שלום רב קוראנו היקרים

שנת הלימודים ב"מעיינות הדעת" נפתחה

שוב נפגשו חברים ותיקים וחדשים

ללמידה, ליצירה ולהפריה הדדית.

סתיו וסימניו, החצבים והחסידות

וימי אלול בו אנו נמצאים

מביאים להתחדשות ולפריחה

תוך בדיקה וחשיבה פנימיים:

מה צופנת בחובה השנה שבפתח,

ומה אנו היינו רוצים שיקרה בה?

כתבה זלדה – הימים הבוערים

הַיָּמִים הַבּוֹעֲרִים, הַמְעוֹפְפִים
כַּאֲשֶׁר בָּרַחְתִּי מֵחִבַּת הַחֲפָצִים,
כַּאֲשֶׁר חָשַבְתִּי -
זִיו הַכֵּלִים
יְפִי הַגִּנּוּנִים
יֶתֶר לַמְדָנוּת וְכָבוֹד
מַשְׁכִּיחִים אֶת טַעַם הַשָּׁמַיִם
סוֹתְמִים אֶת הַבְּאֵרוֹת.

הימים הבוערים, שירי זלדה, עמוד 81,

הוצאת הקיבוץ המאוחד, תשמ"ה

נאחל לכולנו שנה של הנאה וחדוות הלימוד

ובעיקר, שנראה האחד את זולתו

ושטעם השמים ובארות המים

לא יסתמו ולא ישכחו.

צילמה: אסתר לב כפר-מחולה

שבת שלום

גדי ליאון

העורך

שנה חדשה ב"מעיינות הדעת"

שנת פעילות חדשה נפתחה בבית גיל עוז , הוותיקים זרמו מכל רחבי העמק חזרה לספסל הלימודים.

צוות "מעיינות הדעת" גיבש לקראת שנה החדשה, תכנית העשרה עם מיטב המרצים, כל אדם צמא דעת יוכל למצוא מענה לרצונו לרכוש ידע ולביטוי עצמי בתחומים שונים: תנ“ך, היסטוריה, ארכיאולוגיה, אמנות, צילום, קולנוע, חז"ל, מדרש, אקטואליה, שפות, שירה וספרות, רוח וחומר, ויטראז', קרמיקה וטיולים ברחבי הארץ. כמו כן בתכנית מפגשים לבריאות הגוף והנפש כגון יוגה, פילאטיס, צ'יקונג, מדיטציה , פלדנקרייז ועוד...

גיל עוז הוא בית חם למפגש חברתי המקרב אוכלוסיות של חילונים ודתיים, קיבוצניקים עם מושבניקים ועם אנשי העיר בית שאן, המרקם החברתי חשוב לא פחות מתכנית הלימודים.

השנה נפתחה שלוחה חדשה במשותף עם המתנ"ס כדי להתאים את הפעילות גם לאנשים צעירים ולאנשים עובדים. זוהי שלוחה רב דורית בה תמצאו חוגים טכנולוגיים, מחול, מוסיקה, הגות ויצירה על גווניה.

שנת פעילות מהנה לכולם!

צוות "מעיינות הדעת"

מהמתחדש אצלנו בבית

שנת הלימודים במערכת החינוך נפתחה ביום חמישי לפני שבוע בדיוק ומיד אנו עם פנינו לקהילה והקהילה אלינו.

זכינו השבוע להכיר נערים ונערות מכיתות נוה שבבית החינוך גאון הירדן אשר ישתלבו גם השנה בפעילות הבית.

מיזם מרגש ומיוחד זה ממחיש שוב את מקום הזקן והוותיק בחברה, כחלק בלתי נפרד ממנה. שילוב נערים ונערות אלה במסגרת הבית שלנו יוצר ומייצר סיטואציות של אינטראקציות חברתיות בהן שני הצדדים נתרמים, הן כנותנים והן כמקבלים.

