שלום רב קוראנו היקרים

אדם, אדם, אדם

או אולי א-מנעטש היתה המילה המתאימה יותר.

האנושיות הבסיסית המכירה באנוש הנמצא סביבך.

מבחינה בצרכיו, רגשותיו ודעותיו

ומכבדת אותו באשר הוא אדם – א-מנעטש.

שני תיאורים מצאתי השבוע ברשת

המביאים בפשטות אנושיות זו מהי.

הסיפור הראשון הוא על מורה-

אבל לא...

החיים הם המדברים מן הדברים

יום אחד ביקשה מורה מהתלמידים שלהשירשמו את רשימת שמותיהם שלהתלמידים האחרים בכיתה על גבי שני גיליונות נייר , בהשאירם רווחליד כל שם.

אז היא ביקשה מהםלחשוב על הדבר הנחמד ביותר שביכולתם להגיד על כל אחד ואחד מחבריהם לכיתה ולרשום אותו.

במשךכל הזמן שנותר מהשיעור גמרו התלמידים את המטלה שלהם, ובעוזבם את הכיתה, מסר כל אחד מהם למורה את הדפים .
באותה השבת, ישבה המורה ורשמה את שמו של כל תלמיד על דף, וכתבה את כלמה שהתלמידים האחרים אמרו עליו.

ביום שני נתנה המורה לכל תלמיד אתהרשימה שלו/שלה.. לא לקח זמן רב, וכל הכיתה חייכה. "באמת?" היא שמעה את הלחישה. "מעולם לא ידעתי שהייתי בעל/ת משמעותלמישהו!" ו- "לא ידעתי שהאחריםאוהבים אותי כל-כך". אלה היו מרבית התגובות .

אף אחד מעולם לא הזכיר את הדפים האלה בכיתה שוב. היא מעולם לא ידעה אם הם דיברו עליהם ביניהם בהפסקות או עם הוריהם, אך זה לא היה חשוב .
התרגיל השיג את מטרתו.
התלמידים הרגישו טוב בקשר לעצמםוביחס אל האחרים.

עברו שנים, התלמידים בגרו והמשיכוהלאה עם חייהם. מספר שנים לאחר מכן, אחד מהתלמידים נהרג במלחמה והמורה הוזמנה להשתתף בלווייתו.

זאת היתה הלוויה הראשונה שנקראה להשתתף של אחד מתלמידיה לשעבר. רבים השתתפו בלוויה.חבריו. אחד אחרי השני, חלקו לו כבוד אחרון.גם המורה חלפה הייתה ביניהם.

אחד מהחיילים שתפקידו היה לשאתאת הארון, ניגש אליה.
"האם אתהיית המורה שלו למתמטיקה?" שאל .
היא הנהנה : "כן ".
"הוא דיבר עליך רבות", אמר לה החייל .
המורה היתה נבוכה.
לאחר הלוויה, הלכו מרבית חבריולביתו לנחם את הוריו. גם המורה הלכה לביתו - לומר כמה מילות תנחומים להוריםהכואבים.
הוריו של המנוח המתינו לה.
"ברצוננו להראות לך דבר מה", אמר אביו והוציאמכיסו את הארנק. "הם מצאו את זה עליוכאשר הוא נהרג. חשבנו שאולי תזהי את זה."
בפותחו את הארנק, הוציא בזהירות שתיפיסות נייר מהוהות שנראה שקיפלו אותןחזור וקפל מספר רב של פעמים.
המורה ידעה אפילו מבלי להסתכל שפיסות הניירהללו היו אלה שעליהם היא רשמה את הרשימה של הדברים הטובים שכל אחד מחבריו כתב עליו ..
"אנחנו רוצים להודות לך כל-כך על שעשית את זה," אמרה אמו של המנוח."כפי שאת יכולה לראות, הוא שמר על זהמכל משמר ."

