title
title
title
title
title
title
מטעמים מפרשת השבוע- פרשת וישלח

פרשת וישלח - ישראל או יעקב?

פעמיים מובטח ליעקב, ששמו ישתנה מיעקב לישראל. פעם על ידי המלאך ופעם על בנבואה בהמשך הפרשה - "וַיֵּרָא אֱלֹהִים אֶל יַעֲקֹב עוֹד בְּבֹאוֹ מִפַּדַּן אֲרָם וַיְבָרֶךְ אֹתוֹ.  וַיֹּאמֶר לוֹ אֱלֹהִים שִׁמְךָ יַעֲקֹב לֹא יִקָּרֵא שִׁמְךָ עוֹד יַעֲקֹב כִּי אִם יִשְׂרָאֵל יִהְיֶה שְׁמֶךָ וַיִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ יִשְׂרָאֵל: (בראשית לה, ט-י)".

למרות זאת, אנו רואים שגם בהמשך שמו נקרא עדיין יעקב. אמנם לא בקביעות אך השם יעקב לא נעלם. האם ההבטחה לא מתקיימת? .

לעיתים, בעברית של ימינו, יש שימוש מסוים בלשון באופן שאינו תואם את השימוש בתנ"ך, ומקור חוסר ההבנה נובע מכך. כך גם במקרה לפנינו. התבנית "לא... כי אם..." יכולה להתפרש בעברית תנכ"ית – לא רק כי אם בעיקר. דוגמא לכך ניתן לראות, למשל, בספר ירמיהו – "כִּי לֹא דִבַּרְתִּי אֶת אֲבוֹתֵיכֶם וְלֹא צִוִּיתִים בְּיוֹם הוציא [הוֹצִיאִי] אוֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם עַל דִּבְרֵי עוֹלָה וָזָבַח..." (ירמיהו ז, כב-כג) . האמנם לא צוו אבותינו על דבר עולה וזבח? ודאי שהם צוו! אולם לדברי הנביא ירמיהו, לא רק על זה הם צוו וזה לא היה הציווי המרכזי. לדבריו,  עם ישראל שכח את הדברים המהותיים יותר שצוו ביציאה ממצרים.  אם נחזור לפרשתנו, אנו למדים ששמו העיקרי של יעקב יהיה מעתה ישראל, אולם עדיין השם יעקב יהיה, לעיתים, בשימוש. אם שמו של יעקב לא משתנה לגמרי, מה המשמעות של שם עיקרי אחר? מה המשמעות של שינוי השם בכלל?

רש"י מסביר בצורה פשוטה את ההבדל בין שני השמות כך -  "לא יקרא שמך עוד יעקב - לשון אדם הבא במארב ועקבה, אלא לשון שר ונגיד:" השם יעקב מבטא מהות של חולשה מסוימת. בלשונו של רש"י "בא במארב". מארב יכול להצליח, אפשר לנצח בקרב דרך מארב. המארב אולי אפילו מבטא תחכום וערמה, אולם, הוא מבטא את העובדה שאין לנלחם די כח לבא פנים אל פנים להתמודדות, תוך ודאות גמורה שהוא ינצח ולא ינזק. השם ישראל, לעומת זאת, מבטא יכולת להתמודדות אחרת, התמודדות פנים אל פנים מתוך ביטחון מוחלט בהתגברות וניצחון.

ליעקב הובטח ששמו-מהותו, ישתנו. ממקום של עקב – מקום נמוך. למקום של שררה – מקום גבוה  בעל מעמד וכח. האם כבר לא יהיו התמודדויות קשות, שיעקב יגיע אליהם ממקום נמוך? יהיו עוד! אולם הם כבר לא יהיו המרכז. התפיסה של יעקב כלפי עצמו ושל אחרים כלפיו, תשתנה לתפיסה של ישראל.

הבשורה ביחס אלינו, כצאצאיו של יעקב, כעם ישראל, היא שעיקר מהותנו , של כל אחד ואחד מאיתנו ושל כולנו יחד, היא של ישראל – מהות של גודל ומלכות – "כל ישראל בני מלכים". מהות של יכולת התמודדות והתגברות על מכשולים מתוך עוצמה ונחישות.

האם אין לנו בחיינו גם התמודדויות יותר קשות, ממקום חלש ופגיע יותר? יש ויש, אולם גם ברגעים אלו, ששמנו פתאום חוזר להיות "יעקב" , אנו מתנחמים ומקבלים כוחות מברכתו של הקב"ה, שעיקר שמנו -מהותנו היא אחרת וכדברי המלאך -  " וַיֹּאמֶר לֹא יַעֲקֹב יֵאָמֵר עוֹד שִׁמְךָ כִּי אִם יִשְׂרָאֵל כִּי שָׂרִיתָ (התמודדת עם כח שררה ועוצמה)... וַתּוּכָל (הצלחת וניצחת בהתמודדותך)"  

שבת שלום, הרב מתן שניוייס, רב טירת צבי