שלום רב קוראנו היקרים

 

פורים נחגג בתחילת השבוע

מסכות ותחפושות

סעודות ומשתאות.

 

בבית גיל עוז נערך משתה ושמחה

כיד המלך עליו נספר ונפרט בהמשך.

 

ומיד לאחר הפורים מתחילים להריח את....

האביב וחג הפסח.

 

שוק קח תן ועוד אירועים שונים

ובעיקר המפגשים.

 

על מפגשים שונים שהיו

מיוחדים ומרגשים

ועל אלה שעוד נכונו לנו.

 

וכתבה אורה וינגורט

 

  

מתוך אור הלבנה- בינה נשים במעגלי העתים

 

 

שניפגש

 

שבת שלום

 

 

גדי ליאון

העורך

בית שאן מחבקת את כולם - ערב למען אנשים עם צרכים מיוחדים

 

פורום בית שאן למען אנשים עם צרכים מיוחדים מורכב ממוסדות וארגונים  שונים הפעילים בעיר בית שאן וישובי הסביבה. פורום פעיל במשך השנה לקידום  האוכלוסיות, פיתוח מודעות הציבור והפחתת סטיגמה שלילית . יש לי הכבוד להיות נציגת גיל עוז בפורום ולפעול יחד עם שותפי בהתאם ל"אני המאמין" של העמותה שלנו.

 

ביום שלישי ב' אדר 28 בפברואר התקיים במתנ"ס מופת בבית שאן ערב מיוחד שהאיר בדרך מיוחדת את הנושאים החשובים אלה. בערב מאוד מכובד עלו על הבמה נציגי אוכלוסיות שונות – "כנפיים של קרמבו", עמיתים, אקי"ם ואתי שלנו- נציגה יקרה של "קהילה בקשר חיים עצמאים לנכים". כולם דיברו, שידרו, הציגו והביעו שוויון הזדמנויות לכל האנשים בקהילה, הפחתת סטיגמה ופתיחות לקבל ולכבד באמת. היה מאוד עוצמתי ומרגש.

 

היה מהנה ונעים להסתובב בדוכני תצוגה ומכירת היצירות של אנשים עם צרכים מיוחדים. שרונה, ציפי ודרור שלנו הציגו את היצירות היפהפיות שלהם.

קפה נגיש של בית ספר גולני פרסו את המאפים הכי טעימים שיש ודוכנים נוספים  הוסיפו לאמירה ולאוירה הססגונית.

התוכנית מרכזית של הערב היתה מופע " אני בת אל" , במהלכו הציגה השחקנית בת אל פאפורה את סיפורה האישי בדרכה היחודית והעוצמתית.

כל אירוע כזה מנכיח את הצורך בקבלה וכבוד אחד כלפי השני, מי שלא נהיה, בחיבוק גדול של כולם.

 

אניה סימליך, עו"ס

רכזת תכניות קהילתיות

גיל-עוז

 

פורים כיד המלך בבית גיל עוז

 

ביום שושן פורים נחגג ברוב הדר ושמחה חג הפורים עם חברי בית גיל עוז וקהילה בקשר.

 

הבית קושט ונערך לשמחה ולמשתה שכבר בכניסה לארמון חיכו האיפור והתחפושות שהזמינו חיוכים ושמחה.

לאחר ארוחת הבוקר וההתחפשות, כל אחד כפי טעמו ורצונו, התכנסנו למציאת מי הוא זה? מי היא זו? באמצעות מצגת תמונות של מספר חברות וחברי הבית וכן הצוות משנות הילדות והנערות והשמחה הלכה וגאתה.

 

   

 חדרי  הארמון החלו להתמלא והחברים התחלקו לפי רצונם, מי לחדר האומנות עם מיקי סמסון שעסקו במסך ומסכה ויצרו קולאזים אישיים של מסכות.

 

מי לשיחה על משמעות המסכות והמסך עם גדי ליאון מתוך התכנים העולים ממגילת אסתר.

 

  והיו חברות וחברים שהלכו להאזין למוסיקה פורימית בהנחייתו של פיטר פרידמן, בעברית ביידיש ובעוד שפות.

חברים אמיצים אחרים הגיעו לחדר הדרמה עם אהובה אוזן ועדן רביץ שם עסקו במשחקי דרמה שונים והיצירתיות הלכה והתפתחה.

