שלום רב קוראנו היקרים

מרימים עיניים למרום

בבחינת "אשא עיני אל ההרים"

"מאיין יבוא עזרי"

מחפשים את הטוב, את הרוך והחמלה

בימים של קשיים, כאב ודמעות.

תמיכה, הגשת עזרה וסיוע

תכונות אנושיות כה בסיסיות

הקיימות בכל אדם.

אך כיצד להגשימם וליישמן?

הלחין ושר רמי קליינשטיין "אנשים טובים"

לא צריך לחפש מלאכים בשמיים
הם מתהלכים בינינו, על פני האדמה
נוגעים בקצה העצב, מסתירים את הכנפיים
נושאים על גביהם תרמילים של נחמה

הם יודעים להגיע בדיוק בזמן
לרדת בזהירות במדרגות האפלות
להרים שם את המתג, לצבוע בלבן
לפתוח במבט את הדלתות הנעולות

אנשים טובים,
נשארו עוד אנשים טובים
גם כשהשמיים עניים בכוכבים
הם ישלחו אליך יד, הם יגיעו במיוחד
להזכיר לך שיש עוד טוב בעולם
הם יגיעו אם רק תאמין שהם שם

לא צריך לחפש מלאכים בשמיים
הם מתהלכים בינינו, ביני ובינך
הם יודעים איך לרפא גם בכוח העיניים
להוביל את הכאב אל שדות השכחה

אנשים טובים,
נשארו עוד אנשים טובים
גם כשהשמיים עניים בכוכבים
הם ישלחו אליך יד, הם יגיעו במיוחד
להזכיר לך שיש עוד טוב בעולם
הם יגיעו אם רק תאמין שהם שם
תזכור שיש עוד טוב בעולם
הם יגיעו אם רק תאמין שהם שם

ואם אלוהים נגע לך בראש
ואם הלב הזה שלך עוד לא התעוור
ברגע הנכון, תדע מבלי לחשוש
להיות מלאך כזה בשביל מישהו אחר

ב"אנשים טובים" תשמעו נגינת נבל יפיפיה לצד כלים אתניים וקלאסיים בשילוב של טקסט שמצליח לבטא ולהמחיש את הטוב שבחברה הישראלית.

מילים: נועם חורב
לחן: רמי קלינשטיין
עיבוד והפקה מוזיקלית: רמי קלינשטיין / בנצי גפני

להאזנה לביצוע השיר לחצו כאן

שנצליח להמשיך ולהיות

"אנשים טובים"!

שבת שלום

גדי ליאון

העורך

הנש"ר פורץ את גבולות העמק

לאחר שהעמקנו את ההיכרות שלנו עם שירי העמק שלנו והעמקים השכנים באמצעות השירים- "שיר הרשת", "אלעד ירד אל הירדן", "בהר הגלבוע", "שיר השומר" ו"בת שישים" החלטנו לפרוץ את הגבולות.

לא, אל חשש, איננו מלמדים את הילדים לפרוץ גבולות (בטח לא בימים טרופים אלה), אלא את גבולות העמק השיריים. זאת עשינו באמצעות השיר המפורסם "ופרצת".

ערכנו היכרות עם הפסוק המקראי המופיע לאחר חלום סולם יעקב.

זיהינו את ארבע מילות הכיוונים ושייכנו אותן לכיוונים המוכרים לנו מהשפה של היום.

על-מנת להפנים את המושג של כיוונים זיהינו את כיווני האוויר באולם בו אנו שרים וראשית נדרשו החברים והילדים כאחד להפנות את ידם לכיוון המתבקש, לאחר מכן גם בזמן השירה עצמה ולבסוף מי שחפץ בכך קפץ והפנה את גופו בהתאם למילות הכיוון.

הילדים פרקו מרץ והאווירה היתה מאוד פעילה.

ובוודאי כבר ניחשתם, זהו רק המבוא להמשך השירים של "משוט בארץ" בו נכיר חבלי ארץ שונים בשירה.

נמתין למפגש בשבוע הבא בו נפנה לכיוון......

חכו ותראו...

גדי ליאון

רכז מיזם נש"ר

בית גיל-עוז

חושבים קדימה

מתוך הרצון לראות קדימה ולהתאים את שרותי העמותה לשנים הבאות, נפגשנו עם עינת פורת המובילה תהליכי שינוי והתפתחות בעמותות אחיות שלנו.

הפורום שהתכנס כלל את חברי הנהלת גיל עוז והצוות הפועל בתחומים החברתיים והכספיים.

מוסכם על כולנו כי הגיל השלישי – גיל התבונה - המתחיל כבר בגיל 60, הוא הון אנושי בעל ידע, יכולות, אנרגיות ויש לאפשר לו להמשיך ולהתפתח.

