שלום רב קוראנו היקרים

אנו מתקרבים אל שלהי שנת תשע"ו

ולקראת השנה החדשה תשע"ז

שנה בה חווינו עליות ומורדות

תלאות והצלחות, ובמילים אחרות

חוויות…..

מזמין אותךְ ואותךָ

להפנים את החוויות

להמשיך עם הנעימות ולהיפרד מן הקשות

ולראות את הטוב שבכולן

ומצאתי את שירו של יונתן רזאל לכך:

נוה תלאות עליות ומורדות
נסיונות מכשולים ונפילות
נוה תלאות מתחבט בשאלות
היכן הטוב התחושות מבלבלות
אבל עכשיו אני יורד אל הים
לבכות בעדי ובעד ביתי
לבכות בעדי ובעד עמי ובעד עולמי

השקיפה
ממעון קדשך מן השמים
וברך וברך
את עמך את ישראל

נוה תלאות
בסופו אור יקרות
שמחת הלב מלאה נחמות
אבל עכשיו אני יורד אל הים
לצעוק בעדי ובעד עמי
לבכות בעדי ובעד ביתי ובעד עולמי

השקיפה
ממעון קדשך מן השמים
וברך וברך
את עמך את ישראל

לצפייה בביצוע השיר לחצו כאן

מילים: הרב יצחק קיאלי ויונתן רזאל
(ע"פ ציטוט מתוך "ספר הישר" לרבינו תם, וספר דברים פרק כ"ו פסוק ט"ו)
לחן: יונתן רזאל

שבת שלום

גדי ליאון

העורך

הנש"ר מצא לו חברים חדשים...

שנת הלימודים החלה לפני כשבועיים וכך גם מיזם נש"ר יצא לדרכו שוב , זו השנה השלישית.

השנה זכינו בלהכיר שלוש כיתות מלאות בקבוצות השירה- שתי כיתות בחינוכן של פרידה ברגר ועפרה אסייג מבית החינוך דקלים וכיתה בחינוכה של צמרת פשחור, מבית הספר שק"ד.

כמאה ילדות וילדים גדשו את בית גיל עוז בשלוש קבוצות השירה וחברי הבית קיבלום בהתרגשות ובשמחה.

הבית התמלא מפה לפה ובכדי להכיר כולנו את כולנו ערכנו סבב שירה עם שמות כל חברי הקבוצה, ילדים וותיקים כאחד והחיוכים החלו להתפשט על פני החברים בעת ששמם הוזכר בשיר. כולם ענדו תג עליו היה כתוב שמם מה שהקל גם כן בהתחלת ההיכרות.

האזנו לשיר "חברים", בביצועו של שייקה לוי, בהנחיה למצוא שורה בשיר שאנו "מתחברים" אליה. ואכן, עלו שיתופים מרתקים.

לצערנו, השנה, קבוצת התנועה המשותפת לא מתקיימת, אך מאידך זכינו וצמרת הפכה להיות מחנכת כיתה אשר מגיעה עם תלמידיה לשירה ומעורבותה המוקדמת במיזם נש"ר הרב-דורי ניכרת בשטח.

אנו ממתינים למפגש של שבוע הבא שיעסוק כמובן בראש-השנה ובאיחולים לקראת השנה החדשה....

על זאת ועוד נספר בפעם הבאה....

גדי ליאון

רכז מיזם נש"ר

בית גיל עוז

חברים חדשים בבית גיל עוז

שישה מחברי מכינת העמ"ק הגיעו זו הפעם השניה, השנה, להתנדבות בביתנו.

אורלי, גלעד, הדר, טל, יונה ושחר ארבע בנות ושני בנים, הצטרפו ל"כוחותינו" והזרימו "דם צעיר" ותוסס בבית.

הם צפו בפעילויות המגוונות המתקיימות בבית, על מנת להכיר את החברים ואת האפשרויות השונות בהן יוכלו לתרום מעצמם לטובת החברים.

