שלום רב קוראנו היקרים

המלחמה בסוריה, שכנתנו מצפון

גובה חיים של זקנים נשים וטף.

הרבה אנשים שואלים את עצמם

ומה אני יכול לעשות למענם?

אני מביא כאן הצעה

אחת מיני רבות אשר עלו ברשתות החברתיות.

הלוואי ונביא אור

לקראת חג האורים הקרב ובא

לעולם כולו

ולכל אדם באשר הוא אדם.

הגיע הזמן להתעורר

לזעוק למען מיליוני הפליטים, על אלפי האנשים שלכודים במצור, על ההוצאות ההמוניות להורג ברחובות, על השמים הממטירים אש ללא הפוגה.על אישה אחת שמבקשת מהאיש שלה, כחסד אהבה אחרון, לשים קץ לחייה – כדי שלא תיאנס. ועוד אישה ועוד אחת. ועוד.

ועל הילדים.

אלפי ילדים יתומים, אבודים, קרועים, נשרפים חיים. לכודים.

ומי יודע את שמם.

ועל העולם שאומר לא עכשיו, לא חשוב. ופוטין. ואינטרסים, ו"הם גם ככה שונאים אותנו". ומה כבר אפשר. ודומם.אבל אין דבר כזה "העולם". זה אנחנו כאן, בחצר השכנה.

הגיע הזמן לפקוח עיניים מול הזוועה.

עכשיו תורנו לפעול, לעשות, לשנות.

​

המרחק בינינו לגיהינום שמעבר לגבול הוא עשרות קילומטרים בלבד. השמים סמוכים.

לפני חודשיים, בערב יום הכיפורים, התכנסנו, אלפי ישראלים גברים ונשים, דתיים וחילונים, יהודים, מוסלמים ונוצרים להתפלל ולזעוק.

עכשיו אנחנו מבקשים להמשיך לפעול ביחד אתכם.

בין מיליוני העקורים הסוריים ישנם אלפי תינוקות וילדים שנמצאים ממש כאן, מעבר לגדר, מנסים לשרוד את החורף.

אנחנו יכולים לעזור להם!

המלחמה הארוכה פרמה את חייהם של מיליוני אנשים שחיים היום חיי פליטות - בלי בית, ביטחון ועתיד. במציאות המורכבת בסוריה, שבה סיוע לכל צד הוא על חשבון ולעומת הצד השני, אנחנו מוציאים את הילדים מהמשחק. סיוע לילדים הוא לעולם טוב. הוא הכרחי.

בכולנו בוער הרצון - עכשיו גם יש דרך לעזור.

לחצו כאן כדי להצטרף

קצת עלינו

אנחנו חבורת ישראלים הארץ ומכל המגזרים שהרגישו שאי אפשר יותר לעמוד מנגד. זוהי התארגנות אזרחית וולונטרית ללא כל גוף שעומד מאחוריה שיצרה שיתוף פעולה עם ארגון IFA הישראלי , לטובת העברת הציוד שירכש לידיים הנכונות בסוריה.

אנו מזמינים אתכם להצטרף אלינו.

​

תהלה דרמון-מלכה, יטבת פייראיזן-וייל, יואב בקשי ייבין,

נתנאל פלד, צוריאל שרון, שיבי פרומן, זוהר קפלן,

עינת הלוי לוין, ביני אייזנברג, שירה נתן

שבת שלום וחג אורים שמח

גדי ליאון

העורך

למדנו מושג משפטי חדש – "תומך בקבלת החלטות "

מתוך הרצאתה של דר' מיטל סגל רייך

ביום עיון של משרד הרווחה שנערך בכרמיאל השבוע.

במשרד המשפטים נבנה מערך ייצוג זקנים, כמו ייצוג קטינים.

רוב המערכות רואות הכל בשחור לבן – עצמאות או אפוטרופסות, אבל דווקא מערכת המשפט מכירה היום במצבי ביניים ולכן חוקקו את חוק הכשרות המשפטית.

