שלום רב קוראנו היקרים

לקראת סיומו של חג האור, חג הגבורה

קרן אור מבליחה מנרותיה של החנוכיה.

גבורת היות האדם – אדם,

מחויבות ואחריות, ערבות הדדית

כערכים אותם מייצגים נרות החג.

השנה חג האורים וכריסמס התאחדו,

דבר המתרחש אחת לארבעים שנה.

אולי מסמל הדבר נסיון לאותת לנו:

בואו ונאחד את השורות

נמגר את הרוע

ונביא אור לעולם.

את החנוכיה שבתמונה קניתי באתר מכירות פומביות בגרמניה, מאספן פריטים נאצים, כנראה דור שני או שלישי לרוצחים. בין המוני הקסדות ,המדים והמסמכים הצבאיים נושאי חותמת צלב הקרס שהורישו לו אביו, סבו ושכניו והציע למכירה, היתה גם חנוכיה.

אינני יודע מי היה היהודי ממנו נלקחה לאחר שנרצח,
אך כתבתי לו שיר:

מַבִּיט בַּחֲנֻכִּיָּה הַמְּשֻׁתֶּפֶת לִשְׁנֵינוּ
מִן הַשַּׁמָּשׁ נִבֶּטֶת מוּלִי דְּמוּתְךָ.
יָדֶיךָ דְּקִיקוֹת
שְׂפָתֶיךָ קְפוּאוֹת
רֵאוֹתֶיךָ מְלֵאוֹת צִיקְלוֹן B
בִּשְׁמוֹנַת הַלֶּהָבוֹת שֶׁלְּמַטָּה בּוֹעֲרִים
חָנָה אִשְׁתְּךָ וְשִׁבְעַת בָּנֶיךָ.

זוֹכְרִים
שֶׁנִּשְׁבַּעְתָּ
שָׁם, בַּגֶּטוֹ
בַּקֹּר הַמַּקְפִּיא
כְּשֶׁחֶרֶב הֻנְחָה עַל צַוָּאר -
שֶׁהַנֵּרוֹת לְעוֹלָם לֹא יִכְבּוּ.

קִיַּמְתִּי

אלעד יורב

פורום שמירת זכרון השואה

שבת שלום, חודש טוב וחג גבורה שמח

גדי ליאון

העורך

שבוע החנוכה בבית גיל עוז

כמיטב המסורת בביתנו, שבוע החנוכה צוין ונחגג בהרבה אור ושמחה.

בכל יום נערכה הדלקת נרות חגיגית מלווה בחידה, שלפתרונה התגייסו כלל חברי הבית במחשבה, עצה ובעזרה הדדית.

לביבות תפוחי האדמה הוכנו כדת וכדין, סופגניות הוגשו והאור הופץ לכל עבר.

ביום שלישי, יום הנר השלישי, התכנסו חברי הבית ליום שכולו היה אור וגבורה. הבוקר נפתח בארוחה חגיגית שבסיומה החברים התמודדו עם סידור מילות השיר "נרותי הזעירים", על שני בתיו הראשונים, משימה שהסתבר לא היתה קלה כלל ועיקר.

לסיום הצטרפו אמה אזולאי וטובה בנדיקט תחת נגינתו של פיטר פרידמן לביצוע השיר והאווירה היתה חגיגית ושמחה.

בחדרי הפעילות השונים עסקנו באור וצל באומנות, באור ובגבורה בשירה במדרש ובסיפורי גבורה, בימים ההם ובזמן הזה והאזנו למוסיקה של החג.

התכנסנו שוב לסופגניות והדלקת הנרות ולשירה בציבור בהנחייתו של פיטר פרידמן. בין שיר אחד למשנהו, שחקנו במשחק חברתי – משחק הכתרים – בו מתנדב קיבל כתר על ראשו עליו היה כתוב מושג הקשור לחנוכה ובאמצעות שאלות כן / לא היה עליו לזהותו.

חברים סיפרו סיפורים אישיים- דוב לבנה שיתף אותנו בחוויה מימים עברו בה הוא ומורה נוסף מהמוסד החינוכי גלבוע גייסו את תלמידיהם אחרי הצהרים באחד מימי החג, הכינו חנוכיות ויצאו לחלקן לחיילים במוצבים השונים שבעמק, שרר פורר שרה באידיש "חנה זלדה", ושרה פודלובני שרה באידיש "ימי החנוכה".

קינחנו בארוחת צהרים חגיגית ועשירה ונפרדנו עם רוח גבורה וחג.

ביום רביעי הגיעו אלינו לבית בנות מירב, גילאי כיתות ה'-ו'.

היה זה מפגש בין-דורי מהנה ומעשיר. הבנות התחלקו לשולחנו בלובי ערכנו סבב היכרות קצר שכלל חויות מחנוכה בימים עברו, שיחקנו בינגו לחג, בהנחיית בנות מירב, וקינחנו בהכנת יצירה בחמרן מתמונות החג.