הם קיבלו הדרכה לקראת ההתנדבות, שכללה הכרות מעמיקה עם הזקנה על צרכיה ועל אתגריה.

החלו לאט-לאט להיווצר שיחות ומפגשים קצרים וחברי הבית מצידם החלו גם הם לקשור עימם קשרים ומפגשים.(אף התגלה שחברת הבית הינה סבתא של חברה קרובה של אחת מהמכינה)....

תלמידי כיתות נווה מבית החינוך בגאון-הירדן הגיעו גם הם ובשיר השבוע עסקנו הפעם בשירה של לאה שבת- "בגלל הרוח", בביצועו של שלומי שבת, ולאחר שהאזנו לשיר וצפינו במילותיו הועלו מחשבות, רגשות ותובנות ואף זיכרונות הקשורים בתכני השיר.

בקבוצת האפיה ובמלאכות היד תוך כדי תהליך היצירה וההכנה נוצרו שיחות בין הנערים והנערות לבין חברי הבית ואנו רואים שהם מתחילים "להרגיש בבית" כמו הוותיקים.

על זה נאמר: "זה נהנה וזה נהנה..."

גדי ליאון

מומחה שיקומי

סוד הקסם הקולנועי

צפייה וניתוח סרטי איכות מרחבי העולם

המונחית בידיה האמונות של דורית צמרת

מזמין אתכם

למפגש הקרוב לקראת חגי תשרי-

קולנוע ישראלי עם תחושת שליחויות-

יוקרנו שני סרטים תיעודיים, האחד מתעד ומביט לעבר השני - להווה ולעתיד:

א. "ונתנה תוקף" - סרטו של יהודה יניב, הקושר בין הוויית האובדן במלחמת יום הכיפורים בקיבוץ, לבין היצירה "ונתנה תוקף" של יאיר רוזנבלום וחנוך אלבלק.

לצפייה בסרט לחצו כאן

ב. הסרט העכשווי "להציל את נור".

ישראלים רבים מתנדבים להוביל יום-יום ילדים חולים פלסטינאים, מן המחסומים אל בתי החולים בארץ ובחזרה.

הסרט מתמקד בילדה אחת מעזה, הנזקקת להשתלת כבד וכליה.

לצפייה בסרט לחצו כאן

להתראות בקולנוע

הסרט יוקרן באולם זיידן

ביום רביעי כ"ה אלול 28 בספטמבר

תחילת ההקרנה בשעה 10:00

מוזמנים לצפייה בסרט

גם חברים שאינם חברי החוג

בעלות של 25 ₪

לכל שאלה ופרטים נוספים ניתן לפנות לרויטל

050-5230198 04-6757402

revitalfuks@gmail.com

חופשות ב"מעיינות הדעת"

חופשת חגי תשרי

מיום ראשון כ"ט באלול תשע"ו 2.10.16

עד יום שלישי כ"ג בתשרי תשע"ז 25.10.16

חוזרים ללימודים

ביום רביעי כ"ד בתשרי תשע"ז 26.10.16

חסידות בעמק - אביבה הלוי - טירת-צבי

שנה טובה וחופשה נעימה!

מרחיבים פעילות ופותחים שנת לימודים עם 'ידיד לחינוך' - מתנדבים גמלאים במערכת החינוך בעמק המעיינות

פרשת לגמלאות? הידע והניסיון המקצועי שלך – לא!

(*פעילות 'ידיד לחינוך' היא בשותפות הרשות המקומית ובאישור משרד החינוך)

גמלאים/ות, הצטרפו אלינו, תרמו למערכת החינוך ולעצמכם ותהיו ידידים לחינוך.

אין צורך בניסיון קודם בהוראה.

פעילות 'ידיד לחינוך' נועדה לסייע למערכת החינוך ולתרום

לאיכות חיי הגמלאי ולרווחתו.

אנו מזמינים גמלאים ממגוון תחומי עיסוק וידע להתנדב

בבתי הספר היסודיים שבעמק ולתרום מניסיונם, במהלך יום הלימודים,

בהתאם לתחום התעניינותם וכישוריהם.

