title
title
title
title
title
title
מטעמים מפרשת השבוע - פרשת בראשית

(לא) הכל דבש

סיפור בריאת העולם מסופר בתורה בצורה מרהיבה שנראית מושלמת. הביטויים "טוב" ו"טוב מאד" מראים, גם למי שמתקשים לראות, שהבריאה על שלביה ופרטיה מדהימה.

חז"ל, שקראו את הפסוקים ביתר דקדוק הבחינו ב"סדקים" בתמונה המושלמת. בזכוכית מגדלת עברו על התהליכים והראו שכבר בבריאה נטועים הזרעים "חטאים" – החטאות מהמחשבה הראשונית מהחלום הגדול.

בתיאור בריאת העצים נכתב כך.

"וַיֹּאמֶר אֱלֹקים, תַּדְשֵׁא הָאָרֶץ דֶּשֶׁא עֵשֶׂב מַזְרִיעַ זֶרַע, עֵץ פְּרִי עֹשֶׂה פְּרִי לְמִינוֹ, אֲשֶׁר זַרְעוֹ-בוֹ עַל-הָאָרֶץ; וַיְהִי-כֵן.  יב וַתּוֹצֵא הָאָרֶץ דֶּשֶׁא עֵשֶׂב מַזְרִיעַ זֶרַע, לְמִינֵהוּ, וְעֵץ עֹשֶׂה-פְּרִי אֲשֶׁר זַרְעוֹ-בוֹ, לְמִינֵהוּ; וַיַּרְא אֱלֹקים, כִּי-טוֹב:"  (בראשית א', י"א-י"ב)

לכאורה תיאור מושלם. "ויאמר...ויהי כן.... וירא א-לקים כי טוב". אלא שהמדרש שמובא ברש"י מראה שיש פער גדול בין הציווי של הקב"ה לבין מה שקרה בפועל.

עץ פרי - שיהא טעם העץ כטעם הפרי, והיא לא עשתה כן, אלא (פסוק י"ב) ותוצא הארץ עץ עושה פרי, ולא העץ פרי,( רש"י בראשית א' י"ב) הציווי היה על עץ שגם לשורשיו, גזעו, וענפיו, יש טעם של הפרי שגדל עליו, ואילו הארץ הוציאה עץ שרק הפרי שלו מתוק ואילו גזעו לא ניתן לאכילה.  – עץ שהדרך שלו אל הפרי ארוכה ולא תמיד מתוקה.

יש פה "התנפצות" של החלום. בחלום הכל מתוק והכל יפה אולם ברגע שאנחנו עוברים לעולם גשמי, הדברים נראים אחרת מהתוכנית המושלמת, של המחשבה הראשונית. העולם הגשמי לא מסוגל להכיל את כל הטוב שהבורא רוצה להעניק לו.

ולמרות זאת "וירא א-לוקים כי טוב". זה עצמו טוב, ואפילו טוב מאד.

 

 אחרי החגים

מרגעי השיא של החגים אנחנו עוברים במעבר חד לימי החול ואם לא די בכך בתחילת שבוע הבא החושך יקדים ויגיע בשעות אחר הצהריים המוקדמות. ופתאום, מכל הדברים הגדולים, שחשבנו ושהתפללנו, ישארו ימי חולין ארוכים וללא זוהר קבוע. אבל זה ה"כי טוב" בעולמנו, זה הכי טוב עבורנו. דווקא עולם שבו יש עבודה קשה הוא עולם שבו אפשר להעריך את הפירות. כשטעם העץ כטעם הפרי, בפרי אין שום דבר מיוחד. אין בו הדר, אין בו כבוד, ומתיקותו לא מיוחדת. הנפלא והייחודי בעולם הוא יכולתו לחטוא ולתקן להיות ברגעי שיא אבל לחזור לימי החול. התנועה הבלתי מושלמת הזו מאפשרת התקדמות אמיתית וחיים בעלי צבע עמל ויופי. בפיוט הנפלא "אשר אימתך" בראש השנה למדנו שזה רצונו של הקב"ה ועל כך גאוותו.

"אֲשֶׁר אֵימָתֶךָ   בְּאַבִּירֵי אֹמֶץ בַּהֲמוֹן מַלְאָכִים...

 וְאָבִיתָ תְהִלָּה מִזֹּהַר כָּבֶה מִכְּמוּסֵי כֶתֶם מִלְּעוּנֵי מַר... וְהִיא תְהִלָּתֶךָ"


שבת שלום וחורף טוב, הרב מתן שניוייס, רב טירת-צבי