חבריו לכיתה לשעבר החלו להיאסף מסביב. אחד חייך די במבוכה ואמר, "אני עדיין שומר את הרשימה שלי במגירה העליונה בשולחן שלי בבית".אשתו של אחר אמרה, "בעלי ביקש ממנישאשים את שלו באלבום החתונה שלנו."
" גם לי יש את הרשימה שלי," אמרה אחרת. " היא בתוך היומן שלי."
חברה אחרת לכיתה, הושיטה את ידה לתיק שלה, הוציאה את הארנק והראתה לכולם את הרשימה שלה לכל הקבוצה.
"אני נושאת את זה תמיד איתי," וללא הנד עפעף הוסיפה ואמרה:
"אני חושבת שכולנו שמרנו את הרשימות שלנו ."

אז בבקשה, הגידו לאנשים שאתם אוהבים
ואכפתלכם מהם, שהם מיוחדים וחשובים.
אימרו להם , לפני שיהיה זה מאוחר מידי .

זכרו, אתם פורמים את מה שאתם תופרים,

מה שאתם שמים בחייהם של האחרים יחזור פעם לחייכם שלכם . שהנכם.

ולסיום: זכה המנוח ששמע את שבחו בעודו בחיים!
הלא תמיד נשמעים השבחים מאוחרמדי -
מי ייתן וימיכם יהיו מבורכים ומיוחדים

כפיכשהוא כבר לא שומע...

והסיפור השני שקרה אך השבוע:

זה קרה בלילה סמוך לחצות.
בתי התקשרה נסערת: בעיצומה של נסיעה בכביש המפותל בבקעה, החליקה מכוניתה ונתקעה בגדר על סף תהום. היא מספרת שברוך השם אין פגיעות בגוף, אבל הרכב ניזוק קשות.
מעבר לקו נשמע קולו של אזרח ערבי העובד באזור, כשהוא אומר דברי חיזוק לבתי, ומבקש מחבר, אף הוא ערבי, שילווה אותה אל המחסום הקרוב.
קשה לתאר את הכרת הטוב שאני חש כלפי אותם שני בחורים. בימים שבהם נדמה כאילו השנאה בין העמים מכלה כל חלקה טובה, כמה מרגש לראות שני אנשים בני עם אחר המסייעים לנהגת יהודיה שנקלעה למצוקה, במאור פנים ושלא על מנת לקבל פרס.

הרב דוד סתיו

מתוך הפייסבוק

לו נצליח להיות א-מנעטש

שבת שלום

גדי ליאון

העורך

בוקר של הנאה עם מוני מושונוב

חווינו ביום חמישי שעבר בוקר של הנאה עם מושונוב, מחווה של מחלקת התרבות לותיקי העמק. התאספו להם 200 ויותר ותיקי העמק לעוד אירוע במסגרת אירועי יום הותיק.

קבלנו אותם עם מרק חם וחיוך רחב ונהנינו להפגש בתוך חופשת חנוכה.

ניצלנו את ההזדמנות להפרד מאופירה שהפכה את העמק שלנו ל"עמק תרבות" ותרמה רבות גם לפעילות שלנו בגיל עוז.

מוני מושונוב כמו מושונוב... רב פנים, מצחיק ומקרב בספורים אישיים וההיסטוריה האומנותית שלו.

היה כיף, מרענן ובעיקר מאד אנושי.

תודות להינדא גלסנר מעין-הנצי"ב על הצילומים

ורד רוס

קידום השירות וייזום פרויקטים

גיל עוז -עמק המעיינות

050-8878881

נש"ר מנסה להביא את החורף

עם ותיקי העמק בבית גיל עוז

לאחר מספר ימי גשם ברוכים ובתקווה לעוד כאלה שיבואו בעתיד ניסינו כמיטב יכולתנו להביא את החורף על כל סממניו הביתה אלינו גם באמצעות נש"ר.

למשימה נבחר שירו של יורם טהרלב בלחנה של נורית הירש- "אח איזה חורף" אותו שרנו בליווי תנועות הגוף ככלי בעל תהודה.

