title
title
title
title
title
title
מהנעשה בגיל עוז - חבורת הפיוטים מתכוננת לחנוכה

חבורת הפיוטים מתכוננת לחנוכה

פתחנו את המפגש השבוע בפיוט שנכתב בידי הפייטן- אשר מזרחי - הנקרא: "בִּתִּי צְאִי מִבֵּית כֶּלֶא" .

שיר זה הוא אולי אחד השירים המוכרים ביותר מבין השירים שנכתבו במאה האחרונה על פי לחן של שיר ערבי. אשר מזרחי הפייטן  והיוצר  הפורה (נפטר 1967 )חיבר מלים עבריות לשיר מצרי אותו ביצע במקור עבד אל מוטלאב במחצית הראשונה של המאה ועשרים.

 

המשורר פונה לכנסת ישראל בביטוי של קרבה - בִּתִּי , וקורא לה    צְאִי מִבֵּית כֶּלֶא צאי לך מותך הגלות אם מתוך הגלות הפיזית הממשית שהיא נתונה בו ואם מתוך הגלות המנטלית רוחנית.

המשורר בעצם רואה את מה שאותה בת לא רואה – הוא רואה את הגאולה קורמת עור וגידים אל מול עיניו ומצייר אותה בצורה מוחשית ממש כמתרחשת בפועל: חַבְּקִי אֵם נֶאֱמָנָה אֶת כָּל בָּנַיִךְ מְדַלְגִים מִכָּל פִּנָּה שָׁבִים אֵלַיִךְ - התחושה של הגאולה הממשית המתרחשת כאן ועכשיו מועצמת על ידי השימוש בלשון הווה- המשורר אף מגדיל לעשות ופותח את תיאור הגאולה בזמן עברכאילו כבר התרחשה (ורק אנחנו לא שמנו לב...) אֵל מִמָּרוֹם חָמַל עָלַיִךְשָׂם קֵץ וָסוֹף לְצָרוֹתַיִךְ...

המשורר גם שוזר בשירו הקצר ביטויי קרבה של רוך וחיבה בת , אםכלה ורעיה - כשאפשר אף לחשוב על התפתחות הדרגתית בין הכינויים הללו - מבת לאם ומכלה לרעיה.

אולי משהו ברוך הזהיחד עם התמונה העולה מהשיר של גאולה כאן ועכשיו , של שמחה מאופקת  שבאה לידי ביטוי בלחן הכובש של השיר, הפכו את השיר הזה לאחד האהובים מזה עשרות  שנים.

 

לעיון במילות הפיוט לחצו כאן


 

לצפייה בביצוע החבורה עם הסברים של ירון לחצו כאן


המשכנו לפיוט שהינו חלק מהתפילה בשעת המנחה של שבת – "אתה אחד".


אַתָּה אֶחָד וְשִׁמְךָ אֶחָד וּמִי כְּעַמְּךָ יִשרָאֵל גּוי אֶחָד בָּאָרֶץ 

תִּפְאֶרֶת גְּדֻלָּה וַעֲטֶרֶת יְשׁוּעָה יום מְנוּחָה וּקְדֻשָּׁה לְעַמְּךָ נָתַתָּ 

אַבְרָהָם יָגֵל יִצְחָק יְרַנֵּן יַעֲקב וּבָנָיו יָנוּחוּ בו 

מְנוּחַת אַהֲבָה וּנְדָבָה מְנוּחַת אֱמֶת וֶאֱמוּנָה 

מְנוּחַת שָׁלום וְשַׁלְוָה וְהַשְׁקֵט וָבֶטַח מְנוּחָה שְׁלֵמָה שָׁאַתָּה רוצֶה בָּהּ 

יַכִּירוּ בָּנֶיךָ וְיֵדְעוּ כִּי מֵאִתְּךָ הִיא מְנוּחָתָם וְעַל מְנוּחָתָם יַקְדִּישׁוּ אֶת שְׁמֶךָ .

לצפייה בביצוע החבורה לחצו כאן

  

 

מכאן עברנו לפיוט הקשור לחג החנוכה אותו נחגוג בשבוע הבא: "הנרות הללו". בחנוכה נוהגים ללוות את הדלקת הנרות בשירת ובאמירת תפילת "הנרות הללו". נוסח התפילה מופיע לראשונה במסכת סופרים (פרק כ, הלכה ו) .

האזנו לביצועו של הרב שלמה קרליבך בניגון חסידי נעים.

לחצו כאן לצפייה בביצוע החבורה

 


לעיון במילות הפיוט לחצו כאן


לצפייה בביצוע החבורה לחצו כאן



 ולעוד פיוט נוסף לחנוכה "יה הצל יונה". זהו הפיוט המרכזי לחנוכה במסורת יהודי בבל. השיר הקצר, שמחברו אינו ידוע, לבד משמו הפרטי, יהודה, החתום בראשי התיבות של השיר, קושר את נס ההצלה של ימי החנוכה אל תקוות הגאולה הנצחית.



הפיוט פותח בתיאורה של כנסת ישראל, המשולה ליונה, שדמעותיה מפכות כמעין, והיא נתונה במצב של ציפייה לגואלה וכמו לכודה ברשת, בחכה. מתוך תיאור הדמעות והעצב עולה המשורר אל השמחה שתשמח הרעיה, כנסת ישראל, עם הדוד. כל בית נחתם במלים - וְתִשְׂמַח בָּךְ אַתָּה מַלְכָּהּ בִּשְׁמוֹנַת יְמֵי חֲנֻכָּה, וניתן לחוש יחד עם המשורר את תחושת השמחה וההתפעמות של ימי החנוכה של אז יחד עם הציפיה לגאולה, בבחינת - בימים ההם בזמן הזה.

לעיון במילות הפיוט לחצו כאן


לצפייה בביצוע החבורה לחצו כאן


 

קינחנו הפעם בפיוט המושר בשבת "כי אשמרה שבת". אחד מפיוטי השבת הנפוצים והידועים ביותר, המושר על ידי כל הקהילות, בשינויי נוסח קלים. מחברו של הפיוט הוא ר' אברהם אבן עזרא, בן המאה ה-12, מגדולי משוררי תור הזהב, שהיה גם פרשן מקרא ומדען
לאורך כל הפיוט ניכרת ובולטת שמחתו של המשורר ביום השבת ואהבתו אליה. בשבת הוא נח, מתענג בלימוד התורה ובסעודות השבת, מתרחק מדברי חול, מטהר את לבו מתחבר למהות הרוחנית של השבת. הפזמון החוזר של הפיוט מדגיש את חשיבותה של השבת, המהווה אות ועדות לקשר שבין עם ישראל והקב"ה ולברית שביניהם
במהלך הדורות חוברו לפיוט עשרות לחנים, חלקם לחנים שהוצמדו והותאמו לפיוט. מרביתם של הלחנים משקפים את הלך הרוח השמח השורה על השיר. בקהילות האשכנזיות נוהגים לשיר את הפיוט אחרי הסעודה השנייה, בשבת בבוקר


לעיון במילות הפיוט לחצו כאן


לצפייה בביצוע החבורה לחצו כאן


בשמחה לקראת המפגש הבא.

 

גדי ליאון

עורך מעת לעט