שלום לכם קוראינו היקרים

יום המשפחה צוין השבוע

יום בו יחסי הורים וילדיהם מועמק.

יחסי משפחה ומשמעות התוכן של הבית.

בבית גיל עוז כמשפחה מורחבת וגדולה

אנו עוסקים בהעמקת הקשרים בין חברי הבית כולם.

וכותב ג'ובראן חליל ג'ובראן:

"על הילדים -
ואז
ביקשה אישה אשר תינוק בחיקה
ספר לנו על הילדים
ויען ויאמר:

יַלְדֵיכֶם אֵינָם יַלְדֵיכֶם
כִּי פְּרִי גַּעְגּוּעֵי הַחַיִּים אֶל עַצְמָם:
בָּאִים הֵמָּה דַּרְכְּכֶם אַךְ לֹא מִכֶּם,
חַיִּים עִמָּכֶם אַךְ אֵינָם שַׁיָּכִים לָכֶם.
תְּנוּ לְיַלְדֵיכֶם אֶת אַהֲבַתְכֶם אַךְ לֹא אֶת מַחְשְׁבוֹתֵיכֶם,
כִּי לָהֶם הֲגִיגֵיהֶם.
גּוּפָם יִשְׁכֹּן בְּבָתֵּיכֶם, אַךְ לֹא נִשְׁמָתָם
כִּי נִשְׁמָתָם מִסְתּוֹפֶפֶת בְּבֵית הַמָּחָר -
שָׁם לֹא תּוּכְלוּ לָבוֹא אַף בַּחֲלוֹמוֹתֵיכֶם.
אֶפְשָׁר לָכֶם לַחְפֹּץ לִהְיוֹת כְּמוֹתָם אַךְ אַל לָכֶם לַעֲשׂוֹתָם כְּמוֹתְכֶם,
כִּי הַחַיִּים פְּנֵיהֶם קָדִימָה לֹא אָחוֹר, וְהֵם לֹא יִתְרַפְּקוּ עַל הָאֶתְמוֹל.
אתם הקשת ממנה כחצי חיים, ילדיכם שלוחים:
הקשת מבחין בשובל על פני נתיב הנצח,
ברצותו כופף קשתכם למען חציו הנורים למרחקים -
התרצו לידיו המותחות קשתכם,
כי אוהב הוא את החצים במעופם
גם את הקשתות הנענות לידו".

(מתוך הנביא)

שבת שלום

גדי ליאון

העורך

גיל עוז

"ועדת פרס חינוך ארצי ביקרה השבוע ביום שלישי בעמק וחוותה את "עמק חינוך" במיטבו. גם אנחנו שמכירים ויודעים ושותפים לעשייה התרגשנו מהדברים שנאמרו על ידי המחנכים, המנהלים, הילדים שלנו, השותפים. התרגשנו מקטע הנגינה של קבוצת הקצב, משחר שקיבלה היום את תעודת הבגרות המצוינת שלה, מהמטעמים שהכינה מגמת הקונדיטוריה של בית ספר גלעד ומדברי הסיכום של אורנה שמחון מנהלת מחוז צפון במשרד החינוך שהביעו כל כך הרבה הערכה ואהבה למקום ולעשייה".

כך נכתב בדף הפייסבוק של המועצה ואנו מצידנו, יחד עם שרי מנהלת בית ספר דקלים, תלמיד מקבוצת התנועה ה"חבר" כהגדרתו של אמוץ פרנק מכפר-רופין, חנה אורן אף היא מכפר-רופין ועבדכם הנאמן הצגנו לחברי הועדה המכובדים את מיזם נש"ר בשותפות עם חברי הבית.

החוויה העמוקה שנוצרת בין הילדים ובין ותיקי העמק החברים במיזם ניכרה מכל דובר ודוברת.

מפגש בין-דורי מעצים ומיוחד שכל הצופה בו מתרגש ונהנה.

ולהלן מעט מהדברים שאמרו ילדי קבוצת התנועה לאחר המפגש האחרון עם "חבריהם" מגיל עוז:

תמר ב. – לפעמים הוותיקים נותנים לנו מתנות קטנות כמו שוקולד וצעצועים קטנים אך המתנה האמיתית שלנו היא להיות איתם.

סופי – אני מרגיש אחריות בשיעורים עם הוותיקים כי את המשחקים שצמרת משחקת אתנו יכולנו לשחק בקצב מהיר יותר אבל בשביל הוותיקים אנחנו מאטים את הקצב שיתאים להם.

יותם – אני גם מרגיש אחריות כי אנחנו עוזרים להם לקום או להתיישב.

אליה – בשיעור האחרון שיחקנו עם כדורים וכל פעם שהכדור נפל אנחנו הבאנו להם אותו, הם לא היות צריכים לבקש בכלל, ישר הבאנו להם כדי לעזור להם.

אושן – הוותיקה שלי היא הכי מבוגרת בקבוצה, צריך להתייחס אליה בכבוד. צמרת מבקשת לפעמים לעשות תרגילים קשים והוותיקה שלי אומרת שקשה לה אז אני עוזרת לה ומבקשת מצמרת להקל עליה.

