שלום רב קוראנו היקרים

השבוע ציינו עשרים ואחת שנים

לרצח יצחק רבין ז"ל.

קם דור צעיר

הלומד על כך בבית הספר

ולא חווה את האירוע עצמו בחייו שלו.

רק במידה ונכיר

כי כל אחד הינו יחיד ושונה

לכל אחד מחשבה ודרך משלו

אך רב המאחד מהמפריד

בתנאי שקיים "ניצוץ האהבה"

נוכל לתקן עולם וליצור חברה טובה יותר.

ניצוץ האהבה

מילים: אהוד בנאי

כּל אֶחד חי בְּעולם אַחֵר
כּל כּך גָדול השוֹנִי
אֶת מַה שאני מַרגיש בִּפְנים
איש לא מַרגיש כָּמוני

אֶת מה שאתה חוֹשֵב עָמוֹק
אני חושֵב שָטוּחַ
מה שאתה רואֶה סָגוּר
אני רואה פָּתוּחַ

את מה שאני רואֶה לָבָן
אתה רואֶה שָחוֹר
כשיורֶדֶת עָלַי החֲשֵיכָה
עָלֶיךָ זוֹרֵחַ אוֹר צילמה: אתי חן-ברייר

מה שבִּשְבילךָ חלוֹם
לי זוֹ האֵימָה
מה שבִּשְבִילִי שָלוֹם
לךָ זוֹ מִלחָמָה

לַמָקום אֵלָיו אני הולֵך
הֵן גם אתה תַגיעַ
כּל הדרָכים הֲרֵי עוֹלות
אֶל אותו הרָקיעַ

אֶל המָקום אֵלָיו אתָה הולך
הֵן גם אני אגיע
אך בְּלִי נִיצוֹץ האַהֲבָה
שוּם דָבָר לא יַתנִיעַ

ממליץ לכולנו לצפות במה שעשה חנוך פיבן עם השיר

לחצו כאן

מי יתן ואותו ניצוץ

ידליק אבוקה גדולה

ויביא איתו שלום עלינו ובתוכנו.

טיולי יום הוותיק הביאו חברות וחברים למפגש

חברותא ונוף, תכנים והדרכה

ומפגש נעים ביום שטוף שמש.

על כך ועוד קראו בהמשך....

שבת שלום

גדי ליאון

העורך

מחוויות יום הוותיק בעמק המעיינות

ביום שלישי, י"ד חשון, ה- 15 בנובמבר, יצאנו חברי בית גיל עוז לטיול לעין חרוד מאוחד, בהדרכתו המסורה של מנור דביר, בן קיבוץ רשפים. הגענו ביום שטוף שמש נעימה למרגלות חדר האוכל בקיבוץ ופנינו אל פני הגלבוע מתחתנו מדשאות מוריקות ושדרות התמרים הגבוהים.

מנור מדריכנו החזיר אותנו לימים משכבר בתיאורו סיפור מרתק על אדם מיוחד במינו, הלא הוא יאנוש קורצ'אק, או בשמו הידוע פחות, הנרי גולדשמידט.

יאנוש הגיע פעמיים בחייו לבקר בקיבוץ עין-חרוד בשנת 1934 ובשנת 1936, בזירוזה של שותפתו לניהול בית היתומים בורשה- סטפה.

איך הגיע קורצ'אק לביקור זה ומיהו היה, על כל זאת תיאר מנור בצרפו תמונות וטקסטים מרגשים.

הנוף המרהיב, השמש הנעימה והחברותא בצירוף הסיפור המיוחד הזה יצרו יום גדוש בחוויות נעימות וממלאות.

חזרנו אל בית גיל עוז לא לפני שנסענו בדרך נוף יששכר והשקפנו על האדמות החקלאיות ועל הישובים שמסביב, ראינו את התבור והגלבוע ואת רכס רמת יששכר.

ירדנו חזרה מהאוטובוס אל תוך בית גיל עוז ושם סביב שולחנות ערוכים בחגיגיות פגשנו בשאר החברים שיצאו אל עוד שבעה טיולים שונים, התכבדנו בארוחת צהרים חלבית, ירקות טריים חתוכים במגוון צבעים, מאפים ופיצות ועוגות נפלאות מ"קפה בשדה" שבשדה-אליהו, יחד עם שתיה חמה.

