title
title
title
title
title
title
מהעת הזו - על החלום ומימושו

שלום רב קוראנו היקרים

 

חג הסיגד נחגג אתמול

ומחר נציין את יום כ"ט בנובמבר.

שני מועדים שנוספו ללוח השנה

היהודית הישראלית המתחדשת.

 

האם קיים קשר או שמא במקרה

הם יוצאים סמוכים זה לזה?

 

זה החלום - אולב האוגה

 

זֶה הַחֲלוֹם שֶאָנוּ נוֹצְרִים בְּלִבֵּנוּ בְּלִי לוֹמַר מִלָּה:

שֶׁמַּשֶּׁהוּ מוּפְלָא יִקְרֶה פִּתְאוֹם,

שֶּׁזֶה מוּכְרָח לִקְרוֹת,

שֶׁהַזְּמַן יִפָּתַח לְפָנֵינוּ,

שֶׁהַלֵּב יִפָּתַח לְפָנֵינוּ,

שֶׁהַשְּׁעָרִים יִפָּתְחוּ לְפָנֵינוּ,

שֶׁהַסֶּלַע יִפָּתַח לְפָנֵינוּ,

שֶׁמַּעְיָן נִסְתָּר יִפְרֹץ לְעֻמָּתֵנוּ,

שֶׁהַחֲלוֹם עַצְמוֹ יִפָּתַח לְפָנֵינוּ

וְשֶׁבֹּקֶר אֶחָד נְשַׁיֵּט בְּלִי מֵשִׂים לְתוֹךְ

מִפְרָץ קָטָן שֶׁלֹּא יָדַעְנוּ שֶׁהָיָה שָׁם כָּל הַזְמַן.

תרגמה לעברית: סבינה מסג

 

אותו מפרץ קטן שלא ידענו

שהיה שם כל הזמן

עמד בתודעה של יהודי ביתא-ישראל

ועמד בתודעה של מייסדי הציונות.

 

 

ולפרנג'ים שביננו מצאתי את ההסבר הבא

אותו כתבה שלומית פיאמנטה

הסיגד, הברית והכמיהה

הסיגד מבוסס כיודע על מעמד כריתת הברית בימי עזרא ונחמיה. למרות נצ'יותי, (כלומר היותי לבנה) אני מאוד אוהבת את חג הסיגד, אפילו בגרסתו הנפוצה כמעין יום תרבות ומורשת אתיופיה. ידוע שגורלם של חגי עדות להפוך לפסטיבלי פולקלור ולאבד את העומק הדתי שבהם, וככל שהסיגד הופך להיות נפוץ ומוכר ככה זה קורה גם לו. אז לאיזון, אני רוצה טיפה ללמוד את המקור עצמו ולצרף את מעמקיו לטעם הדאבו וצלילי המסנקו.

וַיִּבָּדְלוּ זֶרַע יִשְׂרָאֵל מִכֹּל בְּנֵי נֵכָר וַיַּעַמְדוּ וַיִּתְוַדּוּ עַל-חַטֹּאתֵיהֶם וַעֲו‍ֹנוֹת אֲבֹתֵיהֶם. וַיָּקוּמוּ עַל-עָמְדָם וַיִּקְרְאוּ בְּסֵפֶר תּוֹרַת ה' אֱ-לֹקיהֶם רְבִעִית הַיּוֹם וּרְבִעִית מִתְוַדִּים וּמִשְׁתַּחֲוִים לַה' אֱ-לֹקיהֶם...

מה מיוחדת ברית נחמיה (המתוארת בנחמיה ט-י') מכל הבריתות שבתנ"ך?

 

1. תוכן:

יש בשאר הבריתות נושאים חוזרים, שאינם מופיעים בברית נחמיה:

איסור עבודה זרה והחובה לבער אותה ("בטל יצר עבודה זרה")

מצוות העלייה לרגל והראיה, "לא תבשל גדי בחלב אמו".

יש נושאים המופיעים בבריתות אחרות וגם בברית נחמיה, אך באופן שונה - האיסור על נשיאת נשים נכריות, איסור המסחר בשבת.

ויש נושאים המופיעים בברית נחמיה שלא מופיעים באף ברית אחרת, כמו קרבן העצים ומס שלישית השקל.

עידן חדש.

 

2. אווירה:

רק בברית נחמיה העם אינו שותף פאסיבי אלא קורא ומתפלל בקול גדול, ואף "בא על החתום" על תיעוד הברית בכתב.

רק בברית נחמיה אין "גורם שמימי" נוכח - לא אש וענן, לא ארון ברית, לא נביא פעיל ולא אוהל מועד. המובילים הם החכמים.

רק בברית נחמיה נאסף העם כולו "בְּצוֹם וּבְשַׂקִּים וַאֲדָמָה עֲלֵיהֶם", והמבוא ההיסטורי אינו מסתיים בניסים והודיה, אלא ב"וְאַתָּה צַדִּיק עַל כָּל הַבָּא עָלֵינוּ כִּי אֱמֶת עָשִׂיתָ וַאֲנַחְנוּ הִרְשָׁעְנוּ. ..הִנֵּה אֲנַחְנוּ הַיּוֹם עֲבָדִים וְהָאָרֶץ אֲשֶׁר נָתַתָּה לַאֲבֹתֵינוּ לֶאֱכֹל אֶת פִּרְיָהּ וְאֶת טוּבָהּ הִנֵּה אֲנַחְנוּ עֲבָדִים עָלֶיהָ. ..וּבְצָרָה גְדוֹלָה אֲנָחְנוּ".

זו ברית של מעין קבלת תורה מחודשת, אבל כל כך שונה!

תורה בעולם בו אין גילוי שכינה ואין נבואה. אבל יש חכמה ותפילה.

עולם שבו לא קל לחיות בארץ ישראל, אבל יש המון עם שמוסר נפשו על השמיטה והשבת, ומחזיק את הלויים והכהנים.

יש תורה שבעל פה - קריאת התורה ולימודה במרכז.

ויש קרבן עצים - כל משפחה ומשפחה מביאה את האש שלה אל המקדש. ושם, בדיר העצים המייצג את השתתפות כל העם בבית המקדש, מספרת הגמרא, שם נגנז ארון הברית.

ברית נחמיה היא הברית של העולם שלנו. אחרי החורבן והשבר, יתומים מהתגלות ונבואה, ממשיכים להתגעגע ולא מוותרים.

וּבְכָל-זֹאת אֲנַחְנוּ כֹּרְתִים אֲמָנָה... וְלֹא נַעֲזֹב אֶת-בֵּית אֱ-לֹקֵינוּ.

 

סיגד שמח!



תמונה יכולה לכלול: ‏‏‏‏אדם אחד או יותר‏, ‏פעילויות בחוץ‏‏ ו‏טבע‏‏‏










וכעת עלינו למצוא

את אותו מפרץ רוצה לומר

שיפרוץ לרוחב היריעה

את יכולתנו שבטי ישראל

למצוא את המחבר והמאחד.

 

חודש טוב

ושבת שלום

 

גדי ליאון

העורך