שני – המתנות שהוותיקים נותנים לנו בכלל לא חשובות, מה שחשוב לי זה להיות איתם.

אנו שמחים לקחת חלק במיזם יקר זה וחושבים כל העת יחד עם שותפינו- חגית וצמרת, מורות השירה והתנועה, מחנכות הילדים מדקלים ומשק"ד- גלי ורוויטל, וכמובן צילי פרי, רכזת המיזם ורוחמה הניג מנהלת האולפן למוסיקה ומחול.

לא נשכח ודאי את פיטר פרידמן המלווה את מפגשי השירה בנגינתנו ומשרה אוירה נעימה ומלטפת.

חברי ועדת הפרס הקשיבו בקשב רב והביעו את שמחתם ואף את התרגשותם מהמיזם וכולנו תקווה שאכן הפרס יגיע לעמק שלנו.

מה שבטוח וודאי הוא שאנו ננסה להעמיק את הקשר הבין-דורי המיוחד הזה גם הלאה.

לצפייה באלבום התמונות מביקור הועדה לחצו כאן

גדי ליאון

רכז מיזם נש"ר

בית גיל עוז

פתחי שלנו.....

פאתחי מסאלחה, מורה הקורס לערבית חגג שבעים.

לכבוד האירוע החליטו חברי הקורס לארגן לו מסיבת יום הולדת כדת וכדין. ואם תשאלו מדוע ולמה? הרי הדברים הבאים המדברים בעד עצמם.

מספרת הדסה טל מחמדיה-

"פתחי הינו מורה נערץ! אם לכל הילדים היה מורה כזה הוא היה מצליח להוציא מהם לעילא ולעילא עם רמת המוטיבציה כמו שהוא מפעיל ומניע אותנו, חברי הכיתה.

השיעורים שלו מתחילים וכשהם מגיעים לסיומם אנחנו אומרים- מה אבל השיעור רק התחיל כעת? פתחי מצליח להעביר אלינו את השפה יחד עם התרבות הערבית באופן חווייתי שכזה וללא פוליטיקה .

רצינו אם כך, חברי הכיתה, לתת לפתחי המורה האהוב שלנו שייכות שלו אלינו ולא רק שלנו כלפיו.

ואכן, המטרה הושגה. פתחי התרגש מאוד והרי זה בדיוק מה שרצינו.

ולסיכום אמרה לי הדסה- האווירה בשיעורים הינה כה מיוחדת ואני אמשיך איתו ללמוד עוד שנים ארוכות".

במהלך המסיבה הוקראה לפתחי ברכה בערבית ומצורפת היא כאן, באדיבותה של צילי פרי, גם בתרגום לעברית.

הברכה ליום הולדתו של פתחי מסאלחה

מורה קורס הערבית

אִחנַא כּוּל אִ(ל)תַלַאמיד' פי אִ(ל)סַף,

אנחנו כל תלמידי הכיתה

בִּדְנָא נְבַּרֶכּ עַזִיזנָא אִלְמוּחָאדֶר, פַתְחי מַסאלחה,

רוצים לברך יקירינו המרצה, פתחי מסאלחה

פִי עִיד מוּלָאדָכּ אִל סַבּעִין.

ביום הולדתךָ השבעים.

אַללה יָעָטיכּ אִלעַאפְיֶה וַּאִלחֶ'יר וַּאִלְחוּבּ

אלוהים יתן לך בריאות וטוב ואהבה

וַּאִנשָאאלְלָה עִידַכּ סָעִיד.

ובעזרת השם יום חג מאושר

אִינְתֶ בִּתְעָלִימְנָא מִן קַלְבַּכּ וַּאִחְנָא מִנְחִבַּכּ מִן כּוּל קַלְבּנָא.

אתה מלמד אותנו מלבךָ ואנחנו אוהבים אותך בכול לבנו.

חברי כיתת הערבית

תשע"ו - 2016

התבוננות באומנות הקולנוע

צפייה וניתוח סרטי איכות מרחבי העולם

המונחה בידיה האמונות של דורית צמרת,

מזמין את החברים לצפייה ב.....

במסגרת הסדרה: דמויות חריגות וייחודיות בקולנוע עלילתי

טמפל גרנדין(ארה"ב, 2010)

במאי: מייק ג'קסון עם: קלייר דיינס

דוקודרמה: צעירה אוטיסטית הופכת למדענית בעלת שם עולמי, בתחומי הביולוגיה וההתייחסות לבעלי חיים.

הרעיון המוביל: אדם שונה - אך אינו פחות ואינו נחות מאחרים (ובמקרה זה, אף עולה על רוב "האחרים הנורמטיביים"בתחומי ידע רחבים).