ההתפתחות תאריך את תקופת התבונה ותרחיק את החולי והזקנה.

למטרה זו יש ליצור מרחב מאפשר התפתחות. מרחב שדרכו ובאפשרויות שהוא מציע, יוכל האדם המבוגר להיות בתנועה מתמדת ולהתפתח פנימה והחוצה.

ומה היא התפתחות?

התמודדות עם הפער בין הגוף לנפש, ליהנות ממה שיש/לא לוותר, יצירת מנגנון מיצוי-התאמות-פיצוי.

לשים לב לשינויים ולהתייחס אליהם, לערוך התאמות.

היכולת לדייק את עצמי לעצמי ולסביבה.

להשתחרר מה"לרצות" ומה יגידו – אינדיווידואציה.

להכיר בכל הניגודים פנימה ולחיות איתם, להתחשב בהם.

לדעת לבקש עזרה.

להיות אותנטי – להסיר מסכות.

להבין את ההבדל בין התערבות למעורבות (במעגל המשפחתי)

לעבור משותפות לאינטימיות.

לפתח מערכות תומכות וטובות לתחושת שייכות ובטחון (מחוץ למשפחה) עם חברת השווים, שמכירים את צפונות הגיל, רלוונטיים וגרים קרוב מה שהופך את הקהילה לאמצעי לשיפור איכות חיי האדם המבוגר.

פעם חשבו העיקר הבריאות! היום כבר יודעים שזהו מכלול רחב הכולל:

בפגישתנו הראשונה חידדנו את ההבנה שיצירת מרחב מאפשר התפתחות רגשית, קוגניטיבית פזיולוגית וחברתית תאריך את תקופת התבונה ותשפר את איכות חיי ותיקי עמק המעיינות.

לכן על העמותה להיות רלוונטית עם היכולת ליצור אינטגרציה בין האנשים, ולאתגרם מבחינה קוגניטיבית, זו שליחותנו .

ורד רוס

קידום השירות וייזום פרויקטים

050-8878881

גיל עוז -עמק המעיינות

אניה סימליך, עו"ס

רכזת תכניות קהילתיות

עמותת גיל עוז

טלפון- 04-6757419

נייד - 050-5340227

סוד הקסם הקולנועי

צפייה וניתוח סרטי איכות מרחבי העולם

המונחית בידיה האמונות של דורית צמרת

מזמין אתכם

במסגרת הקולנוע העלילתי כגשר בין תרבויות רחוקות:

"דמעות של גמל" (מונגוליה 2004)

הצצה אינטימית לאורח החיים "ביורטה" (=אוהל) של משפחת נוודים, במדבר גובי שבדרום מונגוליה.

משפחה ובה 4 דורות של רועי גמלים, צאן ועיזים, חיה בצוותא, ומתמודדת באהבה ושיתוף פעולה עם קשיי הקיום, כש"מודרניות" מתחילה להופיע בחייהם.

לצפייה בקדימון לסרט לחצו כאן

להתראות בקולנוע

הסרט יוקרן באולם זיידן

ביום רביעי כ' טבת 18 בינואר

תחילת ההקרנה בשעה 10:00

מוזמנים לצפייה בסרט

גם חברים שאינם חברי החוג

בעלות של 25 ₪

לכל שאלה ופרטים נוספים ניתן לפנות לרויטל

050-5230198 04-6757402

revitalfuks@gmail.com

לתשומת ליבכם!!!

ביום שלישי י"ט טבת 17/1/17

לא יתקיימו לימודים בגיל עוז

בשל מרוצי שדה.

במידה וירד גשם הלימודים יתקיימו כרגיל

והמרוצים יהיו ביום שלישי כ"ו טבת 24/1/17

"אין שלם מלב שבור"

"זיכרון בסלון" - מפגש מלב אל לב

מוצאי שבת, ליל עשרה בטבת, "יום הקדיש הכללי".

התקבצו ובאו אנשים תושבי שכונת שלפים, חברים מקיבוץ רשפים להקשיב. לא רק לשמוע, להקשיב. להקשיב לסיפורם האישי של סימה ומישקה מרשלק. כל אחד ואחת וסיפורו שלו, אשר התאחדו יחד ליצירת זוג, משפחה ו...גבורה.

"זיכרון בסלון" צמד מילים המקפל בתוכו עולם שלם, עולם שבור, אך עולם המתקן את עצמו בנחישות, בהומור בגבורה ובעיקר באנושיות.