ולסיום ביום חמישי הגיע אלינו לוי גבעון מטירת-צבי לספר ולשתף מההיסטוריה של ימי יהודה המכבי והקשר לעמק.

עברנו ימי חג של אור שמחה וגבורה ומאחלים לכל בני העמק המשך חג שמח.

גדי ליאון

מומחה שיקומי

קורס למטפלות

השבוע החל קורס מטפלות/ים למען המקצועיות של העוסקים במלאכה, למען ההעשרה ושדרוג עבודתם ולמען ותיקי עמק המעיינות והסביבה.

תוך שיתוף פעולה עם "ההון האנושי" בבית שאן, עמותת מעגלים ומכללת עתיד, בנינו תוכנית של כ- 100 שעות בהן נעניק למטפלים יחס חם, חוויות מעשירות והרבה מידע מועיל.

גיל עוז הוא הגוף המקצועי בנושא הזקנה בעמק המעיינות.

במשך השנים נבנה מערך רב שירותי הנותן לותיקי העמק מענה מהגמלאות הצעירה והפעילה ועד הצורך בסיעוד ותמיכה.

ב"שרות טוב" הוא שרות הטיפול הביתי של גיל עוז, יש כ- 350 מטפלות הנותנות מענה בזמן אשפוז בבית חולים,

בזמן של החלמה מניתוח ובעיות רפואיות זמניות ועד הצורך בטיפול קבוע משעות חוק סיעוד, קרנות ניצולי שואה ומשרד הבטחון.

המטפלות עובדות גם בבתים הסיעודיים בישובים ועוסקות גם בתחזוקת בתים.

המשפחה מקבלת ליווי ויעוץ מקצועי מהצוות של גיל עוז בכל הדילמות והקשיים העולים עם הזקנה.

על כל בעיה ועניין צלצלו 04-6757405/6.

ורד רוס

050-8878881

קידום השירות וייזום פרויקטים

גיל עוז -עמק המעיינות

קהילה בקש"ר פעילות לחנוכה

בכל שנה אנו חוגגים את חג החנוכה בחוג חברי הקהילה - נהנים מהביחד, מהמתוק, נזכרים בניסים ובאור שמאיר את חיינו.

השנה החלטנו לחגוג את חנוכה קצת אחרת - בפעילות מחוץ לבית גיל עוז.

לא פחדנו מהטיפות והרוחות ומזג האויר היטיב עמנו בתמורה. נסענו לקיבוץ חפציבה, שם חיכתה לנו בסטודיו חמים ומיוחד במינו סימה "סלימה".

אכלנו ארוחת בוקר בסטודיו. סימה סיפרה סיפורי ניסים על גילויים עצמיים ופיתוח מודעות עצמית, על שינויים בחיים ומשברים כמקור צמיחה בחיים. תוך כדי הסיפורים לימדה אותנו את מלאכת קליעת הסלים. נכנסנו מיד לאוירה הקסומה, כל אחד עם עצמו וכולנו יחד. הסלים התקדמו בהנאה רבה, קירוב הלבבות התעצם והאור הופץ לכל עבר.

משם המשכנו לגן היפני, גם הוא בחפציבה.

נעמה המדריכה קיבלה אותנו בשמחה, סיפרה סיפורי מקויה וגרמה לסיור להיות חווייתי מאוד. גם הגשם שהחל באמצע הסיור לא גרם לגיבורים שלנו לוותר על הצצה במערה שבגן ואלו שבחרו בכך נשארו להתחמם בסככת העץ ולהשקיף על נוף מרהיב.

קינחנו את הפעילות בסופגניות מתוקות וחזרנו הביתה מלאים בחוויות, אור והתרגשות. נהננו לבקר במקומות כה מיוחדים וכה קרובים אלינו.

לחלק מהחברים זו הפעם הראשונה בקיבוץ חפציבה, רבים אמרו שיחזרו לבקר שם.

תודה רבה לסימה ונעמה הנהדרות על אירוח מדהים.

תודה לאהובה, אמירה והדר על ארוחת בוקר מפנקת.

לרותם שהסיע אותנו וכמובן לדוד אב בית נאמן, שאפשר לסמוך עליו תמיד ובכל מצב.

חג אורים שמח!

אניה סימליך, עו"ס

רכזת תכניות קהילתיות

עמותת גיל עוז

טלפון- 04-6757419

נייד - 050-5340227

סוד הקסם הקולנועי

צפייה וניתוח סרטי איכות מרחבי העולם

המונחית בידיה האמונות של דורית צמרת

מזמין אתכם

בהמשך לעיצוב דמויות נשים בקולנוע עולמי:

סרטו פורץ הדרך של פדרו אלמודובר שהפך כבר לקלסיקה:

"הכל אודות אמא" (ספרד 1999)

יצירה קולנועית המערבבת עבר והווה, נזירות וזנות, אמהות ואבות, חריגות מינית, מציאות ותיאטרון: "דמויות שוליים" מוצבות במרכז, ומטופלות ביד אוהבת.

