title
title
title
title
title
title
מהנעשה בגיל עוז - חבורת הפיוטים בשירי געגוע וערגה לקדוש ברך הוא

חבורת הפיוטים בשירי געגוע וערגה לקדוש ברך הוא

 

פתחנו את המפגש בפיוט "עת דודים כלה" אשר נכתב בידי רבי חיים בן סהל. פיוט זה מושר בפי יהודי מרוקו בשירת הבקשות של פרשות וירא, וישב. בפי יהודי בבל הוא מושר בחג הסוכות, אם בשל תיאור הסתיו המוזכר בו, אם בשל היציאה למדבר, אל השדה, ואם בשל היותו שיר אהבה בין הדוד לרעיה. הפיוט כולו משופע בשיבוצים משיר השירים, שנוכחותו בשיר זה חזקה מאד, אלא שלא כמו בשיר השירים שהוא דו-שיח בין הרעיה והדוד, כאן הדובר היחיד הוא הדוד, הופנה אל הרעיה, כנסת ישראל במילות אהבה וכיבושין. אותן מלים ממש אשר הושמו בשיר השירים בפי הרעיה, מושמות כאן בפי הדוד, עד לחתימה בשבועת האמונים הנצחית שבין עם ישראל לקב"ה, שאף היא נאמרת כאן מפי הדוד לרעיה: אִם אֶשְׁכָּחֵךְ תִּשְׁכַּח יְמִינִי.

לעיון במילות הפיוט לחצו כאן


לצפייה בביצוע החבורה עם קובי אלקובי לחצו כאן


לצפייה בביצוע החבורה עם הראל טל לחצו כאן


המסר העולה מפיוט זה בא להדגיש בפנינו את הצורך בלפרגן האחד לזולתו כמו היחס שבין האל לעם ישראל.

 

מכאן המשכנו לשירו של שאול טשרניחובסקי "אומרים ישנה ארץ" שנכתב בשנת 1923 לקראת ועידת החלוץ.

זהו שיר מגויס לעידוד העלייה לארץ ולביסוס ארץ ישראל כמדינה יהודית מתחדשת.

השיר מפאר את הארץ ומחזק את היהודים אשר מבקשים לעלות אליה. המפגש בין הדורות ההיסטוריים – אותם מייצגים רבי עקיבא ויהודה המכבי – לבין היהודי בן דורו של טשרניחובסקי (המבקש להיכנס בשערי הארץ) – יוצר קשר וזיקה בין התקופות ובין הארץ אשר הובטחה לאבותינו עוד מימי בראשית.

שתי הדמויות ההיסטוריות האלה דווקא, משמשות בשיר כמופת של מעשי הקרבה מול כובשים וגורמים המבקשים להכחיד את הדת היהודית. עקיבא ידוע כמי שהקריב את חייו על קידוש השם בתקופת מרד בר כוכבא. יהודה המכבי, בן לשושלת החשמונאים, נלחם ביוונים, ניצח אותם בקרבות רבים, טיהר את בית המקדש ובזמנו חגגו את חנוכת הבית. בסופו של דבר נהרג באחד הקרבות. נחשב לגיבור לאומי.

בשני הבתים הראשונים מתוארת הארץ כמקום מואר, מלא שמש וכן כמקום המבוסס על שבעת העמודים (שבע הוא מספר טיפולוגי, כלומר מיוחסים לו כוחות מיוחדים. המספר שבע הוא מספר קדוש ביהדות וקשור בשבעת ימי הבריאה, בחתונה מקיפים שבע הקפות וכו') ושבעה כוכבי לכת, מציג את הארץ כפלאית ומקודשת.

בבית השני נאמר "עמודיה שבעה". זוהי אלוזיה (= אמצעי רטורי, אשר בו יש שימוש בציטוט מהמקורות. אמצעי זה משמש להעשרת והעמקת משמעויות השיר). כאן הציטוט הוא מספר משלי פרק ט' פסוק א' "חכמות בנתה ביתה, חצבה עמודיה שבעה". בשיר הזה מכוון אותנו הציטוט לחכמת הבריאה, שהתרחשה במשך שבעה ימים והיא אחד האירועים החשובים עליהם מושתתות האמונה והזהות היהודית.

צריך לקרוא ולפרש את השיר על רקע ההתעוררות הלאומית של היהודים בגולה וכן על רקע התעוררות הלאומיות באירופה.

