title
title
title
title
title
title
משב רוח - וזו אינה שנאת חינם....

וזו אינה שנאת חינם...

 

יום קיץ חם. השעה עשר לפני הצהריים. זו השעה (כבר מזמן!!) להדליק מזגן, לסגור את החלונות. ואז ראיתי אותם, שלושה בני ישמעאל העובדים בבנין סועדים פת לחם (שחרית מן הסתם) מתחת לעץ האגוז.

בלי משים, כהרגלי משכתי את התריסים כנגד החום וסגרתי את החלון.

עוד הספקתי לראות הבעת פניהם, ספק מופתעת, ספק נפגעת...

ביני לביני חשבתי: היה עלי לומר מילת התנצלות, או ברכת בתיאבון, אומר מחר. אך למחרת לא הגיעו, גם לא יום אחרי, ולא בכלל. למרות היותם עובדים במדשאה ממול בשיפוץ הבית שאחרי. וכך נותרתי עם הטעם המר של פגיעה, שאין לה תיקון.

נזכרתי בסיפור התאנה מסיפורי חז"ל (שיר השירים רבה ו' ב') על רבי חייא ותלמידיו (ואולי רב אחר) שהיו משכימין ללמוד תחת תאנה אחת. ובעל התאנה משכים ולוקטה, חשבו – שמא חושדנו ועקרו משם... והוא נפגע ואמר: מצוה אחת היתה בידי...אמרו לו: אמרנו שמא חושדנו..." שם היה פיוס בסופו של דבר,

ואילו אני נושאת עימי את העלבון שעלבתי.

אבישג