הילדים כבר מחכים לכם.....

לפרטים: זהבה שגב, רכזת 'ידיד לחינוך' בעמק המעיינות

נייד: 052-3795984 zehavas77@gmail.com

משרד 'ידיד לחינוך': 03-6727595 או באתר: www.yadidla.org.il

אתר אינטרנט: www.yadidla.org.il

במסגרת פעילות צוות התעסוקה של גיל עוז, קבלנו פניה:

דרושים שני עובדים למפעל g.t אלקטרוניקה

באזור תעשיה בבית שאן

העבודה בתחום ההרכבה, בישיבה ובתנאים נוחים.
4 שעות בכל משמרת.

הגעה עצמאית.

המעוניינים אנא פנו

לישראל רייך 052-5977021 או לאניה 050-5340227

גוגל, הגיע הזמן שתכיר את מקימת "טיפת חלב"

עשרות נשים, שפועלן לא היה מוכר לציבור הרחב, זכו לערכים בוויקיפדיה בזכות מרצה, שרתמה למשימה את תלמידיה. כעת הסטודנטים יתמקדו בנשים מזרחיות, שנוכחותן ברשת דלה עוד יותר

עופר עופר אדרת – "הארץ" – 30.8.2015

מעמדן של נשים שעשו היסטוריה עדיין נמצא בשוליים.

פרופ' עדה יונת מקבלת את פרס נובל בכימיה אי־פי

את שמה שלטובה סַנְהֶדְראי, חברת הכנסת הדתייה הראשונה, אולי לא שמעתם מעולם. גם השם רחל מרקובסקי לנדאו, הטייסת הארצישראלית הראשונה, לא שגור בפי כל. ומה באשרלברטה לנדסמן, שהקימה את "טיפת חלב"?ומלכה רופא, שהקימה את תחנת האלחוט החשאית של המוסד לעלייה ב' בבגדד?

כעת, אחרי זמן רב בו שמותיהן של הנשים האלה — ועשרות אחרות — היו נחלתם הבלעדית של בני משפחה, חברים, ואקדמאים, משהו מתחיל להשתנות.

זה קורה בזכות אשה אחת, ההיסטוריונית ד"ר שרון גבע, שרתמה ב–2012 את הסטודנטים שלה ממכללת סמינר הקיבוצים לפרויקט מחקרי ראשון מסוגו ויוצא דופן. בשביל ליהנות מפירותיו לא צריך לטרוח ולפקוד את הספרייה הציבורית הקרובה. מספיק להקיש בגוגל את שמותיהן של 65 הנשים שזכו להיכלל בפרויקט עד כה, כדי לקבל את הערכים החדשים, המלאים והמעודכנים שלהן בוויקיפדיה, האנציקלופדיה המקוונת הגדולה בעולם.

מי שכתב את הערכים האלה הם התלמידות והתלמידים של גבע, שבמקום מבחן או עבודה רגילה, נדרשים בסוף הסמסטר לכתוב ערכים בוויקיפדיה על נשים שעשו היסטוריה. "הרעיון לפרויקט עלה כשהתברר שהנשים שעליהן למדנו בכיתה לא מוכרות מספיק לציבור הרחב ואף נעדרות מחומרי הלימוד במערכת החינוך", אומרת גבע. "חיפוש בגוגל לימד שהנשים האלה נעדרות מהמרחב הווירטואלי. אין להן ערך — תרתי משמע". או אז החליטה גבע לרתום את הסטודנטיות והסטודנטים למטרה פמיניסטית מוצהרת: קידום מעמדן של נשים שעשו היסטוריה, אך עדיין נמצאות בשוליים התודעתיים.

את מטרת הקורס ניסחה גבע בבלוג "אל מדף ספרי ההיסטוריה: בלוג פמיניסטי" שהיא כותבת. "המטרה של הקורס אינה רק ללמוד היסטוריה של החברה בישראל, אלא לחולל בה שינוי, כדי להפוך את העולם שסביבנו להוגן יותר", הצהירה שם. גם השם שניתן לפרויקט — "מעלים ערך: מחזירות נשים להיסטוריה" — מבטא את האג'נדה שלו, שבבסיסה שיתוף ושוויון. לא לחינם הוא משלב פעלים משני המינים.

