שלום רב קוראנו היקרים

ט"ו בשבט מעבר לפינה

והאדם ועץ השדה שוב מתחברים

לשורשים מן העבר

ולנטיעות כלפי העתיד.

ואם בעתיד עסקינן

האופק והשמיים, הים והיבשה

היוו תמיד מקור להשראה ולעוצמה.

צילמה אורנה ברזילאי

"אני גרה מול המים
ונופים משכבר....
כאן תמצא בכל אבן
גם שרידי חלומות
כאן נושאים את הסבל
בתוך סל השמחות..."

שרה ריטה את מילותיו של יוסי בנאי

מוזמנים להאזין ולהתענג – לחצו כאן

"כי האדם עץ השדה"

מוסר ההשכל והלמידה

רב מלהכיל את הדף הקצר

אצטט רק את שתי השורות האחרונות

מתוך שירו של ראובן ארצי ז"ל משלוחות:

"מֵרֹב עֵצִים בַּכְּרָמִים שָׁכַחְנוּ לְעוֹדֵד

אֶת הַזַּיִת הַבּוֹדֵד."

הלוואי ונזכור לראות, להבחין ולעודד

כל אדם באשר הוא אדם, בעיקר זה הבודד.

מוזמנים לצפות בקידוש לט"ו בשבט – לחצו כאן

מילים: ד"ר יעקב מעוז

לחן ושירה: רוני איש רן

חג אילנות שמח

ושבת שלום

גדי ליאון

העורך

הנש"ר הגיע לברוש ולמקהלה העליזה וחגגנו… יום הולדת לאלדד

השבוע במפגשי השירה חזרנו אל "לצפון באהבה" והפעם עם ביצועה המיוחד של שרית חדד בו משתלב לפתע מארש "צה"ל צועד".

מוזמנים להאזין ולמצוא היכן מתבצע השילוב לחצו כאן

חגגנו יום הולדת לאלדד מכיתת פרידה והתכוננו ליום הולדת ל...אילנות, לקראת ט"ו בשבט שיחול בסוף השבוע.

גילינו את הבית השני של השיר "השקדיה פורחת" שכתב ישראל דושמן, המשכנו אל ה"ברוש" של אהוד מנור בלחנו ובביצועו של אריאל זילבר הצטרפנו למקהלה העליזה של לאה נאור בלחנה המפורסם של נורית הירש וקנחנו ב"אור חבצלות".

הילדים וחברי הבית כבר מרגישים בבית האחד עם השני מה שגורם לילדים להיפתח ולהרגיש יותר בחופשיות ואף לעמוד מול הקבוצה להציע תנועות ובעיקר...לשיר.

והפעם הגיעו שלוש סבתות, אחת בכל מפגש, לשיר יחד עם נכדותיהן- אחת מחברות הבית, השניה המגיעה בכל שבוע והשלישית הגיעה שוב לאחר המפגש המרגש ביום הפתוח שהיה עם ההורים.

ללא מילים - ניתן לתמונות לדבר

חידשנו לקראת סוף שעת המפגש אפשרות לילדים לבחור שיר ממאגר השירים שהכרנו במהלך השנה וכל קבוצה בחרה כמובן בשיר אחר.

את המנגינה הזו אי אפשר להפסיק...

גדי ליאון

רכז מיזם נש"ר

בית גיל עוז

טעימה מפינוק

חלק חשוב מעבודת צוות "שירות טוב" הוא ביקורים בבתי החברות והחברים המקבלים טיפול בביתם.

בזכותם של ביקורים אלו ובעצם בזכותם של אותם חברים אנו זוכים להתפנק בנופים מדהימים ובשיחות מרתקות.

והרי הפינוק מאתמול – בבקעת הירדן

צוות שירות טוב

ט"ו בשבט בבית גיל עוז

היום, יום חמישי י"ג בשבט, חגגנו את ראש השנה לאילנות בבית גיל עוז.

הבית כולו לבש חג, שולחנות נערכו לסדר סביבו הסבו עשרות מחברי הבית.

לאחר ארוחת הבוקר התחלקו החברים לפעילויות בכיתות, שעסקו באופנים שונים בחיבור שבין האדם לעץ השדה.

