title
title
title
title
title
title
מטמעים לפרשת השבוע - פרשת ואתחנן - שבת נחמו

פרשת ואתחנן – שבת נחמו

הפרשיה המוכרת ביותר בעולם היהודי מובאת בפרשת השבוע, פרשיה ראשונה של 'שמע ישראל'.

בתוכה מופיע הציווי על כך שהַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, אותם דְּבָרִים שהקדוש ברוך הוא מצווה אותנו, צריכים להיות עַל הלב.

פרשנויות שונות ניתנו לאורך השנים להיות הדברים 'עַל לְבָבֶךָ'.

חז"ל שראו את הפסוקים כעוסקים במצוות קריאת שמע, הסיקו מכאן שנדרשת כוונת הלב באמירת הפסוקים פעמיים ביום.

פרשנים מאוחרים יותר ראו בו ציווי לזכור תמיד להישיר את כל פעולותינו אל התכלית המבוקשת (ספורנו), או לשוות את הדברים לנגדנו תמיד, כדי שישפיעו על ליבנו (רש"ר הירש).

רבי משה אלשייך ראה קשר בין הציווי הזה, להיות הדברים על הלב, לבין הציווי הבא - וְשִׁנַּנְתָּם לְבָנֶיךָ. לדבריו, כאשר הדברים יוצאים מלב האב, סיכוי גדול הוא שגם ייכנסו אל לב הבנים.

וה'שפת אמת' הדגיש בקריאתו את המילה הראשונה, עַל, והבין כי ההנחיה היא להשליט את דברי התורה 'על כל רצונות הלב שלא תוכל השכחה לשלוט בזה'.

 

אך דומני כי הפירוש היפה מכולם הוא פירושו של הרב'ה מקוצק, המובא מפורשות בדברי נכדו, ה'שם משמואל':

והיו הדברים האלה אשר אנכי מצוך היום על לבבך.

ויש להבין שלכאורה יותר יצדק לשון בלבבך כמ"ש (דברים ל') בפיך ובלבבך לעשותו.

וכ"ק זקיני האדמו"ר הגדול זצללה"ה מקאצק הגיד שצריך שיהיו הדברים מונחים כאבן על הלב וכאשר יפתח הלב בזמנים מיוחדים יפלו לתוכו.

והפירוש, שהלב ברוב הזמנים הוא סגור והדברים אינם נכנסין לתוך הלב,

ומ"מ אין לאדם לישב אז בטל אלא יעשה את שלו

ולא ישגיח על מה שמרגיש שאין הדברים נכנסין לתוך לבו ואינו מתפעל

אלא יהיו הדברים מונחים כאבן על לבו מבחוץ ואינו חושש,

ואז כאשר תבוא העת שהלב נפתח בזמנים המקודשים וכדומה אז ממילא יפלו הדברים בתוך לבו:

 

הרבי מקוצק מתבונן בכנות ובאומץ (כדרכו) במציאות האנושית, ומודע לכך שלא תמיד הלב פתוח. הציווי לשים את הדברים 'על הלב' נועד לחזק ברכיים כושלות, ולהתמודד עם תחושת ההחמצה שלעתים מלווה את מי שמנסה שדברי התורה יהיו בתוך ליבו. הנח את הדברים על הלב. אל תתייאש, אל תיבהל, אל תרפה.

יש שכר לפעולתך, גם אם הדברים לא נכנסים עתה אל תוך הלב, הם מונחים על ספו, ובבוא העת, לכשיפתח הלב, במה שהקוצקער מכנה 'זמנים מיוחדים', הם יפלו לתוכו.

 

במשך שש השנים האחרונות השתדלתי להיות שותף (בכלל, ובבמה זו בפרט) בהבאת הדברים אל הלב, התאמצתי ככל יכולתי לשים אותם על הלב, בתקווה שבזמנים נכונים ולאנשים נכונים, ייכנסו גם פנימה.

מבקש להודות לכל מי שהיה שותף בכל השנים לעשיה במסגרות השונות בקיבוץ, בתפקידים ציבוריים, בוועדות השונות, בעצה ובקשה, בביקורת ובחיזוק, בשאלות וקושיות, בלמידה והקשבה.

מבקש גם את סליחת מי שנפגע (ואיני יודע...) מדברים שנאמרו או שלא נאמרו. השתדלתי שהדברים יצאו מן הלב, שתהיה בהם כוונה, ושיהיו ישרים אל התכלית המבוקשת.

 

תוצאת תמונה עבור מהלב

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

שבת שלום, הרב אורי ליפשיץ, רב טירת-צבי