קיימת גרסה מוקדמת יותר, אשר נותנת ביטוי מורכב יותר להתעוררות הלאומית ולאמונה שהארץ המובטחת אכן תוכל לשמש בית ליהודים, אבל בשיר הזה הספקות היחידים – אם בכלל – מופיעים בבית הראשון כשאלות לגבי קיומה של הארץ. המשך השיר וסיומו מחזקים את התפיסה שהארץ מקודשת וראויה לכל מעשה גבורה והקרבה.

לעיון במילות השיר מנוקדות לחצו כאן


לצפייה בביצוע החבורה עם שלמה ארצי לחצו כאן


 

 

עברנו לשיר "עוף גוזל" אשר כתבו אריק איינשטיין ומיקי גבריאלוב יחד, בשיטת ה"פינג פונג".  אריק רשם שורה, ומיקי היה מיד מלחין אותה, וכך הלאה.  מיקי גבריאלוב שחווה "פריחת גוזל מהקן" כשאחד מילדיו בגר ועזב את הבית היה מאוד מרוגש וכך נולד הרעיון לשיר.

 מיקי מספר שכאשר קמו להתרענן מעט מהכתיבה, סיפר לו אריק שיש מנהג ביום הכיפורים, עלפיו מגרשים יונה מהקן ולוקחים לה את הביצים או הגוזלים, והצווחות של היונה האומללה פותחות שערי שמיים והתפילות עולות, נכנסות ומתקבלות (ולא אגיד מה אני חושב על מנהג נורא זה).

מיד כשחזרו לכתוב, נשמע משק כנפיים ויונה לבנה נחתה על עדן החלון. ובאוירה זו הושלם השיר עוף גוזל. (ד"ר איתי פלאות)

ירון עמד על ההקשר של יציאת הילדים מהבית והקשר בין ההורים לילדיהם גם לאחר יציאתם, כולל במשמעות הרחבה – לדוגמה מה שאירע בקפריסין.

לעיון במילות השיר לחצו כאן


לצפייה בביצוע החבורה עם אריק איינשטיין לחצו כאן


  

מכאן עברנו לאחד מפיוטי השבת "ברוך אל עליון" המיוחס לר' ברוך בן שמואל ממגנצא, מושר בפי יהודי אשכנז בזמירות השבת של סעודה שנייה, בשבת בבוקר. הפיוט נושא שבח לאל, לשבת ולשומר אותה ונשען על מקורות מקראיים ותלמודיים שונים. המשורר קושר בין השבת לבין הגאולה, הן הגאולה האישית והפרטית של היחיד והן הגאולה לעתיד לבוא. גאולה ברובד הרוחני וברובד הפיזי
השבת "שוברת" את השגרה הטבעית של ימות החול ומעלה את האדם ואת המציאות לדרגה אחרת. בזכות השבת יגאל האל את עמו, כאמור בבבלי (שבת קיח, ע"ב): "אמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יוחאי, אלמלי (=אילו) משמרין ישראל שתי שבתות כהלכתן מיד נגאלים".

לעיון במילות הפיוט לחצו כאן


לצפייה בביצוע החבורה לחצו כאן


 

קינחנו בפיוט "אחי מאין אתם", פיוט ממסורת יהודי בבל ובו מתנהל דו שיח בין שליחי ארץ ישראל ובין העם הנמצאים בגולה. אלו אותם שליחים, המכונים שד"רים, (שלוחי דרבנן) הבאים מארץ ישראל ותפקידם לחזק את יהודי הגולה מבחינה רוחנית, להשפיע עליהם לעלות לארץ ובמקביל לאסוף תרומות לעם היושב בציון. וכך הם נשאלים: אַחַי מֵאַיִן אַתֶם והם משיבים: מֵאֶרֶץ צְבִי קְדוֹשָׁה: בהמשך מתאחד הקול וכולם כאחד נושאים עיניהם לאל ומייחלים ומתפללים לגאולה שלמה. ניתן לפרש את השיר באופן נוסף, כאשר עולים המגיעים לארץ פוגשים כבר בדרכם או בהגיעם, את יושבי הארץ הוותיקים יותר. כך או כך הפיוט נסוב אודות ישוב וגאולת הארץ והעם, ושזורים בו ביטויים תנ"כיים רבים.

לעיון במילות הפיוט לחצו כאן


 

לצפייה בביצוע החבורה לחצו כאן


 

מוזמנים ומוזמנות להצטרף לחבורה בכל עת.

 

גדי ליאון

עורך מעת לעט