התרגיל הפותח בקורס שמעבירה גבע הוא קריאה בהכרזת העצמאות של מדינת ישראל. בשולי המסמך משתקפת גם השוליות של הנשים בתוכו. "עם 37 החותמים על ההכרזה נמנות רק שתי נשים", אומרת גבע. אחת מהן מוכרת לכל — גולדה מאיר, לימים ראשת הממשלה.

את שמה של השנייה,רחל כהן כגן, מעטים מכירים. לפני שהחל הפרויקט, גם הערך בוויקיפדיה שהוקדש לכהן כגן היה דל. זאת, חרף היותה חברה בכנסת הראשונה מטעם מפלגת הנשים, יו"ר ויצו ישראל ואמו של החוק לשוויון זכויות האשה. "הערך היה לאקוני, על פי המידע המועט שמצוי באתר הכנסת. רחוק מסיפור חיים ומתיעוד פעילות פוליטית, חברתית, פמיניסטית", אומרת גבע. עם תחילת הפרויקט הורחב הערך באופן משמעותי.

את נפקדות נשים מרכזיות בתולדות החברה הישראלית מוויקיפדיה רואה גבע כסימפטום של עניין מוכר: ההיסטוריה נכתבה על ידי המנצחים. במקרה של ישראל היו אלה גברים לבנים ממפלגת מפא"י — שהנהיגה את המדינה במשך עשורים. כדי להחזיר את הנשים למקום הראוי להן ולמנוע את שקיעתן בתהום הנשייה, נדרשים הסטודנטים של גבע לעבוד קשה. הם לא יכולים להסתפק בחיפוש פשוט בגוגל — שבמקרה הזה לא מספק את הסחורה — אלא נדרשים לעשות תחקיר היסטורי מלא, שכולל שימוש במקורות ראשוניים ומשניים.

הם מעיינים בארכיונים, מראיינים קרובים ומכרים של הנשים שהם כותבים עליהן, ומנגישים פיסות מידע מספרים ומעיתונים ישנים, המשולבות כמקורות בתוך הערכים החדשים בוויקיפדיה. לעתים הם גם מפעילים אנשים אחרים כדי לסייע בכתיבת הערך. אחת הסטודנטיות בקורס של גבע היא נגה דקל, בת 26 מירושלים. בשנה שעברה היא נעזרה בסבתה, רבקה דקלו, כדי לכתוב יחד את הערך עלמָתִי רוּבֶּנוֹבָה, פרטיזנית יהודייה ופעילה קומוניסטית, שנרצחה על ידי המשטרה הבולגרית במלחמת העולם השנייה. "סבתא שלי בת 88", סיפרה ל"הארץ". "היא תרגמה לי את כל החומר מבולגרית".

בסופיה, בירת בולגריה, קרוי רחוב על שמה של רובנובה. גם גן ילדים בולגרי נושא את שמה. אבל בארץ היא נותרה אלמונית. לאחרונה, בזכות הערך החדש, היא קיבלה את ההכרה שהיתה ראויה לה גם בשפה העברית. כעת, מי שיחפש את שמה בגוגל יוכל לקרוא בהרחבה על תולדות חייה.

ד"ר שרון גבע צילום: צביקה גולדשטיין

לעתים, האלמוניות שנכפתה על הנשים שעשו היסטוריה כה גדולה, שהיא מקשה על מאמצי ההחייאה שלהן. כך, חלק מהוויקיפדים (העורכים והכותבים של ויקיפדיה) לא ראו בעין יפה את הכנסת הערך שלגולדה מילוסלבסקי, ממייסדות נס ציונה. העובדה שהיתה דמות מרכזית בחיי המושבה, שהוקמה בעלייה הראשונה, והעובדה שהרצל החליט לפקוד את צריפה הדל בביקורו בארץ ב-1898 — לא עשו רושם על הוויקיפדים, שלא הזדרזו לאשר את הערך עליה. מבחינתם, כך נראה, ההכרה הממסדית הרשמית חשובה יותר מהתחקיר שעשתה הסטודנטית רוני מנט, שגדלה בנס ציונה וביקשה להנציח את זכרה של בת העיר.