אדם מזדקן הנחלש במספר תחומים משמרים את חרותו על-ידי הצמדה של אלמנטים משפטיים שיגנו עליו וילוו אותו. הזקנה היתה תמיד קריטריון מספיק להפעלת הכוח "פסול דין " אך היום לא עוד.

צריך חוות דעת במספר תחומים , לזקנה גוונים רבים עם תפקודים רפואיים, מנטליים וסוציאליים.

החוק הכניס את המושג תומך בקבלת החלטות לאדם הזקן. לא פעם מתמודדים עם התנועה בין רצונו של הזקן לטובתו - הבן גר עם החתולים והתרנגולות אצלו בבית והוא אינו מסכים להוציאו.... הוא רוצה לתרום חלק מכספו לעמותה שעזרה לו .... הוא לא מסכים לקבל טיפול כימותרפי ועד ועוד...

נבנה מערך הכשרות לתומכים על ידי ארגונים חברתיים. התומכים מלווים זקנים שעדיין עומדים על דעתם למרות גילם, ועוזרים להם בקבלת החלטות, עוזרים בקבלת מידע נחוץ, בשיקול דעת ובהסברה והבנה של הדברים העומדים על הפרק.

הסיוע המשפטי עוזר למצוא תומכים לגופו של מקרה ולתומך אין גישה לכספי הזקן.

ברוב המקרים מחפשים קרוב משפחה שגם אינו גובה כסף אבל גם תומכים שלוקחים כסף התעריף הוא קבוע ומפוקח על ידי משרד המשפטים.

בעזרת תומכים משפטיים עוזרים לזקנים להחליט החלטות על פי דעתם ורצונותיהם ובכך נותנים להם עוד שנה שנתיים של עצמאות.

ורד רוס

050-8878881

קידום השירות וייזום פרויקטים

גיל עוז -עמק המעיינות

הנש"ר שומר בחומה ומגדל

במפגשי השירה השבוע נפגשנו ב"שיר השומר" על "חומה ומגדל". זיהינו ומצאנו במפה את כל נקודות ההתיישבות שעלו על הקרקע בעמק שלנו כ"חומה ומגדל" והכל לקראת חגיגות ה- 80 לתל-עמל, ראשונה לחומה ומגדל, הלוא היא ניר-דוד, החוגגת בנר ראשון של חנוכה.

צפינו בסרטון המדגים את העליה בסגנון "חומה ומגדל" – לחצו כאן

ובאחת הקבוצות קפצה חברת שדה-נחום, טובה בנדיקט ואמרה- הלא אלה חברי שדה-נחום, אני מזהה אותם ואת המקום, זה הקיבוץ שלי. הילדים וחברי הבית שהשתתפו באותו המפגש הצטרפו להתרגשות והחיבור הבין-דורי שוב הדגיש את חשיבות המפגשים.

המשכנו בשירי חנוכה, הידועים בבתיהם הראשונים ושאר הבתים ידועים פחות. הכרנו את המילה כרכר, אותה בחר ביאליק לסביבון, אך בחירתו לא התקבלה בציבור.

נפרדנו בברכת חג אורים שמח וציפייה למפגש לאחר החג.

גדי ליאון

רכז מיזם נש"ר

בית גיל עוז

משחקים...משחקים...משחקים

זכינו השבוע לשעת פעילות מהנה עם "חברת פלונטר, משחקים מאתגרים".

פלונטר הינה חברה המתמחה בסדנאות לגיבוש ופיתוח צוות באמצעות משחקים מאתגרים וכמו כן מעבירה שעות של כייף והנאה לכל המעוניינים מקטן ועד גדול.

לחברת פלונטר מגוון רב של משחקי חשיבה מאתגרים צוות נעים ומקצועי שיודע להנגיש ולהעביר פעילויות בצורה כייפית ונעימה שסוחפת גם את אלו שלא בהכרח אוהבים את הז'אנר של משחקי הקופסא למיניהם.