סימה ומישקה, אנשים מופלאים, אשר חוו את אימי הימים ההם בפולין ובאוקראינה, אשר פגשו את הרוע והסבל בהתגלמותם, שרידי חרב אשר אספו את כוחותיהם ואנושיותם והגיעו לקיבוץ והקימו משפחה לתפארת.

ישבנו מרותקים, נרגשים וכואבים, אך יצאנו מלאים וחדורים ברוח של לזכור ולהזכיר, לזכור את שהיה על מנת לתקן את ההווה והעתיד.

היה זה ערב של הקשבה, הקשבה מלב אל לב, פשוטה, ישרה ומלאת עוצמה והתרגשות.

שמחנו לארח בסלון ביתנו את מישקה וסימה ואת כל החברות והחברים שהתקבצו להקשיב.

בסיום המפגש מישקה ביקש לשיר את "פונאר", בעברית ובאידיש מה שריגש את כולנו מאוד. אתם מוזמנים לצפות, להקשיב ולהתרגש יחד איתנו - לחצו כאן.

מעט מהסיפור של מישקה שהעלה אותו על הכתב מצאתי באתר האינטרנט של נכדתו – מוזמנים לקרוא ולהקשיב על מנת לזכור.

נזכור ולא נשכח

15/4/2015

ערב יום השואה 2015. אני דור שלישי בישראל ותוהה איך המסרים של השואה והזיכרון הולכים ומתרחקים. סביי הם ניצולי שואה. הם איבדו את משפחותיהם בשואה, הם שרדו והקימו משפחות לתפארת בישראל. הם הקימו קיבוצים בישראל והם דוגמה ומופת לציונות בעבורי.

לפני שבעשנים, כאשר סבי היה בן 80, הכנתי לו הפתעה. קיבצתי את זכרונותיו וסיפוריו שהקלדתי בעמל רב במשך שנתיים לספר. ההתרגשות כאשר הגשתי לו את הספר עם כל המשפחה היתה בשיאה. בערב פסח האחרון ישבנו כל המשפחה סביב שולחן החג. סבי המקסים חגג יום הולדת 87. סיפורו הוא סיפור השואה והגבורה.

סבא שלי, מישק'ה מרשלק, הוא הגיבור שלי. מביאה כאן חלק מעדותו שנמסרה ליד ושם. למען לא נשכח.

השקט שלפני המלחמה

נולדתי בעיר רוקיטנו (כיום אוקראינה) כאזרח פולני בערב פסח 1928, כבן בכור לאבי ברוך ולאמי פסיה.לאחר שנתיים נולדה אחותי שושנה, לאחר מכן אחי מרדכי ולבסוף אהרון...לבסוף קנינו בית משלנו והיינו מאושרים. היתה לנו אדמה, עצי פרי וגן ירק. אני עזרתי לאבי לבנות אורווה עבור פרה, שנתנה חלב, ממנו עשינו מטעמי גבינה, שמנת וחמאה.

עיר הולדתי היתה עיר לא גדולה, עם בתי מסחר ובתי מלאכה. הלכנו לבית ספר "תרבות", שםלמדנו עברית, פולנית וחינוך ציוני. אני הייתי בתנועת נוער וחלמתי על ארץ ישראל.

אחרי הולדת אחי, אהרון, אמי קיבלה הרעלת דם ונפטרה. לא ניתן היה להצילה מכיוון שהיה רופא אחד בכל העיר וגם לא היו תרופות מתאימות. עד היום קיברה נמצא שלם ברוקיטנו.לאחר מות אמי עברנו לגור בעיר רובנה, שהיא עיר מחוז – גדולה יותר. אבי התחתן בשנית. חיינו בדירה ברחוב הראשי. אהבנו ללכת לראות משחקי כדורגל. בנוסף אהבנו מאד לשחות בנהר.

השואה

כאשר פרצה המלחמה בשנת 1939, הסובייטים נכנסו לעיר ואנחנו הפכנו לאזרחים סובייטים.

בחופשת הקיץ של שנת 1941 (עליתי לכיתה ו') נסעתי יחד עם אחותי שושנה לבקר את הדודים שלנו ואת סבתנו ברוקיטנו. בזמן זה פרצה המלחמה בין גרמניה לרוסיה. לא יכולנו לשוב הביתה ונשארנו אצל הדודים. כך נקלענו בשנת 1941 לגטו תחת שלטון הגרמנים, נותקנו מאבינו ולא ידענו מה עלה בגורל המשפחה ברובנה.

