title
title
title
title
title
title
ניגון המעיינות - מחול הכרם

מחול הכרם

מיליםיחיאל מוהר      לחן אבשלום כהן      כתיבה קיץ 1953

 

הַבָּנוֹת צְאֶינָה בְּמָחוֹל
הַבָּנוֹת פִּצְחוּ רִנָּה בְּקוֹל.
שַׁאֲלוּ נָא הַמִּשְׁעוֹל,
אֵלֵינוּ עֶלֶם בּוֹאָה.

כִּי בַּכֶּרֶם שָׂשׂ הַיַּיִן,
אַךְ בְּטֶרֶם נֵשְׁתְּ הַיַּיִן,
צֶמֶד צֶמֶד נַעַל הַגִּלְבּוֹעַ.
הֲתֵדְעוּ יָדוֹעַ מִגָּבוֹהַּ
מִי יָבוֹא עָדֶן?
עֶלֶם עֶלֶם חֵן.    הוֹ...

כֶּרֶם לִי הִנֵּה קָרֵב בּוֹצֵר
כִּי יֵינִי הַלֵּיל גְּדוֹתָיו עוֹבֵר
לִי חִידָה, וְהַפּוֹתֵר
יוֹרֵד מֵהַר גִּלְבּוֹעַ. 

כִּי בַּכֶּרֶם שָׂשׂ הַיַּיִן,
אַךְ בְּטֶרֶם נֵשְׁתְּ הַיַּיִן,
צֶמֶד צֶמֶד נַעַל הַגִּלְבּוֹעַ.
הֲתֵדְעוּ יָדוֹעַ מִגָּבוֹהַּ
מִי יָבוֹא עָדֶן?
עֶלֶם עֶלֶם חֵן.    הוֹ...

 

אבשלום כהן 1928-2017 היה פזמונאי, מלחין וזמר בישראל מסוף שנות ה- 40 ועד אמצע שנות ה- 50 .   כהן נולד ב- 1928 ליוחאי ויונה בתל אביב,  בן זקונים למשפחה בת חמישה ילדים, להורים ילידי תימן.  אביו נולד בתימן, למד בבירות ועלה בגיל 17 לארץ ישראל. דודתו מצד אמו, היא סבתו של יהודה קיסר.  למד בבית הספר תל נורדאו. בבית המשפחה לא היה רדיו והוא הקשיב לשירים שהתנגנו בפטיפון של השכנים. אביו נפטר כשהיה בן 12. למד נגינה בפסנתר אצל אחותו של נחום נרדי.  משנות ה-40 המאוחרות פעל כפזמונאי, מלחין וזמר עברי בארץ. מפזמוניו המפורסמים שיר הילדים הפופולרי "עגלה עם סוסה" (1944),  ששרה יפה ירקוני,  "הסבתא בנגב" ) "אני והסבתא"), שבו מספרת הסבתא לנכדה על ימיה כלוחמת פלמ"ח, " על חוף אילת (שניהם בביצוע ירקוני), "השוק השחור", על השוק השחור בתקופת הצנע,  ששר ישראל יצחקי ואחר-כך הכל עובר חביבי, "מחול הכרם", "שבת במחנה" (1955), "לונה פארק" (שמאוחר יותר שימש את ישראל יצחקי לשירו "אבא'לה בוא ללונה פארק").

בשנת 1955 הגיע לניו יורק בעקבות הזמנתו של ג'ק טורצינר, נשיא ההסתדרות הציונית של אמריקה.  בקיץ1956 התבקש לשמש כמנהל המוזיקלי במחנה הקיץ של  "יהודה הצעיר". שם חיבר את השיר "שבת במחנה", שהפך להמנון המחנה. באותה שנה נישא לאסתר יהודיה-אמריקאית. מאוחר יותר עבר לקליפורניה, שם הועסק כמורה וחזן בבית כנסת רפורמי. הוא חיבר מנגינות לפרקי תפילה כמו "אדון עולם", "מי כמוך", "בישיבה של מעלה" ואחרות. למד בסמינר למורים והיה מורה בבתי ספר יהודיים. התגורר עד שנותיו האחרונות בלוס אנג'לס . ב- 17  במאי 2017 פרסם את שירו האחרון "באפס כוחות" בעמוד הפייסבוק שלו.

אבשלום כהן נפטר בגיל 89 לאחר מאבק במחלה חשוכת מרפא. הותיר אחריו את גרושתו אסתר (אסתי) ושני בניו, רוני (מוזיקאי ומורה) ויונתן (מוזיקאי וסופר).