 

 בסיום הפעילות יצאנו במחול ורונדו פורימיים עם מוזיקת קרנבל וריקודים בהנחייתה של אהובה וחברי מכינת העמ"ק שהובילו את כולנו ללובי הארמון. זו הזדמנות טובה להודות להם על תרומתם לאורך כל השנה ולהעלאת השמחה בקרב החברים.

 

הוגשו משקאות ומטעמים לשולחנות והאזנו לברכת הרב אזואלוס שעסק בחשיבות וברצינות ה- צחוק, או כלשונו: צא חוק. השמחה שממלאת אותנו ומספקת כוחות, בריאות והנאה לשאר ימות השנה.

צוות העובדים הזרים המטפלים במסירות בכל ימות השנה הופיעו בשיר "ליצן קטן" אותו למדו כבר בשנה שעברה בעזרת דבורהלה קורתי המלמדת אותם עברית בכל יום ראשון.

 

קינחנו במופע פורימי שכולו עסק בשמחה בהנחיית יוחאי בשן ואברהם זלבסקי – "פרשת דרכים".

אחד מהשירים היה שיר מקורי שכתב והלחין יוחאי בשן- שיר למעלות.

מוזמנים לצפות בביצועו כעת.

הריקודים והשמחה שרתה בכל הבית, וסיפקה אנרגיות והנאה על פני כולם.

ארוחת הצהרים הוגשה כיד המלך ונפרדנו בברכת חג שמח עם לב מלא וגדוש הטעון כולו לימים שעוד יבואו.

 

גדי ליאון

מומחה שיקומי

אח שלי גיבור

 

ביום שלישי ט"ז אדר 14 במרץ התקיים ערב שכולו התרגשות, שמחה ועומק של מפגש, מיוחד במינו.

היה זה ערב שדיבר על גיבורים, אחווה ובעיקר חוויה עמוקה של קשר.

 

את הערב פתחה ענת רגב נשיאת סניף אקי"ם של בית שאן עפולה והעמקים והצטרף לברכות עובד נור, ראש מועצה אזורית גלבוע.

להקת רקדני "שכונת הפרחים" הופיעה בריקוד "יומן מסע" שריגשה את הקהל, מוזמנים לצפות – לחצו כאן.

 

ומהתרגשות אחת לשניה,על הבמה עלו חנן ואנוש קסל אשר סיפרו על הטיול הפרטי שלהם לנפאל.

על הטיול הזה מוזמנים לצפות בכתבה ששודרה בחדשות ערוץ 2 לחצו כאן

 

החוויה הכה עמוקה הזו של אנוש הובילה להולדתו של המיזם- "אח שלי גיבור", טיול משותף לאחים, אחים מיוחדים, כל אחד במיוחדות שלו. בוגרים עם תסמונת דאון עם אחיהם ואחיותיהם.

לקריאת כתבה אחת מיני רבות על המיזם לחצו כאן

 

צפינו אחר כך בהנאה, התרגשות, חמלה ובעיקר באהבה בסרט של יונתן ניר ואנוש קסל- "אח שלי גיבור" המתעד את הטיול המיוחד במינו של קבוצת האחים והטיפוס אל הפסגה בהודו.

 

לאחר ההקרנה עלו ובאו אל הבמה חלק מקבוצת האחים יחד עם דרורית, רופאת המסע וענו לשאלות של הקהל.

 מזמין בחום את כל מי שעדין לא צפה בסרט לחפש את מקום ההקרנה הבאה ובינתיים לצפות בכנס תסמונת דאון הבינלאומי - 2015 - אח שלי גיבור - מסע להרי ההימאליה שמציג חלק מהסרט לחצו כאן

 

 

המספר בהתרגשות

 

גדי ליאון

מומחה שיקומי

 

 

סוד הקסם הקולנועי

צפייה וניתוח סרטי איכות מרחבי העולם

המונחית בידיה האמונות של דורית צמרת

 

קולנוע חברתי-פוליטי - הומניסטי

"ערכו של אדם" (צרפת 2015)

במאי: סטפן בריזה

בגיל 51, לאחר 20 חודשי אבטלה, מתקבל תיירי (בעל לאשה ואב לבן נכה) לעבודה חדשה בסופרמרקט: השגחה מפני גניבה והונאה.

