שלום רב קוראנו היקרים

ראיית הטוב היא תכונה

שהלוואי והיתה נחלת כולנו.

כל אדם מביט, רואה וחווה את העולם

מתוך אישיותו ועל-פיה.

בואו נשתדל לאמץ תכונה זו

ואם - נראה טוב - נחווה טוב

גם - נפיץ טוב.

מצרף לכם שיר

שכתבה ד"ר אלה ורקר

ירושלמית מלידה עד שיבה

כפי שמכנה היא את עצמה

הרהורי סוף עונה, עמוד 44

לו יהי...

שבת שלום

גדי ליאון

העורך

הנשר והציפורים הנודדות

ושוב חוזר הניגון, חזרה השירה.

לאחר הפסקה ארוכה עקב חגי תשרי נפגשנו השבוע שוב חברי בית גיל עוז ויולדי כיתות פרידה, עפרה וצמרת למפגש שעסק כולו בציפורים הנודדות בסתיו.

התחלנו את המפגש בקנון עם השיר "הימים חולפים"... שהצליח אך עוד נמשיך ונתרגל שירת קנונים גם בהמשך.

למדנו את שירו המפורסם של יורם טהרלב "ציפורים נודדות" בלחנו של אפי נצר.

זיהינו את השורות בהם האוהב שר לאהובתו וכן כאשר האהובה שרה אל אוהבה. הבנים שרו את חלקם והבנות את חלקן וכך נוצרה שירה שהועמקה עם התובנה של מיהם הדוברים בשיר.

המשכנו בשיר נוסף "ציפורי נחמדת" של שמואל בס. זיהינו את מדרגות הצליל המיוחדות בשיר זה, הן משמיעה הן מתנועות ידיים מלוות וכמו-כן גם מקריאת התווים.

לבסוף ניסינו, ואף הצלחנו, לשיר יחדיו שיר זה בקנון, למרות שהיתה זו משימה לא קלה כלל ועיקר.

לסיום נושא הציפורים הנודדות צפינו בקליפ קצר המתאר את הנדידה מעל ארצנו ומומלץ לכולכם -

לצפייה – לחצו כאן

מתחילים אנו לראות ניצני פריחה של קשרים בין דוריים המחממים את הלב, סב אל נכדתו, בכיתתה של צמרת, סבתא אשר מגיעה מניר-דוד במיוחד למפגש השירה כדי לשיר עם נכדתה (ממשיכה היא כבר זו השנה השניה, הפעם עם נכדתה הצעירה יותר) ואף קשרים הנוצרים אצלנו בבית, ללא קשרי משפחה קודמים, תוך כדי השירה.

זו התוצאה המקווה שמעבר לשירה לכשעצמה, שכמובן היא המטרה הראשונה במעלה.

שתהיה לנו שנה ברוכה- הן בגשמים והן בקשרים.

לו יהי....

גדי ליאון

רכז מיזם נש"ר

בית גיל-עוז

מוסיפים חיים לשנים - שבוע הפיזיותרפיה בישראל

כדי להעלות למודעות את חשיבות הפעילות הגופנית, ארגון הפיזיותרפיסטים עשה במשך השבוע פעולות הסברה ובדיקות ברחבי הארץ.

המכון לפיזיותרפיה בבית שאן שלח לבית גיל עוז פיזיותרפיסטים חביבים שקבלו אנשים לבדיקה ואיתור סיכון לנפילות.

אנשים רבים ניצלו את ההזדמנות לבדוק ולברר את מצבם וקיבלו הוראות לפעילות גופנית מונעת.

כידוע נפילה ושברים הם גורם משמעותי בהידרדרות מצבו של האדם המבוגר וחשוב לנקוט בכל האמצעים כדי למנוע זאת, כבר בגיל הצעיר.

בהזדמנות זו נזכיר שוב, בחדר הכושר שלנו, דני שור מאמן,ומחזק שרירים ומפרקים כדי להישמר בריאים ויציבים.

מוזמנים בשמחה.