בגטו הגרמנים התעללו ביהודים והרגו ללא רחם. בתחילה הכניסו מספר משפחות רב לכל בית ולקחו כופר נפש. לאחר מכן הרעיבו את כולם ואסרו על יציאה מהגטו. הגרמנים לקחו רבים לעבודות פרך. אפילו הצעירים עבדו, בעיקר בחפירות חורף להסקה ובתיקוני פסי רכבת. ההשפלה היתה טוטאלית. הסתובבנו עם טלאי צהוב על הבגדים ואסור היה לנו ללכת על המדרכות, אלא רק במרכז הכביש עם השוורים והסוסים. בכל פעם שגרמני התקרב היינו צריכים להסיר בפניו את הכובע.האוקראינים והפולנים האנטישמים שמחו לעזור לגרמנים ועשו לנו פוגרומים, אפילו לפני כניסת הגרמנים לעיר. אחר כך הם גם השתתפו בהרג יהודים.

לאחר שילד פולני הרביץ לי עם שוט, התקוממתי והשבתי לו כגמולו במקל עץ אלון. הסתבר שגם שברתי לו רגל. על כך נאלצתי להסתתר בעליית הגג של בית דודי. משפחת הילד התלוננה וקיבלתי מכות מהמשטרה האוקראינית-גרמנית-פולנית.

חיינו בגטו יותר משנה. בערב כיפור דודתי סיפרה שלמחרת הגרמנים מתכננים להרוג את כל היהודים. היא שמעה על האקציה מפי פולנים. אף על פי כן היהודים אספו זהב ככופר נפש עבור הגרמנים ועדיין האמינו שלהם זה לא יקרה.

הגבורה

ב 26.8.42 הגיע צו להתאסף בכיכר השוק לספירת האוכלוסיה היהודית ברוקיטנו. היינו מוקפים בגרמנים ובאוקראינים שספרו, הפרידו בין נשים וגברים והחלו בהרג. לפתע שמעתי צעקת אישה "הולכים להרוג אותנו, בירחו יהודים!". זו היתה הפעם האחרונה בה ראיתי את אחותי. החלה המולה וכולם החלו לרוץ לכל עבר.

אני רצתי בטירוף לעבר פסי הרכבת, שם המתינו לנו הקרונות להובלת היהודים למחנה ההשמדה סארני והוצאה להורג. רצתי לכיוון סארני עם עוד יהודים שברחו, ולאחר כיברת דרך סטינו לכיוון היערות.בדרך תפס אותי לפתע שוטר אוקראיני צעיר שרצה להרגני. הוא אחז באקדח גרמני והיה לו כדור בקנה. אמרתי לו שייקח את מגפיי. כאשר הוא התכופף ניצלתי הזדמנות בלתי חוזרת. איני יודע כיצד היתה בי לפתע התעוזה והכוח לגבור עליו. הנחתי על ראשו אגרוף והוא התעלף. לקחתי בזריזות את אקדחו ויריתי בו.

המשכתי לרוץ ופגשתי בדרך שלושה נערים. ביער, בתוך הביצות, הבערנו מדורה שהיתה עבורנו לבית. אכלנו מכל הבא ליד ממה שמצאנו ביער. גנבנו תפוחי אדמה מהשדות וביצענו עבודות מזדמנות עבור איכרי האזור בעבור אוכל.

מצאנו קבוצת פרטיזנים והצטרפנו אליהם. נדדנו ממקום למקום ונלחמנו בגרמנים. אני הייתי גם מורה דרך לחלק מהקבוצות. הורדנו רכבות מהפסים והיו מטוסים גרמנים שהפציצו אותנו. אך היו גם מטוסים רוסיים שסייעו לנו. נלחמנו כך עד שהגיעה החזית הרוסית והביסה את הגרמנים.

לאחר המלחמה

בחורף 1944 חזרתי לרוקיטנו כדי לחפש אם נותרו קרובי משפחה. גיליתי שאחותי נהרגה ביערות. דודי ומשפחתם נהרגו, וסבתי נהרגה אף היא. מצאתי בני דודים, מהם נודע לי שאבי ושני אחיי עדיין בחיים.

אבי גוייס לצבא האדום ושני אחיי סבלו בבית ילדים. בן הדוד שלנו הגן עליהם. כאשר אבי בא לבקרם, הוא הואשם בעריקה ונאסר במחנה הסגר עד תום המלחמה ב 1945.

חייתי מספר חודשים עם בני דודי. עבדנו למחייתנו. כאשר נפתחה הדרך לפולין, הצטרפתי שם לקיבוץ הכשרה. עם הקיבוץ עברנו לגרמניה, שם הקמנו גרעיני הכשרה נוספים שפעלו לעלות לישראל.

נפגשתי עם אבי ואחיי בשנת 1946 בגרמניה.

