title
title
title
title
title
title
משתפים - הייתי תברואן בנווה-איתן

הייתי תברואן בנווה איתן

לאחר ארבע שנות עבודה בלול, נתבקשתי לקחת על עצמי משימה חשובה: להתמודד עם הזבובים, היתושים, הנמלים ושאר המרעין-בישין בקיבוץ. היינו – להיות תברואן.

הסכמתי למלא את התפקיד במשך שנה אחת, ולא שיערתי מה לקחתי על עצמי. היתרון היחיד בג'וב זה – הועמדה לרשותי קלנועית.

אלפי זבובים מטרידים התעופפו בקיבוץ במהלך הקיץ החם, ומספר מלכודות פוזרו במקומות רגישים, כולל אחת סמוך לחדר-האוכל. המלכודת הייתה מיכל עם פתח תחתון ובצמוד אליו מגש בו הונחו מעיים של תרנגולות ("קישקס"), שהובאו במיוחד מהקצבייה בבית-שאן. לאחר מספר שעות בחום המעיים התחילו להסריח והזבובים התנפלו על ה"מעדן" בהמוניהם. ולידיעתכם, הזבובים שנכנסו למלכודת היו תמיד מתעופפים כלפי מעלה ונשארים שם. כאשר המלכודות התמלאו בזבובים, הייתי אוסף אותן ואת המעיים המצחינים, מניח אותן בקלנועית ונוסע לקבור את התכולה מחוץ לקיבוץ. נחיל של זבובים וילדים מריעים היה מזדנב מאחורי הקלנועית. לאחר שניקיתי את המלכודות, הייתי מחזיר אותן למקומותיהן, היו מביאים לי "קישקס" טריים והתהליך חזר על עצמו.

היה זה בתקופה ששקלו להפסיק את ארוחת-הערב בקיבוץ, ובשלב ראשון הוחלט לא להפעיל את מכונת-הכלים לאחר הארוחה. ליד המכונה העמידו התורנים מיכלים מלאים מים, והחברים נתבקשו להניח את כלי האוכל במיכלים בגמר הארוחה. למרבית הצער, הרבה "חכמולוגים" נהגו לתקוע את המגשים במיכלים, כך שהכלים הצטברו לגובה – מאכל תאווה לנמלים.

במקביל לתברואה נתבקשתי להפעיל את מכונת-הכלים כל בוקר ולשטוף את הכלים שנותרו אחרי ארוחת-הערב. הייתי מגיע למשימה מוקדם בבוקר, ומתמודד בנחישות עם הכלים ועם הנמלים שהתרוצצו עליהם. לאחר מספר ימים הוברר לי, שהנמלים מגיעות מאזור השירותים והן מגיחות מאחורי הארונות הגדולים שהכילו את הכלים לפסח. הארונות היו כבדים מאוד ולא ניתן היה להזיז אותם. אז חיכיתי בסבלנות לפסח. מייד לאחר שרוקנו הארונות מהכלים, הזזתי אותם וגיליתי לתדהמתי מושבה של מיליוני נמלים על הקיר. הצטיידתי ביעה וגירדתי בעזרתו את צבא הנמלים לתוך שקי פלסטיק גדולים. זה נשמע הזוי, אך זה מה שהיה. לאחר מכן הצטמצמה מכת הנמלים במקום.

תופעה מטרידה הייתה מכת הזרזירים ברפת הקיבוץ. הזרזירים הגיעו בהמוניהם לרפת, חלקו עם הפרות את המזון והטרידו אותן. הרפתנים השתמשו ב"תרדמון" (פיתיון להרדמת בעלי כנף)  כדי להתמודד עם הזרזירים, אך הלב של הציפורים הקטנות לא עמד במעמס ובבוקר התכסו שבילי הקיבוץ בעשרות זרזירים מתים, והילדים, בדרכם לגן, היו בועטים בהם בהתלהבות. ממש חינוכי! על כן קמתי עוד יותר מוקדם בבוקר ואספתי לתוך שקים את גוויות הזרזירים לפני שהילדים יגיעו אליהם. למיטב ידיעתי, משרד החקלאות אסר מהר מאוד על השימוש ב"תרדמון" למאבק בבעלי כנף.

היתושים היוו צרה צרורה נוספת. היה לי ברור שהם מקננים במקור-מים כלשהו בקיבוץ, אך לא הצלחתי לאתר אותו. או-אז נתבקשתי למלא ג'וב נוסף – לעזור למטפלת בית-הילדים ששימש את ילדי הגן וכיתה א'. הבאתי מזון מחדר-האוכל, רחצתי את הילדים ונהניתי מאוד. יום אחד הבחנתי בנחיל יתושים יוצא מהמקלט שהיה ממול לבית-הילדים. פתחתי את חלון המקלט ונחרדתי לגלות אלפי יתושים מתעופפים בחלל. תחתית המקלט הייתה מלאה במים. מצאתי את מקור הקינון! הצפתי את המקלט בכמויות של תרסיס נגד יתושים, וזמנית הצטמצם המטרד.





התמודדתי גם עם עכברים, דבורים, מקקים ועוד. בתום שנה עזבתי את התברואה באנחת-רווחה והמשימה הועברה לאדם אחר.  

 





אריה אילון

נווה-איתן