ראשית לימדה חגית את התנועות המאפיינות לרוח, לגשם ולרעם ובהמשך שילבנו אותן אל השירה עצמה.

החברים צעירים והוותיקים הצטרפו במרץ למשימה ובמפגש של כיתת עופרה הגיע הזמר הבא - מוזמנים ללחוץ ולהתרשם

והפתעה חיכתה לילדי כיתת פרידה בסיום מפגש השירה של השעה הראשונה. יוזמה פרטית של חנינה אדרי, מוותיקי בית גיל עוז, החליט לחלק לכל ילד וילדה ממתק, מתנה אישית ממנו.כל הילדים, בצורה מסודרת אך נרגשת נגשו אל חנניה וזכו ליחס אישי וחם.

להדגמה של כיצד הגוף יכול להוות כלי תהודה רב עוצמה צפינו בביצוע של מקהלה גדולה לשיר Africa ואתם מוזמנים ליהנות ממנו גם כן – לחצו כאן

החורף הגיע בזמר אך מתעכב קלות כנראה עד לשבוע הבא, בכל מקרה אצלנו בבית היה "יום חורפי במיוחד".

ממתינים בקוצר רוח למפגש הבא...

גדי ליאון

רכז מיזם נש"ר

בית גיל-עוז

החלום שמתחיל להתממש – מועדון הברידג'

אתמול, יום רביעי, ו' טבת תשע"ז, 4 בינואר 2017 ישבנו 16 חברים וחברות יחד עם דני בן-דוד לארבע שולחנות משחק.

המפגש היה מהנה, מלמד ופורה.

דני בן-דוד מנחה ומורה הברידג' בחוגי "מעיינות הדעת" הצטרף למפגש זה בהתנדבות מלאה וליווה אותנו בהדרכה קולחת ונעימה כמו תמיד, ועל כך תודתנו נתונה גם לך דני.

קבלת הפנים והאירוח בבית גיל עוז היו מופלאים- מרק חם, עוגות ומשקאות ואוירת בית, ועל כך תודות לצוות גיל-עוז.

אנו פונים ומזמינים עוד חברות וחברים להצטרף ומטרתנו להגיע לקבוצה שתמנה עשרים-עשרים וארבעה, שירכיבו בין חמש לשש שולחנות משחק, מה שיגרום רצף והנאה גדולים יותר.

מי שלא הגיע הפסיד

אנו נפגשים מעתה קבוע בימי רביעי בשעה 19:00

הרשמו ובואו

לפרטים אנא פנו למשרדי גיל-עוז

רויטל או ורד

6575402/3

גד גור

חמדיה

סוד הקסם הקולנועי

צפייה וניתוח סרטי איכות מרחבי העולם

המונחית בידיה האמונות של דורית צמרת

מזמין אתכם

בהמשך לעיצוב דמויות נשים בקולנוע עולמי:

הכרות עם עבודת הבמאי

"דבר אליה" (ספרד 2002)

אחר מסרטיו הקלאסיים של הבמאי המקורי פדרו אלמודובר:

שתי נשים שקועות בתרדמת, שני גברים מאוהבים מטפלים בהן - ועולם שלם של אירועים חריגים, יחסים מפתיעים, מציאות ותיאטרון משתלבים יחד ומטופלים ביד אומן אוהבת ושובבת....

לצפייה בקדימון לסרט לחצו כאן

להתראות בקולנוע

הסרט יוקרן באולם זיידן

ביום רביעי י"ג טבת 11 בינואר

תחילת ההקרנה בשעה 10:00

מוזמנים לצפייה בסרט

גם חברים שאינם חברי החוג

בעלות של 25 ₪

לכל שאלה ופרטים נוספים ניתן לפנות לרויטל

050-5230198 04-6757402

revitalfuks@gmail.com

נרגשים מאוד לעדכן, כי לאחר חודשים של תכנון והקמה, אנחנו יוצאים לדרך..