לצפייה בקדימון לסרט לחצו כאן

להתראות בקולנוע

הסרט יוקרן באולם זיידן

ביום רביעי ח' אדר א', 17 בפברואר

תחילת ההקרנה בשעה 10:00

מוזמנים לצפייה בסרט

גם חברים שאינם חברי החוג

בעלות של 25 ₪

לכל שאלה ופרטים נוספים ניתן לפנות לרויטל

050-5230198 04-6757402

revitalfuks@gmail.com

שרה ורחלי ביום הולדת 95 של שרה

נא להכיר,
שרה הראל חברת קיבוץ נווה איתן, ניצולת שואה וחברה ותיקה בבית גיל עוז.
רחלי אוחנה סטודנטית לחינוך מיוחד, מתגוררת בבית שאן.
השתיים נפגשו רק לפני כמה שבועות והחיבור נוצר מיד.
רחלי שהתדדבה בשנה שעברה בבית גיל עוז ביקשה השנה להתנדב דרך הקרן לרווחת ניצולי שואה בבתי הניצולים ופנתה לגיל עוז.
עשינו את החיבור בין השתיים וכאמור נוצר חיבור מיידי, "ממש כימיה".

שרה ורחלי נפגשות פעמים בשבוע בשעות הערב בנווה איתן, משוחחות, מטיילות ומצפות למפגש הבא.
כאשר שואלים אותן אחת על השניה מיד חיוך רחב מכסה את פניהן.
לפני כשבוע חגגה שרה יום הולדת 95. רחלי התרשמה שמאוד מפריעה לשרהההזנחה בגינה הסמוכה לבית .

רחלי תכננה מתנת יום הולדת מיוחדת לשרה. היא הגיעה עם חבריה, ניקו, סידרו וטיפחו את הגינה של שרה. שרה מאוד התרגשה נוכח היוזמה המרגשת. כעת היא נהנית להתבונן על גינתה היפה ולהמתין לפגישה עם רחלי.

זו דוגמה נהדרת לחיבור בין דורי כנה אמיתי ומעשיר לשני הצדדים אשר מפיג בדידות, מלמד ומאפשר.

אני מזמינה סטודנטים נוספים המעוניינים להתנדב אצלנו לפנות ולהירשם. כך גם אני מזמינה ותיקים המעוניינים בביקורי מתנדב/ת בביתם.
בשמחה נעשה את החיבור הראשוני, ליווי והדרכה בהמשך הדרך מובטחים.

בברכה,

אניה סימליך, עו"ס

רכזת תכניות קהילתיות

עמותת גיל עוז

טלפון- 04-6757419

נייד - 050-5340227

פנינה ואלפרד טרומפלדור עם הבן חיים

והנכדים גילת וניב ] צילום: באדיבות ניב עמית]

סיפורו של אלפרד טרומפלדור

אלי אלון

פנינה ואלפרד טרומפלדור עם הנכדים

צילום: באדיבות ניב עמית[

קברו של אלפרד טרומפלדור בבית הקברות

בקיבוץ תל יוסף [צילום: אלי אלון]

לא רבים יודעים כי ליוסף טרומפלדור היה אח, אלפרד טרומפלדור שמו, שהתגורר שנים רבות בארץ. תחילה בחיפה ואחר כך בתל אביב. אלפרד היה צעיר אחיו של יוסף טרומפלדור.

הוא עבד שנים בחברת חשמל וכשניפטר בשנת 1975 נענה קיבוץ תל יוסף, הקרוי על שם יוסף טרומפלדור לבקשה להביאו לקבורה בבית העלמין של הקיבוץ על-אף שאלפרד נטה לצד הימני של המפה הפוליטית, והיה מועמד גח"ל בבחירות להסתדרות ומעולם, ככל הידוע, לא היה חבר הקיבוץ.

לסיפורו של אלפרד טרומפלדור התוודעתי במקרה. סיירתי לא מכבר בקיבוץ תל יוסף. בן השאר ביקרתי בבית העלמין הקטן של הקיבוץ. השוכן בפתאיו המזרחיים של הקיבוץ, משקיף לעמק חרוד ולקיבוץ בית השיטה. במהלך הסיור צדה את עיני מצבה יחסית חדשה ועליה חקוקות השורות הבאות: "פ.נ יקירינו אלפרד טרומפלדור בן זאב אחי יוסף. נולד 8.5.1899 נפטר ג' באייר תשל"ה 1975 תנצב"ה". הייתכן כי זהו אחיו של יוסף טרומפלדור? והרי לא ידוע לי עליו מאומה. גם מדריכי טיולים רבים ובקיאים בידיעת הארץ איתם שוחחתי בנושא לא ידעו על כך דבר.

לקחתי על עצמי כמשימה לחקור את העניין והתברר לי כי אלפרד טרומפלדור הקבור בתל יוסף הוא צעיר אחיו של יוסף טרומפלדור. נברתי בארכיונים, כולל בארכיון הספרייה הלאומית בירושלים במטרה לברר להתחקות אחר האיש. מי היה ומהו סיפור חיו?.

אביו של יוסף טרומפלדור וולף (זאב) נשא אישה פעמיים. מאשתו הראשונה נולדו לו שני בנים, גרמן (הרמן), שהיה רופא שיניים, ושמואל. אשתו השנייה, פידוסייה, ילדה לו שבעה ילדים, 4 בנים ו-3 בנות: אברהם, שטבע בנהר בהיותו בן 16, מיכאל, יוסף, סוניה ? ליובה, דורה (אידה?) ואלפרד.

