title
title
title
title
title
title
משב רוח - סינסתזיה וחמסין

סינסתזיה וחמסין

 

אָכֵן אֵדַע, זֶה יוֹם לְלֹא תְּמוּרָה 
וְלֹא נָפַל דָּבָר וְלֹא אֵרַע 
וְלֹא יַבְדִּיל בֵּינוֹ לְבֵין יָמִים 
צִיּוּן וָאוֹת אֲשֵׁר מִטּוֹב עַד רָע.

וְרַק לַשֶּׁמֶשׁ רֵיחַ שֶׁל יַסְמִין ,
וְרַק לָאֶבֶן קוֹל שֶׁל לֵב פּוֹעֵם
וְרַק לָעֶרֶב צֶבָע שֶׁל תַּפּוּז
וְרַק לַחוֹל שְׂפָתַיִם מְנַשְּׁקוֹת.

אֵיךְ אֶזְכְּרֶנּוּ אַלְמוֹנִי סְתָמִי ,
אֵיכָה אֶשְׁמֹר חַסְדּוֹ הַפִּתְאֹמִי,
אֵיךְ אַאֲמִין שֶׁיּוֹם אֶחָד הָיָה 
כֹּל נִיד וְרֵיחַ עֶצֶם מֵעַצְמִי?

כִּי כֹּל אִילָן הָיָה מִפְרָשׂ רוֹטֵט 
וְלִדְמָמָה עֵינַיִם שֶׁל יַלְדָּה,
וְלִדְמָעוֹת נִיחוֹחַ הַלִּבְלוּב,
וְשֵׁם הָעִיר כְּשֵׁם אַהֲבָתִי.

 

נשמעת הכותרת כמו צמד אחים סינ וסינ, ובכל זאת לא!

 

חודש אב כולל הצום הצפוי תמיד מלווה בזכרוננו בזוהר החמסיני היוקד המלווה אותו. אך לאה גולדברג שבאה לארץ מארצות הקור כתבה על חמסין אחר, "חמסין של ניסן", גם כאן משחקות אותיות ה"סין".

 

שירה היפהפה של לאה גולדברג מתקשר בחוויה של אהבה כלשהי למה? למי? לא ברור. אך ייחודו של השיר השקול והמחורז במערכת הסינסתזיות המלווה אותו.

 

סינסתזיה היא שימוש בתערובת של חושים אשר איננה מצויה בעולם הטבע, אלא רק בעולם הדמיון.

השירה או הספרות מרכיבה את הסינסתזיה כאשר קצרה יד השפה הרגילה לתאר חוויה בלתי רגילה. היינו אומרים: "אין מילים" ואז באה הסינסתזיה לעזרתנו.

 

מפורסמת הדוגמא ממעמד הר-סיני הבלתי ניתן לתיאור ואז אומר הכתוב: "וכל העם רואים את הקולות" הכיצד? כן! במעמד הר סיני, אפשר!

 

בתאור יום החמסין בשיר שלפנינו

"לַשֶּׁמֶשׁ רֵיחַ שֶׁל יַסְמִין ,                                                                                              ...לָאֶבֶן קוֹל שֶׁל לֵב פּוֹעֵם
...לָעֶרֶב צֶבָע שֶׁל תַּפּוּז                                                                                           (ואילו לַחוֹל): שְׂפָתַיִם מְנַשְּׁקוֹת".

 

אנחנו נכנסים במפתח המילים הללו לעולם קסום ומופלא רווי רגש, קול וצבע אך לא במשמעות היום-יומית אלא תופעה חד פעמית של חסד.

"כִּי כֹּל אִילָן הָיָה מִפְרָשׂ רוֹטֵט 
וְלִדְמָמָה עֵינַיִם שֶׁל יַלְדָּה"

ומטאפורה ייחודית ומורכבת אשר מכילה סינסתזיה של רגש, טעם וריח " וְלִדְמָעוֹת נִיחוֹחַ הַלִּבְלוּב" .

 

חתימת השיר מובילה אותנו אל הנושא המרכזי, ובכל זאת אנו נשארים בתחושת הקסם של הבלתי מובן ובלתי פתיר

                        "וְשֵׁם הָעִיר כְּשֵׁם אַהֲבָתִי"

רק בארץ אהבתה של לאה גולדברג אנו זוכים למסע מופלא

                        כמו זה שלפנינו.

  


 

אבישג