שלום רב קוראנו היקרים

הלב מתרחב עם שפעת הפריחה

ועם הריחות המשכרים

לאביב שהגיע ולפסח שעוד יבוא.

ולעת אביב זו

ולרגל פתיחת חודש ניסן

על מהותו של חודש זה, חודש האביב.

רבי ישעיה הלוי הורוביץ,
השְלָ"ה הקדוש אומר כך:

יש אדם דואג, ויש דאגן. 
יש אדם כועס, ויש כעסן. 
יש אדם חולם, ויש חלמן.

יש נס – ויש ניסן.

מה ההבדל בין "דואג" ל"דאגן"? 
דואג – פעם אחת. דאגן – זו כבר תכונה קבועה. 
כועס – פעם אחת. כעסן – כועס תמיד.

נס – התרחש פעם אחת ונגמר. 
ואילו ניסן – זו תכונה תמידית.

חודש ניסן הוא לא רק חודש המציין את הנס של יציאת מצרים שארע לפני אלפי שנים. 

זהו חודש שמחולל ניסים עד היום הזה.

כאשר האדם עושה השתדלות קטנה,
חודש ניסן הופכה ל"מנוף" של ברכה...

צילמה: הינדא גלסנר – עין הנצי"ב

שבת שלום וברכת אביב עליכם

גדי ליאון

העורך

יצאנו אל העיר הגדולה, יחד עם יפעת אביצדק אל מסע מרתק, בעקבות אריק איינשטיין.

אל נוף ילדותו ומחוזות שעיצבו את דמותו, דרך הניגון והסיפור למדנו להכיר את דמותו.

סיפורים של גד גור שולבו במהלך הסיור והאירו על חיו של אריק כשהיה ילד ונער.

מרתק ומגוון היה אריק שגדל והתחנך בתוך תנועת הנוער של השומר הצעיר, אהב לשחק כדורסל וקבוצת הפועל תל אביב הייתה עמוד התווך בחייו והחולצה האדומה זכתה בשיר ובאוהד מספר 1.

אריק שנולד עם בעיית ראיה מורכבת לא יכל לשחק כדורסל ולכן פנה למשחק ולבמה שהפחידה אותו נורא. בין הצגה לסרט החל אריק להתפרסם ולמקם את עצמו בבוהמה הישראלית.

אריק היה אדם עניו וצנוע שעם השנים נטש את המשחק לטובת המוזיקה והיצירה.

המוזיקה שלו הביאה צלילים חדשים אל המוזיקה הארץ ישראלית, שברה מיתוסים ושבתה את לב האנשים. מוזיקה שתישאר תמיד בתוכנו ותמשיך להתנגן מעל גלי האתר  גם לאחר מותו.

אריק היה איש משפחה למרות שליאורה בת זוגתו והבנות חזרו בתשובה, הוא שמר איתם על קשר ובנותיו התחתנו עם בניו של חברו הטוב אורי זהר והם חלקו נכדים משותפים כשם שהיו חברים טובים. אריק הקים משפחה חדשה עם סימה והמשיך בעולם היצירה , תמך והוביל מוזיקאים חדשים וצעירים והצעיד אותם אל תוך המוזיקה הישראלית.

מותו של אריק בא לכולנו בהפתעה, איש מיוחד ומרתק עניו וצנוע שקולו ילווה אותנו עוד שנים רבות.

ניפגש בטיול הבא

"משולש גדול, משולש קטן" בכ"ד ניסן - 20.4.17

בברכה

סופי עטרה שבח

רכזת הטיולים

שוק קח-תן בבית גיל עוז

התפתחה לה מסורת בבית גיל עוז.

לקראת פסח מרוקנים את הארונות, מחדשים- והחפצים והבגדים מחפשים להם בית אחר ואפילו מתרחקים לארצות אחרות.

השבוע אצלנו במרפסת זה קרה.

שמחנו לעזור בנקיון הארונות ושמחנו יותר לאפשר למעוניינים למצוא חפץ או בגד מתאים.

כדאי גם להמשיך ולהחליף ספרים בספריה המתפתחת בעזרת אנשים נחמדים  המוותרים על ספרים טובים מהספריה הפרטית.

הספרים מטיילים ברחבי העמק וחוזרים אלינו, והכל ביוזמתכם באי בית גיל עוז.

תודה על היענותכם לכל יוזמה וחג אביב שמח.

צוות גיל עוז

לצפייה באלבום התמונות המלא - לחצו כאן!

ריאיון, צילום ועריכה - ברכה יואל - שדה נחום

נש"ר פגש את האביב והפסח

הנש"ר מלווה את ימות השנה העונות והחגים ובמסגרת זו התכוננו לקבל את פני האביב והפסח.