שוק איכרים תוצרת העמק, מכירה ישירות מהחקלאי לצרכן, ללא פערי תיווך.
נפגשים ביום חמישי, ז' טבת, 5.1.17 , במתחם צים סנטר בית שאן.
השוק יתקיים כל יום חמישי והוקם ע"י צוות מתנדבים, ללא מטרות רווח.
נשמח מאוד לפגוש שם את כולכם

סיפורה של קהילת העיירה בויאן

וסיפור אישי על חנוכייה אישית של יוצא חסידות בויאן

בויאן היא עיירה קטנה בבוקובינה במחוז סאדיגורה, מזרחית לצ'רנוביץ.

במאה השבע עשרה והשמונה עשרה היא הייתה כפר קטן וחלק מרכושו של יון נקולצ'ה, שהיה מבעלי הקרקעות הגדול ביותר באותם הימים.

בתחילת מאה ה-19 היתה בויאן תחת שלטון אוסטרי וליהודים לא ניתנה רשות להתגורר בה. שלושת משפחות האיכרים היהודיות שהגיעו לשם גורשו ורק יהודי אחד נותר לחיות שם בין הגויים.

באמצע המאה ה- 19 הגיעו לבויאן 43 משפחות יהודיות מקהילת סאדיגורה ולאחר מאמץ והשתדלות מרובה הותירו להן להישאר.
לפני פרוץ מלחמת העולם הראשונה שכן בה בית כנסת גדול וארבעה בתי כנסת קטנים. בית הספר היהודי הוקם מקרן הברון הירש ולמדו בן 85 תלמידים.

האדמו"ר רבי יצחק פרידמן מסאדיגורה, מצאצאי הרב ישראל מרוז'ין השתקע במקום בשנת 1886 ואיתו עברו רבים מחסידיו. חצרו של האדמו"ר הייתה במרכז בתי חסידיו . עם הזמן הצטרפו חסידים נוספים שהגיעו מאוקראינה ורוסיה.

כך הפכה בויאן למרכז עיקרי של שושלת סאדיגורה.

בתחילת מלחמת העולם הראשונה כבש הצבא הרוסי את העיירה, חצר האדמו"ר, בית המדרש ובתי השכונה היהודית הוצתו וכלו באש.
לאחר מלחמת העולם הראשונה ישבו בה יהודים מעטים בלבד.

בשנת 1940 נכבשה בויאן מחדש על ידי הרוסים ובשנת 1941 חזרה ונכבשה על ידי הרומנים שדאגו שכל יהודיה יגורשו לטרנסניסטריה.
ב 1944 עברה העיירה לשליטת ברית המועצות וכך היא עד עתה.

על גורל היהודים בה אין ידיעות, אולם חסידות בויאן שנוסדה לפני 120 שנה ממשיכה להתקיים והיא כיום הגדולה מבין חצרות 'בית רוז'ין.
גנוני המלכות בחצרותיה וההקפדה על הריחוק בין האדמו"ר לבין חסידיו נשמר בקפדנות גם היום.
חסידות זו מבוססת בארצות הברית ובישראל.

לקריאת החומר על בויאן במקור לחצו כאן

ולסיפורה של חנוכיה מיוחדת הקשורה לחסידות בויאן

ובאופן אישי למשפחת ברזילאי

לחצו כאן

גדי ליאון

עורך "מעת לעט"

על המסלעה

המסלעה כאלמנט גנני מתאימה גם לגינה הקטנה. נדרש לבנות אותה עם אבנים נבחרות- גם גוון צבעה של האבן וגם הפיסוליות שבה. לרוב יהיו אלה אבני גיר הנמצאות באזורים גשומים יותר (בנוף קרסטי) כדוגמת הכרמל באזור המזרחי.

בניית המסלעה מחייבת תשומת לב – שיהיו כיסי אדמה בהתאם לתכנית השתילה, אפשר להטמין ולהסוות עציצים שישתלבו בין האבנים.

גם את צנרת הטפטוף יש להניח במרכז הצמח ולאפשר בקרה שאכן הטפטפה פעילה וכן שתהיה היכולת לנתקה ולטפל בה במקרה של סתימה עקב אבנית.

