיימת ב'שלום': יְבָרֶכְךָ ה' וְיִשְׁמְרֶךָ, יָאֵר ה' פָּנָיו אֵלֶיךָ וִיחֻנֶּךָּ, יִשָּׂא ה' פָּנָיו אֵלֶיךָ וְיָשֵׂם לְךָ שָׁלוֹם.

 

שילוב זה, של הברכה והשלום ויחסיהם מופיע במשנה החותמת את כל ששת סדרי המשנה, במסכת עוקצין:

אמר רבי שמעון בן חלפתא לא מצא הקדוש ברוך הוא כלי מחזיק ברכה לישראל אלא השלום , שנאמר (תהלים כ"ט) ה' עוז לעמו יתן ה' יברך את עמו בשלום

 

מהו 'כלי מחזיק ברכה'? הסביר רבי ישראל בעל שם טוב (שיום פטירתו חל בשבועות):

השלום הוא הכלי, והברכה הוא הפנימיות.

כי אם אין חלונות סגורים בבית, והבית פרוץ למה לי עושרו,

הלא גנבים יגנבו דים, ושודדי לילה יבואו עליו,

אמנם כשהוא שלם ונשמר מגנבים ולסטים,

עושר שמור לבעליו.

הרי שעיקר הוא השלום, והוא הוא הכלי שעל ידו יתחזק ויתקיים הברכה והעושר

 

מדברי הבעש"ט עולה שהדימוי של 'כלי מחזיק ברכה' מלמד על כך שתפקידו של השלום הוא לשמור על מה שיש בפנים, על הברכה והטובה שזוכה לה האדם.

ללא השלום, גם אם תהיה ברכה, משולה היא לבית פרוץ, שהברכה 'נעלמת' ו'נגנבת' ממנו. מחלוקת, יריבות, צרות עין, ענייני כבוד וטינה – כל אלו מייצרים חללים וסדקים בבית ובאדם, וממילא גם הברכה שיש לו (ברכה גשמית כמו גם רוחנית, כוחות יצירה, איכויות וידע) נעלמת ולא נשארת בתוכו.

השלום, אם כן, הוא המעטפת המאפשרת לברכה לשרות ולחול.

 

נראה שגם ביחס לתורה ולחגה שחל אתמול הדברים קשורים בעומקם.

לאחר ברכת התורה בכל בוקר, אנו עוברים מיד ללימוד – וחכמינו בחרו שפסוקי התורה שיילמדו בסמוך לברכת התורה הם פסוקי ברכת הכהנים.

הסיבה, על פי הבעש"ט שהובא, ברורה. ללא השלום, גם ברכת התורה לא נותרת עם הלומד, והתורה הנלמדת (שהיא בעצמה ברכה ושפע) עלולה להתנדף ולהיעלם, אם אין כלי ומעטפת של שלום סביבה.

על כן 'תלמידי חכמים מרבים שלום בעולם', שאם לא כן, אינם תלמידי חכמים...

 

שבת שלום, הרב אורי ליפשיץ, רב טירת-צבי