התכבדנו בברכתו של רפאל צרפתי, יו"ר העמותה, בברכתו של יורם קרין, ראש המועצה האזורית וב"דובדבן שבקצפת" מופע מרגש של בנות מקהלת "לילך" ה"מכינה" וה"צעירה" בניצוחה של הדס שטורמן.

המקהלה שרה שני שירים-

"שיעור מולדת" של עלי מוהר, לחצו כאן לצפייה

ושירה של נעמי שמר "חליל מקנה סוף" ולבסוף אף הפעילה אתנו בשיר עם תנועות שחיבר את כולנו לתפילה ולתקווה- "חדש ימינו כקדם" - לחצו כאן לצפייה

היה זה יום מיוחד ומרחיב את הלב.

זו ההזדמנות להודות למדריכים של כל מסלולי הטיולים, לסופי עטרה-שבח אשר על התכנון וגיוס המדריכים ולכל צוות הבית שטרח כדי שיום זה יצא כפי שהיה.

נחכה בשמחה לאירועים הנוספים, אנא הרשמו ובואו, ההנאה מובטחת.

גדי ליאון

מומחה שיקומי

הנש"ר התייחד עם יצחק רבין

במפגשנו השבוע, יום לאחר שחלפו 21 שנה להירצחו של יצחק רבין ז"ל, הקדשנו את המפגש עם ילדי נש"ר ללקחים ולמשמעות- "כן לשלום, לא לאלימות".

התחלנו את המפגש עם שירו של אביב גפן- "לבכות לך" ולאחריו את שירו של אהוד מנור- "אין לי ארץ אחרת". כל אחת ואחד מהשותפים למפגש התבקשו לבחור שורה או שתיים מתוך מילות השיר אליה הם מתחברים במיוחד. לאחר ששרנו את השיר יחדיו נערך שיתוף בבחירה של כמה מהילדים ומהוותיקים.

האווירה וה"יחד" יצרו בטחון ובגרות והדברים שהובעו היו מרגשים במיוחד- "כאן הוא ביתי" גם אם לא להכל שמתרחש אני מסכים, או "רק מילה בעברית חודרת ..אל נשמתי"- השפה הכה מיוחדת שלנו החודרת אל תוככי נפשי, או גם אם אינני מסכים לדעתך אני מכבד אותה כדעה שיכולה להישמע.

משם המשכנו אל שירו של אהוד בנאי- "ניצוץ האהבה", ובשירת מענה למדנו לשיר אותו. הבחנו בתוכן השיר כי הוא עוסק בהפכים אך באם קיים "ניצוץ של אהבה" אפשר ואף ניתן לחיות יחדיו גם אם איננו מסכימים על הכל.

צפינו בסרטון בו האמן חנוך פיבן יוצר באומנות פלסטית דרך השיר ומסביר את תוכנו.

מומלץ לצפייה – לחצו כאן

הבגרות והפתיחות שליוו את כל שעות המפגש הן-הן התקווה שצומח כאן דור צעיר אשר ידע לגשר על פערים ודעות מנוגדות בדרך של הידברות ושיח.

אנצל את ההזדמנות להודות לילדים ולוותיקים, למורות ולמלווים לחגית אשר על בחירת התכנים והפעילות ולפיטר על הליווי המוסיקלי, אשר יצרו ואפשרו מפגש כה מיוחד ומחמם את הלב.

גדי ליאון

רכז מיזם נש"ר

בית גיל-עוז

צליל מחבר במסילות

השבוע התקיים מפגש "צליל מחבר" במועדון הוותיקים במסילות, עם בריז'יט מילוא משדה אליהו. בריז'יט היא מורה ועוסקת בתרפיה במוסיקה, ותיקה במקצועה ורבת פעלים, והיא מהמתנדבים הראשונים שלנו במיזם ייחודי זה.

מתנדב חדש וצעיר ב-"צליל מחבר" הוא ינון מכיתה י' בביה"ס שק"ד, שהחל להתלוות לבריז'יט.

המפגש הפעם נקרא "זוכרים ונהנים". האזנו למוסיקה ושרנו שירים שעוררו זכרונות – זכרונות על אנשים, ובהם יצחק רבין, ועד שירים המעוררים זכרונות ילדות עליזים, כמו "פררה-ז'קה".

בריז'יט השתמשה במוסיקה מגוונת – קלסית, אתנית, ישראלית.