הסרט מציג ב"ריאליזם הומני" אדם שחייו מוכתבים ע"י "חוקי השוק" (שמו המקורי של הסרט!) - הקפיטליזם הדורסני, המשפיל את תחושת הערך של האדם.

 

לצפייה בקדימון לסרט לחצו כאן

להתראות בקולנוע

 

 

הסרט יוקרן באולם זיידן

ביום רביעי כ"ד  אדר    22  במרץ

תחילת ההקרנה בשעה 10:00

 

 

מוזמנים לצפייה בסרט

גם חברים שאינם חברי החוג    

בעלות של 25 ₪

 

 

 

 

לכל שאלה ופרטים נוספים ניתן לפנות לרויטל 

 050-5230198     04-6757402

revitalfuks@gmail.com

 

 

יום ששי בצהרים - מועד מצוין, הקונצרט יסתיים בשעה 13:30,

תוכלו לצאת מדושני עונג, ליהנות משנת הצהרים החשובה,

ולקבל את השבת במשנה השראה ושמחה.

 

במרכז הקונצרט - הרקוויאם מאת פורה, יצירה מרגשת תמיד מחדש.

בקונצרט תבצע גם היצירה המרשימה גלוריה מאת פולנק.

 

"הרקוויאם שלי הולחן ללא סיבה ובשביל כיף, אם יורשה לי לומר כך".

כך כתב פורה לידיד.

אכן - הרקוויאם מאת פורה הינו מן היצירות הווקאליות הפופולאריות

בכל הזמנים, המשלבת מבע רומנטי צרפתי מעודן, מסתורי ועמוק,

וכתיבה מלודית מופלאה.

 

הנקודה - פיטר ה' רינולדס

                                                                 הוצאת "כנרת"

 

עמליה בטוחה שהיא לא יודעת לצייר. היא יושבת בפנים נפולות, מיואשת כולה, כשדף ריק מונח על השולחן והיא יושבת על הכסא לא מול השולחן, אלא כשגופה שעון על הכסא לכוון הנגדי.

"רק תעשי סימן ותראי מה יקרה" מעודדת אותה המורה שלה לאומנות. עמליה לוחצת באי חשק גמור עם הטוש על הדף בכל הכוח ומשאירה עליו נקודה קטנה. "עכשיו תחתמי" אומרת המורה.

זהו ספר קטן ומקסים על כוחה של מילת עידוד, התייחסות והכלה. על כוחה של דמות תומכת (במקרה זה המורה) להעלאת הביטחון העצמי ולהעצמתו הנפשית של הילד.

המורה לוקחת את הדף של עמליה עם הנקודה והחתימה, שמה אותה במסגרת זהב יפה ותולה על הקיר. הילדה מתפעלת מהתמונה ומתחילה לצייר ציורים רבים עם נקודות בכל הצבעים ובכל הגדלים וגם נקודות המשתלבות לכלל תמונה אחת גדולה.

כמה מילים של עידוד (במקום "אם את לא יכולה אז אל תעשי..."), הכוונה מינימליסטית להתקדמות מן התקיעות, התפעלות והצגת התוצר כפי שהוא – כל כך פשוט וכל כך מקדם ומעודד ילדים לעשייה ולהעלאת הדימוי העצמי שלהם.

אני סיפרתי את הספר לילדים בכתות ב'-ג' ומן השיח בעקבות הקריאה בספר, ניכר היה שהוא מאד מתאים לגיל זה ואין ספק שגם לגדולים יותר.

כפי שכותב המחבר עצמו על גב הספר (הכריכה האחורית):
"הספר הזה נכתב עבור כל אלה שמפחדים לבטא את עצמם מקטן ועד גדול".

בהמשך הסיפור מתקיימת תערוכה בבית הספר, בה מוצגים גם ציוריה של עמליה וכולם מתפעלים מציורי הנקודות שלה.