גם הקשר של בית גיל עוז עם בית ספר גלעד- אשר בחמדיה – ממשיך והשנה נזכה בנערה ונער תלמידי בית הספר, מכיתות הבוגרים, אשר ישתלבו בבית גיל עוז כחלק מהכשרתם לחיי עבודהוחיים בקהילה.

חברי הבית, כמו תמיד, מתרגשים לקבלם, וממתינים בקוצר רוח ליצירת ולהעמקת הקשרעמהם.

השבוע הגיעו לבית שלנו גם חניכי מכינת העמ"ק, מחזור י"א, אשר באו להכיר את הנעשה בבית. 60 חניכות וחניכים ! אשר מילאו את הבית בקולות של בני נוער תוססים ומרוגשים, הקשיבו קשב רב להסבר על בית גיל עוז ואף שוחחו עם יוסי יונאי מגשר, אשר שיתף אותם בחוויותיו מחברות בבית גיל עוז.

ובשבוע הבא כבר נכיר מהם קבוצה של כחמישה-שישה חניכים אשר יבצעו את יום ההתנדבות שלהם אצלנו בבית גיל עוז, בכל יום רביעי בשבוע.

גיל עוז עם הפנים לקהילה, כבר אמרנו, לא?

גדי ליאון

מומחה שיקומי

"צליל מחבר" בירדנה ובית יוסף

השבוע התקיים מפגש מוזיקלי ראשון בירדנה ובית יוסף. כאשר פנינו לוותיקי הישוב וסיפרנו על תוכנית "צליל מחבר" שנולדה בגיל עוז ויצאה לדרך בישובים, אמרו הוותיקים : אנחנו רוצים את המוזיקה שלנו, מוסיקה כורדית.
אורי מנחם מירדנה, מנהל מרכז מורשת "הכפר הכורדי" התגייס בשמחה להנחות את המפגשים.

כאשר הגיעו הוותיקים ביום ראשון השבוע היתה שמחה גדולה להיפגש ולשוחח ביניהם. אנשים מבוגרים המתקשים לצאת מבתיהם ומתגעגעים לחבריהם. מוזיקה כורדית השרתה אוירה קסומה בחדר, העלתה זיכרונות והרבה רגשות.

אורי סיפר על מקורות התרבות של המוזיקה הכורדית, הקשרים דתיים וגם על הקמת הישובים. הוותיקים השתתפו בשמחה.

לצפייה בטעימה קלה מהשירה הכורדית לחצו כאן

למעט הסברים על מקורותיה של המוסיקה הכורדית לחצו כאן

תודה רבה לחגית לירון שמרכזת את התכנית אצלנו ודאגה ליצור ולארגן את מפגשי "צליל מחבר" בירדנה - בית יוסף.

המפגש הבא יתקיים אחרי החגים.

ותיקים המעוניינים להשתתף במפגשים מוזיקליים ביישובם,מוזמנים ליצור קשר עם ורד רוס.

משרד- 04-6757401

נייד - 050-8878881

אניה סימליך, עו"ס

רכזת תכניות קהילתיות

בית גיל-עוז

טלפון- 04-6757419

נייד - 050-5340227

"חברים לרפואה" - המבצע ממשיך והלב מתרחב

אנו עומדים ונפעמים מהצלחת המיזם. הציבור כולו נענה והתרופות זרמו וממשיכות לזרום לבית גיל עוז.

אנשים פרטיים ומרפאות הישובים שלחו ושולחים והתרופות כמובטח נאספותממוינותומחולקות בהתאם לנדרש באמצעות החברים בעמותת "חברים לרפואה

אנו שמחים להיענות הרבה ומחכים לעוד תרופות שיועברו בלב רחב אל הזקוקים להן.

המשיכו להביא מה שכבר לא נחוץ לכם ויעזור לאחרים.

גדי ליאון

רכז המיזם

כשהלילה פוגש את האור - יוחנןפריד

כיצד הגיב ניצול השואה למשנתו האופטימית של הראי"ה קוק?