בחדר האומנות, בהדרכתה של מיקי סמסון, שוחחו על הקשר שבין האדם לעץ החיבור לארץ ישראל והכינו סידור פרחים אומנותי.

בחדר השני בהנחיית גדי ליאון שוחחנו בחיבור שבין האדם לעץ ומשמעויותיו לחינוך ולדורות הבאים, במדרש ובשיר.

בחדר השלישי, עם קבוצה מחברי מכינת העמ"ק הפועלים עימנו בכל שבוע, התקיים חידון העוסק בעצים ובהעלאת זכרונות מט"ו בשבט בעבר.

במלאכות היד הכינו החברים מנדלות מהצומח בהדרכתה של אהובה אוזן.

התעמלות לחילוץ עצמות ועידוד ה"צמיחה" התקיימה בחגיגיות ולאחריה שתינו וטעמנו עוגות.

הרב שמעון לביא, הרב של מושב שדי-תרומות- נתן רקע היסטורי ומוסר השכל בהשקעה לדורות הבאים ומשם בליוויו המוסיקלי של פיטר פרידמן ובהנחיית גדי ליאון, ערכנו סדר ט"ו בשבט בשיר ובאומר.

שתינו מהיקב ואכלנו מפירות האילן, תרומתה הנדיבה של המועצה הדתית והעומד בראשה יוסי מנחם, כבכל שנה ושנה ותודתנו העמוקה לו.

קינחנו בארוחת צהרים חגיגית ונפרדנו בברכת חג אילנות שמח.

גדי ליאון

מומחה שיקומי

סוד הקסם הקולנועי

צפייה וניתוח סרטי איכות מרחבי העולם

המונחית בידיה האמונות של דורית צמרת

מזמין אתכם

במפגש הקרוב - מה בין "טרגדיה" לבין "מלודרמה" בקולנוע?

"אור בין האוקיינוסים" (ניו זילנד 2016)

במאי: דרק סיאנפרנס

דילמה משפחתית מוסרית בנושא אמהות והורות - על רקע נופי הים ומגדל המגדלור.

לצפייה בקדימון לסרט לחצו כאן

להתראות בקולנוע

הסרט יוקרן באולם זיידן

ביום רביעי י"ט שבט 15 בפברואר

תחילת ההקרנה בשעה 10:00

מוזמנים לצפייה בסרט

גם חברים שאינם חברי החוג

בעלות של 25 ₪

לכל שאלה ופרטים נוספים ניתן לפנות לרויטל

050-5230198 04-6757402

revitalfuks@gmail.com

חנן הגנן - כתבה ואיירה רינת הופר

הוצאת כנרת-זמורה –ביתן

רינת הופר, יוצרת רב המכר "איילת מטיילת" ושני ספרים נוספים בסדרה ו"ארון הבגדים של שירה", נחשבת בעיני מבקרי ספרות הילדים למרים ילן שטקליס של הדור החדש.

הספר "חנן הגנן", המתאים לט"ו בשבט ולא רק, הינו ספר מדהים ומרתק את הילדים, בעיקר בגלל איוריו העשירים ועלילתו רבת ההפתעות, שבה זרע קטן הופך לאילן רב גווני של צבעים ופירות. חמישה ילדים רוכשים לפי רצף העלילה חמשה פירות (שם הילד ושם הפרי מתחרזים) ומנסים לגלות את המטמון החבוי בפירות.

"חנן הגנן בעגלה עם פעמון, נוסע ברחוב ושר לו פזמון:

שסק, משמש, אפרסמון, קנו פירות באסימון!

תפוז, מנגו פירות המון,

בתוכם חבוי מטמון!"

מאחר והספר מוכר מאד, אתייחס הפעם בעיקר אל המחברת כמאיירת ואציג בפניכם ספר מקסים, שניתן למצוא אותו ב"ספרי מתנות" בחנויות הספרים וכן בספריות ושמו : "ספר המאיירים הגדול". זהו ספר שבהם מוצגים זוכי פרס מוזיאון ישראל לאיור ספרי ילדים בשנים 1978-2004.הספר נולד מתוך רצון לקרב את קוראי ספרי הילדים ואת אוהבי איורי ספרי הילדים אל יוצרי האיורים. זהו ספר של איורים לסיפורים וסיפורים על תהליכי העבודה של המאיירים וראיונות עימם.

