title
title
title
title
title
title
סיפורי מקום - "תקע בשופר גדול..."

"תקע בשופר גדול..."

מוצאי ראש השנה, שקט עכשיו בבית,
בני המשפחה והאורחים חזרו לבתיהם,
אך קול התקיעה ממשיך להדהד באוזניי,
ובעצם מאז שאני זוכר את עצמי - קול זה של 
התקיעה נטוע בראשי...
הראשון בחטיבה שקיבל חופשה, בחטיבת המילואים שלי
שלחמה בסולטאן יעקב "משולש טובלנו", במלחמת שלום הגליל, 
הייתי אני.
כי המח"ט שהייתי הקמב"ץ שלו, ידע שאני חבר קיבוץ עין הנצי"ב,
הסמוך לעיר בית שאן ,שאחד מחיילינו שגר בה נפגע קשה.
המח"ט אמר לי: "אתה יוצא קודם כל כדי לבקר את הפצוע שלנו ואת בני משפחתו". ואכן כך עשיתי,  ולאחר מכן, בזמן הקצר שנותר, התפניתי למשפחתי.
טרם חזרתי ללבנון לקחה אשתי את תרמיל הצד שלי,
אמרה: "אשים לך צידה לדרך". יצאתי ופני "למשולש טובלנו",
בציר "מיכה".
הכביש המוביל ל"סולטן יעקב", עד שם הגענו עם הפסקת האש.
בדרך שלחתי ידי לתרמיל כדי לשלוף את "הצידה" שזימנה לי דינה
והנה חשה ידי שיש שם משהוא אחר, הוצאתי את כפי מהתיק
והנה כיפה יפה חדשה בכפי, סרוגה בחוט שחור ועטרה לה
טנקים בסובה סביב שולי הכיפה וצבעם שחור ולבן
צבעי השריון ממש: שחור, לבן, ירוק.
אמרתי בליבי, אם אשתי נתנה לי כזה שי בטח מצורף גם מכתב.
ואכן הכנסתי שנית את ידי לתרמיל והוא היה שם, המכתב, ובו כתוב:
"
מזל טוב ליום הולדתך ה 50", "תכננתי עבורך מסיבה גדולה 
עם בני המשפחה וחברים, המלחמה טרפה את התוכנית זאת.
אך יודעת אני שכבר שנים רבות אתה תוקע בשופר בבית הכנסת שלנו ותמיד רצית שופר משלך, אז שופר יהיה המתנה ליום הולדתך".
לאחר שוך הקרב חזרתי הביתה, ואמרתי השופר שאקנה רוצה אני
לחזות בייצורו. שמתי פעמיי לדרך ונסעתי "למפעל לייצור שופרות".
באתי, ראיתי, קניתי את השופר המתאים לשפתותיי. קולו חזק, צלילו
מעורר, והוא גדול לקיים "ובשופר גדול יתקע". או "תקע בשופר גדול לחרותנו".
שופר זה הביא אותי לחשוב "על דרך השופר" של משפחתי. גדלתי בבית בעל תוקע , שכן אבי משה פשחור היה שנים בעל התקיעה בעין הנצי"ב. 
גם סבי ר' אברהם צוקר ידע לתקוע אלא שהיה הוא גם חזן וכמותו גם אבי זקני ר' יעקב שלום פשיזוכר, ועל פי סיפורם דורות רבים כך במשפחתנו.
גם בני הבכור יפתח הי"ד שנפל בלבנון בשלב הנסיגה לתחום 40 הק"מ תקע בשופר למי שמחמת מחלתם או בגלל "תורנותם" בבתי הילדים, או בענפי בעלי חיים לא יכלו להגיע לבית הכנסת. גם אחיו ניסו כוחם.....
לימים חליתי ואיני תוקע יותר בשופר, אך אחי יאיר ממשיך. והשנה זכיתי לראות שיש המשך למסורת המשפחתית, שכן בן אחי יאיר, אחייני גיל פשחור תקע בשופר וקולו הרעיד את כותלי לבבות המתפללים....
ואני לוחש בקרבי עוד נמשכת השלשלת מני אבות אלי בנים....
ובאוזניי ממשיכה להדהד קול התקיעה הגדולה. 


שנה טובה 





עשהאל (עשי) פשחור

עין-הנצי"ב