לצפייה בקדימון לסרט לחצו כאן

להתראות בקולנוע

הסרט יוקרן באולם זיידן

ביום רביעי ו' טבת 4 בינואר

תחילת ההקרנה בשעה 10:00

מוזמנים לצפייה בסרט

גם חברים שאינם חברי החוג

בעלות של 25 ₪

לכל שאלה ופרטים נוספים ניתן לפנות לרויטל

050-5230198 04-6757402

revitalfuks@gmail.com

ביקור באתר הטבילה קאסר אל יהוד

בדרך חזרה מירושלים, כבר בצומת אלמוג, נתקלנו בהמון רב וססגוני. חשבתי שהם אתיופים... חולק שם אוכל ע"י האוטובוסים... תוך כדי בקשת אישור צילום, פיתחתי שיחה עם אחד מהם ובעברית עילגת הוא הסביר לי שהם אריתראים ושבאו מאמריקה, בשיחה עם עוד אחד התברר שהוא מתל אביב...

המשכנו לכיוון הבקעה והחלטנו להיכנס לאתר הטבילה קאסר אל יהוד. האתר שוכן בחלקו הדרומי של נהר הירדן, 10 ק"מ מזרחית ליריחוודרומית לגשר אלנבי.

בשבילי היה זה ביקור ראשון באתר. בעלי ביקר פעם במקום עם וילנאי ב-1967, כמה חודשים אחרי מלחמת ששת הימים ומאוד התפעל ממראה האתר ששודרג בשנים האחרונות. בצידי הכביש המוביל לאתר, נראים חורבות של מבנים, מנזרים, אקפלות אליהם לא ניתן לגשת בשל היותם מגודרים עקב סכנת מוקשים... אך ניתן לראות גם מבנים חדישים של כנסיות עם כיפות מוזהבות הנראים כארמונות, בעיקר בצד הירדני.

חנו שם הרבה אוטובוסים והייתה לי הפתעה מסקרנת: האתר היה מוצף באריתראים, גברים, נשים וילדים כהי עור, לבושים בגדי חג צבעוניים שהתפללו, שרו וגם רקדו עם תופים ענקיים - חוויה אנתרופולוגית בצבע, תנועה וצליל!

במרכז נהר הירדן רק סרט מסמן את הגבול בין ישראל לירדן. קומץ חיילים בשני הגדות שמרו על הסדר הטוב.

רק צליינית אחת בלבוש לבן התפללה וטבלה בצד הירדני...

רק אחרי עיון בכמה כתובים, הבנתי את משמעותו וקדושתו של המקום הזה.

קאסר אל-יהוד הוא המקום שבו, על פי המסורת היהודית, חצובני ישראלאתנהר הירדןבכניסתם לארץ כנען וכאן נפרד אליהו הנביא מתלמידו אלישע ועלה ברכב אש השמימה.

קדושתו של המקום עמדה לו וכאן על פי המסורת הנוצרית יוחנן המטבילהטביל אתישו. ההטבלה מסמלת את לידתו הרוחנית כבן האלוהים שסחף אחרי אמונתו את כל העולם, לידה רוחנית לעומת הלידה הגשמית, שארעה בבית לחם. אתר הטבילה נחשב כשלישי בקדושתו בעולם הנוצרי, לאחרכנסיית המולד בבית לחםוכנסיית הקבר הקדושבירושלים.

השם קאסר אל-יהודבתרגום מילולי מערבית הינו "ארמון היהודים". זה אחד השמות שניתנו לכנסיית יוחנן המטביל שבאתר, על שום צורתה המפוארת, אך הוא משמש את המתחם כולו. זו הכנסייה הראשונה שנבנתה במקום. יסודות המבנה המשמש אותה כיום נבנו במאה ה-12 והוא שופץ על ידי הכנסייה היוונית-אורתודוקסיתבשנות ה-50 של המאה ה-20. בשל המבנה המבוצר שלה ומיקומה הגבוה, נהנתה הכנסייה מביטחון יחסי ולכן שימשה גם כבית הארחה לצליינים.

כנסיית יוחנן המטביל / צליינית בצד הירדני מתפללת לפני הטבילה

לאורך השנים נבנו לאורך גדתו המערבית של הירדןמנזריםובתי הארחהנוספים לשימושם של הצלייניםשהגיעולטבולבמקום.

מצבם של המבנים התדרדר בעקבותרעידת אדמהב- 1956 ובמלחמת ששת הימים ,כאשר השתלטהישראלעל אזור המנזרים, הם ננטשו מיושביהם. גדר מערכתנמתחה ממערב למתחם, ולאורכה הוטמנומוקשים. האתר שהיה שוקק חיים התרוקן ממבקרים. כחלופה למקום, הוקם ב- 1981אתר הטבילהירדניתמדרום לכנרת.