משחקי השולחן המאתגרים "מכריחים" אותנו לחשיבה יצירתית, הפעלת הדמיון, לתקשורת ואינטראקציה בין האנשים.

המשחק הופך להיות "חדר כושר למוח" שכה חשוב לכולנו ובפרט בגיל ה-3.

מיותר לציין שמלבד כל אלו ישנה גם ההנאה הפשוטה לשחק "סתם" בשביל הכיף שמתאימה גם אם אתה בן 100 (במיחד כאשר מצליחים לפצח את המשחק).

בעליה של חברת פלונטר קשורים גם הם לעמק שלנו, שלמה שרף בן גשר ותושב שם בעבר הינו בן של חבר הבית, זלמן שרף, ועופר שרון תושב גשר בהווה שאשתו המתוקה שקד הייתה בעבר סטודנטית שעבדה אצלנו למלגה ושסבה וסבתה- חנה ויוסי יונאי, חברי הבית גם-כן.

כולנו התרגשנו ושמחנו בבואם וזה העצים את הכיף שבחוויה.

זכינו בעצם פעמיים.

פעם מעצם המפגש והפעילות המהנה והמעשירה ופעם שניה כי קיבלנו בתורמת קרן ויינברג היקרה ערכת משחקים מגונת להפליא שתישאר אצלנו להנאת ושימוש חברי הבית.

צוות הבית נפגש שעה עם יפעת ומאור, מצוות "פלונטר", וקיבלנו הדרכה על כל משחק ומשחק.

המפגש עם חברי הבית החל במנת גלידה בן&ג'ריס, גם כן מתרומת קרן ויינברג לאחריה התחלנו לשחק.

המגוון הרב של המשחקים, יכולת התאמת המשחק לכל קבוצה ולכל אדם יצרו אווירה נעימה מאתגרת ומהנה והחברים שיחקו, חשבו ונהנו. החברותא סביב משחק, החשיבה על פתרון המשחק והדרך לכך וההנאה שבכך העלו חיוך והנאה על פני החברים כולם, ועל כך תודתנו.

אנו מודים ליפעת ולמאור, לחברת פלונטר ולקרן ויינברג ולאש"ל על שיתוף הפעולה וקבלת ערכת המשחקים.

אז בואו לשחק...

גדי ליאון

מומחה שיקומי

חלום ומימושו - מועדון הברידג' נפתח

במהלך השנים האחרונות מתקיימים בבית גיל עוז שלושה חוגים ללימוד משחק הברידג'.

ההתנסות והאימון הים חלק חשוב והכרחי ובזמן השיעורים עצמם לא היה מספיק זמן לתרגול ולאימון – להפנים את תבונת וחכמת המשחק.

שמענו כי בעמק יזרעאל קיים מועדון ברידג' ואמרתי לעצמי למה לא בעמק המעיינות ובעצם למה לא בבית גיל עוז?

מטרה נוספת שהיתה לי בהקמת מועדון חשוב זה היתה לנסות להצעיר את גיל המשתתפים ב"מעיינת הדעת" ומצאתי שזו הזדמנות גם לכך.

בהקמת המועדון של הברידג' אנו פותחים עוד פעילות ועוד חיבור בין חברים בבית גיל-עוז ואף כאלה שעדין לא.

אדגיש ואומר כי זהו מועדון למשחק ולא חוג ללימוד, אנו משחקים ומתרגלים. זכינו ודני בן-דוד המורה המסור ילווה אותנו בשלושת המפגשים הראשונים בהתנדבות, ועל כך תודתנו נתונה לו, והכל בחסות בית גיל-עוז הנותנת לנו לאורך כל השנה בית ומקום מפגש וגם נענתה ליוזמתנו זו.

בנוסף, לא מדובר על מועדון מקצועי אלא מועדון לחובבנים, שיפגש פעם בשבוע לשעתיים-שלוש למשחק, ואין לנו כרגע מטרה להצטרף לטורנירים מקצועיים.

