title
title
title
title
title
title
סיפורי מקום - מעברת עין הנצי"ב

מעברת עין הנצי"ב

לאחרונה פורסמו ברשתות החברתיות ובאמצעי התקשורת כתבות רבות על תקופת המעברות. גם לארכיון עין הנצי"ב הגיעו מספר פניות. זה הביאני לפרסם סיפור על מעברת עין הנצי"ב.....

 

את אחותי אני מבקש
בצהרי יום ג' ואני יושב בארכיון מול המחשב, מצטלצל לפתע הטלפון, קול גברי בוטח שואל מבעד האפרכסת: "אתה עשי?" עוד טרם הספקתי להשיב, כן, אמר לי האיש, "מסרו לי את שמך במזכירות, איפה אתה?"

עניתי בשלווה, למרות שהרגשתי שלאיש דחוק, "כרגיל בארכיון, כל מי שתפגוש בשביל, ינחה אותך לארכיון".
לא עברו יותר משלוש דקות ונקישה אמיצה נשמעה מהדלת, בפתח ניצב גבר מוצק, נראה במיטב שנותיו.
"
את אחותי אני מבקש"!
נשתררה שתיקה. למראה מבטי התוהה, מיהר האיש להסביר: "זה עתה אני בא מבית העלמין, ולא מצאתי את קברה של רחל".
בראות האיש שתמיהתי גוברת, קיבל האיש את הצעתי להתיישב, אמר סליחה, נתחיל מהתחלה. 
"
שמי בני קמרי ממושב חזון בגליל, באתי לחפש את קברה של אחותי רחל קמרי שלפי המידע שבידי היא קבורה בעין הנצי"ב".
עניתי לבני שאני שמי עשהאל פשחור ומכונה עשי ואני בן המקום וחי בו 70 שנה, ומעולם לא שמעתי את שמה של רחל קמרי, שמה גם לא נמצא ברשימות השמיות השונות שבארכיון, ובנוסף אני גם חבר בחברה הקדישא של עין הנצי"ב עשרות שנים, ומעולם לא ראיתי או שמעתי על קבורתה.
ביד רועדת שלף בני מכיס חולצתו דף נייר רשמי למראה, פתח בעדינות לא מצויה את קפלי הנייר, והציג לפני מסמך רשמי של משרד הפנים המאשר את פטירתה של רחל בשנות החמישים של המאה הקודמת. ומצביע בני בהתרגשות על הכתובת הרשומה, השם: רחל, והכתובת: עין הנצי"ב ואף המיקוד רשום 10805.
בקשתי לעיין במסמך, שכן כבר למדתי מניסיוני בארכיון שמסמך יש לקרא בדקדקנות. ואכן כשקראתי את הכתובת ראיתי שהכתובת הרשומה היא: "מע עין הנצי"ב". ברגע זה נפל לי האסימון, אולי, אולי הכתובת היא בכלל של מעברת עין הנצי"ב, מעברה שהוקמה ליד הקיבוץ בשטח שמתחת התמרים, מקום שהיום נמצאות בו בריכת מים המשמשת את ענף המדגה והתמרים.
שאלתי את בני האם עברם קשור אולי במעברת עין הנצי"ב. 
עיניו של בני אורו. אכן כן אמר בני וסיפר:
הייתי ילד קטן ולא בדיוק זוכר, אבי נפטר, אך כן, היינו במעברת עין הנצי"ב ואמא הייתה מספרת על כך. רק דבר אחד לא סיפרה. זה סיפר לנו אחינו הגדול שנפטר לפני כמה חודשים, טרם מותו אמר לי ולאחותי: "דעו לכם שהייתה לנו אחות קטנה רחל, שכשהייתה בת 3 חלתה ונסעה עם אמא לבית חולים עפולה (העמק) שם נפטרה, ואיני יודע היכן קברה. וזה מה שאני מבקש לדעת, היכן קבורה רחל.
חזרתי ואמרתי כמי שחי כאן, ואף חבר בחברה קדישא ועובד בארכיון, אין בידי מדע שיסייע, אך אמרתי נשאל גם את אפרים יו"ר החברה קדישא, אולי יש בידו אינפורמציה, אפרים שהיה בחופש טרח מיד להשיב, ואמר שאינו יודע דבר על כך. 