צוות בית גיל עוז

סוד הקסם הקולנועי

צפייה וניתוח סרטי איכות מרחבי העולם

המונחית בידיה האמונות של דורית צמרת

מזמין אתכם

בהמשך לסדרת סרטים שבמרכזם מגוון נקודות תצפית על מעמדן החברתי והמשפחתי של נשים בתרבויות שונות, מסורתיות ומודרניות.

"עטאש" (צמאון) - ישראל 2006

סרטו עטור הפרסים של הבמאי תאופיק אבו ואיל

משפחה ערבית - אב, אם, שתי בנות ובן - מתגוררת בעמק מבודד, מרוחק מכפרם, בעקבות ארוע שפגע בכבוד המשפחה.

הקרנת הסרט היא גם מחווה לסרט העכשווי "סופת חול", הנוגע גם הוא בנושאים דומים, שבמרכזם מעמדן של נשים בחברה המוסלמית בישראל העכשווית.

(בקולנוע הישראלי מסתמן השנה מה שניתן לכנות "האביב הערבי" - 3 "סרטי נשים" ערביות זכו בפרסים הנחשבים).

לצפייה בקדימון לסרט לחצו כאן

להתראות בקולנוע

הסרט יוקרן באולם זיידן

ביום רביעי ח' חשון 9 בנובמבר

תחילת ההקרנה בשעה 10:00

מוזמנים לצפייה בסרט

גם חברים שאינם חברי החוג

בעלות של 25 ₪

לכל שאלה ופרטים נוספים ניתן לפנות לרויטל

050-5230198 04-6757402

revitalfuks@gmail.com

הערכות לקראת החורף

היורה טרם ירד מקווה שתפילתנו לגשם יתממשו ולדעת זקני הקהילה השנה תהיה גשומה וברוכה, על פי כמות החצבים שפרחו השנה. הלוואי!

על כל פנים, יש להיערך לעונה גם בגינה. יש לסיים עד אמצע החודש הקרוב הטמנת פקעות ובצלים, זריעת אפונה ריחנית, ופרחי האביב שהחורף הוא תקופת גידולם העיקרית- הפטוניה ובושמת.

אמנון ותמר נמצאים כבר בשיא פריחתם שיש לעודדה בעזרת השקיה מבוקרת ולעשב סביבם לפני שיקשה עלינו להבדיל בינם לבין העשבים.

כעת הזמן לזרוע תורמוס וכמו תמיד מומלץ לסמנם בכדי שלא לפגוע בנביטתם.

לפני תחילת העונה הקרה רצוי לדשן את הדשא. ישנו מגוון רחב של דשנים, בעדיפות ראשונה רצוי להשתמש בקומפוסט ובעדיפות שניה, או כתוספת בכמות קטנה, (5 ק"ג אמון גופרתי ל- 1/2 דונם).

ייתר הדשנים מורכבים- סימונם לפי הסדר N.P.K דוגמא מוכרת היא 20.20.20 זה היחס, שבין החנקן (N) לבין הזרחן (P) והאשלגן (K).

הדשא מסתדר עם מה שיש בתחום ה- P וה- K והחנקן- התוספת שיש להוסיף, ותמיד עדיף בכמויות קטנות ולעיתים קרובות (אחת לשלושה חודשים).

ב ה צ ל ח ה

מקווה ישראל

"מקווה ישראל' נוסד בשנת 1870 ע"י קרל נטר והוא בית הספר החקלאי הראשון בארץ ישראל. מקור השם 'מקווה ישראל' הוא מספר ירמיהו והוא כינוי לאלוהי ישראל כמקור התקווה של העם. לפני כמה שבועות יוצר אתי קשר טלפוני אדם בשם איסר טומשין, שלא הכרתי, ומספר לי את הסיפור הבא על אביה של רעייתו:

עמנואל בקר נולד בראשון לציון בשנת 1910 בשבת נחמו, בן ראשון להוריו שנולד בארץ ישראל. את בית הספר התיכון הוא למד במקווה ישראל, ניגן בחצוצרה ב'אורקסטרה' של ראשון לציון, היה חבר ההגנה ושלא לפרסום גם עזר לאצ"ל – 'כי כל ישראל חברים' כך הוא היה אמר. הוא היה גם בין אנשי השיירות שהעבירו מזון לירושלים הנצורה, מפורצי דרך בורמה – בקיצור איש רב פעלים.