שמחנו לגלות כי הילדים ברובם מכירים את כל בתי השיר "שמחה רבה" ונפרדנו מהגשמים בשיר "פנה הגשם".

שמחנו עם "ניצנים נראו בארץ" השיר הראשון אותו הלחין נחצ'ה היימן בגיל 17 וצפינו בסרטון בו הוא מסביר על הגננת אסתר "המתחרה" שלו – מוזמנים לצפות ולצחוק – לחצו כאן

בעקבות הגעת האביב ו"יום המעשים הטובים" שיתקיים למחרת המפגשים למדנו את "אנשים טובים" , שירה המפורסם של נעמי שמר, אותו כתבה הלחינה ואף שרה.

התחברנו למעשים של אותם אנשים טובים ובנוסף גם אל המקצב של הפזמונים.

לסיום המפגשים צפינו בביצוע של חברות כרמל אקפלה בביצועם המיוחד לשמחה רבה בשילוב עם "אביב" של "ארבע העונות" מאת ויוואלדי. מוזמנים לצפות וליהנות גם כן – לחצו כאן

נפרדנו בברכת חג אביב שמח ובציפייה למפגשים הבאים.

גדי ליאון

רכז מיזם נש"ר

בית גיל עוז

"יום המעשים הטובים" חברי בית גיל עוז ב"גאון הירדן"

הוזמנו לכבוד יום המעשים הטובים לבית הספר "גאון הירדן" שבנווה איתן. זו השנה השנייה לפעילות המשותפת ביום זה בין התלמידים לבין חברי בית גיל-עוז.

לפני הנסיעה ערכנו הקדמה והבאתי לפני החברים שני קטעים, האחד שכתב ר' אלימלך מליז'נסק "אדרבה תן בליבנו" ובעזרתו דיברנו על הבסיס של הנתינה שהוא אהבת כל אדם באשר הוא, לפני שלב הנתינה המעשית. ולאחר מכן שמענו את הביצוע של אברהם פריד לקטע התפילה הזה.

הקטע השני היה השיר " כולנו זקוקים לחסד", שכתב נתן זך, המתאר בצורה יותר מעשית את המקום של הנתינה בעולם, גם מצד הנותן וגם מהצד של המקבל. שוחחנו על יום המעשים הטובים עצמו ועל נושא הנתינה שרלוונטי לכל השנה. לסיום האזנו לשיר בביצועה של נורית גלרון ויצאנו לדרך.

קיבלו את פנינו המורים והתלמידים, לקפה וכיבוד קל בספריה האזורית השוכנת בתוך בית הספר.

התחלקנו לשתי קבוצות  שחוו בנפרד את אותן פעילויות.

בפעילות אחת הרכזת החברתית לאורה מרשפים העביר לימוד מן המקורות ושיחה הקשורים לחג הפסח. דנו בנושא העבדות, יציאת מצריים והמסורת היהודית. בשלב זה הוותיקים והתלמידים שיתפו מסיפורם האישי ומזיכרונות העבר שלהם.

את הפעילות השנייה העבירה המורה ורד שאחראית על תחום המישחוק בבית הספר 

(למידה דרך משחקים). הקונספט היה "חדר בריחה" שהיום זהו טרנד עולמי.

זהו חדר בו יש חידות בנושא מסוים (אנו חווינו את הפעילות בנושא ירושלים שזהו 

הנושא השנתי של בית הספר).

על הקבוצה היה לפתור יחד חידה ולאסוף רמז שמוביל לחידה הבאה וכל הרמזים מובילים 

לפתרון שבעזרתו יהיה ניתן לפתוח את תיבת הפרס.

התלמידים זכו ללמוד מהוותיקים דברים חדשים מניסיונם ומהידע הרב שיש להם. 

והודו  להם על כך מאוד. האווירה היתה מוצלחת וכייפית ובאמת זכינו למעשה טוב ,

גם כנותנים ומשתפים וגם כמקבלים  והחוויה היתה נעימה וטובה.

בסוף היום בקשנו נציגות מחברי הקבוצה שהשתתפו לשתף אותנו בחוויה האישית שלהם.

מרים סאלם: " נהניתי מאוד, מהחדר בריחה, מהשיח עם התלמידים. ממש חלום לראות 

את הספריה כך, את ההתפתחות של השנים ולראות איך הראש היהודי עובד טוב.

יש לילדים מוטיבציה גדולה. זאת פעם ראשונה שאני משתתפת בפעילות כזאת וזה הקנה 

לי הרבה דברים חדשים עורר את הידע והסקרנות שלי מחדש.