התקומה

באפריל 1949 עליתי לישראל והצטרפתי לגרעין שלי, שהיה באותה עת בקיבוץ המעפיל. שם הכרתי את אשתי סימה. הצטרפנו לקיבוץרשפים כגרעין השלמה והתחתנו ב 1950. הקמנו משפחה בקיבוץ. נולדו לנו 3 ילדים. כיום יש לנו 5 נכדים ושתי נינות.

החלום שלנו לעלות לישראל ולהקים בה את ביתנו התגשם, אחרי התופת שעברנו. היום התנאים השתנו, ואני מקווה שתדעו, ילדים, נכדים ונינים, להמשיך חלום זה בדרככם.

לקריאת הסיפור במקור לחצו כאן

גדי ליאון

עורך "מעת לעט"

ועוד תמונה השווה יותר מאלף מילים

צמחי בר לגינת הבית

פעמים רבות, אנו נכנסים לתחום משתלה מסחרית ומתפעמים מהפריחה, מהצמחים, ומהתצוגה בכלל. התנאים במשתלה אינם דומים לתנאי הגינה - זה מובן. תשומת הלב של מקצוענים שונה מתשומת הלב שלנו. גם אין כוונה להשקיע רבות בגינת הבית, מכאן מומלץ להשתמש בצמחי הבר המצויים בסביבתנו הקרובה.

בימים אלה, יש נבטים רבים מאוד של חרצית וכוכבן.

אם נשכיל להעתיק אחדים מאלה ולשתול במרחקים מתאימים (20-25 ס"מ) ונקטום את קודקוד הצמיחה אחרי שנקלטו, נקבל שיח שופע פריחה עם מבנה מאזן ולא מקלות פורחים כשאלה גדלים פרא בשדה.

ב ה צ ל ח ה

לפעמים חלומות מתגשמים!

ספור הקמתו של שוק האיכרים מתוצרת העמק בצים סנטר

שוק האיכרים "תוצרת העמק" נפתח ביום חמישי שעבר!

תושבי העמק והעיר בית שאן הגיעו בהמוניהם למתחם צים סנטר לחזות בפלא ובחלום שהתגשם.

כל כך הרבה שמחה וגאווה היו בשטח, דוכני מכירה מעוצבים, חקלאים ברובם הגדול תושבי האזור, הציעו תוצרת טרייה ואיכותית ונהנו למכור אותה ישירות לצרכנים.

והנה טעימה קטנה מערב הפתיחה - לחצו כאן לצפייה

תודה גדולה לליאור סרבסטין ולאריה גינתון על הצילום.

זהו מיזם שקם על ידי קבוצת חולמים שהחליטו לעשות מעשה!

התקבצנו מרחבי העמק, לחלום ביחד - שלום לויטל,דקלה פרת, איתי סיבוני (מנהל צים סנטר) ואני ורד רוס, כולנו תושבי כפר רופין ואתנו יאיר אורבך ממירב, ענת דגן ממעוז חיים, תלתן קציר מגשר לעתיד, ציון דקו מחוות עדן ועוד אנשים טובים שהתקבצו סביבנו, כולנו בהתנדבות ובשליחות.

במשרד של איתי בצים סנטר רקמנו את התכנית:שוק שהוא גם חוויה, דוכנים מעוצבים, מגוון רחב של תוצרת חקלאית טרייה, איכותית וזמינה כל שבוע במחיר טוב (לנו ולחקלאים) ובעיקרה מהעמק שלנו. תוך כדינפרגן לכלכלה המקומית,נשמור על הסביבה , ונתמוך בחקלאי האזור.

נציג את העמק לראווה כקרקע פורייה ליוזמות חברתיות ומוצלחות.

צים סנטר ותשתיותיו הפכו בית חם לשוק, ביוזמתו של איתי סיבוני .

בשביל להגשים חלום צריך משאבים רבים..

הפשלנו שרוולים ויצאנו לחפש שותפים לרעיון חברתי נפלא.

ואכן תודה גדולה לשותפים שלנו: קרן משקי בית שאן,רשות ניקוז ירדן דרומי,הנהלת צים סנטר,ביו ביי שדה אליהו,היחידה הסביבתית במועצה וגשר לעתיד.

השוק יפעל מידי יום חמישי (כשלא ירד גשם) בין השעות 15:00-19:30.

נשמח אם תגיעו לקנות וליהנות!

שתפו את החברים, ספרו לקרוביכם וידידיכם בעמק ובעיר, בפייסבוק, במיילים כולל google-groups , רשימות תפוצה יישוביות, קבוצות וואטסאפ יישוביות ואזוריות...

עשו לייק לדף השוק, והזמינו את כולם לעשות לו לייק ולשתף אותו בדף שלכם.

נתראה היום!!!!!!