לקראת ביקור האפיפיורבישראל בשנת2000ביצעהרשות הטבע והגניםעבודות באזור, שאפשרו את הגישה לנהר. עבודות מקיפות יותר נערכו באתר בשנת2003 לאחר שהירדן עלה על גדותיו וסחף חלק מהמבנים במקום. עם זאת, למעט כנסיית יוחנן המטביל, המנזרים עצמם עדיין סגורים למבקרים מחשש למיקוש. ניתן היה להגיע לאתר רק בתיאום עם הרשות, מאחר שהביקור היה כרוך בחציית גדר המערכת. בשנת2011נפתחה למבקרים גישה חופשית לאתר הטבילה ולנהר ללא צורך בתיאום מראש.

בשנות השמונים של המאה ה-20חודשו טקסי הטבילה באתר. מדי שנה חוגגים במקום מאמיני הנצרותמכל העולםאתחג האפיפניה הוא חג ההתגלות. מקור השם יווני ופירושו "התגלמות האל" ומציין את התגלותו של ישו כנביא, שחלה מרגע טבילתו בירדן.

המקום צר מלהכיל את כל העדות הנוצריות ביום אחד, לכן כל עדה מציינת את החג בתאריך אחר שבסביבות חג המולד.

אנחנו באופן אקראי הגענו ליומה של העדה האריתראית, ביניהם העובדים הזרים והפליטים השוהים בארץ. טקסיהם ולבושם המיוחדים והססגוניים, כה שונה מחייהם האפורים... אי אפשר שלא להרהר בניגוד הנורא שבין חיי היום-יום של פליטים ומהגרי עבודה אלה, שבקושי מוצאים את פרנסתם כפועלים שחורים ורובם נרדפים בידי רשויות ההגירה של מדינת ישראל, לבין הטקסים הדתיים הצבעוניים שלהם, שבהם הם רוקדים, שרים ומתלבשים כבני מלכים...

לצפייה בשירה והריקודיםלחצו כאן

לצפייה באלבום התמונות המלאלחצו כאן

כתבה, צילמה וערכה

ברכה יואל

תמונה מרגשת: החנוכייה שהביסה את הנאצים

בימים האחרונים מופצת ברשת תמונה מרגשת משנת 1932, ערב עליית המפלגה הנאצית לשלטון בגרמניה, בה נראית החנוכייה של רחל פוזנר המבטיחה: "יהודה תחיה לעד". הסיפור המלא (חנוכה)

כיכר השבת- כ"ד בכסלו תשעו 17:37 06.12.15

בימים האחרונים מופצת ברשת תמונה מרגשת של החנוכייה שניצחה את הנאצים. מדובר בתמונה שצילמה רחל פוזנר, רעייתו של הרב ד"ר עקיבא פוזנר.

בתמונה, שצולמה בשנת 1932 ערב עליית המפלגה הנאצית לשלטון בגרמניה, נראית החנוכייה כאשר ברקע מתנופפים דגלי הנאצים עם צלבי הקרס. בגב התצלום כתבה רחל פוזנר בגרמנית: ""יהודה התפגרי", כך אומר הדגל. "יהודה תחיה לעד", כך עונה האור"".

"יהודה תחיה לעד". דברי רחל פוזנר בגב התמונה (מתוך אתר יד ושם)

על פי אתר "יד ושם", הרב פוזנר כיהן משנת 1924 ועד 1933 כרבה האחרון של הקהילה היהודית בקייל. הרב ערך ויכוח פומבי נגד יו"ר סניף המפלגה הנאצית בעיר. לאחר מכן הרב שוכנע לעזוב את העיר יחד עם בני הקהילה.

הרב פוזנר עם רעייתו ושלושת ילדיהם עוזבים את גרמניה (מתוך אתר יד ושם)

הרב עקיבא פוזנר (מתוך אתר יד ושם)

החנוכייה כיום (מתוך אתר יד ושם)

החנוכייה היום אל מול התמונה המרגשת (מתוך אתר יד ושם)

כמעט 80 שנה מאוחר יותר, בחנוכה תש"ע, במעמד הדלקת נרות חנוכה בחוג המשפחה, כשצאצאי הרב עקיבא ורחל פוזנר ממשיכים להדליק את נרות החג במנורת החנוכה שהובאה מגרמניה לארץ, הקריא הנין, עקיבא מנסבך, קטע בחרוזים אשר נכתב ברוח דומה למילותיה של רחל פוזנר משנת 1932

.

את הקטע הקריא כשהוא לבוש במדי צה"ל ומצדיע:

"בתרצ"ב החנוכיה בגולה, בחלון ניצבת

אל מול דגל המפלגה שעדין לא שלטת.

"יהודה תימוט" אומר ומכריז השיר-

אך סבתא לא נרתעת ובשפתו חורזת-

"כך אומר הדגל", אך הנר שלנו משיב וקורא

"יהודה לעולם תשב וירושלים לדור ודור"

בתש"ע החנוכיה שוב בחלון ניצבת

אל מול הדגל של המדינה שלטת

הנין, עקיבא שעל שם הסב נקרא

בחלון מצדיע ומדליק המנורה

סבתא במרומים תני תודה ושאי תפילה

שלציון יבוא גואל במהרה!"

