title
title
title
title
title
title
מטעמים לפרשת השבוע - פרשת דברים - שבת חזון

פרשת דברים – שבת חזון

שבת 'חזון' זכתה לשמה בשל ההפטרה מספר ישעיהו, הפותחת במילים 'חֲזוֹן יְשַׁעְיָהוּ בֶן אָמוֹץ'.

פסוקי ההפטרה, הלקוחים מהנבואה הפותחת את ספר ישעיהו, קשים ונוקבים הם. הקושי הוא הן בתיאור של חטאי עם ישראל (חטאים שבין אדם למקום – שכחת ה', נאצת שמו, אך בעיקר חטאים שבין אדם לחברו – שוחד, גזל, עושק דלים, רצח והשוואה לסְדֹם וַעֲמֹרָה), והן בתיאור העונש הכבד שיושת על יושבי הארץ,  שתהפוך לשְׁמָמָה, הערים שְׂרֻפוֹת אֵשׁ... וּשְׁמָמָה כְּמַהְפֵּכַת זָרִים.

 

כך הפך ה'חֲזוֹן' למילה נרדפת לתיאור קשה של חטא ועונשו, ולחלק ממעגל החורבן והאבל של תשעה באב.

 

אך ר' לוי יצחק מברדיטשב, שידע לראות בכח עינו הטובה בכל אדם מישראל את הצדדים החיוביים, קורא גם את ה'חֲזוֹן' הזה כחזון חיובי, ומוצא בו נקודה טובה:

יש לומר ש'חזון' לשון מחזה, מה שמראין היעודים רב טוב הצפון...

בעזרת ה' לנפשות ישראל הנשלחים לעולם הזה,

מחמת שהם אוהבי השם יתברך ואוהבים לו וכל מגמתם אליו.

 

ומשל לזה -  למלך שעשה לבנו בגד יקר ומפואר בכל מיני פאר והדר,

אך הבן לא השכיל להעריך את חשיבות הבגד ויקרו, ולא שמר עליו כראוי,

ונקרע הבגד לכמה קרעים, והוכרח האב לתפור לו בגד חדש,

ועדיין לא השכיל הבן להחשיב את יקר תפארת גדולת הבגד החדש, ושוב לא שמרו וקרעו כבתחילה.

מה עשה האב ברחמיו על בנו? תפר לו בגד בשלישית, אך הפעם לא נתנו לבנו

אלא תלאו במקום שמור, ומפעם לפעם קרא לבנו ואמר לו , ראה בני, זה הבגד מוכן עבורך,

אמנם לא תקבלהו עד אשר תשוב מדרכיך הנלוזות ותלמד לשמור את עצמך ובגדיך.

אז תשוב לקבל את הבגד המפואר.

 

שבת חזון היא השבת בא אנו יכולים לחזות, לראות את הבגד המפואר, את הבית שאיננו. החֲזוֹן איננו של ירושלים החרבה ולא של חטאי יושביה, אלא דווקא של הטוב הצפוי לאוהבי ה' ולשומרים את דרכו.

ור' לוי יצחק מסיים בניחוח שיש בו הרבה 'רמזי אלול':

אמנם 'בידכם הדבר' - 'שובו אלי ואשובה אליכם'.

אם תפסיקו לטנף מעשיכם ותשמרו עצמכם כראוי מיד אורידו לכם מן השמים, במהרה בימינו אמן.

 

בידנו הדבר. הפיכת החזון למציאות תלויה רק בנו. שבת חזון היא שבת שקוראת לפעולה ולעשיה ולא שבת של אבל וקינה. שבת של חיפוש דרך ולא שבת של בכי על הבית שחרב. שבת שבה רואים את הטוב שבאופק ולא שבת שבה מתבוננים לאחור אל החטאים והגלות.

זכינו שבשבוע האחרון צעירי וצעירות הקהילה הראו והדגימו לנו כיצד לא רק נמנעים ממעשים רעים ומצליחים 'לשמור עצמנו כראוי', אלא כיצד רותמים את כל כוחות הנפש והגוף ומתמסרים בחיוך ובאהבה למען מי שזקוק לחסד, ובכך מאפשרים לנו לטעום במשהו את איכותו של העולם העתידי, הטוב והשופע.

 

שבת שלום, הרב אורי ליפשיץ, רב טירת צבי