בשנה האקדמית הקרובה יורחב הפרויקט וישתתפו בו גם סטודנטים של גבע מאוניברסיטת תל אביב. אלה יידרשו, בין היתר, לשים דגש מיוחד על נשים מזרחיות,שהנוכחות שלהן ברשת פחותהגם מזו של נשים אשכנזיות. "זה ממכר, כי יש בזה שירות אמיתי לציבור", אומרת גבע. "הרי מה הערך של דיונים אקדמיים וחשיפת סיפורים — חשובים ונפלאים ככל שיהיו — אם הם לא מגיעים בסוף לבת שלי, שעולה לכיתה ח', ולמורה שלה".

ירקות שורש

חלק מירקות השורש המצויים ברוב ימות השנה, כגון: סלק אדום, גזר, סלרי, בטטה ועוד מתאימים גם לשתילה מחדש ולגדלם כעלים לקישוט ולשימושים אחרים.

עלי הסלק יכולים לשמש גם עבור סלט ובשוק הם מופיעים תחת השם "עלי בייבי" בתוך תערובת עלים אחרים. כך גם לגבי עלי הסלרי.

לא חייבים לטמון את כל השורש, אפשר רק את מה שאנו בדרך כלל מקלפים וזורקים (למחזור כמובן), אלא שבעת הניקוי יש להשאיר חלק מהעלווה, לשים את השורש בכלי עם מים ולהוסיף למים גלולה של אנטיביוטיקה, בכדי לצמצם ריקבון אפשרי.

לאחר שהתגלו סימני צמיחה ושורש ניתן להעביר לעציץ עם מצע מתאים.

את הבטטה ניתן לגדל גם כן במים (+אנטיביוטיקה) ולעצב את גדילת השלוחות ואפשר להעבירה לקרקע כצמח כיסוי, היא ירוקה ברוב ימות השנה.

ב ה צ ל ח ה

סיפורי סבתא

שלא כרבים מבני דורי זכיתי לגדול במחיצתם של סבא וסבתא. הם עלו לארץ בשנות השלושים המוקדמות, קבעו מושבם בירושלים וכשפרצה מלחמת השחרור והם כבני שישים פלוס, עברו לגור אצלנו בחצר...

אבא, שיפץ עבורם את לול הבלוקים שהתרוקן מתרנגולות .הותקנו שירותים צמודים וברז מים וכיור, והם קבעו מעונם איתנו עד פטירתם בשיבה טובה פחות או טובה יותר... הכל ענין של הגדרה.

היום כאשר הגעתי לגילי (המוקדם? המאוחר? שוב ענין של הגדרה) חוזרים זכרונותי להליכותיהם. אני מוצאת את עצמי מחפשת את המשקפיים, לא עומדת בקצב של שנים עברו, שוכחת שוב ושוב – כמה זה מכעיס ומרגיז...

ועוד ועוד זוטות שכולנו מכירים ואין טעם למנותם או לתארם. אך כאשר קמה דמותם לנגד עיני – אני מבינה כי זו דרך החיים. הילדים שרואים אותי על השביל שואלים אם זו "סבתא או סתם זקנה??"כיון שנכדי רחוקים ממני.