בנושא זה יש להקפיד על ניקוז יעיל ושעודף המים ינוצל לכיוון הגינה והימנע מהרטבת הגב של המסלעה.

הצמחיה המתאימה למסלעה הינה לרוב שרכים, רקפות וצמחים אחרים שאין להם שורשים אגרסיביים (שיחים ועצים).

ב ה צ ל ח ה

ספרות ודוקומונטציה

הילכו שניהם יחדיו?

מאז התפתחותו של זרם הביקורת הספרותית הנקראת New Criticism בתחילת המאה העשרים מתנהל ויכוח רב-שנים ונטול הכרעה סופית על הדרכים הנכונות לבדיקת איכותה של יצירת הספרות.

בין השאר נשאלת השאלה הנותרת ללא הכרעה עד כמה מוסיף הרקע הריאלי, הזמן, המקום, אישיותו של היוצר ואופייה – ידיעת כל אלה להבנת היצירה. התשובה אינה חד משמעית.

בימים האחרונים מפרסם "בית עגנון" "מחקר" זוטא על דברי עגנון לסופר חנוך ברטוב. עגנון מתאר את התרגשותו מקריאת קטע בספרו של חנוך ברטוב. עגנון מציין כי "סצינות אחדות הרעישו את ליבי כביום שראיתי תמונות של ברויגל..."

משפט חידתי זה גורר דיון מפורט מאוד על תמונותיו של ברויגל העוסקות בנושא קבצנים, בעלי מום ומצורעים..."האם התמונה שמתאר עגנון ב"שירה" היתה או לא היתה" אולי מדובר ב"המצאה" פוטו מונטאז' של מספר תמונות שונות???

גישתי האישית: הדברים מעניינים לכשלעצמם אך להבנות הספר "שירה" – רומן קשה ורב משמעות, מבין יצירותיו הסבוכות ביותר של עגנון, אין הדבר משנה. היה או לא היה...הגישה של עגנון לפרופ' הרבסט הקושר גורלו בסוף חייו לגורלה של שירה אהובתו בבית המצורעים – קשה מסובכת ודורשת הסברים רבים!!

המחקר על תמונותיו של ברויגל, ככל שיהיה מעניין ומרתק אינו מוסיף דבר וחצי דבר להבנת היצירה הסבוכה.

מאידך גיסא, יש תמיד ענין בקשר הסבוך שבין היצירה הספרותית לדוקומונטציה וההיסטוריה המשתקפת בה בראי הבדיון העקום!!

אם כך יקרא הקורא, יהרהר וישפוט. – מה שמומלץ – הרפרודוקציות של ברויגל המשובצות במאמר – מרשימות ביותר – האומללות בהתגלמותה . גם זה משהו......

1559Pieter Bruegel the Elder -

The Fight Between Carnival and Lent

קטע מתוך הציור הגדול

אבישג

הפרח בגני זוהר ארגוב

מילים:אביהו מדינה לחן:אביהו מדינהומשה בן מוש

מיום אביב בהיר וצח אותך אני זוכר
וכבר מאז היטב ידעתי שלא אוותר
כי לי היית בבת עיני בכל יום וכל ליל
היית לי כמלאך האל מתוך הערפל.

רציתי לבקש ידך רציתי לך לומר
סוד אהבה שבלבבי שמור מכל משמר
רציתי לך לומר אהבתי אהבתי ונגמר
אך לא העזתי גם כשהיה כבר מאוחר.

את עולמי עם שחר את לי כל היום
את עולמי בלילה את החלום
את בדמי ברוחי ולבבי
את הניחוח המתוק הפרח בגני.

מאז הלכת יומי קודר ארוך ומשעמם
לשוא רוצה אני לשכוח ולהתעלם
חזרי מהר כי בלעדייך עולמי שומם
נדמו מיתרי קולי וכינורי דומם.