סופו של הסיפור מרגש במיוחד, בו עמליה תופסת את מקומה של המורה ומעודדת ילד ביישן, הצופה בתמונות ואומר שאיננו יודע לעשות אפילו קו ישר. היא מבקשת מן הילד לצייר את הקו בצורה  שהוא יודע (קו עקום ומפותל), מבקשת שיחתום וההמשך ברור מעצמו. (לכן הספר מסתיים בנקודה זו והילדים יכולים להמשיך בעצמם את הספור, תוך כדי שיחה מעניינת על התובנות שעלו מן הסיפור, בהקשר לעצמם. נסו! השיחה שהיתה לנו הייתה ממש מרתקת)

בנוסף למהפך שעברה הילדה בהקשר ליכולותיה, בעקבות העידוד והתמיכה שקבלה, עולה לידי ביטוי גם רעיון נוסף , שכאשר אתה מלמד מישהו אחר מה שלמדת, זוהי פסגת הלמידה ואין כמו "ילדים מלמדים ילדים".

 

 

 

 

עצי הפרי המראים ניצנים כעת

 

הניצנים נראו על שיחי הרימון ועצי התאנה, על הגפנים והפקאן. יכולים אנו להבחין בקלות בין ענפים חיוניים לבין אלה שהתנוונו ונמצאים בתהליך ייבוש. פרט זה מאפשר לנו לגזום ולעודד בכך ענפים צעירים ולגזום את אלו היבשים- המצטלבים והמתחככים אחד במשנהו.

מומלץ להנמיך בגיזום הרימונים, לעצב את התאנה כך שיהיה נוח יותר לקטוף פרי.

את הגפן ניתן לעצב לפי הצורך והמטרה שלשמה נטעו.

 

בעונת האביב גם החרקים והמזיקים פעילים מאוד ובכדי למנוע נזקים מומלץ להצטייד במשחת עצים וב"לובן" לסיוד הגזעים של עצי התאנה והרימון.

 

ב ה צ ל ח ה

משוררים כתאומים בנפשם...

ייתכן. פעם כתבתי על זלדה ורחל – היום, מספר מילים על אלתרמן הידוע ועל איציק מאנגער הידוע פחות.

בחג הפורים הגעתי אליו דרך שיר המגילה. על הספר הישן כתוב: "העתק ללשון עברי מרדכי אמיתי, עיטר שרגא וייל" (1969 ספרית פועלים) – הלכתי שבי אחריו (כמו תמיד..). בקובץ תרגומים של נתן יונתן לשיריו גיליתי מה רב המשותף בין השניים.

שניהם ילידי מזרח אירופה ראשית המאה. מאנגער 1901 אלתרמן 1910. זה בטשרנוביץ רומניה, וזה בורשה שבפולין. שניהם עלו לישראל וחיו בה. אלתרמן עד 1970 מאנגער עד 1969. חייהם מקבילים כרונולוגית, שניהם מחיים בשירתם מוטיבים ותמונות מאותו עולם רחוק של העיירה היהודית.

נתן יונתן כותב בהקדמה לקובץ תרגומיו:" איציק מאנגער מחיה סמלים עתידים...דוכיפת זהב, הגדי הלבן, סוסים עצובי עיניים, נזירים, טחנות רוח, פנסי רחוב..."

הלא כל אלה מציצים בינות שורות שירתו של אלתרמן.

בשיר הראשון בקובץ המתורגם

"אני הטרובדור, הזונה והרוח 
ליד פנס לילה עמום ושכוח 
מעיפים מטפחות אדומות לשמיים: 
שלום, מזלנו הביש - הכוכב! 
מכאן אל הנצח אנחנו הולכים 
לפני שיבשיל הדגן בשדותינו 
לפני שבגן יכמשו הפרחים"

מבחר שירים, איציק מאנגער, תרגום מיידיש, נתן יונתן, שירה כתר 1986

 

ליל כוכבים, שדות קמה, פנס רחוב, מטפחות אדומות. 

עולם המוכר לנו גם בשירתו של אלתרמן.

 

ממשיך המשורר הנודד החי את המראות הרחוקים, שבוי ביופיה של התבל  

"עכשיו שאזלו הכוחות ועייפנו                                                         

מגופנו שלנו, מכוכב ומשיר 
נפנה לשערים השקטים של העיר. 
לפני שהבשיל הדגן בשדותינו 
לפני שכרעה הקמה לקציר". 

(שיר זה הולחן באהבה על ידי נחצ'ה היימן ז"ל)

 

אלתרמן שכתב עברית האיר את עולמינו בשירתו העשירה רבת הפנים מאז, מימים רחוקים של דם ומלחמות ועד היום הזה שירתו מולחנת ואהובה.