ואני שומעת את קולה המרגיע של סבתי ואת צחוקו של סבא, וחווה שוב את שמחתם, מתפריט זה או אחר, את הנאתם מטיול הבוקר המשותף או בנפרד, את צחוקם לאנקדוטה ברדיו שלא פסק מלהנעים את זמנם... ואני סבורה כי עברתי סמינר נפלא כיצד לבלות את ימי ושנותי הנוכחיים והבאים והד קולה של סבתי האומר: איזו חוצפה, לאחל לי עד מאה ועשרים, מי צריך את זה?" אכן, צדקה גם צדקה – ובהשתקפות דיוקני במראה משתקפות אלי פניה ואני מודה לה על הסמינר הנפלא והמחכים אשר העבירה לי.

אינני זוכרת אם היה זה לפני ארבעים? חמישים? שנה.

כמו היין הישן משתבח טעמו עם השנים...

בֵּין נְהַר פְּרָת וּנְהַר חִדֶּקֶל

מילים:חיים נחמן ביאליק לחן:עת'מאן אל-מוסלי כתיבה: תרס"ו

בֵּין נְהַר פְּרָת וּנְהַר חִדֶּקֶל
עַל-הָהָר מִתַּמֵּר דֶּקֶל.
וּבַדֶּקֶל, בֵּין עֳפָאָיו,
תִּשְׁכָּן-לָהּ דּוּכִיפַת זָהָב.

צִפּוֹר זָהָב! עוּפִי, חוּגִי,
צְאִי וּבַקְּשִׁי לִי בֶּן-זוּגִי
וּבַאֲשֶׁר תִּמְצָאִיהוּ –
כִּפְתִי אוֹתוֹ וַהֲבִיאִיהוּ.

אַךְ אִם-אֵין לָךְ חוּט הַשָּׁנִי
דַּבְּרִי שָׁלוֹם אֶל חֲתָנִי;
מַה-תַּגִּידִי לוֹ? הַגִּידִי:
נַפְשִׁי יוֹצֵאת אֶל יְדִידִי.

אִמְרִי לוֹ: הַגָּן פּוֹרֵחַ,
נָעוּל הוּא וְאֵין פּוֹתֵחַ;
רִמּוֹן פָּז שָׁם יֵשׁ בֵּין עָלָיו –
אַךְ אֵין מִי שֶׁיְּבָרֵךְ עָלָיו.

וְעוֹד תַּגִּידִי לוֹ: מִטָּתִי
אַשְׂחֶה לַיְלָה בְּדִמְעָתִי,
וּמִתַּחַת לִבְנַת בְּשָׂרִי
נִשְׂרָף מִדֵּי לַיְלָה כָּרִי.

רִיפַת דִּיפַת וּמוֹרִיפַת –
כָּכָה שָׂחָה הַדּוּכִיפַת:
לַיְלָה אָטוּס אֶל בֵּית דּוֹדֵךְ
וַאֲגַלֶּה לוֹ אֶת-סוֹדֵךְ.

אָתָא לַיְלָה, וּלְבֵין שִׁפְעַת
עָבִים פָּרְחָה הַדּוּכִיפַת,
עָלֹה עָלְתָה הַשָּׁמַיְמָה
וּנְבוּאָתָהּ לֹא נִתְקַיְּמָה

לַיְלָה בֹּקֶר וַעֲרָבִים
אֶשָּׂא עֵינַי אֶל הֶעָבִים,
עָבִים זַכִּים, הַעֲדַיִן
דּוֹדִי בְּחִיר לְבָבִי אָיִן?

מאתר זמרשת: מוזיקאי קלאסי עיראקי. בערביתالملا عثمان الموصلي, בתעתיק לטיניMulla 'Uthman al-Musili.
בתורכיה ידוע בשם חפיז סאסי אוסמאן אפנדי Hafız Şaşı Osman Effendi

קַדֻכּ אֶלְמָיָאס עומר ג'אנאטי

לחצו כאן להאזנה לשיר

על פי דן מירון, מהדורה מדעית של שירי ביאליק, כרך ב (דביר, 1990), עמ' 245:

השיר "בֵּין נְהַר פְּרָת וּנְהַר חִדֶּקל" הופיע לראשונה במהדורת תרס"ח של שירי ביאליק, כשבשוליו רשום תאריך הכתיבה (תרס"ו). לאחר מכן הופיע כראשון בסדרת שירי העם שפרסם ביאליק ב"השילוח", שבט תרס"ח . נוסח מלא של הטקסט (15 בתים) מופיע בפרויקט בן יהודה; נוסח זה הופיע גם בכותרת "משירי עם" בשירון "מבחר שירי ציון" (ורשה, תרע"ז).