התרגשתי מאוד להיפגש עם תלמידים צעירים וחכמים וורד המורה שהעבירה לנו את הפעילות

הילדה בן גוזי: "נהניתי לענות על החידות על ירושלים, הופתעתי לגלות את הידע הרב שיש לי בנושא. 

היה לי נהדר, שמחה מאוד שיצאתי. הנושא על ירושלים ריתק אותי ואני מוכנה לחזור שוב 

ולחוות את החוויה הזאת. זה חידד ופתח לי את הראש.

שרה מנדל: נהניתי לשמוע על המסורות השונות של כולם. מחכה לפעם הבאה. 

רציתי להודות לצוות ולבית ספר גאון הירדן על האירוח החם וההשקעה.

עדן רביץ                                                    אהובה אוזן

בת שירות לאומי                                          אם הבית

מפגשים מהסוג האישי

כבכל ימי רביעי גם השבוע הבית המה הבית מקולות צעירים של נערים ונערות.

חברי מכינת מצפן (בוגרי כיתות נווה בגאון הירדן), חברי מכינת העמ"ק ואליהם 

הצטרפה גם לאחרונה דפי, סטודנטית לריפוי בעיסוק מאוניברסיטת חיפה, 

העושה אצלנו חלק מהכשרתה המקצועית.

מפגשים אישיים: מי במחשב ומי ביצירה, מי במשחק ומי בשיחה.

והעיקר- המפגש וחיבור הלבבות!

גדי ליאון

מומחה שיקומי

מתחיל בבום... ונגמר בטראח!

שלומית כהן - אסיף  איור יוסי אבולעפיה

                                                      הוצאת ספריית הפועלים

סיפור חמוד על שכנות שמתחילה במריבה גדולה ומסתיימת בידידות גדולה ואמיצה.

בסיפור הילדים של שלומית כהן – אסיף, הגיבורים הם דווקא שני מבוגרים בודדים, שבעזרת פיצוץ של כמה בלונים וגינת שושנים מטופחת אחת, מוצאים דרך להיפרד מהבדידות ולבחור בחברות. למרות שלכאורה עוסק הספר בעולם המבוגרים, זהו ספר לילדים הנושא בין דפיו ערכים של  חברות, נתינה ועזרה בשעת צרה.

ספר ילדים טוב, טוב גם למבוגרים, כי כל אחד מתחבר אל הטקסט ברבדים המתאימים לגילו ולהתנסויות בחייו. גם שלומית כהן-אסיף וגם נורית זרחי, ידועות בספרי הילדים שהן כותבות, שניתן להעניק כמתנה למבוגר אוהב ספר (ויש כמובן עוד רבים כמותן מבין הסופרים והמשוררים). המבוגרים ימצאו בספרים כגון זה את הקסם, הרמזים והסמלים בטקסט, שאינם מובנים לילדים (הקוצים והבלונים הם סמלים לייחוד באישיותו של כל אחד). הילדים יאהבו את הסיפור והאיורים ויתחברו אל רגשות הדמויות. יפחדו, יצחקו, ידאגו, יתפלאו ויחכו להתפתחות העלילה עד הסוף הטוב. כל זאת, כמובן, באינטראקציה מילולית עם המבוגר המיומן, הקורא להם או איתם את הספר,ומעלה בפניהם את הנקודות האלה ונוספות ומעורר שיחה משותפת.

גב' שושני היא אישה באמצע החיים החיה לבדה.מה שיש לה בחיים היא גינת שושנים, שאותה היא מטפחת וההנאה שלה היא "לראות מדי פעם שושנה חדשה מבצבצת מעל גבעול". גב' שושני מדברת אל הפרחים, מלטפת אותם, מטפלת בהם במסירות ומוכנה לספוג מהם שריטות ודקירות. מדי פעם היא כותבת מכתבים אל אביה, שאין עליו שום פרטים בספר, מלבד האיור הקטן בצד הפנימי  של הכריכה הקדמית, המרמז לנו משהו מעברה  של גב' שושני.

חייה של גב' שושני משתנים כאשר לשכונה מגיע מוכר בלונים הלבוש בגדי ליצן ומפר את שלוות חייה. "אדון בלון", קראה גברת שושני מן החלון, " תגיד לבלונים שלך לא להתפוצץ בצהריים!" "בלונים מתפוצצים מתי שהם רוצים" צחק השכן. כשהבלונים שלו פוגשים את השושנים שלה – הבום-טראח מהדהד בכל השכונה. הם אומרים זה לזה משפטים קשים והריב הגדול שלהם הופך לשיחה השכונתית.