ינון סיים את המפגש בנגינת גיטרה עם השיר ""Yesterdayשל הביטלס והצטרפו בשירה ספונטנית כל המשתתפים.

חגית לירון

מרכזת התחום המוסיקלי ב"צליל מחבר"

וכך סיכמה סוזאנה קוג'מן סינגליה את המפגש:

אתמול התקיים מפגש ראשון במסגרת המיזם "צליל מחבר" במועדון "כיף לי" במסילות והשתתפו בו כ-10 מותיקי הקיבוץ שמאוד נהנו מהנחייתה החיננית והמקצועית של בריז'יט בליוויו של המתנדב הצעיר ינון, שניהם משדה אליהו.

הוותיקים שלנו האזינו לקטעי מוסיקה קלאסית ולשירים מבית אבא מעוררי הזכרונות והנוסטלגיה והשתתפו בהתלהבות בשירה בציבור.

היה זה מפגש מגוון ומעורר התרגשות.

תודה רבה לחגית, רכזת המוסיקלית של "צליל מחבר", שנכחה במפגש והציגה את המיזם, לבריז'יט המוסיקאית המתנדבת הנהדרת, ולינון הנער המקסים שליווה אותה וניגן לנו קטע סולו בגיטרה.

תודה רבה לורד ואניה מגיל עוז על היוזמה המבורכת.

ואחרונה, אחרונה חביבה: תודה ללריסה על ארגון המפגש ב"כיף לי". יישר כוח.

הוותיקים כבר מחכים למפגש הבא שמועדו יקבע לחודש הבא.

סוד הקסם הקולנועי

צפייה וניתוח סרטי איכות מרחבי העולם

המונחית בידיה האמונות של דורית צמרת

מזמין אתכם

בהמשך ל"עיצוב דמויות נשיות בקולנוע" מבט חדש, ביקורתי ומשווה בין שני "סרטים מכוננים" שנוצרו בארה"ב באותה שנה-

"אישה יפה" מול "תלמה ולואיז"

נבדוק את שתי נקודות התצפית הקוטביות, שעליהן גדלו שני דורות של בנות ובנים בארה"ב ובעולם.

לצפייה בקדימון לאישה יפה לחצו כאן

לצפייה בקדימון לתלמה ולואיז לחצו כאן

להתראות בקולנוע

הסרט יוקרן באולם זיידן

ביום רביעי כ"ב חשון 23 בנובמבר

תחילת ההקרנה בשעה 10:00

מוזמנים לצפייה בסרט

גם חברים שאינם חברי החוג

בעלות של 25 ₪

לכל שאלה ופרטים נוספים ניתן לפנות לרויטל

050-5230198 04-6757402

revitalfuks@gmail.com

האור דלק בבית הכנסת בשלוחות

ביום רביעי, אור לט"ז חשון, דלק האור, תרתי משמע, בבית הכנסת של קהילת קיבוץ שלוחות.

לפני 78 שנים, באותו הלילה, כבו האורות בבתי הכנסת ברחבי גרמניה ואוסטריה, באותו הלילה שקיבל את הכינוי "ליל הבדולח".

חברי שלחות התקבצו בבית הכנסת ולאחר תפילת ערבית, נאמר פרק מתוך תהלים על ידי מוני ערמון, לאחריו לימד הרב מיכאל סיטבון, רב הקיבוץ, שיעור קצר על שו"ת (שאלות ותשובות) של שאלות שנשאלו בגטו קובנה לרב אפרים אשרי, 2 שאלות שעסקו בנושא בית הכנסת ותפקידו בחייו של היהודי.

נאמרה תפילת קדיש ולאחריה סיפרה אסתר דישון מזיכרונותיו של בעלה, יצחק, על שאירע בביתם באותו הלילה בגרמניה.

"רסיסי זכרונות" שהובאו בבהירות רבה ובשטף מפיו של שלמה סמסון על שאירע בעירו לייפציג חתמו את פרק הזכרונות.

שלמה ביקש ואמר שהנכון ביותר לסיים ערב התייחדות וזיכרון זה בראיית העתיד, ולכן נאמרה גם התפילה לשלום המדינה:

"אָבִינוּ שֶׁבַּשָּׁמַיִם, צוּר יִשְׂרָאֵל וְגוֹאֲלוֹ, בָּרֵךְ אֶת-מְדִינַת-יִשְׂרָאֵל, רֵאשִׁית צְמִיחַת גְּאֻלָּתֵנוּ...."

