title
title
title
title
title
title
מטעמים מפרשת השבוע - פרשת וישב

פרשת וישב - יוסף


נדהמתי מיופיו.
אך לא בכוח היופי
הקיצה בנפשי הנקודה
הפנימית.
זכרתי חוכמתו-
אך לא בכוח הבינה
האירה תקוה
שהיא למעלה מכוחו
של אדם.
ואמרתי:
איזו גדלות לשיר פלאך י-הּ
כמו ששרו חיי החולם


והדלקתי נר של תודה
שיוסף יצא יפה כשחר
מבזיון הבור
ששכלו הנבעת מעלבון
הסכים להיות שוב חכם
שב להבין האותות
ששנאתם
לא השכיחה ממנו
את שפת המזלות
כי אצלי מדי צער
ננעלים היכלות
ולפעמים נסגרות אפילו חצרות
של תקופות השנה.


(הלומת געגועים, זלדה)


 

"אני יוסף", אומר יוסף לאחיו. זו לו אמירה פשוטה.

לא פשוט להיחשף בפני האחים שמכרו אותך.

לא פשוט לחזור לשם שכבר אף אחד לא קורא לך בו, הרי שמו של יוסף שונה ל"צפנת פענח".

זה יוסף, יוסף שמצליח לשמור על הנקודה הפנימית שלו כל הזמן ובכל מצב. שלא מסתנוור כשאדונו, פוטיפר, ממנה אותו על כל אשר לו , ולא נופל למרה שחורה כשהוא מושלך לבית הכלא. ששומר על המוסר הפנימי שלו מול אשת אדונו, בתוך כל התהפוכות שהוא עובר.

יוסף מתנהל קודם כל מול א-לוקיו, ורק אחר כך מול בני האדם. השיח של בני האדם סביבו כמעט ולא נוגע בו, כמעט ולא פוגע בו.

הוא מזכיר לשרי פרעה, בבית הכלא, ש"לא-לוקים פתרונים", וממשיך ואומר גם לפרעה, שכוחותיו בפתרון החלום, אינם תוצאה של כישרון, אלא של קשר עם א-לוקים. הוא אומר לאשת פוטיפר שהוא לא יכול להתפתות, כי זה מנוגד לעולמו ,עולם של קשר עם הקב"ה – "איך אעשה הרעה הגדולה הזאת וחטאתי לא-לוקים." 

הוא מנחם את אחיו, שלא הם שלחו אותו, אלא -  "למחיה שלחני א-לוקים לפניכם". זו אמירה כמעט בלתי נתפסת, כשמנסים להבין אותה כחלק מדו שיח בין יוסף לאחים, אך במידה רבה יוסף לא משתתף בשיח, הוא לא נגרר לתוך שיח, שבנקודות המוצא שלו, הוא לא מאמין. הוא מנהל את שיחו, מנקודת מבט שונה. 

יוסף מפענח את החלומות, עולם החלומות לא פחות ממשי בעיניו, מעולמם של בני האדם. א-לוקים נוכח גם שם וגם פה והוא הציר המרכזי, הוא נקודת הייחוס, ואליו, עיניו ולבו של יוסף נשואים. 

שבת שלום וחנוכה שמח, הרב מתן שניוייס, רב טירת-צבי