שלומית כהן-אסיף מציגה לקוראים הצעירים אפשרות להביט במבוגרים ולראות את חולשותיהם האנושיות. המבוגרים לא תמיד חזקים יותר וחכמים יותר ומתנהגים יפה יותר מהילדים.

נקודת המפנה בסיפור מתרחשת כאשר גב' שושני מקבלת מכתב בהול, שהקוראים לא יודעים מה תוכנו, אורזת מזוודה ובלי להגיד לאיש מילה עוזבת את ביתה ואת גינת השושנים שלה.

(כדאי לבקש מן הילדים לשער ממי המכתב ומה היה כתוב בו ואיך הוא קשור אליה. כדאי להראות לילדים את האיור הקטן שמאחורי כריכת הספר ולנסות לשער את הקשר בינו לבין ההתרחשות של עזיבתה).

בזמן שגב' שושני נעדרת מביתה, איש הבלונים מטפל בגינתה מבלי שביקשה ממנו לעשות כך. אולי מתוך שעמום מן השקט שהשתרר עם לכתה, ואולי מתוך געגוע או רגש מחויבות הטמון בו – הוא משקה  את הגינה ואף שותל עוד שושנים מצבעים שונים ומגלה "שכל גן פורח מתחיל בפרח אחד". כשהיא חוזרת, היא בקושי מכירה את גינתה: "מה קורה פה? איך שיח שושנים אחד הופך לגן פורח?"  איש הבלונים וגברת שושני הופכים לחברים קרובים, סולחים זה לזו ומעדיפים את הביחד על הבדידות.

מבוגרים יבינו שזהו ספר על בדידות, אובדן, קושי ובחירה וילדים יבינו, ששני השכנים החליטו שטוב יותר להיות חברים העוזרים אחד לשני, מאשר לריב ולהעליב זה את זו.

(כדאי לשוחח עם הילדים על סיטואציות מחייהם, כאשר לעתים צריך "לרדת מן העץ שטיפסו עליו" ובנוסף על כך שלא כדאי לשפוט מראש אנשים, לפני שמכירים אותם יותר לעומק. כמובן שהשיחה על נקודות אלה תתנהל בשפה ובמילים המתאימות לגיל הילדים).

שלומית כה-אסיף ויוסי אבולעפיה חברו יחד,  כדי לרקום סיפור מלא צבע וחן ומאד אנושי. איוריו של אבולעפיה ממקמים את הסיפור במישור הגלוי, היום יומי ומצליחים להעביר הרבה רגש, מול הטקסט המלא רמזים וסמלים ויחד עם זאת מדבר אל ליבם של הילדים.

( כדאי לפתוח את הספר לרוחב, כאשר רואים הן את הכריכה הקדמית והן האחורית ולעיין באיורים. בכריכה הקדמית רואים את גב' שושני ואדון בלון עומדים עם הגב אחד לשני, כמו שניים שהם "ברוגז". בצד שלה מתעופפים שושנים עם קוצים ובצד שלו מתעופפים בלונים. בחלק האחורי של הכריכה רואים אותם מחייכים אחד לשני, מה שמרמז על הסוף האופטימי של הסיפור.)

בסיום הסיפור יושבים שניהם בגינה ואיש הבלונים מלמד את גב' שושני לנפח בלונים.

"תראה", אמרה, " הירח נראה כמו בלון",

 "מה פתאום?" חייך אליה איש הבלונים, "הירח נראה כמו שושנה".

השכן החדש, בעזרת אישיותו הצבעונית, שכולה שמחת חיים והומור, מצליח להצעיד את גב' שושני,  לתקופה חדשה של לבלוב ופריחה, לא רק על שיח השושנים.

למדריכים היוצאים לפולין עם צעירים ומבוגרים!

אני מביא בפניכם מכתב שכתבתי לנכדי נעם שיצא היום לפולין ובו הצעתי לו את ההצעה כמפורטת במכתב הבא:

בס"ד

נעם יקירי!

אני ממליץ לך לקחת מספר אבנים קטנות מארץ ישראל ולהניח אבן בכל קבר אחים שבהם תבקרו וכן בהר העפר במחנה "מיידנאק" ברגבי האדמה הסמוכים לקרמטוריום ההרוס באושוויץ ובבית הקברות בוורשה ועוד...

בעת ההתייחדות, תאמר לחבריך, שהבאת אבנים מארץ ישראל כדי להניחם על הקברים כמנהג בית ישראל.

