title
title
title
title
title
title
מהנעשה בגיל עוז - חבורת הפיוטים בפיוטי סליחות ארועים משמחים והשבת

חבורת הפיוטים בפיוטי סליחות אירועים משמחים והשבת

 

פתחנו את המפגש בפיוט מתוך הסליחות הנאמרות בחודש זה מידי יום ביומו -  "בן אדם מה לך נרדם".

אחד מפיוטי הסליחות הנפוצים והמפורסמים ביותר, המוכר גם בביצועים של אמנים עכשוויים (מאיר בנאי, ערן צור, ברי סחרוף עם ר' חיים לוק, כנסיית השכל עם ליאור אלמליח)
הפיוט המושר לקראת סוף סדר הסליחות במנהגים הספרדיים, נכתב ע"י ר' יהודה אבן בַּלְעָם, שחי בסביליה באמצע המאה ה-11 והיה דקדקן ופרשן מקרא
כמו פיוטי סליחות נוספים, גם פיוט זה עוסק ברגעי היקיצה והשינה, הממשיים והמטאפוריים. הוא פותח בתיאור האדם ששנתו נודדת עליו בזוכרו את חטאיו והוא קם ממיטתו על מנת לעמוד בפני בוראו בבקשת סליחה ותחנון. הוא מכיר באפסותו כיציר חומר, שבוי כעבד בידי יצרו, והוא שואף להיפדות ולהיגאל ממצבו זה
המשפט החותם כל בית והמשמש כפזמון - נִפְּלָה נָא בְּיַד ה' כִּי רַבִּים רַחֲמָיו - לקוח מדברי דוד המלך שמנה את עם ישראל לצורך כנגד ציווי ה'. אז בא אליו גד הנביא ואמר לו שהוטלה עליו גְזֵרָה ועליו לבחור ביניהן אחת מתוך שלוש אפשרויות: א. שבע שנות רעב; ב. שלושה חודשים בהם יינגף לפני אויביו; ג. שלושה ימים של מגפת דֶבֶר. דוד המלך בוחר בעונש הדֶבֶר ואומר: צַר לִי מְאֹד נִפְּלָה נָּא בְיַד ה' כִּי רַבִּים רַחֲמָו וּבְיַד אָדָם אַל אֶפֹּלָה - מוטב ליפול בידי הקב"ה מאשר בידי בשר ודם שכן רחמיו של הקב"ה על עמו עשויים לגבור בסופו של דבר. ואכן רחמי ה' נכמרו על העם והמגפה נמשכה פחות מהזמן הנקוב
אירוע זה עומד בבסיס הפיוט - האדם מוסר את עצמו באופן מוחלט בידיו של האל מתוך תקוה ואמונה שרחמיו של הקב"ה יגברו והוא ישב על כסא רחמים ולא על כסא דין.

והמשיך להסביר ירון באומרו "כרחם אב על בנים" הפיוט הזה מלמד אותנו שאפשר לשפוך שיחה, לדבר ולא לחשוש בין הורים לילדים, לספר לשתף ולקבל עצה ועזרה!

לעיון במילות הפיוט לחצו כאן


לצפייה בביצוע החבורה עם מידד טסה לחצו כאן


לצפייה בביצוע החבורה עם דודו דרעי לחצו כאן


המשכנו לפיוט אשר מחברו אינו ידוע והינו בלחן אשר סיפור לו - יָחִיד אֵל דָּגוּל מֵרְבָבָה.

מילות הפיוט:
יָחִיד אֵל דָּגוּל מֵרְבָבָה
בְּאַהֲבָה וּבְרֹב חִבָּה
שָׁדַי, הוֹ, יְבָרֵךְ אוֹתוֹ
וְיִשְׁמֹר בּוֹ וּבְצֵאתוֹ
כָּל הָעָם יוֹצְאִים לִקְרָאתוֹ
וְיֹאמְרוּ לוֹ "בָּרוּךְ הַבָּא!"

 

על-פי מנשה הראל, השיר זומר בסוכות 1925, כשהגיע הנציב העליון הרברט סמואל לביקור בשכונת הבוכרים בירושלים. את השיר שרה מקהלת תלמידי "תלמוד תורה" של השכונה, בה זימר מנשה עצמו (כילד בן 8)

צפו במנשה הראל מספר את סיפור השיר

במסגרת פרויקט "תולדות ישראל" לחצו כאן

 


 

המנגינה נלקחה מההמנון המצרי דאז (ששימש בין השנים 1958-1871). ב-1871 הגיע למצרים המלחין האיטלקי ג'וזפה פוגיולי שכתב את המנגינה כמארש צבאי. איסמעיל פאשה, שחזה בחיילים המתאמנים לצלילי השיר, התאהב בשיר וביקש שהשיר יעובד לתזמורת כלי מתכת. זמן קצר לאחר מכן הפך השיר להמנון המצרי.

 

לצפייה בביצוע הפיוט בידי החבורה לחצו כאן


פיוט זה מושר לכבוד אדם נעלה וחשוב תלמיד חכם או רב, לאות כבוד והערכה.



המקבילה אצל האשכנזים להקבלת פני אדם חשוב ומכובד הינה הפסוקים מתהלים:

שְׂאוּ שְׁעָרִים רָאשֵׁיכֶם וְהִנָּשְׂאוּ פִּתְחֵי עוֹלָם

וְיָבוֹא מֶלֶךְ הַכָּבוֹד....

מִי הוּא זֶה,    מֶלֶךְ הַכָּבוֹד:
ה' צְבָאוֹת,   הוּא מֶלֶךְ הַכָּבוֹד סֶלָה.

תהלים, מזמור כ"ד




 

המשכנו לפיוט "יום השבת אין כמוהו". מדובר בפיוט לשבת במסורת יהודי בבל, שמחברו ידוע לנו רק בשמו הפרטי - מנצור. שיר של כיסופים וגעגוע לשבת במשך ימות החול, והשבת עצמה - יום של שמחה וקדושה - יום שמיוחד לעם ישראל ומבדיל אותו בכך משאר העמים - כך שר המשורר בשירו. השבת שמתנה שניתנה לעם ישראל אותה הנחיל לעולם כולו.

 

לעיון במילות הפיוט לחצו כאן


לצפייה בביצוע החבורה לחצו כאן


קינחנו בפיוט "יומא טבא" העוסק בשמחת בר המצווה. שיר הלקוח מרפרטואר השירה של יהודי ארם צובא, שהפך להיות אחד הפיוטים המרכזיים לשמחת בר המצווה ומושר בפי קהילות רבות. זהותו של מחבר השיר אינה ידועה לנו, לבד משמו - ישעיה - החתום בראשי התיבות ומשולב גם בבית השלישי.

בתוך שורות הפיוט מופיע "וְתִשְׁלַח הַגּוֹאֵל לִקְרָאתִי" המדגיש את התפילה לבורא העולם שאנו מצפים לגאולה.

 

לעיון במילות הפיוט לחצו כאן


לצפייה בביצוע החבורה לחצו כאן


כהרגלנו ממשיכים להזמינכם להצטרף.

 

 

גדי ליאון

עורך מעת לעט