אתמול, יום רביעי, כ"א כסלו, ה- 21 בדצמבר, התקיים המפגש הראשון שהיה במהותו טכני אך ראשון. התקבלנו בחום רב על ידי העמותה עם כיבוד טעים ורוח טובה.

עד כה נרשמו עשרים ושניים אנשים, מגיל 50 ועד 90 ואני מאמין כי עם הזמן תתגבש אחוות וגאוות יחידה ותועמק החברותא , מועדון כמועדון היוצר חיבור אנושי.

אני מזמין את כל חובבי משחק הברידג' להצטרף למועדון

שיפגש דרך קבע בכל יום רביעי בשעה 19:00 בבית גיל עוז.

המפגש יערך ביום רביעי ו' טבת ה- 4 בינואר.

נרגש ושמח על מימוש החלום

גד גור

חמדיה

ואוסיף ואומר כי אנו שמחים על כל יוזמה שתועלה מחברי העמותה, לפעילות, ליצירה ולמפגש בכל תחום ומודים לגד גור על שיזם הרים ודחף להקמת מועדון הברידג'.

גדי ליאון

מומחה שיקומי

חניכי מכינת העמק אוספים

סיפורים, תמונות וחומרים ארכיוניים של ותיקי ביכורה

גם השנה מגיעים חניכי מכינת העמק שבתל תאומים לבקר את הותיקים במושבי ביכורה בבתיהם - פרי שיתוף פעולה מוצלח בין גיל עוז למכינה.

פנתה אלינו ניצה קפלן ממוזיאון יגאל אלון בגינוסר ושיתפה אותנו אודות מפעל איסוף חומרים ארכיוניים בישובים, כאשר נתקלו בקושי לאתר חומרים ארכיוניים במושבים. מיד עשינו חיבור עם המכינה - במסגרת מפגשים שבועיים יראיינו החניכים את הותיקים אותם מבקרים ויעבירו את הסיפורים, תמונות, שירים ועוד למוזיאון יגאל אלון בעזרת צוות גיל עוז.

אנו בטוחים שזו שרך נהדרת להיחשף לסיפורים מרגשים ולתעד אותם למען דורות הבאים.

בתמונות ניצה מספרת לחניכים על איסוף החומרים וכיצד יש לעשות זאת.

זאת הזדמנות לפנות ולהזמין את הקוראים לפנות עם תמונות וסיפורים היסטוריים - בית יגאל אלון ישמח לתעד ולשמור.

ניתן לפנות לאניה – נשמח לחבר ביניכם

אניה סימליך, עו"ס

רכזת תכניות קהילתיות

עמותת גיל עוז

טלפון- 04-6757419

נייד - 050-5340227

שרים בגשם, בלילה

שאלה: מה המיוחד בבית של משפחות פולק וקניג?

תשובה: שהוא הכי קרוב לבית המדרש של "רגבים"

שאלה: אז למה זה חשוב?

תשובה: הנה כל הסיפור, על רגל אחת:

הערב בסביבות 7 אני שומע, מהבית שלי, שמישהו רוקד בחוץ, ושר.

אני מציץ החוצה, והנה חושך מצרים, וגשם זלעפות ניתך ארצה, וקולות שרים, אולי כמוSingin' in the Rain, ואולי כמו אצלנו, פעם, כשנהגנו לרקוד הורה סוערת.

עוד אני חוכך בדעתי אם כדאי לברר מה קורה שם, ומי המשוגע שרוקד בלילה, בגשם, מגיעה תמר, נכדתי, בחסות מטרייה, ומסבירה לשתי בנותיה הקטנות, ששאלו: "אמא, מי זה רוקד"? והיא ענתה: "אלו חקלאים, עובדי אדמה, ששמחים בירידת הגשמים".