80 שנה אחרי: ניניה של החלוצהבתמונת שחזור ליישוב "חומה" ומגדל הראשון בארץ

לכבוד פתיחת שנת ה-80 הזמין אתר חומה ומגדל את נכדיה וניניה של חלוצת תל-עמל לאה אלתרמן (אחותו של המשורר נתן אלתרמן) המתגוררים עד היום בקיבוץ ניר דוד, להצטלם על רקע אתר השחזור בתמונה שנבחרה ללוות את אירועי ה-80 בגן

26/12/16 יניב אעידן

אתר השחזור חומה ומגדל – תל עמל, חלק ממוזיאון עקבות בעמק הנמצא בתוך הגן הלאומי גן השלושה-סחנה שבעמק המעיינות יציינו בחנוכה את פתיחת שנת ה-80 להקמתו של תל עמל, היישוב הראשון מיישובי חומה ומגדל, שהוקם בנר שלישי של חנוכה (10.12.1936). שמו של הקיבוץ שהיה גם היישוב הראשון באזור בית שאן שונה לאחר מספר חודשים לניר דוד, שמו הנוכחי עד ימים אלו.

לכבוד פתיחת שנת ה-80 הזמין אתר חומה ומגדל את נכדיה וניניה של חלוצת תל-עמל לאה אלתרמן (אחותו של המשורר נתן אלתרמן) המתגוררים עד היום בקיבוץ ניר דוד, להצטלם על רקע אתר השחזור בתמונה שנבחרה ללוות את אירועי ה-80 בגן.

שנת ה-80 תצוין בסחנה באירועים מיוחדים שונים לאורך השנה ביניהם גם השקת מיצג דיגיטלי חוויתי חדש, פעילות חינוכית עם בתי ספר ועוד.

בחלקו המזרחי של גן השלושה מצוי המוזיאון לארכיאולוגיה אזורית וים תיכונית. ניתן לבקר במוזיאון במהלך החג, להתרשם מהתצוגות הנדירות והמרהיבות של כלי חרס מתרבות יוון, אותה תרבות שנגדה התקוממו ונלחמו החשמונאים, מנורות ונרות מתקופות עתיקות. במוזיאון יחולקו בימי החג דפי סיור עצמי 'שבילנרות החרס העתיקים' בין תצוגות המוזיאון. בנוסף לפעילות החנוכה נפתחה השנה במוזיאון תערוכה חדשה,ייחודית ומעניינת, העוסקת במחצבות ובנייה בעת העתיקה.

מעוז צור

מילים:לא ידוע לחנים:עממי גרמני ועממי איטלקי

מָעוֹז צוּר יְשׁוּעָתִי
לְךָ נָאֶה לְשַׁבֵּחַ
תִּכּוֹן בֵּית תְּפִלָּתִי
וְשָׁם תּוֹדָה נְזַבֵּחַ
לְעֵת תָּכִין מַטְבֵּחַ
מִצָּר הַמְנַבֵּחַ
אָז אֶגְמֹר בְּשִׁיר מִזְמוֹר
חֲנֻכַּת הַמִּזְבֵּחַ

רָעוֹת שָׂבְעָה נַפְשִׁי
בְּיָגוֹן כֹּחִי כָּלָה
חַיַּי מֵרְרוּ בְקֹשִׁי
בְּשִׁעְבּוּד מַלְכוּת עֶגְלָה
וּבְיָדוֹ הַגְּדוֹלָה
הוֹצִיא אֶת הַסְּגֻלָּה
חֵיל פַּרְעֹה וְכָל זַרְעוֹ
יָרְדוּ כְּאֶבֶן בִּמְצוּלָה

דְּבִיר קָדְשׁוֹ הֱבִיאַנִי
וְגַם שָׁם לֹא שָׁקַטְתִּי
וּבָא נוֹגֵשׂ וְהִגְלַנִי
כִּי זָרִים עָבַדְתִּי
וְיֵין רַעַל מָסַכְתִּי
כִּמְעַט שֶׁעָבַרְתִּי
קֵץ בָּבֶל זְרֻבָּבֶל
לְקֵץ שִׁבְעִים נוֹשַׁעְתִּי

כְּרוֹת קוֹמַת בְּרוֹשׁ בִּקֵּשׁ
אֲגָגִי בֶּן הַמְּדָתָא
וְנִהְיָתָה לוֹ לְפַח וּלְמוֹקֵשׁ
וְגַאֲוָתוֹ נִשְׁבָּתָה
רֹאשׁ יְמִינִי נִשֵּׂאתָ
וְאוֹיֵב שְׁמוֹ מָחִיתָ
רֹב בָּנָיו וְקִנְיָנָיו
עַל הָעֵץ תָּלִיתָ