בחרתי להביא מתוך הפרק על רינת הופר קטע משיר שכתבה על עצמה ועל כתיבתה:

"קוראים לי רינת ואני מאיירת

אולי אני סופרת? אולי משוררת?

לפעמים אני אומרת שאני ציירת

אבל רוב הזמן אני שומרת:

מילים בתוך מחברת,

מחשבות למזכרת,ציורים בלי מסגרת,

תמונות מתוך סרט.

אני אוגרת וצוברת

מפזרת ומסדרת

גוזרת ומחברת

כך וגם אחרת.

אני פותחת וסוגרת

שוברת ומצטערת

הולכת וחוזרת

ואף פעם לא עוצרת...."

בואו לשוק האיכרים בצים סנטר! חקלאי האזור מחכים לכם עם תוצרת טריה ואיכותית

הקרה הכתה ביבול של חלק מהחקלאים! בואו לקנות ולתמוך!

יום חמישי כרגיל, שעות הפתיחה הן 15:00-18:30.

לכבוד ט"ו בשבט פירות יבשים!

מארחים את פסטיבל "שבוע טעמים בעמקים", ובמסגרתו נזכה גם לשמוע את הרצאתו המרתקת של דר' אורי מאיר צ'יזיק בנושאים - מזון מקומי וסוכר.

ההרצאה בשעה 17:00.

כנסו לדף הפייסבוק – תוצרת העמק שוק איכרים

מוזמנים לשתף, לעשות לייקים, לשלוח, להגיב, וכמובן לבוא ולהזמין קרובים וידידים.

נתראה

בשם צוות השוק

"ילדי וילה אמה": כשהמלחמה הפכה לטיול נחמד

בשל מחסור בתעודות, נקטע מסעם של 121 ילדים יהודים שברחו מגרמניה לישראל, ובמשך שש שנים הם נדדו באירופה, כשהמלחמה נושפת בעורפם. שנתיים מתוכן הם שהו ב"ווילה אמה", בית קיט בכפר איטלקי, שתושביו פרשו עליהם את חסותם

יצחק טסלר פורסם: 8.04.13 ynet

עם התגברות האנטישמיות בגרמניה ובאוסטריה, נשלחו לארץ ישראל קבוצות של ילדים יהודים שהוריהם הרחיקו לראות, והבינו כי מוטב למלט אותם מאירופה מוקדם ככל האפשר.

בין המשלחות שהתארגנו במסגרת עליית הנוער "הייתה גם קבוצת ילדים שיצאה מגרמניה בקיץ 1939, אלא שהמלחמהשפרצה ב-1 בספטמבר, שיבשה את התוכניות, ורק חלק מהם הצליחו להשלים את המסע ולהגיע לארץ.

הסרט התיעודי "ילדי וילה אמה", שהוקרן אתמול בנווה שכטר שבתל אביב, מספר את סיפורם של אלה שנאלצו להמשיך לנדוד בין יוגוסלביה, סלובניה ואיטליה, בעוד המלחמה נושפת בעורפם, ובשנים 1942-43 מצאו מקלט בבית קיט השוכן בכפר נוננטולה

(Nonantola) בצפון-איטליה. אורחי הכבוד בהקרנת הסרט, שביים ניסים דיין, היו ילדי "וילה אמה" שעדיין בין החיים.

"רבים לא הבינו את חומרת המצב"

אחד מהם הוא יעקב גולדברג, שנולד בפרנקפורט ב-1929. הוריו היו ילידיפולין שכמו רבים מיהודי מזרח-אירופה, היגרו לגרמניה מטעמים כלכליים. "לפני תחילת המלחמה הגרמנים אישרו לכל מי שרצה, לעזוב את המדינה, בתנאי שהייתה מדינה שהעניקה לו אישור הגירה אליה", אומר גולדברג. "אבל רבים מהיהודים שחיו בגרמניה לא הבינו את חומרת המצב".