אמרתי לבני, אולי במועצה הדתית של עמק המעיינות נמצא הפתרון. חייגנו, ענה המשיבון: "במקרה חירום יש לצלצל למספר זה וזה. בני ואני החלטנו שאולי זה לא מקרה חירום, אך הנסיבות מיוחדות, בני בא במיוחד ונחוש לפתור את התעלומה. התקשרנו למספר החירום, לאחר מספר צלצולים ענה לנו יוסי מנחם ותיק במועצה הדתית. מטר שאלות הרעפנו עליו: האם ישנה במועצה רשימת הנפטרים משטח המועצה, האם ישנה רשימה על נפטרי מעברת עין הנצי"ב, האם רחל קמרי רשומה בכלל, והיכן נקברו בכלל נפטרי המעברה, ואם אין אינפורמציה על כך במועצה הדתית שלנו היכן אפשר להמשיך לחפש. ענה לנו יוסי כתלמיד חכם על ראשון ראשון ועל אחרון אחרון: אין בידי המועצה רשימת הנפטרים כלל וכמובן גם לא של המעברה ומכאן גם מובן שאין רשום על פטירתה של רחל, והוסיף יוסי והסביר שכל מערכת הקבורה מקדמא דנא היא בידי הישובים, ורק בשנים האחרונות יש רישום גם במועצה הדתית.
לרגע השתתק הקו, שאלתי את יוסי בהיסוס, שמא אראה כמי שלא מצוי כלל בעניינים: "שמע אולי יכול להיות מידע על כך אצל שכנתנו במועצה הדתית של עירית בית שאן". תנסה. אמר יוסי. נפרדנו טלפונית, ופנינו למועצה הדתית של העיר השכנה בית שאן. לטלפון השיבה בקול נעים מזכירת המועצה הדתית, שטחנו בפניה את אותם השאלות ששאלנו את יוסי מהמועצה המקומית. המזכירה השיבה בנחת, שאין בידם רשימה כזו שכן הרשימות החלו רק משנת 1977. אמרתי לה, "לא יכול להיות, אפילו אני כנער זוכר לוויות בבית שאן עוד משנות החמישים המוקדמות". למשמע הדחיפות בקולי קראה המזכירה לגלעד, שידיו רב לו, וצובר הוא מידע על כל השייך בנושא בעיר. גלעד הסביר לנו שיש שני בתי עלמין, החדש, כדרכם של דברים חדשים מאוד מסודר והרשימות מעודכנות להפליא, אך בבית העלמין הישן כמו בדברים שונים שהחלו עם הקמת המדינה, לא הכל כל כך מסודר לא תמיד הרישום מלא, ואף יש כ 50 קברים שהם רק יציקות ביטון ושם לא חקוק עליהם. אך אני מבטיח להתחקות אחרי הדברים, ולנסות לחפש ככל שאוכל.
אמרתי לבני גם אני אנסה להמשיך לעזור ואפנה לארכיון טירת צבי שכן מנהל המעברה היה א.צ. גבעון חבר הקיבוץ ומזכירת המעברה הייתה לאה נויפלד שאף כתבה יומן על המעברה, אולי שם נמצא קצה חוט. ואולי אם אפיץ את הסיפור בין חבריי לקיבוץ ימצא משהוא שזוכר משהוא מהמעברה.
בני שמע את הדברים, לא הגיב על תוכנם אך כל כולו שידר נחישות, כאומר: "אני אמשיך לחפש".
בני קם ללכת, ואני כמבויש אמרתי "בני לפחות תשתה משהוא", שכן מחמת רתק הסיפור כמעט שכחתי לקיים מצוות הכנסת אורחים. בני אמר: "לא תודה אין לי זמן, אני ממהר לבית העלמין שלכם אחותי השנייה מחכה לי שם, אמרתי לה אני הולך רק לדקות לברר במזכירות הקיבוץ, והנה אנו בארכיון כבר מעל שעה.
בעומדו בפתח פנה אלי, אמר תודה, ושאל: " מה תבקש". אמרתי לו: "לא אבקש אלא דבר, אמור לנו לאנשי הארכיון ולחברי הקיבוץ, אם מצאת את שבקשת".


עשהאל (עשי) פשחור

עין-הנצי"ב