במקורות שונים בארכיונים מצאתי שחלק משמות הילדים קצת שונים או דומים אבל ככל הנראה מדובר ב-7 ילדים שילדה פידוסיה לזאב טרומפלדור. בין יוסף שנולד בשנת 1880 לאלפרד אחיו שנולד בשנת 1899 הפרידו 19 שנה. אלפרד נולד לאביו זאב. כשזה היה בשנות ה-60 לחייו. כמו אביו זאב ואחיו יוסף התגייס אלפרד לצבא ושירת בו מספר שנים. לאחר מכן עזב אלפרד את רוסיה ונסע לפריס בצרפת שם התגורר אחיו מיכאל שנפטר בשנת 1931. בצרפת התוודע ליוצר הגדודים העבריים זאב ז'בוטינסקי ממנו שמע אלפרד בראשונה על גבורת תל חי ומותו של אחיו יוסף טרומפלדור. בשנת 1936 עלה ארצה והשתקע בחיפה, שם עבד בתחנת הכוח של חברת החשמל. הוא התגורר ברחוב פבזנר 18 בחיפה (אנשי האצ"ל בחיפה טוענים בחוברת זיכרונות שפרסמו כי אלפרד טרומפלדור הזדהה עם דרכו של האצ"ל והעמיד את דירתו לרשות לוחמיו לשם מפגשים וכיוצא באלה). בארכיון אני מוצא מכתב ששלח זבוטינסקי לבן גוריון מלונדון מהתאריך 19.12.1934 ובו הוא מבקש לסייע לאחיו של טרומפלדור לעלות לארץ .ככל הנראה מדובר באח אלפרד טרומפלדור וזה לשון המכתב:

מאת זאב (ולדימיר) ז'בוטינסקי לדוד בן-גוריון

בן-גוריון היקר,

קיבלתי בקשה מאחיו של יוסף טרומפלדור הלוטה בזה. הוא רוצה לעלות ארצה. הגב' לברוסקי היא אשתו, אך אינם יכולים להתחתן כי אי-אפשר לקבל גט מבעלה הראשון. נדמה לי שלו היה בחיים יוסף, היה עוזר לאחיו לבוא ארצה. ע"כ כדאי שתעזור לו - הלא אני כעת לא יכול. סלח לי שאינני כותב ע"ד הענין העיקרי שבינינו, אבל יש לי כעין "אמונה תפלה" - שאסור לדבר עם הנהג בזמן שהמכונית נמצאת במעבר קשה. אבל בטוחני שהינך לוחם את מלחמתך בכל התוקף". שלך, ז. ז'בוטינסקי.

זהו לשון המכתב. החלק השני של המכתב לא ברור לי. בעיתון "דואר היום" מהתאריך 25 במרץ 1936 מתפרסמת מודעה וזו לשונה "ביום חמישי בשעה 8:30 באולם ישה חפץ (בתל אביב א.א) נשף אמנותי לזכר טרומפלדור בהשתתפות בן-ציון ידידיה, בן חיים, ריקה ורדינה והזמרית אלי קירץ ובנוכחותו של אלפרד טרומפלדור, מפריס אחיו של יוסף טרומפלדור" (יתכן שנפלו כמה טעויות דפוס במודעה לגבי שמות המשתתפים. א.א)

מחיפה עבר אלפרד טרומפלדור להתגורר בתל אביב עם רעייתו פנינה (פסיה) הזוג התגורר בדירה ברחוב ארבע ארצות מס' 25. אחד מאלה שפקדו את הדירה ברחוב ארבע ארצות לעיתים קרובות היה קרוב משפחתו של אלפרד טרומפלדור, ניב עמית מכפר סבא. ניב מספר כי הוא, אחותו ואביו חיים עמית נהגו לפקוד את ביתם של אלפרד ופנינה ברחוב ארבע ארצות בתל אביב לא מעט. "הוא היה איש מקסים בעל ידע רב", מספר ניב איש מחשבים במקצועו. ניב שלח לי מספר תמונות לפרסום מהאלבום המשפחתי בהן נראה הוא, אביו חיים עמית ואחותו גילת בחברת אלפרד ורעייתו פסיה (פנינה). ניתן לראות בתמונות את הדמיון הרב בין אלפרד לאחיו יוסף טרומפלדור, אותו מבנה פנים צרות בעלי תווים חטובים ולסת מחודדת במקצת.

אלפרד טרומפלדור עסק במשך שנים באיסוף ובכתיבת זיכרונות על יוסף אחיו. ופעל להנצחתו

אלפרד פעל שנים רבות להנצחתו של אחיו יוסף טרומפלדור ושקד במשך שנים באיסוף ובכתיבה זיכרונות על יוסף אחיו. מדי שנה בי"א באדר הקפיד לעלות לתל חי להשתתף בטקס האזכרה השנתי לאחיו. כשהוקם מוזאון וארכיון טרומפלדור בשנות ה-50 בקיבוץ תל יוסף העביר אלפרד למוזאון מוצגים, מסמכים ועדויות הקשורים באחיו יוסף ומשפחתם.