עמנואל בקר היה גם פרדסן וגם נהג משאית. בימי מלחמת העולם השנייה היה לצבא הפולני בסיס באזור עזה ועמנואל, כנהג משאית, היה פוקד את בסיסם כדבר של קבע. לימים נודע לו שחיילים יהודים התגייסו לצבא הפולני כדי לברוח מזוועות המלחמה באירופה והגיעו לבסיס בעזה. לא ברור בהנחיה של מי הוא פעל, אולי פעל על דעת עצמו, בכל מקרה הוא היה מגיע למחנה בעזה, מעמיס בהיחבא בכל פעם יהודי בתוך מכלי המזון במשאיתו, שופך עליו פירות וירקות, וכך הערים על השומרים והעביר רבים למרכז הארץ ושיחררם.

עמנואל ואהובה שנת 1959

לימים נישא עמנואל לאהובה, שעלתה כתינוקת אז מארה"ב, נולדו להם ילדים ואחר כך נכדים וכולם גדלו על סיפורי הפרלמנט של ראשון לציון שעמנואל היה ממקימיו, ועל שירי רחל שהוא כל כך אהב שבקעו מהחצוצרה שלו. בשנת 1983 עמנואל בקר הלך לעולמו והוא בן 73.

חלפו למעלה מעשרים שנה.

בשנת 2005 נרשם נינו של עמנואל בקר, ארד טומשין, ללימודי חטיבת הביניים בבית הספר החקלאי במקווה ישראל – להזכירכם שם למד גם הסבא-רבא שלו. שנה לאחר מכן בשנת 2006 הוא מגיש עבודת שורשים כפי שכל תלמיד בארצנו הקטנה מחויב לעשות. עבודתו יסודית ומפורטת, מתחילה בסוף המאה ה- 19 וכוללת עצים משפחתיים ותמונות. פרק שלם מוקדש כמובן לסבא-רבא עמנואל בקר ולעלילותיו כמבריח ומציל יהודים מעזה.

כמה ימים לאחר מכן קורא המורה לארד לשיחה. 'מה כבר עוללתי?' עולה מחשבה במוחו. הוא נכנס לחדרו של המורה, מבחין בחוברת השורשים של משפחתו מונחת פתוחה על שולחנו.

'ראה ארד,' פותח המורה ומכחכח בגרונו, 'אני רוצה לספר לך משהו. אבי עלה ארצה מפולין בדרך לא דרך, מעט דיבר על עברו וקורותיו. לפני מותו הוא קרא לי ואמר לי כך: 'איני רוצה שהמידע הזה, שמיד אספר לך, ירד לטמיון לאחר מותי. בתקופת מלחמת העולם השנייה ניסיתי להגיע ארצה אך מכיוון שלא ניתן היה לקבל סרטיפיקט התגייסתי לצבא הפולני וכחיל נשלחתי לאזור עזה. ומעזה הוברחתי לישראל והתחלתי את חיי כאן בזכות נהג משאית יהודי שהבריח אותי במכלי מזון שעל משאיתו וכך מכוסה בעגבניות, גזרים ובצלים התחלתי את חיי בישראל… בזכותו. איני יודע את שמו… אבל חשוב לי שתדע.'

המחנך עצר לרגע, קולו נשנק מעט ואז סיים ואמר: 'והנה אני נתקל בעבודתך בשמו שלעמנואל בקר,הסבא-רבא שלך שהבריח יהודים מהצבא הפולני בעזה בדיוק בתקופה שאבי היה שם. ואני מסתכל בתמונתו שצרפת לעבודה… ואומר לעצמי איזו מקריות. מסור תודה למשפחתך כי כנראה בזכות הסבא-רבא שלך או מישהו אחר שכמותו, אני בכלל קיים… ובעצם יכול לשמש היום כמורה ומסוגל להעניק לך ציון על עבודתך.'