את עולמי עם שחר את לי כל היום
את עולמי בלילה את החלום
את בדמי ברוחי ולבבי
את הניחוח המתוק הפרח בגני.

זוהר ארגוב - (1955-1987(היה פעיל בשנים 1977-1987 - נחשב עד היום לאחד מגדולי וחשובי הזמרים הישראלים, ממובילי המוזיקה המזרחיתואף אחד האחראים על ההכרה במוזיקה הים תיכונית כחלק מההוויה הישראלית. מבקר המוזיקהבן זילכהתיאר את חשיבותו המוזיקלית כך: "ארגוב הוא פורץ דרך אמנותי בסדר גודל של יוצרים ידועי שם מהתרבות הפופולרית המערבית, גאונים מוזיקליים שמעט מאוד מהמהפכה שלהם הייתה קשורה ליד המקרה "הפרח בגני"הואלהיטשלזוהר ארגוב, הנחשב אחד מציוני הדרך המרכזיים שלהמוזיקה המזרחיתבישראל.

זוהר ארגוב - מהאתר Y-NET "זה מקרה קלאסי, שבו המיתוס חשוב בהרבה מהעובדות היבשות. המוות הטראגי של ארגוב, וההצלחה המסחררת של שיריו - לפני ואחרי מותו - הופכים אותו לאחד ממבשרי המהפכה המזרחית, אם לא ה-. היה בהופעה שלו גם משהו גאה, כמעט מתריס, שטיפח את אותו מיתוס, בדבר פרא אציל שלא הסכים להתכופף למול תכתיבי הממסד התרבותי הלבנבן. בהשוואה לכוכבי הזמר המזרחי הנוכחיים, שכמעט כולם דוגמני סלסולים נטולי אישיות, אמירה או אג'נדה, קל עוד יותר לאמץ את זוהר ארגוב על תקן צ'ה גווארה של התרבות המזרחית. האיש שהרים את נס המרד. כמו אלי אוחנה, רק בלי ההווה המדכדך והמבייש את נעוריו של הכדורגלן"

לצפייה בביצוע מתוך פסטיבל 'דרור, למנצח שיר מזמור'

בהנחיית דן כנר - ערוץ 1 - פסח תשמ"ב - אפריל 1982

לחצו כאן

את מילות השיר כתבאביהו מדינהעל נערה שגרה לידו בקיבוץ כיסופים ואת הלחן חיבר מדינה ביחד עם משה בן מוש, והעיבוד שלננסי ברנדס.השיר יועד מלכתחילה לשימי תבורישהיה אמור לשיר אותו במסגרת פסטיבלדרור - למנצח שיר מזמורשלרשות השידור.

אך תבורי שכבר זכה בפסטיבלים הקודמים עם השירים "שחורה ונאווה", "כינור דוד" ו"משה", העדיף לצאת להופעות בחו"ל ולא להשתתף השנה בפסטיבל, והעביר את השיר לזוהר ארגוב.

ארגוב מצדו לא ממש אהב את השיר.

הפסטיבל היה אז הדרך העיקרית עבור הזמרים המזרחיים לקבל לגיטימציה והכרה ממסדית ולהביא להשמעה תכופה יותר של שיריהם ברדיו ובטלוויזיה. עד הפסטיבל היה זוהר ארגוב זמר חתונות ומועדונים ידוע ודווקא מצליח, אך די אלמוני ברדיו ובטלוויזיה, ורחוק מהכרה ממסדית.

בפסחתשמ"ב-אפריל1982הצליח המפיק מאיר ראובני להכניס את ארגוב לפסטיבל הזמר המזרחי שנערך באותה שנה, עם השיר "הפרח בגני". השיר זכה במקום הראשון, וסלל את דרכו של ארגוב ללב הקונצנזוס הישראלי ולצמרת המוזיקה המזרחית, והעמיק את אחיזתה בתודעת הציבור הרחב. במצעד הפזמונים העברי השנתישל אותה שנה העפיל השיר "הפרח בגני" למקום הרביעי, והיה השיר המזרחי היחידי מבין שלושים השירים שברשימת הצמרת.