ומבין שורות ספסלי בית הכנסת התקרב חיים פרלשטיין, חתנו של שלמה סמסון, ואמר: ס"ג (63) נכדים ונינם שהביא שלמה לעולם זו התשובה האמיתית לאירועי אותו הלילה ואלו שבאו אחריו....

גדי ליאון

שלפים

על רקפות

רקפות החלו ללבלב במרץ, יופיין המרבי יגיע לקראת סוף החורף תחילת האביב. מומלץ לנצל את מי המזגן עדיין ולהשקות בהם את הרקפות. בעת הפריחה רצוי לא להרטיב את הפריחה בזמן ההשקיה.

יש להימנע מעודפי מים בצלחת שבתחתית העציץ. הרקפת רגישה לעודפי מים ועלולה להירקב.

ב ה צ ל ח ה

בָּרָק לִפְנוֹת בּוֹקֶר

זה שם השיר של לאה גולדברג שעלה בזכרוני בתקופת המאבק הפוליטי לנשיאות ארצות הברית.

תהא דעתך הפוליטית, אשר תהא, לא ניתן להתעלם מהמתח אשר ליוה אנשים רבים במעקב אחר המאבק הצמוד שבינו לבינה. קשה היה לכנות זאת "מלחמת בניר אור בבני חושך" שכן הדעה הרווחת אמרה כי אין כאן טוב ורע אלא "לא טוב, ולא טוב יותר".

אני אינני יודעת. אין השכלתי הפוליטית מספקת כדי להכריע בשאלה זו, אך תוך כדי מהלך הדברים חשתי כי מתרחש כאן מהלך שתוצאותיו עבורנו אינן ברורות – והנה העולם הולך ומשתנה. לובש צורה ופושט צורה ואנחנו מחויבים להסתגל מידי יום מחדש למציאות אחרת. רעה? טובה? ומה בידנו, פרט קטן בעולם הגדול לעשות כדי להפוך את עולמנו לטוב יותר? אך כל יום חדש, כל תקופה אחרת שתוצאותיה תלויות במאבק זה או אחר, אולי אולי אולי, תבנה עולם טוב יותר? ועלה בדעתי להתלות בתקוה במלים של השיר של לאה גולדברג

"בָּרָק לִפְנוֹת בּוֹקֶר"

בָּרָק וְשַׁחַר. אוֹר פָּגַע בָּאוֹר

שְׁנֵי אַבִּירִים הַנִּלְחָמִים בְּסַיִף.

נִשְּלֶף הֶנֶשֶּק מִגְרָנֵי הַשְׁחוֹר

וּרְעָמִים הֵרִיעוּ מֵאַפְסָיִם.

עָנָן אָפֵל וְאֹפֶק שֶׁחָרָב-

לֹא רַחֲמִים וְחֶסֶד בַּשָׁמַיִם.

וְשוּב בָּרָק וְשַׁחַר בְּדוּקְרָב

לְקוֹל שְׁרִיקָה שֶׁל סִילוֹנֵי הַמַּיִם.

כָּךְ יוֹם נוֹלַד. וְהוּא הֵחֵל לִחְיוֹת

בְּאוֹר לוֹחֵם. בְּחֶרֶב פִּיפִיּוֹת.

"מוקדם ומאוחר"

עמוד 157

ותן בלבנו בינה – אתה ה"מבדיל בין האור לבין החושך עושה שלום במרומיו" – יהי רצון!

אבישג

לבכות לך מילים ולחן: אביב גפן

אני הולך לבכות לך
תהיה חזק למעלה
געגועי כמו דלתות
שנפתחות בלילה

לנצח אחי אזכור אותך תמיד
וניפגש בסוף, אתה יודע
ויש לי חברים אבל גם הם כבים
אל מול אורך המשגע

כשעצובים הולכים לים
לכן הים מלוח
וזה עצוב שלהחזיר ציוד אפשר
לא געגוע

לנצח אחי אזכור אותך תמיד
וניפגש בסוף, אתה יודע
ויש לי חברים אבל גם הם כבים
אל מול אורך המשגע

וכמו הגלים אנחנו מתנפצים
אל המזח אל החיים

לצפייה בביצועו של אביב גפן לחצו כאן

לצפייה בביצועו של אריק איינשטיין לחצו כאן

"כל שיר הוא זיכרון בלתי נמנע" ענת טייכר | אסף נבו | mako | פורסם 04/11/11

פעם דור שלם דרש שלום, היום קם דור חדש שעבורו יצחק רבין והירצחו הם בגדר היסטוריה רחוקה, או זיכרון עמום. ביום השנה לרצח רבין נשארו השירים שנקשרו בו וסיפוריהם סוכני הזיכרון החשובים, כדי שלא נשכח.