איציק מאנגער שכתב יידיש נידון כמעט לשכחה...

כדאי כדאי להכיר בתרגומיו: (נתן יונתן, בנימין טנא). הרי שניהם יונקים מאותו מעין נסתר של אהבה לעולם מופלא של עיירות יהודיות שהיו ואינם.

אולי מבעד שירתו של מאנגער נוסיף מימד של הבנה לשירתו רבת הפנים של אלתרמן.

 

אבישג

רחל על העין

מילים: יצחק קצנלסון   לחן: עממי

רחל עָמְדָה עַל הָעַיִן,
הִיא וְכַדָּהּ וְאִיש אַיִן.
הִיא וְכַדָּהּ, הִיא לְבַדָּהּ,
הִיא וְכַדָּהּ, הִיא לְבַדָּהּ.

שָׁלְחָה אֶל הַכַּד אֶת יָדָהּ,
שָׁלְחָה יָדָהּ וְרָעֲדָה.
נָפַל כַּדָּהּ וַיִּשָּׁבֵר,
עֶלֶם עוֹבֵר, עֶלֶם עוֹבֵר.

עָמַד עֶלֶם זָר וְצָחַק,
מִן הַמִּדְבָּר בָּא מִמֶּרְחָק.
גַּם הִיא בִּצְחוֹק רֹאשָׁה מַטָּה:
"מִי זֶה אַתָּה? מִי זֶה אַתָּה?"

אָמַר לָהּ הָעֶלֶם מִי הוּא,
מִי אִמּוֹ וּמִי אֲבִיהו.
עָנְתָה לוֹ רָחֵל הַטּוֹבָה:
"אַתָּה קְרוֹבִי, קְרוֹבִי אַתָּה!"

חָבַק לָהּ הַלָּז וּנְשָׁקָהּ,
הִיא בַּכַּד עֵינָהּ תָּקְעָה:
"הַבֵּט, שָׁבוּר כַּדִּי לָבָן!
הוֹי, מַה יַּגִּיד אָבִי לָבָן"?!

הופיע בספר-חוברות "יצחק קצנלסון: "יש לי שיר - לילדי ישראל", הוצאת הקיבוץ המאוחד, תשי"ד, ו -"שירי ארץ ישראל", יודישער פערלאג, ברלין - הוצאה עברית בע"מ, ירושלים, 1935 - 1947.

בשירון "Songs Heard in Palestine" שיצא בניו יורק בשנת 1928 מופיע השיר בכותרת "שיר תימני" אך אין בטחון שהלחן אכן תימני. אברהם צבי אידלסון כלל אותו בכרך התשיעי של "אוצר נגינות ישראל" המוקדש לשירי עם של יהודי מזרח אירופה ורובו שירים ביידיש, תוך הציון "Palestinian", כלומר שמע אותו מאשכנזים בארץ ישראל.

להאזנה לביצוע השיר על ידי טובה פירון לחצו כאן

לצפייה בביצוע השיר על ידי להקת הגבעטרון לחצו כאן

  

 

יצחק קצנלסון      מחבר, מתרגם- נוסח עברי  

תאריך לידה:  1.7.1886   תאריך פטירה: 3.5.1944

נולד 1886 בעיירה קרֶליץ בפלך מינסק שבבלארוס. כאשר היה בן 10 עבר עם הוריו ללודז' שבפולין. ב-1906 החל את עבודתו החינוכית בבית הספר העברי, ברשת חינוך עברית מיסודם של משפחתו. ב-1910 פרסם את ספר שיריו הראשון, "דמדומים". שנתיים לאחר מכן הקים את "הבמה העברית" - להקה תיאטרונית עברית המציגה ממחזותיו. הוא ערך שני ביקורים בארץ: אחד ב-1925 ושני ב-1934.

בין השנים 1935–1939 פעל בינות החלוצים אשר גרו בקיבוץ בורוכוב שבלודז'. 

יצחק קצנלסון נרצח ב- 1944 במחנה ההשמדה אושוויץ.

על-אף שיצחק קצנלסון ביקר בארץ ישראל רק פעמיים ולזמן קצר, הוא הרים תרומה חשובה לזמר העברי באמצעות שיריו הידועים: "יפים הלילות בכנען", "גילו הגלילים", "רוח עצוב", "נעולה היא דלתי" ושיר הילדים "חמש שנים על מיכאל". 