אמור להם את הסיבות להנחת אבן כפי שמובאים כדלקמן:

אבן מסמלת המשכיות. הנחתה על הקבר מסמלת שלנקבר יש המשכיות ויש מי שעומד על קברו וזוכר אותו.

אבן מסמלת נצחיות. בעוד שאומות העולם מניחים פרחים על קבר, אנו מניחים אבנים. בניגוד לפרח שנובל, האבן קיימת לדורות, אנו אומרים לנפטר: "במותך לא נבלת, אלא אתה נצחי כמו האבן". הדבר מזכיר לנו שהנשמה נצחית, ושהשפעת האדם על העולם היא נצחית.

האבן משמשת תזכורת שביקרתי בקבר, והמניח אותה כמו אומר: "משהו ממני נשאר אתך עד שאחזור".

אבן מסמלת בנייה: הנחתה על הקבר מסמלת התחייבות כלפי המת: "אני ממשיך לבנות את מה שלא סיימת". הנחת האבן גם שהנפטר השתמש ב"אבנים" שהיו לו בחייו לבנייה ולעשייה, ולא לסקילה והרס.

 נזכור ולא נשכח!

מסבך 
גדעון רפאל בן מיכאל

בגינה כעת

בגינה סימנים של התייבשות צמחי הפקעת והבצל. מומלץ לשמור על הלחות במידה- כלומר לצמצם את ההשקיה ורק לאחר שכל העלים התייבשו ניתן להוציא ולשמור את הפקעות והבצלים בתנאים מתאימים לשנה הבאה.

אפשר כעת לזרוע או לשתול צמחי רגלת הגינה (פורטולקה) קיימים מספר זנים ניתן לבחור במשתלה לפי הטעם והניסיון.

בנוסף ניתן לשתול גם וינקה בגוונים שונים, ישנה וינקה זקופה וישנה גם זוחלת.

חשוב לדעת שבאדמת הגיר כמו שלנו הוינקה סובלת ממחסור בברזל וניתן בעזרת כילאט ברזל לעודד, למנוע הצהבה וכך ליהנות מפריחה יפה.

ב ה צ ל ח ה

נוּן - _{פסח תש"ט}

בְּבִקְתָּה מִתְמוֹטֶטֶת מִיּשֶׁן,
עִם אֶחָיו בְּחַסְדֵי אֵל חַנּוּן,
הִתְגּוֹרֵר לוֹ אֵי-אָז אִישׁ בְּגשֶׁן,
אִישׁ-עִבְרִי פָּלְמוֹנִי וּשְׁמוֹ נוּן.

בְּעֻמְקֵי סֵפֶר-שְׁמוֹת – שָׁם שָׁקַע הוּא
בֵּין מִכְרוֹת רַעַמְסֵס אוֹ פִתֹם.
וּלְמוֹפְתִים נוֹרָאִים לֹא חִכָּה הוּא
כִּי אָמַר הוּא: מוֹפְתִים? מַה פִּתְאֹם?

תַּחַת שֵׁבֶט נוֹגֵשׂ הַקּוֹרֵעַ
מֵעָלָיו אֶת עוֹרוֹ הַצָּהֹב,
דֹּם הִלֵּך, הוּא, אָדִיש וְיָגֵעַ,
וְלִבּוֹ לֹא נִשְׁבַּר מִמַּכְאוֹב.

וּבְאוֹתָהּ הֲלִיכַת עֲצַלְתַּיִם
הוּא נִגַּשׁ וְאָסַף אֶת כֵּלָיו
בְּיוֹם צֵאת יִשְרָאֵל מִמִּצְרָיִם…
כָּאָמוּר שָׁם בַּסֶּפֶר הָעָב.

וְהִדְלִיקוּ שָׁמַיִם וָאָרֶץ
אֶת מוֹפְתֵי לֵדָתוֹ שֶׁל הָעָם,
וְרָתְחוּ הַתְּהוֹמוֹת וְסָעָרוּ
וּלִשְׁנַיִם נִקְרַע הַיָּם – –

אֲבָל גַּם אֶת הַיָּם הַקָּרוּעַ,
וְהַמָּוֶת מִשְּׁנֵי עֲבָרָיו,
הוּא עָבַר, עִם סַלּוֹ הָקָּלוּעַ,
כְּדָבָר הַמוּבָן מֵאֵלָיו.