תוצרת העמק

לצפייה בדף הפייסבוק שלנו לחצו כאן

משהו על שכר ועונש

כשכלים מעיינות ההשראה אני פונה אל המקור הבלתי אכזב שנקרא "פרקי אבות". אוסף של אמרות חכמה עתיקות... לא הכול ברור ומובן אך מקורות של מחשבה וחכמה אשר אלי אולי יש בהם כדי להביאנו אל פתחה של הבנה כלשהי.

שאלת השכר והעונש בעולמנו מטרידה אותנו ללא הרף. אין הגיון – כך נראה לנו – בהנהגת העולם.

ביאליק בזעקתו הגדולה אחר פוגרום קישינב זועק לשמים "אם יש צדק, יופע נא מיד, ואני לא מצאתיו" (ביאליק: על השחיטה) ביאליק אינו ראשון ואינו אחרון לזועקים...גם מי שבוחר בשתיקה דמומה ומתבונן בעולם זה שאנו חיים בו מתייסר בניסיון להבין אם יש צדק, אם יש היגיון כלשהו בעובדה ש"צדיק ורע לו, ורשע וטוב לו" או כמו שזועק ירמיה לאלוקיו מַדּוּעַ דֶּרֶךְ רְשָׁעִים צָלֵחָה שָׁלוּ כָּל בֹּגְדֵי בָגֶד (ירמיה, פרק י"ב, פסוק א')

גם חז"ל בפרקי אבות, מנסים לתת סיוע כלשהו לשואל המתלבט ובפרק ב' משנה ו' הם מספרים על הלל החכם אשר "אף הוא ראה גולגולת אחת צפה על פני המים; אמר לה, על דאטפת אטפוך, וסוף מטיפייך יטופון." תרגומו " על שהטבעת אחרים, הטביעוך, וסופם של אלה שהטביעוך שיטבעו אף הם".

האם זו קביעה? האם זו משאלה? משאלה נצחית!!

בכל מקרה יש כאן ניסיון אולי אפילו נואש, למצוא פשר להנהגה בלתי מובנת לנו. יש סדר כלשהו בהנהגת העולם. סופו של מי שעשה עוול , לקבל את עונשו...האומנם? אין ודאות בידינו שאכן כך היא תמונת העולם אך נותרה בידינו הרשות לצפות, לקוות, ויש בכך, אולי, מרפא כלשהו לכאב הספק.

אבישג

קְחִינִי רוּחַ

מילים: שמשון חלפי לחן: דוד זהבי

רוּחַ עַל צַמְרוֹת עֵצִים רוֹכֶבֶת
קְחִינִי רוּחַ עִמָּדֵךְ
אֶל הָאִישׁ אֲשֶׁר אֲנִי אוֹהֶבֶת
אֵיךְ אָבוֹא אֵלָיו, אִמְרִי לִי רוּחַ, אֵיךְ?
רוּחַ, רוּחַ, רוּחַ, רוּחַ
רוּחַ, רוּחַ, קְחִינִי עִמָּדֵךְ.

עֶרֶב כְּבָר אֵי-שָׁם פָּרַשׂ כְּנָפַיִם
וּצְלָלִים מְרַחֲפִים...
נָא שָׂאוּנִי אֶל יְפֵה עֵינַיִם
אֵיךְ, אִמְרוּ לִי, אֵיךְ אָבוֹא אַל אַלּוּפִי?
נָא שָׂאוּנִי, נָא שָׂאוּנִי
נָא שְׂאוּ אוֹתִי אַל אַלּוּפִי...

כּוֹכָבִים שָׁטִים כְּבָר בָּרָקִיעַ
קְרֹץ אֵלַי נָא כּוֹכָבִי
וֶאֱמֹר לִי אֵיךְ אֲנִי אַגִּיעַ
אֵיךְ אַגִּיעַ, אֵיךְ אֶרְאֶה אֶת אֲהוּבִי?
נָא אֱמֹר לִי, נָא אֱמֹר לִי
נָא אֱמֹר, אֱמֹר לִי כּוֹכָבִי.

הַיָּרֵחַ כְּבָר יָצָא לָשׂוּחַ
וּמַבִּיט בִּשְׁתֵּי עֵינָיו...
נָא הַבֵּט יָרֵחַ אֶל כָּל רוּחַ
מְצָא אֶת זֶה אֲשֶׁר אוֹתִי אוֹתִי אָהַב...
מִיהוּ, מִיהוּ וְאַיֵּהוּ
מִיהוּ זֶה אֲשֶׁר אוֹתִי אָהַב?