יְוָנִים נִקְבְּצוּ עָלַי
אֲזַי בִּימֵי חַשְׁמַנִּים
וּפָרְצוּ חוֹמוֹת מִגְדָּלַי
וְטִמְּאוּ כָּל הַשְּׁמָנִים
וּמִנּוֹתַר קַנְקַנִּים
נַעֲשָׂה נֵס לַשּׁוֹשַׁנִּים
בְּנֵי בִינָה יְמֵי שְׁמוֹנָה
קָבְעוּ שִׁיר וּרְנָנִים

חֲשׂוֹף זְרוֹעַ קָדְשֶׁךָ
וְקָרֵב קֵץ הַיְשׁוּעָה
נְקֹם נִקְמַת עֲבָדֶיךָ
מֵאֻמָּה הָרְשָׁעָה
כִּי אָרְכָה הַשָּׁעָה
וְאֵין קֵץ לִימֵי הָרָעָה
דְּחֵה אַדְמוֹן בְּצֵל צַלְמוֹן
הָקֵם לָנוּ רוֹעִים שִׁבְעָה

צפו בהדלקת נרות עם מאסטרו זובין מהטה ובשיר החנוכה

מעוז צור בליווי התזמורת לחצו כאן

יש השרים רק את הביתהראשון, ויש שנוהגים לשיר את כל הפיוט.

הפיוט, שמקורו בימי הביניים, התקבל כמעט בכל קהילות ישראל, אשכנזיםוספרדים , מלבד יהודי תימן

הלחן הראשון - מגרמניה: כל הנראה, זמן כתיבת הפיוטאינו מאוחר מאמצעהמאה ה-13בגרמניה, בתקופתמסעות הצלב. שמו של המחבר – מרדכי – נרמז באקרוסטיכוןשבראש חמשת הבתים הראשונים של הפיוט. מרדכי יכול להיות רבי מרדכי בן הלל מנירנברג שנפל בעצמו קרבן לרדיפות אלה. שלושה יסודות להשערה זו]:רבי מרדכי בן הלל חי בנירנברג במאה השלוש עשרה. הוא חיבר ספר פיוטים וקינות, ועל כולם חתם בשם: מרדכי. הוא ניספה בטבח בנירנברג שבו נרצחו 600 יהודים. ייתכן שמרדכי הוא הפייטן מרדכי בן יצחק הלוי, שנולד באיטליה ועבר להתגורר במגנצא, שחיבר פיוטים נוספים לשבתות השנה.

המשורר מחבר "מעוז צור" ייחד בית לכלגלות, ולהצלה המיוחדת לה. המחרוזת הראשונה, שכתובה בלשון הווה, מביעה תקווה לבנייתבית המקדש("תיכון בית תפילתי") ומייחל טבח לאויבי ישראל, המכונים בזלזול כלבים (מנבח, כלומר נובח ככלב). שאר טורי המחרוזת מתארים את הפעמים שבהן נגאלעם ישראלמידי צריו לאורך ההיסטוריה: המחרוזת השנייה מספרת עליציאת מצרים, המחרוזת השלישית מספרת עלגלות בבל, המחרוזת הרביעית מספרת על נספורים, והמחרוזת החמישית מספרת על ניצחון החשמונאים.

המחרוזת השישית, המתחילה במילים "חשוף זרוע קדשך", הופיעה לראשונה רק בראשיתהמאה ה-18, והחוקרים דנו בשאלה האם גם היא חוברה על ידי מחבר הפיוט והושמטה "מאהבת השלום" מפני החרוז "נקום נקמת דם עבדיך מאומה הרשעה" שנמצא בו, או שהיא תוספת מאוחרת. יש הסוברים ש"אדמון" שמוזכר במחרוזת זו רומז על קיסרהאימפריה הרומית הקדושהפרידריך ברברוסה("אדום הזקן"), ממנהיגימסע הצלב השלישי. אחרים טוענים כי הביטוי "דחה אדמון בצל צלמון" אינו מתייחס בהכרח לדמות ספציפית, והוא שם כינוי לכלל הנוצרים(בספרות היהודית,אֱדוֹםהיא סמל לרומא העתיקה, ובעקבות התנצרותה של זו, סמל לעולם הנוצרי בכלל), והמשורר מתפלל לאלוהים שידחה (ידחוף) את ממלכת אדום ("אדמון") "בצל צלמון" (לחושך ולצלמוות), כלומר שיוריד אותה לגיהנום ולשאול תחתית. בשל חשש מתגובת הנוצרים, מחרוזת זו הושמטה בהוצאות רבות של הפיוט. עד היום יש יוצאי קהילות גרמניה, הולנד ואנגליה שאינם שרים מחרוזת זו.