לאלפרד היה קשר קרוב לאנשי מוזאון טרומפלדור תל יוסף וביקר לא אחת בקיבוץ וזו אולי אחת הסיבות שנענו לבקשה לקבור אותו לאחר מותו בבית העלמין של הקיבוץ על-אף שלא היה חבר הקיבוץ. בארכיון הספרייה הלאומית בירושלים מצאתי צילום משפחתי של משפחת יוסף טרומפלדור. לטענת אנשי הארכיון נתרם הצילום לספריה הלאומית, ככל הנראה על-ידי אלפרד טרומפלדור בשנות ה-40 של המאה הקודמת. הצילום הוא בהגדרת זכויות יוצרים שלו: נחלת הכלל אך "בבעלות הספרייה הלאומית".

ב-25 באפריל 1965 השתתף אלפרד טרומפלדור ביחד עם ותיקי "הגדוד העברי" במפגש עם הנשיא דאז זלמן שזר וראש עירית ירושלים דאז מ. איש שלום. הוותיקים העלו זיכרונות והשתתפו באזכרה לנופלים שנערכה בהר הרצל. ידיעה על כך התפרסמה בעיתון "חרות" מהתאריך 26.4.65.

בשנת 1965 יצא אלפרד טרומפלדור לגמלאות מחברת חשמל. ב-14 בספטמבר 1965 מתפרסמת בעיתון "דבר" רשימת מועמדי תנועת גח"ל (גוש חרות ליברלים) להסתדרות הכללית. בן המועמדים היו אלפרד טרומפלדור אחיו של יוסף טרומפלדור.

ב-3 בנובמבר 1968 השתתף אלפרד טרומפלדור בטקס הענקת עיטור לוחמי המדינה (על"ה) לאירגוני לוחמים שנערך במעמד נשיא המדינה דאז זלמן שזר, שרי הממשלה, ראש המטה הכללי דאז חיים בר לב ואלופי צה"ל. העיתונאי יחיאל לימור שדיווח על הטקס בעיתונו(4.11.1968) מעריב ציין בידיעה, כי בן המשתתפים בטקס לצד רחל ינאית בן- צבי, שאול אביגור, עדה סירני, קטרינה סנש, היה גם אלפרד טרומפלדור, אחיו של יוסף טרומפלדור.

העיתונאי יוסי אחימאיר שהיה איש מעריב במשך שנים לא מעטות, חבר כנסת לשעבר וכיום מנכ"ל מכון ז'בוטינסקי בישראל. נפגש עם אלפרד בביתו של אלפרד ברחוב ארבע ארצות ופרסם על כך כתבה מרתקת שפורסמה בעתון מעריב-7 בדצמבר 1970.

מספר נזכר יוסי אחימאיר: "אלפרד היה איש צנוע ענו, שחי בצלו של אחיו הגדול והיה גאה להיות אחיו". בכתבה מתאר יוסי אחימאיר את אלפרד כ"איש גבה קומה צנום בעל מצח רחב, פנים צרים קמעה, לסת הנוטה להתחדד" הדומה דמיון רב לאחיו המפורסם: "את דירתו של אלפרד מתאר אחימאיר כ"ספוגה כולה ברוחו של האח המפורסם". התמונה הידועה של יוסף מוצבת בבית וערימת תיקים ספרים ומסמכים העוסקים ביוסף טרומפלדור ממלאה את הבית.

מספר אחימאיר: "הייתה זו כתבה ייחודית על אלפרד. לא זכור לי שעוד מישהו הגיע אליו, ראיין אותו, כתב עליו, והכתבה משמרת את הדמות שלו".

מספר ימים לפני יום העצמאות של שנת 1975 הלך אלפרד טרומפלדור לעולמו והוא בן 76. הוא הובא לקבורה כאמור בבית העלמין של קיבוץ תל יוסף. חלפו 39 שנים מאז מותו. ודאי יש עדין עוד אנשים חיים שהכירו אותו, זוכרים אותו ואולי אף נפגשו עמו. אשמח אם יגיבו, יעירו, ויספרו מזיכרונותיהם על האיש.

============================================

מודעה

חבריי – עמותת הבריחה,

מבקש את עזרתכם, לאתר ולגלות אנשים שהיו במחנה העקורים – איינרינג – בדרום גרמניה. כוונתי – איתור מתוך היכרות, לא באינטרנט. אני מארגן מפגש של אנשי המחנה ויש לי כבר רשימה של 16 משתתפים. המפגש ייערך ב- 1.3. במחנה עתלית. מי שיש לו שם יעביר אלי,

בתודה מראש

אריה איתמר

mailto:arye141@bezeqint.net

ארס פואטיקה (המשורר על שירתו...)