רשימות מתוך לימוד שערכתי עם אלי ויזל בכתבי הרב חושפות את החיבור בין שני האישים הגדולים

בשנים תשמ"ט–תש"ן שהיתי עם משפחתי בשליחות חינוכית בניו–יורק. הייתה זו תקופה מיוחדת במינה, שבה נתוודעתי מקרוב לעולם היהדות הגדול אשר בגולת אמריקה, ובמיוחד זכיתי להכיר ולהוקיר כמה מגדולי התורה, החכמה והמדע אשר גרו שם. אין כל ספק כי בין היושבים ראשונה בשורה זו היה אלי ויזל, שהיה לאגדה עוד בחייו.

בשורות הבאות לא אתאר את עולמו הרוחני וההיסטורי של ויזל. אסתפק רק באזכור שני פרטים אשר הביאו לידידות אינטימית ועמוקה בינינו: האחד, שורשינו המשותפים – ויזל ואבי ז"ל בילו את ימי ילדותם בעיר סיגט–מארמרוש (טרנסילבניה–רומניה) וחוו את עולמה של חסידות ויז'ניץ ואת נופיה שם. פרט שני – ועליו יורחבו דברינו בשורות הבאות – היכרותו וזיקתו המופלאות של ויזל למרן הרב קוק זצ"ל.

באחת מפגישותינו סיכמנו בסוף השיחה לקרוא–ללמוד יחדיו בקביעות בכתבי מרן הרב קוק. במחשבתי ובהרגשתי חשתי כי אהיה שותף ועד למפגש בין הרב הדגול מרבבה בעל ספרי ה"אורות" ובין הסופר אשר פרץ ונקבע בתודעת העולם כולו כמחברו של "הלילה". האם תיתכן דרמה גדולה מזו שפליט השואה השחורה–משחור יעסוק בשירה האופטימית והמאירה השזורה בכנפי שורות השירה של הרב קוק?

בחרנו יחד לקרוא ולהאיר דווקא את הפרקים אשר ב"אורות הקודש" בסדר "הטוב הכללי". להלן יובאו מספר שורות מתוך הדברים ששמעתי ורשמתי בפנקסי. יהיו דברים אלו בחינת נר זיכרון, נר נשמה ונר תמיד למכובדי ורעי כנפשי, רבי אליעזר ויזל, לאותן שעות האור והחסד של לימודנו המשותף בביתו בעיר ניו–יורק בשנת תשמ"ט.

"כן, כן הוא קיים, הרוע!"

אלי ויזל (משמאל) עם כותב המאמר הרב יוחנן פריד

במצעד החיים באושוויץ - 2005

צילום: אי.פי.אי

כמהרעראיתי

אקדמות מילין, דברים שנאמרו בטרם קריאה: "ראיתי אותו ואני עדיין רואה אותו בעיניי, ממש יומיום, את הרע, את הרוע בלבוש אדם, בלבוש דיבורו, בהרמת הקול ובנפנוף המגלב… אני שמעתי אותו, ועדיין הוא מצלצל באוזניי ממש, בקולות החדים של אמירות ה–ר–א–ו–ס, בצלילים הנוקבים כשל מתכת זולה וקרה, ואשר הדיו מלוא כל העולם, צעקות היורה וזעקות הקרבן ואחריהן השקט הנורא, הנורא מכול… כן, כן, הוא קיים, הרוע! ואיננו רק פרי הדמיון או אפילו לא תוצר השיפוט האנושי, הבקשה והמחאה לבואו–שובו של 'הסדר העולמי'".

שתיקה ונשימה עמוקה.

ואנחנו קוראים (אורות הקודש, מאמר רביעי, הטוב הכללי, סדר ב פרק יא, "עומק טוב ועומק רע", עמוד תעה(:

חכמת הרזים מבארת את הממשיות של הרוחניות לכל ערכיה, מתארת את היש בכל אופיו, את הטוב ואת הרע בכל מילואיהם.

ויזל (בציטוט משוער): "מרן הרב אוהב מאוד את הביטוי 'חכמת הרזים'. יש בו תמצית של עיקרי משנתו שלו. שוכן בו בהרמוניה הצירוף של התלמיד חכם שבו יחד עם איש הנסתר, הרז והסוד.