וְהַקְּרָב לֹא נָתַן בּוֹ צְמַרְמֹרֶת
וְלִבּוֹ עוֹד עִקֵּש וּמַחֲשֶה–
כָּךְ הִגִּיעָה אִתּוֹ הַמָּסוֹרֶת
אֶל פְּסוּקֵי "אָז יָשִׁיר משֶׁה"…

אֲבַל אָז, עֵת גֻּלְגַּל כְּמוֹ רַעַם
שִׁיר-הֶחָג בְּאַדִּיר עַל הַחוֹף, –
אָז (גַּם נוּן לֹא יָדַע עוֹד מַה-טַּעַם…)
בּוֹ הָשְׁבַּר לְבָבוֹ כִּי בָא סוֹף…

הוּא זָכַר אֶת הַטִּיט וְהַחֹמֶר,
וְזָכַר אֶת הַשּׁוֹט בְּאָדֹם,
וּפְצָעָיו שֶׁהֶחֱרִישוּ בְלִי אֹמֶר,
צְעָקָה נָשְׂאוּ יַחַד פִּתְאֹם.

הוּא זָכַר הַמּוֹפְתִים שֶׁבָּאָרֶץ,
הוּא זָכַר אֶת הַחֹשֶׁך-וָדָם,
הוּא זָכַר הַתְּהוֹמוֹת שֶׁסָּעָרוּ,
הוּא הֵבִין
כִּי נִקְרַע לוֹ הַיָּם – –

בְּיָדוֹ הַשְּׂעִירָה כְּמוֹ יַעַר
אֶת רֹאשׁ בְּנוֹ הוּא הֶחֱלִיק בְּעֶדְנָה.
וִיהוֹשֻׁעַ (בִּן-נוּן) עוֹדוֹ נַעַר,
עוֹדוֹ נַעַר קָטָן בַּגַּדְנָ"ע…

בְּעֻמְקֵי סֵפֶר-שְׁמוֹת הִתְיַפֵּחַ
אִישׁ זַקֵן מִפְּשׁוּטֵי יִשְׂרָאֵל –
וְהֵאִיר אָז אוֹתוֹ הַיָּרֵחַ,

הַדּוֹלֵק מֵעָלֵינוּ הַלֵּיל.

ספורו של נון – הנגאל מן הגולה ההיא...

רבים רואים ביציאת מצרים ובכל מה שקדם לה מעין מודל לגאולתנו הנוכחית. השאלה הגדולה היא האם זו הגאולה? בהא הידיעה.

לא כאן המקום ולא זה הזמן להכריע בשאלה כבדה זו.

אבל- טעמה של היציאה מהגלות והזכות המופלאה שניתנה לנו לחיות בארץ זו במדינה זו- יש בה טעם גאולה.  בימים אלה של זכר יציאת מצרים, ועוד קט זכר לגבורה בשואת אירופה ולא יחלפו ימים רבים ונזכור את התקומה של שנת תש"ח. בימים אלה, ראוי שנעלה שוב ושוב על הלב כי דבר אינו מובן מאליו. אם בעליית השמש מידי יום יש חידוש מעשה בראשית, על אחת כמה וכמה באירועים אלה שחווינו לטוב ולרע – טעמה של יציאת מצרים, טעם הנֵס לא פג.

אלתרמן, קשישא, ידע כבר בשנת תש"ט כי השכחה והאדישות אורבים לפתחה של המדינה החדשה. האיש נון- אותו נגאל משכבר הימים ,הוא זכר!! את הטיט, את השוט, ואת המופתים...לכן ,הוא יהיה זה שבנו יהושע (עודו נער קטן בגדנ"ע) יהיה המנהיג העתידי.

        אכן, לא פג טעמו של שיר זה גם היום אחר שבעים

שנות קיום מדינה...לא נשכח.

אבישג

מלאך מסולם יעקב

מילים: יורם טהרלב    לחן: נורית הירש      


בבוקר אל דשא ביתי הרטוב 
אל דשא ביתי הרטוב 
ירד משמיים 
בלובן כנפיים 
מלאך מסולם יעקב. 

מאין תבואה ואנה תצעד? 
מארץ הנגב אל ארץ גלעד. 
את מי שם תראה, מלאכנו הטוב? 
את אוהל עשיו ואת בית יעקב. 

בטרם אפתח את דלתי לקראתו 
אפתח את דלתי לקראתו 
פרש הכנפיים 
ועף לשמיים 
מלאך מסולם יעקב. 

חכה נא עוד רגע, חכה ואני 
הנה זה ארד במשעול אל גני, 
ופרח אקטוף מפרחי היסמין 
הבא אותו שי לאחי בנימין. 

בבוקר אל דשא ביתי הרטוב 
אל דשא ביתי הרטוב 
ירד משמיים 
בלובן כנפיים 
מלאך מסולם יעקב. 

