title
title
title
title
title
title
משב רוח - על עכברים ואנשים

על עכברים ואנשים


כמו חזון תעתועים..היה או לא היה – חלף משהו במהירות בין השולחן לארונית. לא, לא ייתכן שזה זה!! שנים לא ראיתי כזה בביתי. אך עד מהרה תוך יום-יומיים התברר שזהו זה. עכבר!! לא אחד, לא שניים, לא שלושה, לא ארבעה....יותר!!!

לפתע, יום בהיר אחד התערערה שלוות השגרה והבטחון. עכברים עליך ישראל.... בין שאר הדברים וההשערות ראיתי מול עיני את סביבת מגורי. כל השכונה שוממה, עזובה, קירות מנופצים, טרטור מקדחים בלתי פוסק, שיפוצים!!! הדשא נעקר ונעזב וחלונות פוערים חללים ריקים ושחורים חורבן!! שממה. נדמה לי כי אני חיה על סף המדבר. להשלמת התמונה בשובי משגרת יומי נעמדתי מול דלת ביתי – לאיטו התנהל לו בשלוה עצלה...נחש. הוא הזדחל לו וידעתי כי לא ארהיב עוז בנפשי לגעת ביצור הבראשיתי והמפחיד הזה וכפי שהופיע כך נעלם לו בינות לעשביית שריד הגינה שמול ביתי.

נזכרתי בסרט האימה של היצ'קוק. "הציפורים" עיירה שקטה ושלוה המותקפת לפתע על ידי להקות עורבים תוקפניות ודורסניות וכל זה כאסון טבע מחריד הופך את שגרת חיי העיירה לסרט אימה. תחילה, שיערתי, עוד סרט אימה – גרוע!! אך ידידי הטוב הסביר לי כי "כוונת המחבר" להעמידנו על העובדה כי תחת שלוות האיזון בין הטבע לאדם, קיים תוהו המאיים יום אחד להתפרץ ולהוכיח את קיומו של העולם הבראשיתי לפני היות "זֶרַע וְקָצִיר וְקֹר וָחֹם וְקַיִץ וָחֹרֶף וְיוֹם וָלַיְלָה לֹא יִשְׁבֹּתוּ" אחרי המבול.

יש ומתרחש ומשהו בסביבתנו המעיר את תודעתנו לכך שגם אם ניתנה לנו השליטה בעוף השמיים, בדגת הים ובחיית הארץ – עדיין אין אנו שליטי העולם. קצת יראת כבוד אל כוחות הטבע הנסתרים. עדיין כוחם בם. האדם, כובש העולם, מן הראוי שיפתח לעיתים קורטוב של ענווה.

תוצאת תמונה עבור ענווה


אבישג