121 ילדים נאלצו להישאר באירופה. ילדי וילה אמה(צילום: באדיבות ארכיון הצילומים, בית לוחמי הגטאות)

חלק מילדי "וילה אמה" בבגרותם

מי שזיהתה את הסכנה החמורה היא רחא פריאר, עסקנית ציונית ילידת גרמניה, שמאז 1932 גייסה כספים שבעזרתם נשלחו ילדים ובני נוער יהודים, לקיבוצים בארץ ישראל, במסגרת מפעל שכונה בהמשך הדרך "עליית הנוער".

"אמי היתה אישה שהבינה מה טוב לנו ומה חייבים לעשות", מספר גולדברג. "בשנת 1939, כששמעה שמחפשים צעירים שייסעו לארץ, היא דאגה שאני אצטרף לקבוצה, ואבי ישמש כמלווה של הילדים. היא עצמה נשארה עם אחיי הקטנים בגרמניה".

על פי התוכנית, היו אמורים הילדים לנסוע ברכבות דרך מזרח-אירופה עד ישראל, אלא שכאשר הגיעו לזאגרב, בירת קרואטיה, התברר כי אין מספיק תעודות מסע לכולם, ובעוד חלק המשיכו במסע, נאלצו 121 מהילדים להישאר באירופה.

תושבי נונטלה לקחו את הילדים תחת חסותם

פריאר פנתה ליושקו אינדיג, מדריך בתנועת הנוער "השומר הצעיר", יליד יוגוסלביה בן 22, וביקשה ממנו שטיפל בילדים שנותרו מאחור. בהתחלה נדדו אינדיג והילדים לסלובניה, שהייתה בשליטת איטליה.

"האיטלקים היו אנשים טובים", מספר גולדברג. "הם אהדו את היהודים, ולא מימשו את החוקים האנטי-היהודיים. כשהקרבות בין הפרטיזנים לאיטלקים התקרבו, אינדיג פנה לארגון יהודי ש'וילה אמה' הייתה ברשותו, וביקש לשכן אותנו שם".

"ד"ר לישט לימד היסטוריה ויושקו לימד עברית וסידר הכל". וילה אמה(צילום: באדיבות ארכיון הצילומים, בית לוחמי הגטאות)

גם זיגי קירשנבאום שנולד בברלין ב-1925, היה אחד מקבוצת הילדים שהתגוררה בווילה. "היו לנו מורים מעולים. פרופ' בוריס יוכבדסון היה מורה למוזיקה ופילוסופיה, ד"ר לישט לימד היסטוריה ויושקו לימד עברית וסידר הכל", מספר קירשנבאום. "למדנו ממש כמו בבית ספר, זה היה מאוד מסודר. אמנם האוכל לא הספיק לנו, אבל האוכלוסייה דאגה לנו כמה שיכלה. גם לאיטלקים לא היה הרבה מה לאכול בעצמם".

חלק מ"הילדים" במפגש אתמול(צילום: בן יגבס, לנווה שכטר)

אף שאיטליה הייתה פרו-נאצית, תושבי נוננטולה, ובעיקר הרופא והכומר של הכפר, שבהמשך אף הוכרו כחסידי אומות עולם. לקחו את הילדים היהודים תחת חסותם. בקיץ 1943, כשהגרמנים נכנסו לאיטליה, פוזרו הילדים בין משפחות האיכרים ובמנזר בכפר.

"כשהנאצים הגיעו לכפר, תושבי הכפר החביאו אותנו", מספר קירשנבאום. "הכומר המקומי הסתיר את הבנות והילדים הקטנים במרתף במנזר, ולמרות שהנאצים חיפשו אותנו, הם לא מצאו".

אך זמן מה לאחר מכן, אינדיג הבין כי הסכנה עדיין רובצת מעל הילדים, וכי אסור להם להישאר באיטליה. בעזרת סיוע אמיץ של תושבי הכפר, הועברו הילדים, שרובם ככולם הפכו בינתיים ליתומים, לשווייץ הניטרלית עד לתום המלחמה.