הרעות, עורי עור, שיר השלום, לבכות לך, שיר הפלמ"ח, רב חובל שלי ועוד....
כך גם השיר "האיש ההוא" או "איפה ישנם עוד אנשים כמו האיש ההוא"

" יצחק רבין ז"ל היה איש הפלמ"ח וההגנה, הרמטכ"ל השביעי של צה"ל ומפקדו במלחמת ששת הימים. הוא היה איש של מילים ויותר מכך מעשים, חתם על הסכמי השלום באוסלו ועל הסכם השלום עם ירדן, סחף אחריו המונים אך גם קנה לו לא מעט אויבים. הוא היה אב רוחני, לוחם עיקש באותו "צבא שלום" שחלקנו כבר שכחנו את ערכיו. הוא היה ראש ממשלתה של מדינת ישראל.
" גדל כאן דור שלם שכבר לא דורש שלום ובקושי הכיר את רבין החי. אבל זה בדיוק תפקידם של השירים, סוכני הזיכרון מהחזקים והטובים שיש לתרבות להציע. לרגל יום השנה לרצח יצחק רבין, שאהב במיוחד את "שיר הרעות" הפלמ"חניקי, ריכזנו לפניכם כמה מאותם שירים שנקשרו בשמו ובמותו של רבין לפני הרצח ובימים ובשנים שאחריו. חלקם נוכסו לרבין, חלקם נוצרו במיוחד לזכרו. רבין ציווה במותו את השלום, השירים הללו, שחלקם נצחיים, מצווים שנזכור אותו.

לִבְכּוֹת לְךָהואשיר שכתב והלחיןאביב גפן , ועיבדויוני רכטרושם טוב לוי. השיר מוכר בביצועיהם שלאריק איינשטייןואביב גפן.

גפן כתב את השיר לזכר חברו, ניר שפינר, שנהרג בתאונת דרכים טרם גיוסו בשנת1991. השיר יצא כסינגלשל אריק איינשטיין ב-1994, ובהמשך הוקלט שוב עבור אלבומו "יש בי אהבה".

ב- 4 בנובמבר י"ב בחשווןתשנ"ו הוזמן גפן לעצרת "כן לשלום, לא לאלימות" שהתקיימה בכיכר מלכי ישראלבתל אביב, ובמהלכה נאםראש הממשלהיצחק רבין. ברגע האחרון החליט גפן לבצע את "לבכות לך" על הבמה. בסיומה של העצרת,נרצח ראש הממשלה רבין. מאז קיבל השיר משמעות חדשה והפך למזוהה עם רצח רבין. באלבומו של גפן "המכתב", נכללה הקלטת הביצוע של גפן לשיר בעצרת לזכרו של רבין.

"צוות החדשות של ערוץ 2 הבין שמדובר באירוע ייחודי. בסיומה של עצרת המונים בעד השלום התחבקו על המרפסת של כיכר מלכי ישראל (כיום כיכר רבין) שני אנשים השונים מאוד זה מזה: מצד אחד ראש הממשלה המכהן דאז יצחק רבין - גיבור הפלמ"ח ורמטכ"ל מלחמת ששת הימים, האיש שחתום על הסכם אוסלו והסכמי השלום עם ירדן, ומהצד השני זמר צעיר שחולל מהומות כשהצהיר ש"טוב למות בעד עצמנו", שנחשד בהשתמטות מצה"ל, ושנוהג להופיע מאופר ובאופן פרובוקטיבי – אביב גפן.
חצי שנה לפני כן הוציא גפן את אלבומו הרביעי – "שומקום". על עטיפת האלבום צוירה פרה לועסת באדישות את יונת השלום, ובשיר הנושא כתב גפן "מי זה שם הולך שיכור, זה ראש הממשלה", שורה שפורשה בידי רבים כמכוונת להרגלי השתייה של יצחק רבין. למרות זאת, אביב גפן הופיע באותו ערב לצדו של רבין, אולי כי מעטים האמנים שהסכימו להופיע באותה עצרת מחשש להיות מזוהים פוליטית עם השמאל.
רק בסמוך לעצרת החליט גפן לבצע את השיר "לבכות לך", שיר שכתב גפן לזכר חברו ניר שפינר שנהרג ב-1991 בתאונת דרכים; רבים בסביבתו של גפן התנגדו לכך בטענה שהשיר העצוב אינו הולם את האירוע שנועד לתמוך בתהליך השלום (אותו הוביל יצחק רבין). לאחר שירד גפן מהבמה ניגש אליו יצחק רבין וחיבק אותו, ודקות ספורות אחר כך ירד רבין במדרגות אל מכוניתו ושם נורה למוות בידי מתנקש יהודי.