ארד טומשין, איך לא… קבל ציון 100 על עבודת השורשים שלו…

(כך סיפר לי איסר טומשין סבו של ארד, ומתוך עבודת השורשים של ארד טומשין, הנין)

וכפי שציינתי, נאמר ע"י הנביא ירמיהו "מקוה ישראל מושיעו בעת צרה" – מלשון תקווה. וכך כנראה היה עמנואל בקר, או מישהו שכמותו, מושיעו בעת צרה של אביו של המורה שמלמד במקווה ישראל.

וכדי להשלים את התמונה משהו קטן גם ממני. כיצד הנחל האישי שלי גם הוא זורם למקווה הזה, למקווה ישראל, אליו יש לי פינה חמה לב. בשנות העשרים שלי כסטודנט עבדתי ביקב של מקווה ישראל. נערה נאווה, שחורת עיניים ושחורת שיער בדיוק סיימה אז לימודיה בבית הספר של מקווה ישראל. בינות חביות היין חיזרתי אחריה ולימים הפכה לרעייתי. וחמותי, אם אשתי, שמה נחמה כי נולדה בשבת נחמו, השבת שבה נולד גם עמנואל בקר, וגם הוא כאמור חניך של מקווה ישראל, הוא ונינו ארד שממנו הגיע הסיפור הזה…

אז העולם קטן… כבר אמרנו?

זִקּוּקִין דִּי-נוּר

שוקה די-נור

לקריאת הסיפור בבלוג של שוקה די-נור ולהאזנה לשידור לחצו כאן

להרחבה אודות סיפורו של עמנואל בקר ומשפחתו לחצו כאן

"ישמח חתני" וגם אנחנו

מי שזוכר בגעגועים סרטים ראשונים שעשו חסד עם אחינו בני עדות המזרח בנסיון לפקוח עיניים עיוורות ולהאיר את יסורי חשכת ימיהם בקליטתם ב"ארץ המובטחת" – חייב להיות עֵר לכברת הדרך הארוכה שעשינו מאז ועד עתה.

האותנטיות של סלאח שבתי משוחדת היתה בנסיון למתוח ביקורת מוצדקת על התנשאותם של האשכנזים ביחסם לסלאח שבתי ולחבריו. אפרים קישון במבטו החכם לא חשך את שבט הלגלוג על ה"חברה הקולטת" הפוגעת (גם אם לא במזיד) קשות בטוהר חייהם התמימים של אנשי המעברה.

כאשר הגיע קזבלן המרוקאי חבבנוהו כולנו וכבר הבנו "למי יש יותר כבוד" – אך זכינו אנו בדורנו לראות כיצד סלל את הדרך יצחק נבון ב"בוסתן ספרדי" – כאשר יצירתו היונקת משרשי חייו מאירה את השכונה הירושלמית המסורתית והאדם היוצר אינו מבקר ואינו לוחם אלא פשוט אוהב. וכך הפכנו מאטומים אולי לאוהבים של תרבות אחרת, שירים ומנגינות, מנהגים ומסורת שהפכו להיות גם שלנו.

הסרט "ישמח חתני", סרטם של שלומית נחמה ואמיל בן שמעון, חף מכל פשע של נסיונות ביקורת או חיקוי, תיקון או התנשאות. הוא צומח מתוך החברה המיוחדת של השכונה המסורתית. יש בו אהבה המעוררת בליבנו הערצה ונוגע בנקודות האוניברסליות של חברה, אחוות שכנים, פער דורות, אהבת איש ואישה, חיפוש בן-זוג ועוד כנה וכהנה וכהנה. והכול בניחוח לוקאלי מיוחד של שכונה (ירושלמית?) ייתכן ביפו, בצפת, בטבריה או בבית שאן השכנה. ואנו חשים כי זה לא אנחנו והם, זה "אנחנו". ובמרכז מלמחתן של נשים (כן, זה אנחנו!!) להכרה בזכותן בלי להשתייך לתנועה פוליטית של "הדרת נשים". הן אמהות, ובנות זוג, ומעל לכל חברות טובות המשתפות פעולה כמו ליזיסטרטה בשעתה לפני המון שנים בארץ אחרת ובזמן אחר. וכששרית חדד אהובת ליבנו שרה את "ישמח חתני" בסופטוב של הקומדיה המופלאה הזו מתרונן גם ליבנו איתה. לכו לראות!!