"גופרדו פצ'יפיצ'י, איש איטלקי נחמד שהיה מספר לנו סיפורים, הבריח אותנו תוך סכנה עצומה, ובסוף נתפס על ידי הנאצים, נשלח לאושוויץ ושם מת", מוסיף קירשנבאום

לפעמים יש סוף טוב

בניגוד לרבים אחרים מחבריו לקבוצה, יעקב גולדברג היה בר מזל. בתחילת המלחמה, כשאביו הבין את חומרת המצב, הוא שכנע את האם למכור את רכושם ולחבור אליו.

גולדברג המשיך עם אינדיג ושאר ילדי הקבוצה, בעוד אביו, אמו ושני אחיו נשארו בזאגרב. בהמשך, נשלחו ההורים ושני ילדיהם למחנה ריכוז בדרום-איטליה, אך גם הצליחו לשרוד את המלחמה בריאים ושלמים.

"אחרי המלחמה המדריך יושקו אינדיג עברת את שמו ליוסף איתאי", מספר גולדברג. "הוא נשא לאישה מדריכה שאותה הכיר בשוויץ, והגשים את חלומו לגור עם חבריו שהקימו את קיבוץ גת".

גם גולדברג עלה לארץ בתום המלחמה, בה נישא והפך אב לשבעה ילדים. "האמת היא שבתקופת המלחמה הייתי ילד, ולא כל כך הבנתי את הסכנה. לכן, עבורי, זה היה בסך הכל טיול נחמד. אמנם מחויב המציאות, אבל נחמד".

שלהי חורף

עדיין חורף עם חשש לקרה. לא להזדרז לחשוף את צמחי הבית שעטפנו בשקיות פלסטיק. אפשר לעודד צמחים רגישים בעזרת מים פושרים, ורק בעוד שבועיים אפשר לחשוף בהדרגה בימים כתיקונם (להקשיב לתחזית).

לפני הגשם הקרוב, אפשר לעודד את הדשא בעזרת דשן כימי (חנקן) אמון גופריתי 21% N,

או אוריאה 40% N !!

אחד גבוה ושניים קטנים

מילים: יחיאל מוהר לחן: יוחנן זראי

אנחנו שלושה ידידים
מאז ימי גן הילדים
גם שם כבר היינו כאלה נראים
אחד גבוה ושניים קטנים

היה זה ביום ט"ו בשבט
נשאנו שתילים אז ביד
שתלנו, צמחו הם שנים על שנים
אחד גבוה ושניים קטנים
לללל לללל
אחד גבוה ושניים קטנים.

אחר כך הלכנו למשק
למדנו קפא"פ וגם נשק
ופעם בקומזיץ שרפנו צריפים
אחד גבוה ושניים קטנים

הלכנו מחיל לחיל
מרוחל'ה אל אביגיל
אחר כך נפלנו בידי בחורות
אחת קטנה ושתים גבוהות
לללל לללל
אחת קטנה ושתיים גבוהות.

מובן שגויסנו לצה"ל
בכדי להרים המורל
פוצצנו בלי קושי שלושה סמלים -
אחד גבוה ושניים קטנים

העירה עברנו מזמן
באשמת הנשים כמובן
הולדנו (כל אחד לחוד) שלושה בנים
אחד גבוה ושניים קטנים
לללל לללל
אחד גבוה ושניים קטנים

בבנק אז עבדנו ביחד
בתור קופאים ברוב נחת
אמר המנהל חסרים כאן סכומים
אחד גבוה ושניים קטנים

מובן האשימו אותנו
למרות שמאום לא ידענו
אבל זה הרגיז אז רצחנו פקידים
אחד גבוה ושניים קטנים
לללל לללל
אחד גבוה ושניים קטנים

עשו חיש משפט לכולנו
החליטו לתלות אותנו
בחצר אז הקימו שלושה עמודים
אחד גבוה ושניים קטנים

הסיפור הוא עצוב ונורא
בכדי להציל הנשמה
ירדו משמים שלושה מלאכים
אחד גבוה ושניים קטנים
לללל לללל
אחד גבוה ושניים קטנים