לצפייה בביצועה של חוה אלברשטייןלחצו כאן

לצפייה בביצוע של דורון תבורי, בעיבודו של עודד זהבי, שנכלל בתקליטור:

מסע - שירים לצד הדרך לחצו כאן

"הארץ"01.12.2003 חגי חיטרון
דיסק עברי חדש, מעניין במיוחד, המונה 18 שירים מאת מחברים ישראלים ידועים, מעלה את הבעיה המכונה "משפט ההיסטוריה": בהקשר הקלאסי הרגיל בודקים אם מלחינים מסוימים נשכחו בצדק או קופחו בגלל נסיבות לא-מוסיקליות; בתחום הקלאסיקה של הזמר הישראלי מועלית בדיסק זה אותה שאלה, אך מזווית אחרת. עניינו הוא יצירות מוזנחות מאת מלחינים לא-שכוחים ובראשם דוד זהבי ומרדכי זעירא.

השיר הראשון בקובץ - "דרך, דרך, נתיבה" למלותיו של נתן אלתרמן ובלחנו של מרדכי זעירא. אלתרמן כתב בימי מלחמת העולם השנייה על שני בחורים "עזי כתפיים וחזה" שיצאו לדרך מסוכנת (לרבות השורה החידתית "מי מהם ישוב בוגד"). זה אחד השירים הכי טובים בדיסק, אם לא היפה מכולם, ומעורר ציפיות להמשך.

האופטימיות לקראת ההמשך מתחזקת בפגישה עם רצועה מס' 2, ובה השיר "קחיני רוח" (מלים שמשון חלפי, לחן דוד זהבי), עם ליווי מלטף של הוויולה. אלא שאחר כך, הציפיות ששני השירים הראשונים מציבים מתמלאות במידה חלקית בהחלט. את שאר הדיסק אפשר לתאר כהצצה בעבודות לא-הכי-מוצלחות מפריים של מלחינים רבי כישרון, כמו דניאל סמבורסקי וורדינה שלונסקי, ובראש ובראשונה דוד זהבי. מעניין להיווכח כיצד מחברה של "אורחה במדבר" מנסה בכוח להפיק מעצמו לחן ולפעמים - זה פשוט לא יוצא.

בחוכמה שבדיעבד אפשר אולי לתלות חלק מכישלונם היחסי של המלחינים בטקסטים הפתטיים שלהם נזקקו, ומדרך הטבע בולטת הפתטיות כאשר הלחן אינו מתרומם ואינו מרומם את המלים. הנה שלוש דוגמאות שמעוררות גם שעשוע: "זולתנו מי יודע/ זחל כצב וטוס כנשר,/ צקת כביש ומתוח גשר" (אברהם ברוידס), או "השדות לא נזרעו זה מכבר/ הנמוש בידיים, האל?" (ש. שלום), או: "נומי, נומי נומי נים, מזמרים העננים" (זרובבל גלעד)

בגידתם של מוסיקולוגים
יודגש כי הערכה זו של הח"מ שונה מדעתו של מפיק הקובץ, המלחין עודד זהבי. לדעתו, שיריו של דוד זהבי הכלולים בדיסק מצביעים על העובדה שעדיין איננו מכירים את מיטב יצירתו של מלחין זה (למען הסר ספק: אין קשר משפחתי בין דוד זהבי ובין עודד זהבי, שהוא בן למבקר הספרות אלכס זהבי ובן דוד לעיתונאי נתן "העצבני" זהבי). אין מחלוקת על הכתרתו של דוד זהבי, אשר נולד ביפו ב-1910, גר רוב ימיו בקיבוץ נען ועבד בין השאר כחשמלאי וכרצף, כיוצר נפלא. השאלה היא, כאמור, אם מיטב פריו כבר ידוע. עודד זהבי אומר כי רק כרבע מהתפוקה הראויה כבר מוכר: "יש לי בבית עוד כ-50 שירים של דוד זהבי שכדאי מאוד להכיר. לטעמי, השיר 'קחיני רוח', שפרסמנו בדיסק, אינו נופל מ'יצאנו אט'". אבל, ממשיך עודד זהבי, ספק אם אפשר כיום להחדיר לתודעת הציבור שירים כאלה.

העדרו של משה וילנסקי מהקובץ אינו מקרי, טורח זהבי להדגיש. "וילנסקי הרי עבד בקול ישראל, במוקד ההשפעה, ורוב רובם של שיריו זכו להישמע, ואילו עבודותיהם של זעירא ודוד זהבי היו רחוקות מצומתי קבלת ההחלטות, החל בשנות ה-50, ושירים חשובים שלהם נדחקו הצדה. אני מייחס את זה גם לבגידתם של מוסיקולוגים ישראלים, שלא מילאו את תפקידם וסירבו להתייחס ברצינות לז'אנר שנראה להם פשוט מדי. במקרים מסוימים אשמות גם משפחות המלחינים, שבגלל גישה אווילית מצערת מנעו את העברת החומר כולו לרשותו של הציבור".