פרשת כי-תשא

הציווי על נתינת השקלים לעבודת אוהל מועד הפותח את פרשתנו, מדגיש את השוויון שבין כולם, עשירים כעניים: הֶעָשִׁיר לֹא יַרְבֶּה וְהַדַּל לֹא יַמְעִיט מִמַּחֲצִית הַשָּׁקֶל.

הקפדה זו על סכום אחיד מתפרשת על ידי חלק מהפרשנים כקשורה לרצון למנות את בני ישראל באמצעות השקלים, וממילא אם כל אחד ייתן כאוות נפשו, יותר או פחות, לא ניתן יהיה לדעת את מספרם.

אחרים פירשו כי דווקא העובדה שהכסף ניתן לבני ישראל כדי 'לְכַפֵּר עַל  נַפְשֹׁתֵיכֶם' מחייבת שהסכום יהיה קבוע לכל, שהרי ערכה של נפש העשיר שווה לערך נפש העני.

אך מדרש אגדה רואה את שוויון התרומה של העשיר והעני כמכוון למנוע התנשאות, וקושר את העניין הזה ביעוד התרומה – אדני המשכן:

הֶעָשִׁיר לֹא יַרְבֶּה וְהַדַּל לֹא יַמְעִיט מִמַּחֲצִית הַשָּׁקֶל

בתרומת השקלים של אדנים

כדי שלא יתרברב העשיר על העני

 

אדני המשכן, היסודות של העולם הדתי והרוחני, של המרכז הציבורי והקהילתי, מחייבים שוויון, וזאת כדי למנוע התרברבות. מצב בו העשיר מתרברב על העני הוא מצב המזיק לשניהם – הן לעני החש בושה ופחיתות ערך, והן לעשיר המתמלא בהתנשאות ובגאוה ריקה מתוכן. רק על יסודות של ענוה והכרה בערך האחר ניתן לבנות משכן לקדוש ברוך הוא בעולמנו.

 

רבי אלימלך מליז'נסק, מגדולי החסידות בדור השלישי (מחר נציין 230 שנים לפטירתו) מפתח כיוון זה בתפילתו (שחלק ממנה מוכר כשיר הנפלא 'אדרבה'), וכותב:

וְתַצִּילֵנוּ מִקִּנְאַת אִישׁ מֵרֵעֵהוּ וְלֹא יַעֲלֶה קִנְאַת אָדָם עַל לִבֵּנוּ וְלֹא קִנְאָתֵנוּ עַל אֲחֵרִים, אַדְּרַבָּה, תֵּן בְּלִבֵּנוּ שֶׁנִּרְאֶה כָּל אֶחָד מַעֲלַת חֲבֵרֵינוּ וְלֹא חֶסְרוֹנָם, וְשֶׁנְּדַבֵּר כָּל אֶחָד אֶת חֲבֵרוֹ בַּדֶּרֶךְ הַיָּשָׁר וְהָרָצוּי לְפָנֶיךָ, וְאַל יַעֲלֶה שׁוּם שִׂנְאָה מֵאֶחָד עַל חֲבֵרוֹ חָלִילָה.

 

הקנאה, השנאה, הדיבורים ש'אינם בדרך הישר והרצוי', כל אלו מגיעים ממבט שבו האדם רואה בעיקר את עצמו ואת מעלתו, את עושרו ואת ריבויו, בעוד כשהוא מתבונן על הזולת הוא רואה את עוניו ואת חסרונו.

אם רוצים אנו לצעוד בעקבות דבריו של הרב יצחק הוטנר שאמר 'בלבבי משכן אבנה', הרי שעלינו לאמץ את תפילת רבי אלימלך ולראות בחברינו את מעלתם ולא את חסרונם, להשתדל שלא לקנא, לא לשנוא חלילה, לא לדבר דיבורים שאינם ישרים ורצויים.

לעתים, גם אם אנחנו 'עשירים' יותר (בין אם בממון ובין אם בסגולות אחרות...), עלינו לזכור כי באדני המשכן אין לנו יתרון על מי שנדמה לנו כ'עני', וכי מבט על מעלת חברינו יכול לחשוף את נפשם השווה לנפשנו בערכה.

 

שבת שלום, הרב אוֹרי ליפשיץ, רב טירת-צבי