 

Bubi Pinchasi Avshalom Cohen.jpg

אבשלום כהן בהופעה עם בובי פנחסי,  תחילת שנות ה-50

 

לצפייה בביצועה של  יפה ירקוני לחצו כאן


על נסיבות חיבור השיר מספר מלחין השיראבשלום כהן מאי 2016, נערך בידי זֶמֶרֶשֶׁת:   "בקיץ 1953 ישבתי צהריים אחד בבית קפה על מדרכה ליד קולנוע מגדלור ממול קולנוע מוגרבי. לידי ישב אדם מבוגר שלא הכרתי. אני הייתי בשנות העשרים שלי. פתאום הרגשתי על כתפי יד של מישהו. הסתכלתי וראיתי עוד איש מבוגר מדבר אליי במבטא יידי ושואל: "אתה אבשלום כהן?" אמרתי כן. והוא המשיך, "אתה חיברת את השיר 'עגלה עם סוסה' . שמי לאו פולד ואני חיברתי מילים למנגינת 'עגלה עם סוסה' וזה יכול להצליח בכל העולם, אבל אני מעוניין בזכויות שלך על המנגינה, ובתמורה אשלם לך בדולרים סכום עצום". עניתי לו מיד: "השירים שלי הם כמו ילדים שלי, ואתה רוצה שאמכור לך ילד שלי? לא, לעולם לא אעשה זאת". הוא כעס והסתלק.

האדם שישב לידי צחק ואמר לי: "ענית לו יפה מאוד. שמי יחיאל מוהר". אני מיד עניתי לו שאני אוהב מאוד את שיריו ושחיברתי מנגינה חדשה, אך אני מתקשה לכתוב לה מילים, והייתי רוצה שהשיר ייכתב על כרם התימנים. הוא ביקש לשמוע את המנגינה. שרתי לו והוא התפעל ואמר: "אם אתה רוצה אני אכתוב את המילים, אך איני קורא תווים". הוא ביקש שאשיר לו כל שורה והוא כתב לכל שורה מילים כמו "זה השיר אני כותב לו שיר". שאלתי מה זה, והוא ענה "אלה לא המילים האמתיות; זה סימון הקצב עבורי". הוא המשיך כך לכל אורך השיר וקבענו להיפגש בעוד שבוע באותו המקום.

כעבור שבוע הוא הושיט לי את המילים היפות לשיר שקרא לו "מחול הכרם". באותו מעמד הוא אמר לי "אם תשלם לי 5 לירות אני אתן לך את כל הזכויות". נתתי מיד 5 לירות, והוא הכתיב לי בפתק "אני, יחיאל מוהר, נותן לאבשלום כהן את כל הזכויות למילים שכתבתי למנגינתו לשיר 'מחול הכרם'". הוא גם חתם, והפתק ישנו אצלי עד היום. התפלאתי אז שהוא מכר לי "ילד" שלו. כשהתקבלתי לאקו"ם בשנת 1954 נתתי 50% ליחיאל מוהר ולא עשיתי כפי שביקש. השיר הצליח מאוד בהקלטה של יפה ירקוני".

 

לצפייה בביצועה של  אהלה הלוי לחצו כאן

  

אוהלה הלוי בחברת בעלה, שייקה אופיר, בדירתם בתל אביב, 1954

אוהלה הלוי בחברת בעלה, שייקה אופיר, בדירתם בתל אביב, 1954


אֹהלה הלוי  1928-2010 הייתה זמרת ושחקנית ישראלית. ולדה למשה הלוי, במאי תיאטרון "האהל" (שעל שמו היא קרויה), ושל לאה דגנית, שחקנית בתיאטרון. כיוון שהוריה הופיעו שניהם בתיאטרון, נשלחה הלוי כילדת חוץ לקיבוץ משמר העמק והתחנכה במוסד החינוכי שומריה. לאחר תום לימודיה התיכוניים היא התקבלה ללהקת הצ'יזבטרון שהייתה אז תחת פיקודו של חיים חפר, בין השאר הייתה הראשונה ששרה את "הפרוטה והירח". בעת מלחמת העצמאות, ב-21 באוגוסט 1948, בדרך עפר בין הקיבוצים בארי ובארות יצחק בצפון הנגב נפגעה משאית שהסיעה את חברי הצ'יזבטרון יחד בסיבוב הופעות. היה זה סיבוב ההופעות הראשון שבה השתתפה אוהלה, שאר הנוסעים ברכב נפגעו קל ואולם היא נפגעה קשה בברך שמאל. היא אבדה את האפשרות לכופף את רגלה השמאלית. הרגל התקצרה לאחר ניתוחים והיא הזדקקה לנעליים אורתופדיות מיוחדות. לאחר התאונה היא המשיכה לשיר ולהופיע בארץ, בפריז ובניו יורק עד שנותיה האחרונות.

היא נישאה לשחקן שייקה אופיר,  והם היו הורים לאלעד , עליו נכתב השיר "אלעד ירד אל הירדן"  של אברהם זיגמן ועתליה. נישואים אלה הסתיימו בגירושין ב. 1961-  בשנת 1970 יצאה עם אמה למסע הופעות משותף בישראל ומחוצה לה. היא שרה שירים בעברית וביידיש ואמה העלתה קטעי משחק מתפקידיה ב"אהל". ספרה האוטוביוגרפי, "ניצחתי את הגורל", בעריכת עדנה שבתאי , יצא לאור בהוצאת קוים.     נטמנה בבית העלמין קריית שאול.