כתבה רחל:

צְרִיחוֹת שֶצָּרַחְתִּי נוֹאֶשֶת, כּוֹאֶבֶת,
בִּשְעוֹת מְצוּקָה וְאָבְדָן,
הָיוּ לְמַחֲרֹזֶת מִלִּים מְלַבֶּבֶת,
לְסֵפֶר שִירַי הַלָּבָן. (שירת רחל ע"ז)

כתב ח.נ ביאליק:

לֹא זָכִיתִי בָאוֹר מִן-הַהֶפְקֵר,

אַף לֹא-בָא לִי בִירֻשָּׁה מֵאָבִי,

כִּי מִסַּלְעִי וְצוּרִי נִקַּרְתִּיו

וַחֲצַבְתִּיו מִלְּבָבִי.

נִיצוֹץ אֶחָד בְּצוּר לִבִּי מִסְתַּתֵּר,

נִיצוֹץ קָטָן – אַךְ כֻּלּוֹ שֶׁלִּי הוּא,

לֹא שְׁאִלְתִּיו מֵאִישׁ, לֹא גְנַבְתִּיו –

כִּי מִמֶּנִּי וּבִי הוּא. (ביאליק, שירים קל"ט)

ומספר יונתן גפן ל"ילדים":

איך שיר נולד?
כמו תינוק.
בהתחלה זה כואב
אחר כך יוצא החוצה
וכולם שמחים
ופתאום

איזה יופי!!...

ומרים ילן שטקליס מבין כל השירות השרות ומשוררות בחרתי קומץ קט.

שמעתי קול השר שירו באפלת הלילה

ואיני יודעת מי השר

אולי הרוח שר שירת פרידה

לעננות חולפת מעל?

אולי צמרות עצים שרות שירן

אל שורשים טמונים עמוק באפלת האדמה?

אולי הסהר שר שיר ערש אל תינוק

אותו נטשו זרועות אמו

והוא מונח

על מדרגות קרות של בית זר?...

...אולי זה רק לבי השר שיר-ערש אל לבי

או שיר פרידה אל לב אמי?

אליך, אמא. (חיים ומילים, 259)

קצר המצע...בטוחה אני כי אתם הקוראים נושאים בלבכם כל אחד את השיר המיוחד הזכור לו ממשורר נערץ שגילה טפח וכיסה טפחיים מסוד יצירתו.

אסיים בדבריו של נתן זך. האם גם הם

שירה? אינני יודעת אך מיטיב הוא לומר זאת על פי דרכו.

(כל החלב והדבש, עמוד 77)

שירה מבררת דברים מבוררים, בזהירות היא בוחרת

דברים נבחרים, היא מסדרת

להפליא דברים מסודרים.

לומר זאת אחרת קשה, אם לא בלתי אפשרי.

שירה היא כחרש, בנקל היא נשברת

תחת משאם של שירים.

בידי משורר היא משוררת. בידי אחרים

היא אפילו לא משוררת. היא בלתי אפשרית.

שָׁם שׁוּעָלִים יֵשׁ מילים: קדיש סילמן. הולחן בלחן עממי.

בּוֹאִי הֵנָּה, יַלְדָּתִי! בּוֹאִי הֵנָּה, נִשְׁמָתִי! בּוֹאִי הֵנָּה, תַּמָּתִי, יוֹנַת חֵן שֶׁלִּי!

שָׁם שׁוּעָלִים יֵשׁ בָּחוּר טוֹב שֶׁלִּי. שָׁם שׁוּעָלִים יֵשׁ חֲבִיבִי שֶׁלִּי.
אֲגָרְשֵׁם, יַלְדָּתִי! אֲגָרְשֵׁם, נִשְׁמָתִי! אֲגָרְשֵׁם, תַּמָּתִי, יוֹנַת חֵן שֶׁלִּי!

כֵּיצַד תְּגָרֵשׁ בָּחוּר טוֹב שֶׁלִּי? כֵּיצַד תְּגָרֵשׁ חֲבִיבִי שֶׁלִּי?
בָּאֶקְדּוֹחַ, יַלְדָּתִי! בָּאֶקְדּוֹחַ, נִשְׁמָתִי! בָּאֶקְדּוֹחַ, תַּמָּתִי, יוֹנַת חֵן שֶׁלִּי!

הֵיכָן אֶקְדּוֹחַ יֵשׁ בָּחוּר טוֹב שֶׁלִּי? הֵיכָן אֶקְדּוֹחַ יֵשׁ חֲבִיבִי שֶׁלִּי?
בְּמַחְצַלְתִּי, יַלְדָּתִי! בְּמַחְצַלְתִּי, נִשְׁמָתִי! בְּמַחְצַלְתִּי, תַּמָּתִי, יוֹנַת חֵן שֶׁלִּי!

הֵיכָן מַחְצֶלֶת יֵשׁ בָּחוּר טוֹב שֶׁלִּי? הֵיכָן מַחְצֶלֶת יֵשׁ חֲבִיבִי שֶׁלִּי?
בְּסֻכָּתִי, יַלְדָּתִי! בְּסֻכָּתִי, נִשְׁמָתִי! בְּסֻכָּתִי, תַּמָּתִי, יוֹנַת חֵן שֶׁלִּי!

