title
title
title
title
title
title
פינת הגנן - גלגולו של שם - החמניה


    גלגולו של שם - החַמָּנִיָּה


 

התנהגות הצמח שמפנה את מבטו אל השמש וחוזר חלילה מידי יום, עד הבשלת הגרעינים – כונה "עבד אל שמס" בערבית, ובתרגום לעברית "עובד השמש". הופיע לפני למעלה ממאה שנים באקראי בגינות , שבה את לב החקלאים ביופיו. אחד השמות היה "פרח השמש" ותיארו אותו כגבוה כמו בית, "שמשי".

ב– 1909 פירסם חיים נחמן ביאליק את ספרו "מאחורי הגדר". ביאליק, שחי באותם ימים באודסה, ככל הנראה לא הכיר את שלל השמות שכבר הוצמדו לצמח, ולכן העניק לו שם משלו: שִׁמְשׁוֹנִית או שִׁמְשׁוֹנִיָּה: "מבין האצבעות מבצבצים ונשפכים ארצה זרעוני פול ועדשים ושמשוניות".

בולמוס השמות לא נפסק גם שנה אחר כך, אז פירסם המורה איסר יוסף איינהורן מבית הספר החקלאי מקוה ישראל את הספר "תורת עבודת האדמה". הוא כינה את הצמח "אחות השמש". ככל הנראה, מי שיעץ לו להשתמש בשם זה היה אליעזר בן יהודה

שני כינויים נוספים: זְהָרָה וְחַמָּן המסכת הגיעה לסיומה ב–1922, אז התפרסם בכתב העת החקלאי "השדה" מאמר קצר על גידול הצמח, פרי עטו של חקלאי בשם יוסף גורשטל. הכותרת: חַמָּנִיָּה.

מולדת החמניה באמריקה וכבשה מקום נכבד בין חקלאי ישראל. היא נזרעת בסוף החורף ונקצרת בקיץ. בכל שדה חמניות ממקמים כוורות כי בלעדי הדבורים לא תהיה הפריה.

גרעיני החמניה מהוים מקור חשוב לשמן, לפיצוחים ותוספות לסלטים.

כפי שהזכרנו פעם – הצמח טופח גם כפרח נוי (ננסי) וברבות השנים תפס מקום גם בשולי הכבישים ללא השקיה נוספת.


מתוך מאמר שפורסם במוסף "הארץ" אשר כתב אילון גלעד