הלחן הוא לחנו של השיר קַדֻכּ אֶלְמָיָאס (قدك ألمياس). ברכה צפירה כותבת בספרה "קולות רבים" כי היא התאימה את הלחן לשיר של ביאליק, ואולם השיר זומר בלחן ערבי כבר ב1911, אז כתב יוסף חיים ברנר בסיפורו "עצבים":...מאחד הבתים יצאה נערה ... כשהיא מזמזמת מילודיה ערבית קלה, נעימה ומטעימה את פסוקי "שיר-העם" משל המשורר: "צפור-זהב, עופי, חוגי, ובקשי לי בן-זוגי"... לכאורה אין בטחון שמדובר באותו לחן, אך בהקלטה של ימימה טשרנוביץ וחברותיה הן שרות את הלחן המוכר,מספרות ששרו את השיר עוד לפני ברכה צפירה, והן מבצעות את השיר באופן קרוב יותר ללחן הערבי מאשר הנוסח בהקלטה של צפירה (במילה "עפאיו"). נחום נרדי חיבר לשיר ליווי (וחלק נוסף). השיר נכלל בתכנית ה' של המטאטא [בכורה 31.12.1928]. נרדי נזכר בתוכנייה אך ברכה צפירה אינה נזכרת. ייתכן שנרדי ביצע שם את השיר בפסנתר בלבד.

להאזנה לביצועה של ברכה צפירה עםנחום נרדי בפסנתר בארה''ב 1937 לחצו כאן

יעקב מזור מביא וריאנט של הלחן בספרו "מסורת הכליזמרים בארץ ישראל" בקטגוריית לחנים ערביים "אן אראביש" לדבריו הלחן מוכר אצל החסידים (האשכנזיים דווקא) במילות הפיוט "עוזר דלים". לחצו כאן לצפייה

בשנות השישים כתב חיים חפר לשושנה דמארי את השיר "אהובי" לפי נוסח הלחן המקורי. השיר עובד לרביעיית חלילים בידי אורי שוהם.

לחצו כאן

ביצועים ופרטים נוספים - באתר זמרשת לחצו כאן להאזנה

ביצוע השיר מתוך המופע "דבקה פנטזיה"

עירית בולקא, עוזי מאירי ורוחמה רז

ורדינה כהןבהופעה

ביצוע של המקור הערבי בפי צבאח[סבאח] פח'רי

להקת שיח רותם ואריאל זילבר(השיר על רקע וידיאו אחר

השיר הערבי המקורימתוך "על הדשא" עם אליהו הכהן

דניאל ברשבמסגרת "כיתת השיר הישראלי" בהדרכת שמעון כהן, יולי 2014

האזנה:

"ארץ שמש " (1982)

ימימה טשרנוביץ, רות גורדון ונחמה מיוחסבהקלטת ארכיון הצליל הלאומי - למדו את השיר בשנות העשרים לפני שהיה ביצוע של ברכה צפירה; שרות את הלחן בנוסח קרוב יותר ללחן הערבי המקורי (תזמון ).

שבת "מוצאי מנוחה" – פרשת כי-תבוא

מוצאי שבת הוא 'מוצאי מנוחה' – מועד תחילת אמירת הסליחות לאשכנזים (שהרי בני עדות המזרח התחילו לומר סליחות כבר בר"ח אלול). אחד מהפסוקים השבים ומתנגנים הוא 'אַל תַּשְׁלִיכֵנִי לְעֵת זִקְנָה כִּכְלוֹת כֹּחִי אַל תַּעַזְבֵנִי', פסוק מתהלים שעיבודו בתפילה הוא בלשון רבים - 'אל תשליכנו לעת זקנה, ככלות כוחנו, אל תעזבנו'.