לצפייה בביצוע להקת הנחל "אחד גבוה ושניים קטנים" - 1959

לחצו כאן

בשנת1959הועלו התוכניות"לא לצאת מן הכלים"ו"בדרך כלל", בהן כיכבאריק איינשטייןוהשתתפויהורם גאון, גבי אלדור,עליזה רוזנטל(רוזן(, יצחק שאולי,גברי בנאי,ישראל פוליאקוב,חנן גולדבלט, יוסי פרוסט ,יורם ארביטר((ארבל) והאקורדיוניסטעמי גלעד. הלהיט הגדול של הלהקה מ"לא לצאת מהכלים" היה "רוח סתיו" (יחיאל מוהר/יוחנן זראי) בסולו נוסף שקיבל אריק איינשטיין, ויהורם גאון שר לצידו כמה שורות. ובנוסף הופיעו גם השירים "אחד גבוה ושניים קטנים" (יחיאל מוהר/יוחנן זראי), "חופשה באדום" (עמוס אטינגר/סשה ארגוב), ו"דינה ברזילי" (חיים חפר/סשה ארגוב). במאי הלהקה היהיוסי בנאיוהכוראוגרפית, נעמי פולני.

בתוכנית השנייה "בדרך כלל" (התוכנית ה-13) בלטו השירים "ויו יו גם", "שיר החובש", "שיר החמור", "חולשה של בת" ו"סיירים" הוקלטו לתקליט אריך נגן שנקרא על שם התוכנית. נוסף על זה הקליטה הלהקה את "שיר לבוקר" שהיה במסגרת התוכנית על תקליט שדרים ששרה סולו עליזה רוזן.

לצפייה בביצוע השיר אחד גבוה ושניים קטנים - גידי גוב, מוני מושונוב, אבי קושניר מתוך התוכנית לילה גוב. עונה 3, תוכנית 22 (תוכנית מיוחדת ליום העצמאות). שודר בתאריך 23.04.96.

לחצו כאן

יוחנן זראי (נולד ב-14 בפברואר 1929 נפטר ב-29 בדצמבר 2016) היה מלחין ישראלי שפעל בשנות ה-50 וה-60. זראי נולד בבודפשט שבהונגריה. שרד את השואה בגטו ומחנה ריכוז במערב הונגריה. לאחר מכן למד באקדמיה למוזיקה בבודפשט ובאוסטריה. עלה לישראל בשנת 1950. גר ביפו ובעין גב ולימד באקדמיה למוזיקה בירושלים. הלחין מספר רב של שירים ללהקות צבאיות שונות, בהם \"רוח סתיו\", \"אחד גבוה ושניים קטנים\", \"כוכב הצפון\" ושירי הזיכרון \"אחי הצעיר יהודה\" ו\"מי שחלם\". עבד בקול ישראל בניצוח ויצר מוזיקה לתסכיתי רדיו רבים. הלחין מוזיקה ושירים להצגות תיאטרון ולסרטי קולנוע ישראלים, בין היתר עבד יחד עם הפזמונאית נעמי שמר על ההפקה המוזיקלית של המחזמר \"חמש-חמש\" והלחין את פסקול הסרט \"סאלח שבתי\" עם השירים \"לי ולך\" ו\"משיח הזקן\". במהלך שנות השישים הלחין שירים לאמנים מובילים ושיתף פעולה רבות עם הפזמונאים חיים חפר ודידי מנוסי. בין שיריו: \"אם רק תבואי בחמש\", \"צריף ישן\", \"תן לגמור מילה\" ו\"תפוח הזהב\" בביצוע שלישיית גשר הירקון, \"שיר הקטר\", \"הסלע האדום\", \"למה לא אמרת לי\" ו\"שיר ההד\" בביצוע אריק לביא. חלק משיריו בוצע על ידי אשתו, הזמרת ריקה זראי, עד לגירושיהם בתחילת שנות ה-70, כשבין להיטיה היו \"גן השקמים\" ו\"קול אורלוגין\". בשנת 1971 היגר זראי לגרמניה, שם עבד עם ילדים פגועים ובתראפיה תקשורתית. ב-1992 עבר לגור בהולנד ובשווייץ. נפטר ב-29 בדצמבר 2016

יוחנן זראי מלווה בפסנתר אתריקה זראי, בעת המבחנים לתוכניתו שלאד סאליבן

בשנת 1958

פרשת בשלח –שבת שירה

המן, מזונם הנסי של בני ישראל במדבר, ירד ששה ימים בשבוע. אף על פי כן, בשבת הראשונה יָֽצְאוּ מִן-הָעָם לִלְקֹט, וכמובן לא מצאו דבר. תגובתו של הקדוש ברוך הוא פותחת בתמיהה, שיש בה לכאורה ביקורת חריפה: 'עַד אָנָה מֵֽאַנְתֶּם לִשְׁמֹר מִצְוֹתַי וְתֽוֹרֹתָֽי'.