עכשיו כבר לא נותרה לי ברירה, לקחתי מטרייה, התקרבתי, וזה מה שראיתי: ליד בית המדרש של "רגבים", במדרכה, מול הבית של פולק-קניג, רוקדת חבורת נערים, חובקי זרועות ידיים, רטובים עד לשד עצמותיהם, בלילה, בגשם הסוחף, ושרים בשמחה: "שירת הנוער, שיר עתידנו..."

אשרי העם שככה לו.

אמנון שפירא

טירת-צבי

דליה יוחנן המשיכה ואמרה שהדברים הזכירו לה את השיר הבא:

תְּמוּנַת-נוֹף / משה טבנקין

שַׁחַק אָפֹר. גֶּשֶׁם-זַעַף נִתָּךְ,
סוֹחֵף וְשׁוֹטֵף וְשׁוֹקֵק,
וּבְלֵב הַשָּׂדֶה נִצָּב לוֹ פַּלָּח,
נִצָּב לוֹ פַּלָּח בְּלֵב הַשָּׂדֶה
וְצוֹחֵק.

לְאִטּוֹ הוּא מֵרִים אֶת פָּנָיו לַמָּרוֹם
וּמוֹשִׁיט אֶת כַּפּוֹ כִּמְבָרֵךְ.
מִשְּׂעָרוֹ הַגֶּשֶׁם יִקְלַח וְיִקְלַח,
בְּלֵב הַשָּׂדֶה נִצָּב לוֹ פַּלָּח –
וּמְחַיֵּךְ.

כְּאָב הַסּוֹלֵחַ לִבְנוֹ הַשּׁוֹבָב
כְּאֵם לְתִינוֹק שֶׁבַּחֵיק –
בְּלֵב הַשָּׂדֶה פַּלָּח לוֹ נִצָּב,
מַבִּיט הוּא בַּגֶּשֶׁם הַזָּב מִבְּגָדָיו
וְצוֹחֵק.

הועד הארצי למען החייל היהודי

גלויה נדירה זו נוגעת ללב, בעיקר נוכח הפסוק המצוטט בה, הלקוח מן הפיוט המושר על ידינו בחג "מעוז צור ישועתי". הפסוק מקבל משנה משמעות נוכח תיארוך הגלויה. היא הופקה בחנוכה תש"ב, דצמבר 1941. הגלויה הוצאה על ידי 'הועד הארצי למען החייל היהודי', שהוקם על ידי יוסף ברץ עם פרוץ מלחמת העולם השנייה. הוועד, סייע לנוטרים וכמובן לחיילי הבריגאדה ולמתנדבים לצבא הבריטי. הוא פעל עד הקמת צה"ל ואז הוחלף על ידי 'הוועד למען החייל'.

הקור וכיצד להתגונן מפניו בצמחי הבית

הטמפרטורה הנמוכה מחייבת לשים לב יותר לצמחי הבית שרגישים לקור ולהעבירם למקומות מוגנים בעיקר מרוח.

אפשר גם לייצר מעין חממה ולכסות בעזרת שקיות פלסטיק וגם ניתן להשקותם במים פושרים.

את החלזונות לסלק ולעודד קיפודים (האויב הטבעי של מזיקים רבים).

ב ה צ ל ח ה

קִנְיַינים

זו איננה הגזמה. הראשונים, המייסדים הסתפקו במועט. בהכרה מלאה. הם באו לקיבוץ בידיעה כי רכוש וקניין אינם הדברים החשובים בעולמם. הם היו מוכנים להתחלק בכל והאמינו בשיתוף מלא, שמחים בחלקם כפי שאמרו חז"ל: "איזהו עשיר – השמח בחלקו".

הזמנים השתנו. על פתחו של הקיבוץ המופרט אנו מגלים את הקיבוצניק החדש העומד על זכויותיו המלאות בפנסיה, בשכר ובעתיד כלכלי מובטח. שוב קם ונבנה לנגד עינינו קיבוץ חדש...שונה כל-כך, אחר כל-כך, לא זה שחונכנו אליו, לא זה שנשאנו אליו עינינו. סולם הערכים עומד על ראשו וכבר איננו עשירים ואיננו מאושרים...