ברור שאנשים הקרובים לעת זקנתם מכוונים בפסוק זה ביתר קלות, וגם אדם צעיר החושב על אנשים קשישים, או מדמיין את עצמו בימי זקנותו, יוכל להתחבר לדבריו של דוד המלך מספר תהלים.

אך מעבר לכך, פרשנותם של רש"י והבעש"ט (שהשבוע ציינו את יום הולדתו – ח"י באלול) פותחת פתח פרשני שמלמד על קריאת הפסוק הזה בהקשר שנכון לכולם, בלי להתחשב בגיל הביולוגי.

רש"י מפרש לעת זקנה: 'אם זקנתי בחטאים כלומר שחטאתי הרבה'. הזקנה היא תיאור של 'סל החטאים' של האדם. ההזדקנות היא פונקציה של החטאים, ההופכים את האדם ללאה, עייף, נטול אמון ביכולתו לשוב בתשובה, כשכוחותיו החיוביים מדוכאים.

לאור דברי רש"י, התפילה 'אל תשליכנו לעת זקנה' מתאימה לכל מי שחוטא (כלומר כמעט לכולנו...). התפילה היא שלא נישאר מבוססים בחטא, שנצליח להיחלץ ממה שהרב קוק מכנה 'חֶבְלֵי הַחַטָּאת שֶׁנַּעֲשׂוּ לְמִנְהָג', שהקב"ה לא ישליך אותנו להתמודד בכוחות עצמנו (כוחותינו הכלים) עם חטאינו, ולא יעזוב אותנו, שייפתח לנו שער לתשובה ולהיחלצות מבית האסורים של מי שכבר הפכנו להיות.

צעד נוסף צועד הבעש"ט, בקריאתו היצירתית את הפסוק בתהלים. ראשית, מובא בשמו כי 'הכוונה שאל ישליך העת לידי זקנה, כי לפעמים נופל העבודה של האדם לידי זקנה'.

שנית, מצטטים מימרא נוספת מפיו שאמר: 'לפעמים יתלהב האדם לאיזה עובדא הן לתורה הן לתפילה, אבל אינו מתיישן אצלו זה ההתלהבות והחשק, רק תיכף ומיד יפול מהחשק, ודומה לו כאילו הזקין זה המצוה... לזה אמר אל תשליכני מההתלהבות'.

קריאתו של הבעש"ט את הפסוק היא חדשה וטריה. הוא קורא את התפילה שהקב"ה לא ישליך אותנו לדבר המכונה 'זקנה'. ישנו מקום כזה, מצב תודעתי ונפשי של 'עת זקנה'. זהו מצב של התיישנות, של אבדן התלהבות וחשק, של זמנים שעליהם אמר קהלת 'שָׁנִים אֲשֶׁר תֹּאמַר אֵין לִי בָהֶם חֵפֶץ' – שנים שכאלו שהחפץ והרצון כבר אינם שם, אכן אין האדם חפץ בהן.

הבנה זו דומה לקריאת רש"י, בכך שהיא רואה את הזקנה כשייכת לא רק לאנשים בשנים האחרונות לחייהם, אך שונה ממנה, בכך שהיא רואה את הזקנה לא כתיאור של חטאים, אלא כתיאור שיכול לאפיין גם אנשים טובים ועושי מצוות (כלומר, כמעט כולנו...), שאיכשהו ההתלהבות עלולה להתיישן ולהזדקן.

התפילה היא, אם כך, שההשראה והרעננות יישארו אצלנו גם אחרי ההתלהבות הראשונית. שההרגל לא ישליך אותנו ל'עת זקנה', שיוותרו לנו כוחות להתחדש, להיות לראש ולא לזנב.

נשתדל שקריאת הסליחות עצמן תהיה קריאה צעירה וכנה, ילדותית ומתחדשת, ולא ב'עת זקנה'.

שבת שלום, הרב אורי ליפשיץ, רב טירת-צבי