הֵיכָן סֻכָּה יֵשׁ בָּחוּר טוֹב שֶׁלִּי? הֵיכָן סֻכָּה יֵשׁ חֲבִיבִי שֶׁלִּי?
בְּתוֹךְ כַּרְמִי, יַלְדָּתִי! בְּתוֹךְ כַּרְמִי, נִשְׁמָתִי! בְּתוֹךְ כַּרְמִי, תַּמָּתִי יוֹנַת חֵן שֶׁלִּי!

שָׁם שׁוּעָלִים יֵשׁ בָּחוּר טוֹב שֶׁלִּי. שָׁם שׁוּעָלִים יֵשׁ חֲבִיבִי שֶׁלִּי...

נושא השיר הוא כינוןהיישובהיהודי החדש בארץ ישראל, הקמת היישובים ובניית הבתים והרחבת ההתיישבות החקלאית ברחבי הארץ, ובעיות הביטחוןארגוני המגן העברייםבתקופת השלטון העות'מאניותקופת המנדט,המסופרים מבעד לדברי שיחתם הרצינית והמבודחת כאחד, והמעגלית, של זוג צעירים: הבחור קורא לחברתו אהובתו בכינויים מצטטים משיר השירים, כגון "תמתי", או יונת חן שלי המתכתב עם "יונתי" המקראי, לבוא ולהתקרב אליו, ואולם לבחורה שאלות רבות ושונות הנוגעות לקיום, להגנה עליו, למגורים ולחיי היומיום, ועליהן תשובות מיידעות של הבחור המנסה לרצות את אהובתו. השיר רצוף בדימוייםמטאפוריים: "שועלים" הם שודדים ורוצחים תושבי הארץ, "אגרשם" מתכוון לעימות חמוש, "אקדוח" הוא כל כלי נשק, "במחצלתי" הוא אתר איחסון של הנשק - במחסן חוקי או ב"סליק", סֻכָּתִי היא כל מקום מגורים, גם אם צנוע באוהל,צריףאו בית אבן, ו"כרמי" הוא המתחם החקלאי שבו חי ועובד המשיב, בין שבמציאות ובין שבדמיונו.

השיר נעשה אהוד ביישוב, נהגו לשיר אותו באירועים שמחים וחגיגיים במסגרת המשפחה והקהילה, ונחשב אחד משיריהתנועה הציונית. כך למשל, הוא צורף אל "פנקסי" – הספרון שהוענק לכל חבר או חברה בתנועת הנוער השומר הצעיר" בראשיתה, מאז1918‏קולו של החזן המפורסם משה קוסביצקי נתגלה בהיותו בן שבע (בשנת 1906) כאשר שר בערב נשף חנוכה את השיר שנקרא גם "שיר של נוטרים" (מתוך עיתון "דבר" 25.8.1961 כתבה לרגל ביקורו של החזן קוסביצקי בישראל).

שרה צ'יזיק (מגיבורות תל-חי) מספרת במכתב מעקרון בפברואר 1919 על חוויות השמירה בגן הירק, על העצבים המתוחים ,וצל העצים והגדר שנדמו לגנבים -ואז כשעלתה הלבנה החלו היא וחברתה לשיר והיא מציינת במיוחד את השיר "שם שועלים יש". שרה ממשיכה ומתארת חוויה היתולית שהייתה קשורה לשיר זה. בעת השמירה נשמעה יללת שועל ,שרה כותבת כי הבחינה שאין זה שועל אמיתי ,היא יללה אף היא כשועל בתשובה ליללה ששמעה ואמנם לא טעתה, תוך זמן קצר נכנסו בקול צחוק השומרים שניסו להפחידן.(המכתב מעקרון פורסם יחד עם זכרונות ומכתבים אחרים שלה לאחר שנפלה בעיתון "הצפירה" 4.6.1920).

לצפייה בביצוע השיר לחצו כאן

על אותו העיקרון של "יש חור בדלי "- יונה עטרי ודרור קרן לצפייה לחצו כאן

דן אלמגור מסביר - לרבקה מכאלי להקשבה לתכנית לחצו כאן

קדיש יהודה-ליב סילמן 1880- 1937 מורה,משורר,סופר,מתרגםובלשןארצישראלי. ממייסדי תל אביבושכונתבית הכרםבירושלים. קדיש יהודה סילמן פרסםמחזות, קובצי סיפורים ושירים, וספרי לשון ולימוד השפה העברית. כמה משיריו ידועים עד היום, רובם הולחנו על ידיחנינא קרצ'בסקי, כגון "כשהרבי אלימלך", "פז כולה רז כולה", (תרגום לשירי עם ביידיש), "להנהלה הציונית", "אם יעזור לנו אלוהינו", "שם שועלים יש", ו"משה בתיבה".

היה חבר מערכת "הארץו"דואר היום", ערך את "הארץ לילדים" יחד עםיעקב פיכמןוכתב סיפורים, שירים, מאמרים וטוריםהומוריסטיםבעיתונים אלה ובכתבי עתאחרים בארץ ומחוצה לה. כמו כן היה הכתב הארצישראלי של ה"ניו יורק פוסט" במשך כעשרים שנה. הוא כתב תחתשמות עטרבים, ובהם: ליבבתיני, מקסימי, מרניני, אשנב, בן שמון, רבי קלונימוס, רס"י, בן אש, שמשון השני, הדוד, ד.י. אברבנאל ועוד.

