title
title
title
title
title
title
מהנעשה בגיל עוז - חבורת הפיוטים התכנסה לשורר שירי שמחה וחתונה

חבורת הפיוטים התכנסה לשורר שירי שמחה וחתונה

 

פתחנו את מפגשנו לאחר סיום ימי בין המצרים ויצאנו אל עבר השמחה והנחמה באמצעות שירי שמחה והגדולה מכולן הלא היא שמחת חתן וכלה.

הפיוט הראשון בו עסקנו היה "מקהלות עם" פיוט זה לשמחת החתונה, נכתב ע"י ר' מרדכי עבאדי, שרבים משיריו מצויים ברפרטואר מסורת יהודי חלב. בשבת חתן, כאשר עולה החתן לתורה, פוצח כל קהל המתפללים בשירת "מַקְהֵלוֹת עַם", שירה חגיגית המשמחת את החתן והקהל גם יחד. כך מקיים הקהל בשירתו את מלות השיר עצמו: מַקְהֵלוֹת עַם בָּרְכוּ אֵל, הָרִימוּ קוֹל כֹּחַ וָאֵל, יָגֵל יַעֲקֹב יִשְׂמַח יִשְׂרָאֵל.


לעיון במילות הפיוט לחצו כאן


לצפייה בביצוע החבורה יחד עם שר שלום קשת לחצו כאן


המשכנו לשורר את "יודוך רעיוני" פיוט זה ליום השבת,  אותו חיבר רבי ישראל נג'ארה,  בן המאה ה 16-  , גדול משוררי ישראל במאות האחרונות , מושר על ידי קהילות ישראל השונות בלחנים שונים.  אצל יהודי מרוקו הוא מופיע בסדר הבקשות לפרשת בא,  אצל יהודי חאלב הוא מצוי בשירת הבקשות לשבת ויהודי בבל משוררים את השיר הזה במשך השבת. הארכנו בשמחת השבת המביאה אל בתינו ומשפחותינו את המפגש השבועי של כלל המשפחה ברוגע ומתוך מנוחה.

לעיון במילות הפיוט לחצו כאן


לצפייה בביצוע החבורה יחד עם ג'ו עמר לחצו כאן


לצפייה בביצוע החבורה יחד עם דקלון לחצו כאן





מכאן חזרנו אל שמחת חתן וכלה בחתונה והשבועה אשר החתן אומר "אם אשכחך ירושלים". פסוקים מתוך מזמור תהלים קלז ("עַל נַהֲרוֹת בָּבֶל"), אותם נוהגים לשיר בחתונות ובהזדמנויות נוספות. במקורם, משולבים הפסוקים במזמור שרוח של עצב שורה עליו, מתחילתו ועד סופו: "עַל נַהֲרוֹת בָּבֶל שָׁם יָשַׁבְנוּ גַּם בָּכִינוּ בְּזָכְרֵנוּ אֶת צִיּוֹן; עַל עֲרָבִים בְּתוֹכָהּ תָּלִינוּ כִּנֹּרוֹתֵינוּ. כִּי שָׁם שְׁאֵלוּנוּ שׁוֹבֵינוּ דִּבְרֵי שִׁיר וְתוֹלָלֵינוּ שִׂמְחָה – שִׁירוּ לָנוּ מִשִּׁיר צִיּוֹן! אֵיךְ נָשִׁיר אֶת שִׁיר ה' עַל אַדְמַת נֵכָר?" (שם, פסוקים א-ד). משורר התהלים תוהה בשם עמו – וכי יכולים אנו לשיר את שירת הקודש כאן, בגלות, במענה לפקודת שובינו? הרי לא תהא זו אלא בגידה בירושלים ובזכרונה הטרי עדיין. אם יש דבר-מה המנחם אותו בעצבונו, הרי זו ירושלים, והוא נשבע לזכור אותה תמיד: "אִם אֶשְׁכָּחֵךְ יְרוּשָׁלִָם תִּשְׁכַּח יְמִינִי; תִּדְבַּק לְשׁוֹנִי לְחִכִּי אִם לֹא אֶזְכְּרֵכִי, אִם לֹא אַעֲלֶה אֶת יְרוּשָׁלִַם עַל רֹאשׁ שִׂמְחָתִי". 
והנה בדורנו ירושלים שוב אינה חרבה כשהיתה – גם אם בית המקדש איננו – ופסוקי השבועה נאמרים דווקא כדי לאזן את השמחה היתרה, ולא כדי להתעודד מתוך העצב העמוק. אם בעבר זכרון ירושלים, ואפילו בחורבנה, שימש מקור לנחמה, הרי שהיום זכרון ירושלים מכניס איזה כובד-ראש בקרב החוגגים העולצים
ועם זאת, תמורות העתים אינן יכולות לשבועה היסודית עליה עומדים פסוקי תהלים: כאז כן היום, השרים עדיין חשים בעוצמה רבה קשר לירושלים; עבורם אין מדובר רק בקשר המתקיים במרחביה הערטילאיים של הנפש המשתוקקת, אלא גם בגוף הממשי, הקונקרטי, המוחש: "תִּשְׁכַּח יְמִינִי, תִּדְבַּק לְשׁוֹנִי לְחִכִּי – אִם לֹא אֶזְכְּרֵכִי". 


לעיון במילות הפיוט לחצו כאן


לצפייה בביצוע החבורה עם בן סנוף לחצו כאן


מכאן עברנו אל שירו של עמוס אטינגר בלחנו של דובי זלצר ובביצועו של יהורם גאון – "יש מקום" – אשר נכתב למחזמר "קזבלן". בשיר משורר יהורם על הציפייה לשבת ועל הבית ומתמלא געגועים כלפיו.

לעיון במילות השיר לחצו כאן


לצפייה בביצוע החבורה לחצו כאן


לקינוח סיימנו את המפגש בפיוט "ישמח חתני". פיוט קצר זה מוכר ומושר בכל המסורות המזרחיות בשמחת החתונה. בקהילות רבות מושר השיר בעת שהחתן עולה לקרוא בתורה בשבת חתן
בפיוט קצר זה מבקשים הסובבים מה' לעטוף את החתן בברכות שיגנו עליו ויצליחו את דרכו המזומנת לו. חלק מן הברכות שאובות מפסוקים שבמקורם הם לשונות נחמה וברכה שניתנו לעם ישראל, וכאן ממקדים אותם קרואי השמחה אל ראש החתן, ששמחתו, כאמור בפזמון החוזר, מתחוללת בתוך קהל אמוני ישראל

ומכאן החיבור לנחמה שאחרי החורבן לירושלים ולשמחת החתן ביום חופתו.

לעיון במילות הפיוט לחצו כאן


לצפייה בביצוע החבורה לחצו כאן


מוזמנים להצטרף כבכל פעם למפגשי החבורה.

 

גדי ליאון

עורך מעת לעט