מבנה הבתים('מחרוזות') בפיוט 'מעוז צור' מיוחד, ומשקף צירוף של מסורות אשכנזיות וספרדיות. למשל: המשקל (66 הברות בטור) והחריזה הצולבת (א/ב א/ב -לדוגמה: ישועתי / לשבח / תפילתי / נזבח) הינם לפי מסורת ספרדית, אך חריזת ההמשך (ב / ב / ג/ ג/ ב - מטבח / מנבח / אגמור / מזמור / מזבח) היא דווקא אשכנזית, ומעוצבת כנראה על פי ניגון ידוע. צירוף מסורות כזה אופייני לאשכנז (גרמניה) במחצית השנייה של המאה השתים עשרה. המבנה המיוחד במינו של 'מעוז צור' חוזר על עצמו בעוד שני שירי זמר אשכנזיים, שאחד מהם נתחבר בוורמייזא בשנת1201 . נראה ש'מעוז צור' הוא המוקדם מבין שירי הזמר האלה, והאחרים מחקים אותו בפרטי צורה ותוכן ובביטויים מיוחדים. לכן נראה שיש להקדים את זמן חיבורו של מעוז צור למחצית השנייה של המאה השתים עשרה. גם הביטוי 'מנבח' מיוחד לתקופה זו, בה הוא משמש באשכנז בפיוטים נוספים ככינוי לכמרים ונזירים נוצרים דווקא, המתקיפים בדברי התעמולה שלהם את עם ישראל. מתוך ההשוואה שבין 'מעוז צור' לבין שני שירי הזמר העתיקים שהושפעו ממנו, ניתן להוכיח שגם המחרוזת האחרונה של מעוז צור מקורית, כי גם מחרוזת זו השפיעה על שני שירי הזמר העתיקים בצורתה ובתוכנה. מעבר להוכחה זו, ללא המחרוזת האחרונה הרצף ההיסטורי שבפיוט קטוע (בניגוד למה שמקובל בפיוטי אשכנז) והפיוט חסר סיום של תפילה לגאולת העתיד.

לצפייה בביצוע "מעוז צור" לחן:בנדטו מרצ'לו,עממי איטלקי

על ידי מקהלת ילדי קיבוץ משמרות שנת הקלטה 1955לחצו כאן

לצפייה בביצוע של מקהלת ילדים - בית-ספר קלרקסברג- אמריקה

לחצו כאן

הלחן השני מאיטליה: זה הופיע בחלק השלישי של האוסף של מרצ'לו estro poetico- armonico (משנת 1724)אך מקורו קודם. הלחן מזוהה כאיטלקי-אשכנזי. להפצת לחן זה קראיהויכין סטוצ'בסקי: המאמר התפרסם תחילה ב"דבר" ב-27.11.1942 -

"האמנם לא הייתה לעמנו נעימה אחרת בשביל פיוט זה? אכן, הייתה לו נעימה ישנה ונאה ביותר, שהגיעה לידינו כמורשת יהודי ונציה. המלחין האיטלקי המפורסם בנדטו מרצ'לו אסף חמישים מנגינות תהלים, עיבדן והוציאן לצורכי תפילה (1724). באוסף זה כלולות אחת עשרה מנגינות יהודיות לפי אינטונציות עתיקות מאוד, השייכות לזמרת הקהילה היהודית, כאמור בהקדמתו. הוא מייחס אותן למסורות שבעל פה, הן נשארו בזיכרונם של ראשוני הגולים ועברו בירושה לדורות הבאים. היסטוריון המוסיקה אריך ורנר פירסם לראשונה מנגינות יהודיות אלה, ביניהן אחת ל"מעוז צור", שיש בה פשטות, טוהר ויופי ... אנו זכאים לראות נעימה זו כיהודית מקורית וקדומה. על כל פנים, היא קרובה להרגשתנו יותר מאותם חלקי שירים וכורלים גרמניים, כי מי בינינו לא הרגיש בזרותה של הנעימה השגורה בפינו? ... אין ספק כי גם לולא הנימוקים שפירטתי לעיל, מבחינה מוסיקלית בלבד, יש להעדיף בהחלט את נעימת מרצ'לו, שכן היא משכנעת בייחודה הבלתי סנטימנטלי, החגיגי ועשיר הביטוי. הגיע הזמן שהנעימה המיושנת, בת הכלאיים המוזרה, תיעלם מקרבנו, ותפנה את מקומה לנעימה הישנה-חדשה. יש להשמיע רק את הנעימה הזאת של "מעוז צור" בכל שכבות היישוב, בשידורים, בנשפי חנוכה רשמיים, בבתי כנסת ובבתי ספר".

הנוסח שהיה נהוג בגרמניה ובמרכז אירופה נדד עם היהודים למזרח ולדרום, וכך הגיע לאיטליה נוסח אשכנזי שהשתרש בקהילות היהודיות בְּגוֹריציה, בוונציה, בפּרֵארה, בוֵרונה ובקָזואָלֶה.

בנדטו מרצ'לו ביקר בביה"כ היהודי בוונציה וכששמע את "מעוז צור" בנוסח שלהם, רשם אותו ב-1723. הוא אמר שיש למנגינה אופי עתיק, ואולי היא אפילו (בלי שום סימוכין) שריד מבית המקדש.

בין השנים 1726-1724 הוא חיבר 50 פרקי/מזמורי תהלים בשם:Estro Poetico Armonico. בפרק ט"ז הוא ציטט במלואו את הלחן שרשם בביה"כ, ולכן חושבים שהוא חיבר את הלחן לפיוט. הפרק הזה חובר ל-4-1 קולות, 2 כינורות, צ'לו ומקלדת.

