title
title
title
title
title
title
משב רוח - בית

בית

 

בימים אלו כשאנשים עוזבים את ביתם מרצון או מאונס...

יש היוצאים מביתם לרגל שיפוץ הבית,

יש המקיימים מצוות יציאה אל סוכה,

ישנם רבבות ואלפים הנאלצים לנדוד מארץ לארץ, פליטים מגורשים, מהגרים מרצון ומהגרים מאונס... יש שאיבדו את זכותם על בית הוריהם במלחמות ירושה קטנות או גדולות, בכל מקרה- אדם ממיר אושר אמיתי בעושר מדומה.

שמעתי פעם מבן משפחה יליד אירופה, "בימי" אמר: "מי בכלל חשב שביכולתו לרכוש לעצמו בית, אנשים חיו בשכירות כל ימיהם. ופה במדינת ישראל, זוג צעיר ולו שני ילדים מטפח חלום של בית קבע. אידיאל של בית קבע, בית שלך הוא נורמה מוסכמת בחברה שלנו. ויותר מזה בחברת בני דודנו. אדם לא יישא אישה, אלא אם כן יכל להבטיח כי יבנה לה בית"... אנשים חיים בחוב חודשים ושנים כדי לשלם משכנתא.

יש סתירה מסוימת בין העובדה שאנו חיים בעולם של מהגרים וחסרי בית מחד, ובין החיים כל ימיהם בחלום הנכסף לבית משלהם. האמת, מאין תמצא?

והרי שיר מקסים גם אם לא בשלמותו שנתנה לי ידידתי לפני שנים רבות. נתקלתי במעטפה במגירה כשערכתי סדר ניירות לפני ראש השנה.

שיר זה הוא למעשה פסקה מתוך סיפור ששמו "אהבה הפוכה" המופיע בספרו : "ברוח הנוראה הזאת"


 בית – יהודה עמיחי

“אדם יוצא מבית

והבית אינו יוצא מן האדם.

הוא נשאר על קירותיו

ועל התלוי בהם,

ועל חדריו ודלתותיו

הנסגרות בזהירות.

או כי הבית מתרחב והולך

ונעשה לדרכים שבהם ילך זה

שיצא מן הבית”...

 

 

 

 

 

 

 

 







תשרי תש"ף

אבישג