לצפייה בביצוע "ישמח חתני" בסרט על ידי שרית חדד לחצו כאן

לצפייה בקדימון לסרט לחצו כאן

אבישג

בראשית

מילים ולחן:דון מקלין תרגום:רחל שפירא ביצוע: גלי עטרי

בראשית היה לא כלום, רק חושך ודממה
מדבר האלהים בקע יפי האדמה
מעל הערוצים קורצו כוכבי יהלומים
בעשב החדש הופיעו יצורים אילמים
והאדם היה פרודה ברצף האינסוף
שאלוהים בחוכמתו שמר אותה לסוף.

התעצמנו מאז, התעצמנו מאז
וכבשנו כסא וגם נזר
התעצמנו מאז, לילדינו בלבד
רק להם לא היינו לעזר.

ההרים קיבלו צורה וכך העמקים
ונהרות פילסו דרכם בחריצת סכין
גלי גאות היו את לב הארץ מפלחים
קרני השמש השתברו אל בוהק משטחים
ושיר חיים פרץ כמו המנון וכמו מחול
טיפה של דם נפלה אי שם, הכתימה את החול.

התעצמנו מאז, התעצמנו מאז
וכבשנו כסא וגם נזר
התעצמנו מאז, לילדינו בלבד
רק להם לא היינו לעזר.

ונשרים דאו מעל הגן המבורך
טיפת הדם הפכה אדם כעץ חיים צמח
בגודל בדידותו צלעו חרגה מעצמותיו
עוצבה להיות לו לבת זוג מושלמת בכל תו
ועץ הדעת, כך הודגש, אסור למאכל
בגן העדן הנחש לרגליהם זחל.

התעצמנו מאז, התעצמנו מאז
וכבשנו כסא וגם נזר
התעצמנו מאז, לילדינו בלבד
רק להם לא היינו לעזר.

עץ הדעת מוות בו, בו חייכם תלויים
איכלו איכלו לחש נחש, היו כאלהים
איכלו איכלו מפרי העץ טירפו אותו עד תום
עד שתבינו מהו טעם כח ושלטון
אבד לנו אותו הגן, אשר איבדו שניהם
אבות קובעים את המחיר שמשלמים בניהם.

התעצמנו מאז, התעצמנו מאז
וכבשנו כסא וגם נזר
התעצמנו מאז, לילדינו בלבד
רק להם לא היינו לעזר.

לצפייה בביצועה של השיר על ידי גלי עטרי בבריכת הסולטן ירושלים לחצו כאן

אלבום של גלי עטרי מ-1989 כולל חידושים ללחנים מוכרים ("בראשית" של דון מקלין, "כאילו סוף" של שיקו בוארקה, "פרח משוגע", "אדבר איתך", כמו עשב בניסן" ועוד) לצד לחנים של אילן וירצברג (שגם עיבד והפיק את האלבום). את כל מילות השירים כתבה רחל שפירא...

לצפייה בביצוע השיר במקור על ידי דון מקלין GENESIS לחצו כאן

קיסריה 1979

גלי עטרי רחל שפירא דון מקלין

פרשת נח

פרשת נח מתארת את צדיקותו של נח, ומוסיפה לגביו ש'אֶת הָאֱלוֹהִים הִתְהַלֶּךְ נֹחַ'. תיאור זה, של 'התהלכות עם האלוהים' נראה כמתאר את מידת חסידותו של נח, וכדבריו של הרד"ק:

דבק היה בו וכל דרכיו לשמו...

כי הוא היה בדור רשעים וחמסים ולא למד ממעשיהם

ולא התבודד בעבודת האל אלא הוא לבדו.

