title
title
title
title
title
title
מטעמים מפרשת השבוע

פרשת נח

יש שמות, שמשקפים נאמנה את האישיות הפנימית. על פניו, נח הוא לא דוגמה כזו. אדם שצריך לטרוח ולבנות תיבה אדירת מימדים, (בוודאי במושגי העולם העתיק ואפילו במושגי העולם המודרני) שמאבד את כל עולמו ונודד בגן חיות נייד שנה שלמה וצריך לבנות מחדש עולם. קשה להגיד שאדם כזה נח לו, שחייו נינוחים.

ובכל זאת נקרא שמו נח כי האלטרנטיבה פחות נוחה. נינוחות אינה בהכרח חוסר מעש אלא עשייה שאינה יוצאת מאזור הנוחות. נח עושה הרבה, אבל כל עולמו מתמצה בקשר המשפחתי הצר ובקשר עם הקב"ה. זה הרבה מאד, מצד אחד, כיון שהרבה מאד אנשים נכשלים בדברים הכי פשוטים, הכי קרובים והכי בסיסיים.  נח, לעומת זאת מתנהל כאדם ישר וטוב וזה לא מובן מאליו , בשום תקופה ובשום מצב, בוודאי שלא בעולם בו כולם מסביב מתנהלים בצורה לא ישרה ולא טובה. 

רש"י בראשית פרק ו -"נח איש צדיק תמים היה בדורותיו - יש מרבותינו דורשים אותו לשבח, כל שכן שאלו היה בדור צדיקים היה צדיק יותר".

יש זמנים בהיסטוריה ובחייו של כל אדם שהמפלט היחיד הוא ההתנתקות מכל מה שמסביב. יש הבנה, שהחיבור בלתי אפשרי, שכל ניסיון לתקן יקלקל גם את ה"אני" העצמי. הבנה, שקודם כל על האדם לבנות את עצמו פנימה, לחזק את כוחו ולהתרכז בעצמו. לאו דווקא מתוך ראיה צרה ואגואיסטית אלא מתוך הבנה שאין ברירה, אין אפשרות אחרת אלא לשרוד ולהתקדם ב"אזור הנוחות" – במקום הבטוח והמוגן. 

רש"י בראשית פרק ו – "נח איש צדיק תמים היה בדורותיו -ויש שדורשים אותו לגנאי, לפי דורו היה צדיק, ואלו היה בדורו של אברהם לא היה נחשב לכלום:"

ההסתגרות פנימה, על אף שהיא נצרכת, יש לה מחיר כבד.

א. מחיר פנימי – חוסר יכולת ללמוד מאחרים, להרחיב את האישיות, לתרום מהכוחות הפנימיים למען אחרים.

ב. מחיר חיצוני – החברה לא "מרוויחה" מאישיות שנמצאת בקרבה, ויכלה לרומם אותה ולסייע לה.

בסופו של דבר אדם שנמצא רק עם עצמו נמצא במעין "ביצה טובענית".  ביצה שאין בה פתחי כניסה של מים חיים, ופתחי יציאה של השקיה לנצרכים לכך. כך מוצא את עצמו, נח הצדיק (בסוף הפרשה) מתגולל ביינו שיכור בתוך האוהל הפרטי והמנותק שלו.

לנח לא הייתה ברירה, בהסתגרותו הוא הציל את העולם כולו ובזכות מעשיו הטובים הציל את האנושות. אבל כשאנו באים ודורשים את מעשיו ראוי שנסתכל על התמונה השלמה.   שנדרוש אותו לשבח - כי יש מצבים שאין ברירה אחרת. אך בל נשכח לדרוש את מצב "אזור הנוחות" גם לגנאי. אין לו מקום כמצב קבוע. כבניו של אברהם אנחנו יודעים שמצב קבוע כזה "לא היה נחשב לכלום", כלשונו של רש"י. תכליתו של האדם הוא להיות ער לסביבתו לנסות לשפר ולהשתפר ללמוד וללמד לחיות ולהחיות.

שבת שלום, הרב מתן שניוייס, רב טירת-צבי