לאחר הצלחתו של השיר "הפרח בגני" בפסטיבל הזמר המזרחי הכליל אותו ארגוב באלבומו "נכון להיום" שיצא באותה שנה. בעקבות הזכייה והוצאת התקליט, פרצה המוזיקה המזרחית לגלי האתר ולתודעת הציבור. השיר "פרח בגני" היווה אקורד הסיום של פסטיבל הזמר המזרחי, שהופק מדי שנה מאז 1971 והופסק בשנת 1982. החומות שנפרצו ייתרו את הצורך בפסטיבל מגדרי והמוזיקה המזרחית הפכה במידה רבה לנחלת הכלל.

מאז זכה השיר "הפרח בגני" לביצועים רבים, ובהם של להקתאתניקס באלבומה השנימסאלה ורותי נבוןבסגנוןבלוז . במצעד הים תיכוני הגדול, ששודר ביום העצמאותה-67 באפריל 2015 נבחר "הפרח בגני" ללהיט הים תיכוני הגדול ביותר בכל הזמנים. לאחר מותו של ארגוב, הנציחה עיריית הרצליה את זכרו בקריאת רחוב בעיר על שם השיר - "הפרח בגני".

פרשת ויגש

פרשתנו מפרטת את שמות בני יעקב הבאים מצרימה, וביניהם את שמות עשרת בניו של בנימין: 'בֶּלַע וָבֶכֶר וְאַשְׁבֵּל גֵּרָא וְנַעֲמָן אֵחִי וָרֹאשׁ מֻפִּים וְחֻפִּים וָאָרְדְּ'

רשימת שמות זו מבוארת בגמרא במסכת סוטה כמתארת את געגועיו וצערו של בנימין על אחיו הבכור:

בלע - שנבלע בין האומות, ובכר - בכור לאמו היה, ואשבל - ששבאו אל,

גרא - שגר באכסניות, ונעמן - שנעים ביותר, אחי וראש - אחי הוא וראשי הוא,

מופים וחופים - הוא לא ראה בחופתי ואני לא ראיתי בחופתו,

וארד - שירד לבין אומות העולם, ויש אומרים -שפניו דומין לוורד.

הצער המבוטא בשמותיהם של מֻפִּים וְחֻפִּים זכה להדגשה מופלאה בדבריו של הרב חיים שמואלביץ, שיום פטירתו חל בתחילת השבוע. (הרב שמואלביץ' היה מרבני ישיבת 'מיר' בשנות העשרים והשלושים של המאה הקודמת, ובמהלך מלחמת העולם השניה פעל רבות להצלתה ביפן ואח"כ בשנחאי. בסופו של דבר עלה עם הישיבה לירושלים, ואזכורו היום מתחבר גם לצום עשרה בטבת, שנציין ביום א', שהחל מתשי"א מהווה גם 'יום הקדיש הכללי' ויום האזכרה לנספים בשואה).

ר' חיים אומר כי הצער של בנימין על כך שיוסף 'לא ראה בחופתי' הוא ברור. כשאדם חוגג את נישואיו ואחיו נעדר – בהחלט יש עצב והשמחה לא שלמה. אך מה משמעותה של הנצחת שמו של יוסף בבן הבא, על שם ש'אני לא ראיתי בחופתו'? תשובתו של ר' חיים היא שכשלא ניתן להשתתף בשמחת הזולת, הדבר מצער לא פחות מכך שהזולת אינו יכול להשתתף בשמחתך.

הדברים המופלאים האלו יכולים וצריכים ללמדנו רגישות ומוסר. עלינו להשתדל לזהות בעצמנו את התנועה הנפשית הפשוטה הזו, של ההשתתפות בשמחת הזולת, של הרצון שלאחינו יהיה טוב,של הראיה של מצבו הנפשי של השכן או השכנה כמו שאנו רואים את שלנו.

.

שבת שלום, הרב אוֹרי ליפשיץ, רב טירת-צבי