title
title
title
title
title
title
משב רוח - חלומות (מן הפרט -אל הכלל)

חלומות (מן הפרט – אל הכלל)

 

מאז נותרתי לבדי, בביתי...כשחברי לחיים הלך לארץ אחרת אשר ממנה לא שבים, אינני לבדי. הילדים באים לבקר, החברים שואלים בשלומי, מישהו מציע לנסוע לסרט, חברה, הבת, הבן... ואני נזכרת באבי ז"ל שנותר באלמנותו . כשבאתי לבקרו אמר: אני לא לבד. אני בודד. ולכך אין תקנה".

לבדידות פנים רבות. צד אחד זעיר ומטריד הוא בעניין החלומות.  צורך אנושי הוא לספר את חלומותיך לאוזן קשבת לשם כך, כן, גם לשם כך!! זקוקים לבן-זוג. אני מספרת את חלומי לשכנים בארוחת צהרים ומלווה אותי תחושת חשפנות מטרידה. וכך אני מגיעה למסקנה כי את החלום המדהים, המטריד, המופלא – עלי לשחזר ביני לביני בשעה של הליכה בדרך, או לפני שנת השינה הבאה.

יש בחלום צד של פלא, מסתורין, הצצה לצד האפל של הנפש, כאשר בבוקר מנסה הצד המואר לשפוך אור על אפלת תהום הנפש. וזהו, ענין אינטימי למדי ללא ספק. וטוב לעיתים שבהצצה לעלום התנ"ך נמצא נחמה בסיפורי החלומות של אחרים...

למדתי בהוראה באקדמיה כי זהו נושא מעורר את הסטודנטים. אם הם נוטים להירדם ספר להם "משהו חלומי" ןהם יתעוררו בעניין. כאילו גרדנו איזשהי נקודת נפש רגישה פרטית, כאילו פנינו לכל אחד לחוד להצצה אישית פנימה ואף נוכחותם של 30 סטודנטים נוספים לא מפריעה את ההתעוררות המדהימה הזו. 

יש מעט נושאים כאלה אשר גורמים לנוכח להיות בטוח כי הכוונה אליו, ואליו בלבד. 

החכם מכל אדם אמר בספר קהלת (פרק ה', פסוק ב') "כִּי בָּא הַחֲלוֹם בְּרֹב עִנְיָן"

הצלע השניה של הפסוק היא "וְקוֹל כְּסִיל בְּרֹב דְּבָרִים"  האם החלום הוא המקבילה של קול הכסיל??                                              

ואולי להיפך יש בחלום חכמה מיוחדת. מנוגדת לקולו של הכסיל?? אינני יודעת. אולי אתם תחליטו על פי שיפוטכם... החלומות המקראיים בדרך כלל אצרו בחובם חכמה ובשורה מיוחדת.

 

אנחנו חולמים על שלום. משאת נפש רחוקה. זהו חלומם של רבים אך לדאבוננו במציאות שלנו בחלומותינו האישיים המלחמה, היא שחקן קבוע... היא ביטוי לפחד, לאימה, לאובדן כל אלה שאנו מנסים להדחיקם בצהרי היום-יום. לכן מצא חן בעיני כל-כך שירו של "נתן יונתן" , 


"חלומות"

אֶפְשָׁר לַחֲלֹם חֲלוֹמוֹת טוֹבִים, גַּם עַכְשָׁו,

יַעֲקֹב אָבִינוּ נִרְדָּם עַל אֶבֶן קָשָׁה,

וֶאֱלֹהִים הִבְטִיחַ בַּחֲלוֹם לְמַלֵּא כָּל בַּקָּשָׁה.

 

יוֹסֵף בַּחֲלוֹמוֹ מִתְהַלֵּךְ בַּשָּׂדֶה הַקְצוּרָהּ,

וְהַשֶּׁמֶשׁ וְהַיָּרֵחַ מִשְׁתַּחֲוִים אַחֲרָיו

וְהָאִלְּמִים וְכָל מָה שֶׁאוֹמֵר שִׁירָה.

 

וַחֲלוֹמוֹת הַשָּׁר בְּבֵית-הָאֲסוּרִים

אֵיךְ גֶּפֶן מֵרֹאשׁוֹ צוֹמַחַת, וְיַיִן אֶל גְּבִיעֵי מַלְכּוֹ שׂוֹחֵט

יֵשׁ גְּמוּל גַּם לַחוֹטְאִים גַּם לְחָפִים מֵחֵטְא.

 

וַחֲלוֹמוֹת שְׁלֹמֹה בְּעוֹד הוּא נַעַר -

לָתֵת לוֹ לֵב יוֹדֵעַ בֵּין שִׂמְחָה לְצַעַר,

מַהוּ טוֹב וּמַהוּ רַע,

לְהַבְדִּיל בֵּין הָאִשָּׁה אֲשֶׁר אֱמֶת דִּבְּרָה

וְהָאִשָּׁה אֲשֶׁר שֶׁקָּרָה.

 

גַּם הַחַיָּל מִלּוֹחֲמֵי גִּדְעוֹן רָאָה חֲלוֹם: כִּכַּר חַמָּה

צְלִיל לֶחֶם-שְׂעוֹרִים

שֶׁמִּתְהַפֵּךְ בְּאָהֳלֵי הַמִּלְחָמָה

וּמְנַצֵּחַ אֶת מִדְיָן הָאַכְזָרִי.

 

אֶפְשָׁר לַחֲלֹם עוֹד חֲלוֹמוֹת טוֹבִים,

פָּחוֹת מְלָכִים, הַרְבֵּה יוֹתֵר כּוֹכָבִים

וְיֵשׁ בָּתֵּי-אֲסוּרִים וְיֵשׁ עוֹד מִלְחָמוֹת

וְחֵיל-הָרְגָלִים נָח בְּמַסָּעוֹ עַל הֶעָפָר

לֹא רָחוֹק מֵהַסְּלָעִים וְהַמְּקוֹמוֹת

הַמְּחַכִּים תָּמִיד לַחֲלוֹמוֹת.

 

 

אבישג