כך מסביר המדרש את התרעמותו של הקדוש ברוך הוא:

הוצאתי אתכם ממצרים וקרעתי לכם את הים והורדתי לכם את המן ... ועשיתי לכם נסים וגבורות

עד מתי אתם ממאנים לשמור מצותי ותורתי?

שמא תאמרו מצות הרבה היטלתי עליכם, שבת זו שנתתי לכם במרה לשמרה ולא שמרתן אותה...

על רקע כל הנסים והגבורות, ועל רקע העובדה כי מדובר במצווה אחת ויחידה שהוטלה עליהם, חילול השבת הופך להיות כפירה בטובה ופגיעה עמוקה ביחסים המצופים מבני ישראל עם אלוהיהם.

אך ניתן לראות בדבריו הפותחים במילים 'עד אנה', כלומר 'עד מתי', לא טרוניה או ביקורת, אלא שאלה המבקשת תשובה, תמיהה ותהיה על חוסר שמירת השבת. הפסוקים הבאים משקפים את רצונו הטוב של הקדוש ברוך הוא בטובת בני ישראל, את הטעם לאותה מצוות שבת, כאילו אומר ה' – 'כמה צר לי עליכם, לא חבל שמאנתם לשמור מצוותי ותורותי? רְאוּ כִּי ה' נָתַן לָכֶם הַשַּׁבָּת, בשבילכם, לרווחתכם, ועַל כֵּן הוּא נֹתֵן לָכֶם בַּיּוֹם הַשִּׁשִּׁי לֶחֶם יוֹמָיִם.

ואם אתם לא מבינים את התכלית – ובכן, שְׁבוּ אִישׁ תַּחְתָּיו, אַל יֵצֵא אִישׁ מִמְּקֹמוֹ בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי.

ברכתה של השבת היא בכך שהיא מושיבה אותנו, כל אחד, במקומו. בימות המעשה אנחנו תזזיתיים, הולכים ובאים, יוצאים ופועלים, מוציאים את מרכולתנו החוצה, ומייבאים דברים משם לעולם שלנו.

השבת מזמנת חוויה של ישיבה של כל אחד בתוככי עולמו הוא, של השתהות, של מציאת המקום.

לעומת רשות הרבים אשר שייכת למקום דריסת רגלי הרבים, לאדמה, למקום ההילוך, ועל כן חלה רק בעשרת הטפחים הצמודים לקרקע, רשות היחיד מתאפיינת בכך שהיא 'עולה עד לרקיע'.

השבת היא הזמן (והזמנה...) לא לצאת אל רשות הרבים, לא לסחור, לא להלך, לא לנוע. לא להתפשט במרחב, לא להתעצם, לא לכבוש. לקבל את המחיצות שמייחדות אותי, שמבחינות ביני לבין העולם, ולכבד אותן. לשבת, להיות, לנשום, ולמצוא את הרקיע שעד אליו עולה רשות היחיד שלי (ואת התהומות שמשם היא מגיעה), עד אינסוף. להימתח לא לעבר האופק אלא לעבר השמים, לא להושיט ידיים לפנים אלא כלפי מעלה.

ומי שמוותר על המתנה הזו (לעתים, גם אם הוא מקפיד על הלכות השבת...), מחמיץ עמוד מרכזי שניצב באמצע המרחב הדינמי של העולם, והקדוש ברוך הוא קורא לו בצער ואומר לו – לא חבל? עד מתי?

שבת שלום וחג ט"ו בשבט שמח, הרב אוֹרי ליפשיץ, רב טירת-צבי