רחל המשוררת אשר בצוק העיתים נאלצה לעזוב את הקבוצה האהובה עליה ולסיים את חייה בבדידות ובדלות בחדרה הקטן בעיר הרחוקה הבינה וביטאה את הקצה השני של סולם הקניינות.

"רק אשר אבד לי, קנייני לעד"

ואם ניוותר בסופו של דבר בקיבוץ אחר, שונה, המעמיד את הקניין האישי בראש הסולם – יִווַתֵר בידינו הזיכרון של מה שהיה ואיננו.

"רק אשר אבד, קנייני לעד"

אבישג

מטריה בשניים שיר של נעמי שמר

עיבוד: אריה לבנון ביצוע: אתי עמית ושאול צור - להקת הנח"ל
באלבום '' 'שמש במדבר' - שירים נעמי שמר'', סוף 1963
השיר נכלל בין שירי התוכנית "שמש במדבר" - תוכנית מס' 17 של להקת הנח"ל משנת 1963

איזה מזל: החלטתי לגשת אל הצגת הקולנוע השניה
איזה מזל, התחיל לרדת גשם איזה מזל שלא היתה לך מטריה!
איזה מזל הכרתי את פניך איזה מזל: חייכת אלי פתאום
איזה מזל: הצעת לי ללכת יחד איתך אמרת - יש מקום

שנינו יחד תחת מטריה אחת שנינו מדלגים על כל השלוליות
עיר בגשם סחה לנו ככה - החיים יפים כדאי לכם לחיות!

איזה מזל איחרנו את הסרט איזה מזל שאזלו הכרטיסים
כל הרחובות נשטפו סופה סוערת אור צבעוני בזבזו הפנסים
בא הברק הצית את כל האופק רעם גדול כיבה את הברק
פחד פתאום החליש בי את הדופק איזה מזל שאחזת בי חזק!

שנינו יחד תחת מטריה אחת שנינו מדלגים על כל השלוליות
עיר בגשם סחה לנו ככה החיים יפים, כדאי לכם לחיות!

איזה מזל הפסיק לרדת גשם והתבהר הרקיע על העיר
אם הפרדה היתה מעט נרגשת אז האשם הוא במזג האויר
איש לא שאל אם נוסיף ונפגש שוב (רוח נשבה היה קצת מאוחר)
אבל תמיד כשהעיר מוצפת גשם שנינו לבטח רואים אותו דבר:

שנינו יחד תחת מטריה אחת שנינו מדלגים בכל השלוליות
עיר בגשם סחה לנו ככה החיים יפים, כדאי לכם לחיות!

לצפייה בביצוע השיר לחצו כאן

https://www.youtube.com/watch?v=vrTpOb-YtrQ

פתיחה של נעמי שמר לתוכנית טלביזיה - ינואר 1980

"גשם יורד על הלימון ועל החסה, ועל ערמות האבוקדו בירוק אפל
גשם יורד על ואדי ערה, על השרון, על עמק חפר
על מטעי הבננות העטופים ערפל
גשם יורד על אחי הקטן שצוחק, ועל אחיו הגדולים שבוכים
גשם יורד על חתימת הדשא אשר בצידי הדרכים
גשם יורד על פצעי העבר אשר אינם נשכחים
גשם יורד על השירים שכתבנו בלילות הארוכים והשמחים"

לצפייה בביצוע השיר לחצו כאן

http://www.youtube.com/watch?v=yzdQc0BFYps

פרשת וישב - חנוכה

השבת, פרשת וישב, נקרא על השלכתו של יוסף אל הבור על ידי אחיו, בור שעליו מספרת התורה: 'וְהַבּוֹר רֵק אֵין בּוֹ מָיִם'. פסוק זה נדרש על ידי רב נתן בר מניומי (אמורא בבלי בדור החמישי) משמו של רב תנחום כך:

ממשמע שנאמר והבור רק איני יודע שאין בו מים?