היצירהכולה נדפסה בלונדון ב-1757 והוקלטה לפני כ-30 שנה ע"י שירות השידור האיטלקי.

פרשת מקץ - שבת חנוכה

לאחר יציאתו של יוסף מבית האסורים ומינויו "על כל ארץ מצרים", מורכב יוסף במרכבת המשנה אשר לפרעה, וקוראים לפניו "אברך" (בראשית, מ"א, מ"ג). דעתו של רבי יהודה המופיעה גם בתרגום האונקלוס וברש"י היא שהמילה 'אברך' מורכבת משתי מילים – אב ורך: "אב בחכמה ורך בשנים".

מפרשים הנוטים לדקדוק העברי (כדוגמת ראב"ע) מפרשים את הקריאה "אברך" כציווי להמון העם לכרוע ברך ולהשתחוות אל הממונה החדש על ארץ מצרים. פשטנים אחרים (דוגמת הרשב"ם) מסתמכים על התרגום של המילה "רכא" שהוא "מלך" (ב"ב ד.) ומבהירים כי הכוונה היא לקריאת "שר הוא לצורך המלך", הנאמרת על יוסף.

הפער שבין הפירושים השונים איננו רק במידת היצמדותם לפשט התורה אלא במשמעות שהם יוצקים למצבו של יוסף.

יוסף, היוצא מבור הכלואים ובבת אחת מתמנה להיות נגיד ארץ מצרים, משנה למלך פרעה ובעל כח ומעמד חריגים בעצמתם, זוכה לגינוני המלכות (טבעת, בגדי המלך, מרכבה) ולקריאה "אברך". בפשטם של הדברים צודקים הפשטנים הטוענים כי גם קריאה זו מביאה לידי ביטוי את היחס המכבד עד כדי השתחוויה לו זוכה יוסף. עמדתו של רבי יהודה המוסיפה את "רך בשנים" ל"אב בחכמה" יכולה להשתלב עם ההתפעלות מיוסף – ילד פלא, צעיר מוכשר ויוצא דופן, ההופך באחת בגלל איכויותיו וחכמתו למשנה למלך.

מאידך גיסא, עמדת רבי יהודה שהיא כולה מדרש יכולה להתפרש גם אחרת, בדרך דרשנית עוד יותר – יוסף המטאור זוכה לשמוע שוב ושוב את התזכורת כי לצד היותו מוכשר ובעל כח, הוא צעיר- רך בשנים. קריאה זו משמעותה הפוכה מהבנתה ע"פ הפשט. אין היא מעצימה את נוכחותו של יוסף ואת גדולתו בעיני ההמון, אלא היא פונה אליו, ומדגישה לו שוב ושוב את חסדו של אלוהים שנעשה עימו, את חוסר היציבות שבמצבו ואת הגאווה המשחרת לפתחו.

צעד נוסף ומפתיע בכיוון הזה הולך ה"שפת אמת". בדבריו לפרשתנו משנת תרל"ז עומד האדמו"ר מגור על הקושי שבקריאה ליוסף "אברך", ע"פ המשמעות של "רך בשנים". לדבריו – "וכי נקרא כן רק בימי נעוריו?" ברור לו כי שם זה של יוסף איננו רק תיאור רגעי של מצבו אלא הופך להיות מעין ביטוי אותנטי של מהותו של יוסף, לעולם יהיה יוסף "אברך". לעולם אב ורך, אך לא בשנים- "רק הפירוש כמאמר חז"ל לעולם יהא אדם רך כקנה". רכותו של יוסף לצד גדולתו איננה פונקציה של גילו הצעיר אלא של מידתו ושל אופיו. מהי אותה רכות? בשפה מודרנית היינו מגדירים רכות כענווה, כמוכנות לשינוי, כוויתור על עמידה נוקשה, כיכולת לחוש את המציאות ולהתגמש בפניה.

ה"שפת אמת" מצרף את עניין הרכות אל מושג ההשתחוויה לה' ואומר: "ואף בהיותו חכם ועבר עליו שנים רבים צריך להיות בו עניין הביטול והכריעה להשי"ת".

הרכות היא היכולת של האדם להשתחוות להשי"ת. ההשתחוויה היא המבע של הביטול העצמי, של הנמכת האגו לפני ה', של ההודאה לו ובקיומו. בכך קורא השפת-אמת ליוסף "אברך" במשמעות הכריעה וההשתחוויה, אך לא מצד החובה שמכריז הכרוז לעוברים ושבים לכרוע כלפי יוסף אלא בתיאור של מהותו וגדולתו של יוסף הצדיק, הממשיך להיות משתחווה כלפי ה' , רך כקנה, גם בהיותו בעל תפקיד ושררה השולט בכל ארץ מצרים.

שבת שלום, חודש טוב וחג אורים שמח, הרב אוֹרי ליפשיץ, רב טירת-צבי