לצפייה בביצוע צוות הווי של הנח"ל עם רבקה זוהר לחצו כאן

לצפייה בביצוע דורית ראובני מתוך ערב הצדעה לשירי יורם טהרלב פסטיבל עין גב 2011 פסח תשע"א 

לחצו כאן

יורם טהרלב נולד בשנת 1938 בקיבוץ יגור.  הוא גדל והתחנך בקיבוץ, וחותם הרעיונות שעליהם התחנך טבוע בפזמוניו.   את שירותו הצבאי עשה ככתב צבאי של ירחון "במחנה גדנ"ע".  אחרי שחרורו היה עורך "במחנה נח"ל" ולאחר מכן בחר בקריירה של סופר

. יורם טהרלב כתב ספרי ילדים רבים,  חלקם מבוססים על סיפורים מתולדות הארץ ואחרים הכוללים שירים משעשעים וסיפורים בחרוזים לילדים.  לפרסום רב ביותר זכה יורם טהרלב ככותב פזמונים.  הוא חיבר מאות פזמונים ללהקות הצבאיות ולמופעי בידור אזרחיים , לילדים ולמבוגרים.  רבים מפזמוניו זכו בתחרויות זמר,  היו ללהיטים כשהושרו לראשונה ועודם אהובים עד עצם היום הזה.  המנגינות למלותיו נכתבו בידי טובי המלחינים של הזמר העברי,  ביניהם משה וילנסקי,  נחום היימן,  נורית הירש , מתי כספי,  מוני אמריליו,  שלום חנוך ואפי נצר.

בפזמוניו תיאר יורם טהרלב אירועי עבר תנ"כיים וציוניים שונים,  וזאת גם בשל הזדהותו האישית.  נושאיו מגוונים ביותר;  הוא עסק בעבר התנ"כי, הציוני וההתיישבותי,  ביהודי הגלותי ובהווה הפורח של המדינה וצבאה. השינויים שחלו בטקסטים שכתב ביטאו גם את השינויים שחלו בתפיסות האידיאולוגיות של כלל החברה הישראלית.

מלאך מסולם יעקב - הסיפור שמאחורי השיר

מדברי יורם טהרלב:   השיר הזה מושפע משירים ששרתי בילדותי.  אחד השירים האהובים עלי היה : "אל המעיין בא גדי קטן, בא גדי לבן. מאין תבוא הגדי?   ויען לי ויאמר: מחרן. השלום ללבן בן בתואל?   השלום ליעקב ולרחל? ויען הגדי ויאמר: שלום".  

איזה יופי של טקסט!  בשיר שלי מי שעונה על השאלות הוא המלאך שליווה את יעקב בדרכו לחרן.  בשיר מופיע, כמובן,  בנימין,  הבן הקטן והיקר של יעקב,  שהסיפור עליו בתנ"ך,  מעורר בי צמרמורת עד היום.

רקע:   בתנ"ך,  בספר בראשית פרק כ"ח,  מסופר על יעקב אבינו שיצא מן העיר באר שבע,  אל ארץ חרן,  כדי לחפש לעצמו אשה.  מדוע הלך לחרן ולא חיפש לו אשה בארץ ישראל? כי אבא שלו, יצחק,  לא אהב את בנות הארץ (. כתוב: "כי רעות בנות כנען בעיני יצחק אביו"  . והנה, בדרכו מן הנגב אל חרן,  שכב יעקב לישון על אחד ההרים.  הוא שכב על האדמה,  הניח אבן למראשותיו (מתחת לראשו) - ונרדם.  ובשנתו חלם יעקב חלום.  כתוב: "ויחלום והנה סולם מוצב ארצה, וראשו מגיע השמיימה, והנה מלאכי אלוהים עולים ויורדים בו".

בהמשך החלום ראה יעקב בראש הסולם את ה' עצמו.  ה' בירך אותו ואמר לו : "הארץ אשר אתה שוכב עליה,  לך אתננה ולזרעך... ושמרתיך בכל אשר תלך והשיבותיך אל האדמה הזאת ". ובהמשך, באמת הלך יעקב אל ארץ חרן, מצא לו אשה )אפילו שתי נשים - לאה ורחל(, הוליד בנים ובנות,  ובסופו של דבר חזר לארץ כנען.  כאשר התעורר יעקב משנתו,  לקח את האבן אשר עליה ישן , וקבע אותה למצבת זיכרון במקום שבו חלם את חלומו . ולמקום שבו ישן באותו לילה קרא "בית אל". זהו אחד המקומות המפורסמים בתנ"ך,  שבהם מבטיח ה' את ארץ ישראל ליעקב ולבניו , כלומר - לעם ישראל.