אלא מה תלמוד לומר אין בו מים - מים אין בו,

אבל נחשים ועקרבים יש בו.

רב נתן בר מניומי מלמדנו כי תיאורה של התורה את הבור ככזה ש'אין בו מים' אחרי שתואר כ'ריק' בא להדגיש לנו משהו שבמבט ראשון אולי לא היינו רואים. מה שאין מלמדנו דווקא על מה שיש – הדגשת התורה מרמזת לנחשים והעקרבים הנמצאים דווקא כשאין מים. מסתבר, שאין בעולם 'ואקום'... כשאין מים, מגיעים העקרבים. כשאין חיים ומצע להתפתחות, מגיעים המזיקים. כשאין תוכן חיובי, עלול להסתנן לו הנחש הקדמוני.

דברים אלו של רב נתן בר מניומי סמוכים בסוגיית הגמרא לדרשה אחרת שלו, הקשורה לימי החנוכה, והמתייחסת לחנוכיה שהונחה בגובה שמעל לעשרים אמה (כעשרה מטרים). לדבריו, חנוכיה כזו פסולה, כסוכה וכמבוי.

כשם שגובה הסכך בסוכה יכול להיות רק עד גובה של עשרים אמה, וכשם שאת הקורה המונחת בפתחו של מבוי (כלומר סמטה או רחוב קטן), על מנת להתיר בו טלטול בשבת ניתן להניח רק עד גובה של עשרים אמה, כך גם את נר החנוכה יש להניח רק עד גובה של עשרים אמה בלבד.

במבט ראשון אין קשר בין שתי הדרשות של רב נתן בר מניומי משמו של רב תנחום. יתירה מכך, נראה סביר שמכיוון שאלו שתי הדרשות היחידות שלו בכל התלמוד הבבלי, מן ההיגיון להסמיך אותן זו לזו.

אך מבט דרשני ימצא קשר בין שתי הדרשות (המתאימות לכל שבת פרשת 'וישב', שתמיד סמוכה לחנוכה...).

ההגבלה של גובה נרות החנוכה והדמיון לסוכה ולמבוי קשורים לראייתה של העין. קשה לעין לשלוט ולראות דברים הגבוהים מעשרים אמה, וממילא 'אין אדם נותן דעתו' עליהם (כדברי הרמב"ם). מכאן ניתן להבין שרב נתן בר מניומי מקפיד על פרסומו של הנס, ועל היכולת של העין לראות את אור הנר בחנוכה.

סמיכותה של דרשתו על אודות הבור הריק שאין בו מים, אך נחשים ועקרבים יש בו יכולה להוסיף טעם לדבריו.

אם העין אינה רואה את נר החנוכה, לא יוותר 'ריק' בתחום האדם, אלא עלולים להיכנס אליו נחשים ועקרבים...

ימי החנוכה השמחים יכולים להיות מוארים מנרות החנוכה, הנרות המספרים את סיפור הישועה ונס, את סיפור הניצחון והגבורה היהודית. כשהנרות מודלקים אבל נמצאים 'רחוק מהעין, רחוק מהלב', הרי שתכנים אחרים יכולים להיכנס למרכזן של החגיגות, ולעתים תכנים אלו לא זו בלבד שאינם ריקים, אלא חלילה מזיקים.

על כן צריכה הדלקת נרות החנוכה להיות בגובה שהעין רואה, במרחב שהדעת שלנו ושל בני ביתנו נמצאת, במקום שהלב יכול לפגוש. כך יהפכו נרות החנוכה למים חיים, וימלאו את הצמא למשמעות ולשמחה.

שבת שלום וחג אורים שמח, הרב אוֹרי ליפשיץ, רב טירת-צבי