אך רבי יהודה במדרש עומד על השוואת הכתוב בנח לזה הנאמר על ידי הקב"ה לאברהם אבינו: "הִתְהַלֵּךְ לְפָנַי וֶהְיֵה תָמִים". לעומת נח שמתהלך 'עם האלוהים', אברהם נשלח קדימה, להתהלך 'לפני ה'.

רבי יהודה ממשיל פער זה למלך ולו שני בנים, אחד גדול ואחד קטן. לבן הקטן המלך אומר 'הלוך עמי', אך לגדול הוא אומר 'הלוך לפניי'.

ייתכן ולא רק פער בגילאים ניצב כאן, שתי גישות חינוכיות שונות לפנינו. האחת, רואה את פסגת ההצלחה בכך שהחניך, הילד, האדם, מתהלך 'עם המחנך', 'עם ההורים', 'עם האלוהים'. זוהי רמה גבוהה של דבקות, של הבנת וקבלת המסר המועבר מלמעלה, של עבודה קבועה והתמדה בשמירה על הכיוון ועל 'קצב הפסיעות' של המלך. זוהי מידתו של נח, שעל אף שהיה בדור של רשעים הצליח להתהלך ' אֶת הָאֱלוֹהִים'.

לעומת גישה זו, ניצבת אישיותו של אברהם. הגישה הזו רואה את יעודו של החינוך בשליחת הילד, החניך, האדם 'קדימה', 'לפני המחנך'. זוהי עמדה חינוכית המעבירה את האחריות על העולם אל האדם, הקוראת לחניך ולילד לא רק 'להצליח להיות כמוני', אלא גם ל'התהלך לפניי', להתקדם, לפרוץ דרך, להיות עצמאי בחשיבה ובמעשה, ולהיות שם 'תמים', כמו אברהם אבינו.

היום הוא יום הירצחו של האדמו"ר מפיאסצנה, רבי קלמן קלונימוס שפירא, במהלך השואה לפני 73 שנים.

גישתו החינוכית של האדמו"ר דמתה מאוד ל'גישת אברהם', וכך הוא כותב בהקדמת ספרו 'חובת התלמידים', על היחס הנכון אל התלמיד והחניך:

לא די ללמד את הנער רק שחוב עליו לשמוע לקול המחנך ותו לא כי לא יועיל בזה הדבר, כי לסוף יראה את רבו למתנגדו לעריץ זר עליו. העיקר הוא להכניס בליבו דעה זו שידע שהוא, הנער בעצמו, הוא עיקר המחנך (= החניך הוא המחנך העיקרי של עצמו). לא קטן ונער הוא, רק (=אלא) נצר מטע ה' בכרם בית ישראל הוא ועליו הטיל ה' חוב זה לגדל ולחנך את עצמו לעץ גדול עץ החיים ולעשותו לעבד ה' צדיק וגדול בתורה...

יחס זה של האדמו"ר מפיאסצנה מביא אותו גם להדרכה מעשית כיצד לגשת אל התלמיד או הילד (ואולי אל כל אדם שנמצא בסביבתנו), וזאת בעקבות דברי השל"ה הקדוש על הפסוק ממשלי 'אַל תּוֹכַח לֵץ פֶּן יִשְׂנָאֶךָּ הוֹכַח לְחָכָם וְיֶאֱהָבֶךָּ'. לדבריו, הפסוק מלמדנו כיצד לחנך ולהוכיח. אם ניגש אל החניך באמירה 'לץ אתה', בביקורת ומתוך מבט מזלזל שרואה בו חלש וקטן, הרי ש'ישנאך', ולא ישמע לנו.

אך מאידך, אם נלמד לגשת אל התלמיד באמירת 'חכם אתה', מתוך כבוד ליכולות שלו, לאחריות שלו, הרי שנאמר לו 'הלוא חכם אתה ולמה תעשה כה', וממילא - 'ויאהבך' וישמע לך.

שבת שלום, הרב אוֹרי ליפשיץ, רב טירת-צבי