"חלום יעקב" - מרק שאגאל

פרשת ויקרא

מינים שונים של חטאות ואשמות מופיעים בפרשתנו. התורה מלמדתנו כי החטא יכול להיות מנת חלקו של כל אחד: של הכהן המשיח, של הנשיא או של 'נֶפֶשׁ אַחַת אשר תֶּחֱטָא בִשְׁגָגָה מֵעַם הָאָרֶץ', ואף חטא של הציבור כולו מתואר בפרשה, במקרה שבו כָּל עֲדַת יִשְׂרָאֵל יִשְׁגּוּ.

לאחר הצגת סוגים שונים של אשמות שבין האדם לאלוהיו כמו נגיעה בדבר טמא, שבועת שווא או מעילה בקודשים, מתארת התורה עבירות שבין האדם לחברו כמו התכחשות לפיקדון, גזל או אי השבת אבידה.

אך באופן מפתיע, פסוקי האשמה ה'בין אישית' נפתחים בתיאורם כמעילה בה':

נֶפֶשׁ כִּי תֶחֱטָא וּמָעֲלָה מַעַל בַּה' וְכִחֵשׁ בַּעֲמִיתוֹ בְּפִקָּדוֹן אוֹ בִתְשׂוּמֶת יָד אוֹ בְגָזֵל אוֹ עָשַׁק אֶת עֲמִיתוֹ.

רבי עקיבא מסביר שהדברים אמורים דווקא לגבי המכחש בפיקדון, שנעשה בין שניים ללא עדים:

לפי שהמלוה ולוה, והנושא והנותן, אינו מלוה ואינו לוה, ואינו נושא ואינו נותן אלא בשטר ובעדים, אבל המפקיד אצל חברו אינו רוצה שתדע בו נשמה אלא שלישי שביניהם בזמן שמכחיש מכחיש בשלישי שביניהם.

המפקיד אצל חברו ללא עדים סומך עליו, ומעוניין לשמור את מעשה הפיקדון במקום הסמוי מעין הכלל. האינטימיות והאמון המוחלט שבין שניהם מביאים את ה'שלישי שביניהם', את הקדוש ברוך הוא, להיות 'עד' ואפילו 'ערב' לפיקדון. ממילא השומר המתכחש לאחריותו פוגע באמון שנתן בו זולתו, ומועל בה'.

דברים דומים מוסיף הרש"ר הירש, ומכליל בהם לא רק את המכחש בפיקדון, אלא את כל הפוגע בזולתו:

כל שקר ביחסים שבין אדם לחברו קרוי מעילה בה'... הרי ה' הוא "שלישי שביניהם"... משום כך שוב אין זו בגידה גרידא. כי היהודי שיעבד כאן את כהונתו ואת יחסו לה' - להיות ערבים ליושרו;

ואם כהונה זו מתגלה כמסכה ריקה, הרי כאן מעילה גמורה.

השקר כלפי הזולת (ובפרט כלפי זה שנתן בי אמון ונמצא עמי ביחסים קרובים) הוא יותר מבגידה גרידא (החמורה בפני עצמה). פנימיותו של היהודי, 'כהונתו ויחסו לה', אמורים להביא אותו להיות ישר. הקב"ה בעצמו נותן את אמונו האינסופי בנו וביחסים שבינינו לבין זולתנו, ושקר, כחש, גזל ובגידה מלעיזים, כביכול, על אמון זה של ה' בנו, וחלילה מציגים אותה כ'מסכה ריקה'.

התיקון נשען על לקיחת אחריות על החטא, על השבת הגזילה ותשלום חומש, ובסופו של דבר, גם מעילה שכזו יכולה להיתקן, וניתן לזכות לכפרה לִפְנֵי ה', וְנִסְלַח לוֹ עַל אַחַת מִכֹּל אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה לְאַשְׁמָה בָהּ.

שבת שלום, הרב אוֹרי ליפשיץ, רב טירת-צבי

הזמנה להשקת הסרט

"המלחמה הנשכחת"

מלחמת ההתשה 1967 – 1970 בעמק הירדן, עמק בית שאן

והעיר בית שאן.

בערב: הקרנת הסרט "המלחמה הנשכחת" ומפגש נוסטלגי של תושבי היישובים, לוחמי מג"ב וצה"ל.

הערב יתקיים ביום רביעי ה 5.4.2017 בשעה 18:00 באולם

ע"ש אלפרין במכללה האקדמית כנרת בעמק הירדן

(המכללה ממוקמת על שפת הכנרת סמוך לצומת צמח).

נשמח לראות אתכם, בני משפחותיכם, חבריכם ואת הדור הצעיר יותר שלא חווה את אותה מלחמה.