את רוב השירים בדיסק שר דורון תבורי, בליווי מיכאל מלצר בחליל וחליליות, מרים הרטמן בוויולה, שמואל אלבז במנדולינה, קרן פנפימון בכלי הקשה ונגנים נוספים. עודד זהבי אומר כי בחר בתבורי, אף שסיווגו המקצועי שחקן ולא זמר, משתי סיבות: אחת, דיקציה מופלאה; שתיים, הגשה פשוטה שמביאה את השירים כמו שהם, כביכול ללא תוספת פרשנית (בניסוחו: "בלי שטיקים של זמרים מקצועיים").

פרשת ויחי

לאחר פטירתו של יעקב אבינו והאבל שהתלווה אליה, פונה יוסף, המשנה למלך מצרים אל בֵּית פַּרְעֹה בבקשה שיש בה נימה של התנצלות - אִם נָא מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֵיכֶם דַּבְּרוּ נָא בְּאָזְנֵי פַרְעֹה לֵאמֹר: אָבִי הִשְׁבִּיעַנִי לֵאמֹר הִנֵּה אָנֹכִי מֵת בְּקִבְרִי אֲשֶׁר כָּרִיתִי לִי בְּאֶרֶץ כְּנַעַן שָׁמָּה תִּקְבְּרֵנִי וְעַתָּה אֶעֱלֶה נָּא וְאֶקְבְּרָה אֶת אָבִי וְאָשׁוּבָה.

פניה עקיפה זו של יוסף אל פרעה מפתיעה. מדוע לא פנה אליו יוסף ישירות, וביקש ממנו חופשה קצרה לצורך קבורת אביו? מדוע היה עליו לפנות אל 'בֵּית פַּרְעֹה' בבקשה מעין זו?

הדברים מפתיעים עוד יותר כאשר קוראים אנו את תגובתו הישירה והפשוטה של פרעה: 'עֲלֵה וּקְבֹר אֶת אָבִיךָ כַּאֲשֶׁר הִשְׁבִּיעֶךָ'.

יש מחכמינו שטענו כי ניתן לראות בכך ביטוי לירידת קרנו של יוסף במצרים, ואולי לתחילתו של השיעבוד. אם בעבר היה יוסף במעמד שכזה שבלעדיו לֹא יָרִים אִישׁ אֶת יָדוֹ וְאֶת רַגְלוֹ בְּכָל אֶרֶץ מִצְרָיִם, הרי כעת הוא זקוק לאנשי החצר שיסייעו לו לקבל אישור לקבור את אביו.

אך אחרים פרשו זאת באופן שונה.

רבי חיים פלטיאל (תלמידו של מהר"ם מרוטנברג, חי לפני כ800 שנים) טען כי יוסף שהיה אבל וקרוע בגדים לא רצה להגיע אל המלך בצורה לא מכובדת 'כי אין לבוא אל המלך בלבוש שק'.

הרש"ר הירש מלמדנו פרק חשוב בגישה אל השליט ובאופן הנכון לבקש ממנו בקשות.

מוזר הדבר שיוסף - למרות מעמדו הרם - הגיש את בקשתו בדרכי עקיפין. נראה כי יוסף לא היה בטוח שבקשתו תתקבל, ומשום כך העדיף לפנות בעקיפין. שני הצדדים יוכלו להתעלם מסירוב, אם הוא ניתן ונתקבל באמצעות שלישי.

מדברי שניהם נוכל ללמוד לא מעט על הדרך הנכונה לבקש בקשות מאנשים שונים.

ראשית כל, יש לגשת בצורה מכובדת ומכבדת. לא להביך ואף לא להשפיל עצמנו. בנוסף, יש לזכור כי לעתים, הגישה הישירה והחשופה איננה הגישה הנכונה. היא עלולה להוביל להתנגשות, לפגיעה ולחיכוך. דווקא הדרך האגבית, המרומזת או הנעזרת באדם שלישי יכולה להיות רכה ועדינה יותר, ולהותיר מרווח של סירוב לא חד משמעי.

יוסף מלמדנו לא לעשות מניפולציות, לא ללחוץ, לא לכופף ולא לשחד. בפניה מכובדת, בגישה המוצאת חן, בסיפור דברים כהווייתם, ובהצגת הבקשה בצורה נקיה, יחד עם הותרת המרווח לסירוב – בכל אלו טמון כוחו של המבקש.

שבת שלום, הרב אוֹרי ליפשיץ, רב טירת-צבי