לקריאת הטקסט במקור ולניתוח ספרותי של מילות השיר לחצו כאן

פרשת וירא

לאחר שאברהם אבינו מתבשר על הפיכת סדום ועמורה, הוא מנסה את כוחו בשכנוע הקב"ה להימנע ממעשה זה, וחוזר ומנסה, פעם אחר פעם, למצוא תקווה לאנשי סדום, שהתורה מעידה עליהם שהיו רָעִים וְחַטָּאִים לַה' מְאֹד.

אברהם מתגלה כאיש החסד גם ביחס לרשעים אלו, והמדרש מסמיך למעשה זה את הפסוק בתהלים: 'אָהַבְתָּ צֶּדֶק וַתִּשְׂנָא רֶשַׁע' – ודורש אותו כך: 'אהבת להצדיק את בריותיי ומיאנת לחייבן'.

אך מהרש"ר הירש למדנו שלא רק שפע של חמלה ורחמים יש כאן, אלא גם מבט אופטימי שלא נכנע לייאוש, ומלווה בתקווה ובאמון שאפשר לשנות ולתקן, גם את אנשי סדום ועמורה, גם ברגע האחרון לפני הפיכתן.

לדבריו 'אברהם חושב כי אילו היה עולה בגורלו המר לגור בסדום, לא היה מחסר כל מאמץ מלשקוד, ללא הרף, על תקנות בני עירו וארצו שסטו מהדרך; לא היה מתייאש מן התקווה גם על פתחו של אבדון... לבו ער לכל, ואין הוא נלאה מלנסות ומלתקן - גם אם רחוקה התקוה להצלחה. לעולם אינו מתייאש מן האדם, והוא נחלץ לכל פעולה שהיא למען האדם".

לעתים מוצאים אנו את עצמנו חסרי תקווה ביחס לדברים פשוטים הרבה יותר. הן ביחס לעולם או למציאות הסובבת אותנו, והן ביחס לעצמנו וליכולתנו להשתנות ולתקן את דרכנו.

רבי אברהם ישעיהו קרליץ, בעל ה'חזון איש', שיום פטירתו חל השבוע לפני 63 שנים, כינה את הייאוש בשם 'המשחית האכזרי', וקרא לנו לא להיכנע לו, אלא ללמוד ממידתו של אברהם ולהתמלא בתקווה ובאמון שגם כשמאוחר, עוד אפשר לתקן ולשנות. כך כתב בספרו 'אמונה וביטחון', בפרק השלישי, ביחס לאדם שמגלה שהוא לא נמצא כבר בגיל הנעורים, ובשל כך הוא מונע עצמו מלימוד תורה ומהחובה 'לעלות ולגדול' מתוך כך. החזון איש מתארו כאדם ש'נרדם ביאוש נושן'.

כנגד היאוש הזה צריך הוא 'כל עוד הנשמה בקרבו להשתדל להיות הולך וגדל... 'ואף שאמרו חכמים כי 'הלומד זקן דומה לדיו כתובה על נייר מחוק', עדיין יש לדיו החכמה והתורה גם על נייר מחוק ערך שאין דומה לו.

ונראה עוד, שהתקווה מבית מדרשו של אברהם, האמון והניסיון לתקן גם נוכח גולל שנדמה שהולך ונסגר, אלו התכונות שיאפשרו בסופו של דבר לאותו אדם להיות צעיר וחדש, ולכתוב את דברי התורה על ליבו כדיו על נייר חלק.

שבת שלום, הרב אוֹרי ליפשיץ, רב טירת-צבי