לקראת חגים פרסם כתב עת הומוריסטי בשם "ליהודים" ובו בין היתר פורסמו המחזות הקצרים "החשמונאים הקטנים", "מגילת אסתר" (מתוכו השיר "שושנת יעקב צהלה ושמחה", בהלחנת ידידיה אדמון"ויהי בימי אחשורוש" ו"מרדכי והמן". כן הוציא בירושלים שבועון ספרותי בשם "אספקלריה". במסגרת זוחידשאת המילה "תשבץ".

פרשת תרומה

מבין הרכיבים ששימשו לבניית המשכן וכליו, תופסים עצי השיטים מקום מרכזי. קרשי המשכן, בריחיו, עמודיו, כליו ובדיהם – כל אלו מבוססים על עצי השיטים, המזוהים בימינו עם עץ השיטה הלבנה.

רש"י, בעקבות חז"ל, מעורר את שאלת ההימצאות הריאלית של עצי שיטים אלו בידי אבותינו במדבר.

תשובתו, גם היא בעקבות מדרשי חכמים היא: "יעקב אבינו צפה ברוח הקודש, שעתידין ישראל לבנות משכן במדבר, והביא ארזים למצרים ונטעם, וצוה לבניו ליטלם עמהם, כשיצאו ממצרים".

אך רבי אברהם אבן עזרא, ש-א' באדר הוא יום פטירתו (נפטר לפני כ850 שנים), חולק על הצעה זו.

בעיניו, תמוה לחשוב שבני ישראל יצאו עם קרשים באורך של חמישה מטרים בדרכם ממצרים, ומה השיבו לשואליהם 'להיכן אתם מוליכים קרשים אלו'...

אכן, אומר ראב"ע 'אם קבלה היתה ביד אבותינו שממצרים הוציאום, גם אנחנו נסור אל משמעתם'.

אך אם לא מדובר במסורת המקובלת מדורות, הרי שניתן להציע פירוש אחר. הצעתו היא שסמוך להר סיני היה יער של עצי שיטים, ומהם עשו בני ישראל את הסוכות, ואף השתמשו לבניית המשכן.

הצעה שלישית מציע רבי יצחק אברבנאל:

והיותר נכון הוא שהיו באים עמים מכל הסביבות אל מחנה ישראל למכור כל מיני סחורות

ומשם קנו השמן למאור והבשמים ושמן למשחה ולקטרת כי אין לחשוב שהוציאו כל זה ממצרים

ומשם גם כן קנו עצי שטים.

דומני שמחלוקת משולשת זו, האם המשכן נבנה בעציו של יעקב אבינו, או בעצים שצמחו למרגלות הר סיני, או בעצים שהגיעו על ידי סוחרים עממיים, יכולה להיתרגם לעולם של משמעות עמוקה הנוגעת לכל אחד מאתנו בעבודת ה'.

כיצד נבנה את המשכן שלנו, את המקדש הפנימי, את מקום ההשראה והקודש שבלב כל אחד ואחד?

הראשונים מלמדים אותנו ששלושה מקורות יכולים להיות למשכן זה.

הראשון הוא ממה שנטעו לנו אבותינו. המסורת, התפיסה ההמשכית של עץ שניטע על ידי הסבא, ופירותיו נאכלים על ידי נכדו, זהו מקור ראשון עבורנו. יתירה מזו, גם אנו נדרשים לבנות את משכננו מתוך ראיה אחראית כלפי הדורות הבאים, שגם להם יהיו כלים ובריחים לעולמם הם.

השני הוא מה שנמצא בתחתית הר סיני. נראה שזהו העושר הנמצא בתורה, ואולי דווקא במפגש הצומח שבין התורה לבין החיים, וכמו שאנו מברכים - 'וחיי עולם נטע בתוכנו'. זהו רכיב אחר מהרכיב של המסורת, והוא מדגיש את הצמיחה שלנו ושל התורה כתוצאה מהמפגש האישי של כל אחד ואחד עמה, כמו בסוכה האישית, כך גם בניית המשכן אישית ומבטאת את ההפריה שנוצרת מלימוד והתבוננות.

המקור השלישי הוא מה שמגיע מבחוץ. גם לעמים שמסביב, גם למציאות, גם לעולם ולמסחר, גם לתרבות על שלל צבעיה וריחותיה– לכל אלו השפעה שיכולה להיתרגם נכונה לתוככי העולם הפנימי והאמוני שלנו, ולהשתלב בקומה השלימה של משכן ה'.

כך, בשילוב שיטתי של מסורת ואחריות הורית ורב דורית עם מפגש אישי בין האדם לבין התורה, תוך לימוד והפריה, ועם קשב וקבלת רכיבים מהעולם הכללי, נוכל לבנות בלבבנו מקדש פנימי, ובו השראה.

שבת שלום, הרב אורי ליפשיץ, רבה של טירת צבי