"גדול היה האיש, ובמה הייתה גדלותו? צריך כל אחד בעולם לדעת כי מפת כל העולמות הנסתרים והגלויים פרושה הייתה בפניו. הוא היה כל כך חכם וכל כך ידען שם, כל כך בקיא בניווט שבין ההרים והגבעות של העולם הגיאוגרפי ושל העולמות הכתובים והפירושים הנמסרים מפה לאוזן, עד שהוא – רק הוא – מסוגל היה לקבוע בוודאות שלחכמת הנסתר הכלים והידע לבאר את הממשיות של היש הטוב והיש הרע לכל פרטיהם.

"בחסידות אומרים כי כוונת הכתוב בתהילים (ה, ה) 'לא יגורך רע' היא שלא יגור איתך, רבש"ע, הרע. אם כן, הפירוש איננו רק 'לא יירא', כי אם לא יתגורר אצלך, איתך, א–לוהים, הרוע. הרי אתה טוב, ריבונו של עולם, ומיטיב. רק מיטיב לכול, רק טוב.

"אוי וויי, אוי וויי (הוא זועק בפנים מיוסרות) כמה רע ראיתי בעולם שלך, א–לוהים!", והוא מרכין את ראשו, עוצם את עיניו, ממלמל שוב ושוב אל עצמו: "אוי, טאטע זיסע, טאטע, טאטע". ולפתע צוחק ואומר בעיניים פקוחות וסגורות כאחת, ידו על מצחו, ומפזם בניגון: "איך אתם שרים שם בריקודי ההורה, 'שימי ידך בידי, אני שלך ואת שלי'".

ממשיכיםלהילחםבו

ואנו קוראים בהמשך של הפרק:

ובאספקלריא של קודש בהירה רואים אנו שעומק הטוב הוא המסבב את עומק הרע, כדי שיתעסק הטוב גם כן על ידי הרע, ויהיה בכל מילואו וטובו היותר שלם, ובשביל כך יש מציאות של שאיפת הרע בכל היקום, הרע המוסרי והרע המעשי.

ויזל מזדעק בקול גדול ושואל אותי (שוב, בציטוט משוער) ובתמיהה גדולה: "אתה שומע מה שכתוב פה?! אתה מבין?! אתה מאמין באמת למילים הללו?!"

ושוב חוזר ואומר בדגש חזק ובקול רם: "רואים אנו – והכוונה כמובן לרב קוק! ואיך הוא רואה? באספקלריא המאירה (= הבהירה!). על מי זה נאמר? על משה רבנו. הרב רואה ממש כמו משה רבנו".

"אני", הוא מרים קולו, "מאמין בכך בכל לבי. הוא (הרב קוק) היה משה רבנו של דורנו, אין עוד מלבדו! אין עוד כמותו! מפיו אנו חיים ומפיו נחיה".

והקול יורד ונעשה נמוך יותר, אך הדרמה ממשיכה: "מה אומר לנו כאן רבנו ? הוא אומר (מקמט את המצח, ובעצימת העיניים הוגה ומבטא מילה אחר מילה) כי עומק הטוב הוא המסבב (=הגורם) לעומק הרע".

ויזל נושם עמוק. וממשיך לדייק בכתובים כדלקמן: "יש עומק – עומק טוב ויש עומק רע. לאמור: מתחת לרע ולטוב ישנו עומק, לא טוב ורע שטחיים, אלא עמוקים דווקא".

אני מנסה להוסיף: "כמו החלבנה, שריחה רע, ושהיא בקטורת"? ויזל מגיב (בתנועת יד): "הרבה יותר מזה!". ושוב אני שואל: "למשל?". והוא משיב: "אני ראיתי בעיני רע כזה – רוע כזה – שאי אפשר כלל לתאר אותו לא במילים ולא בכל דרך אחרת. אבל הוא היה קיים, הוא היה קיים!". ואני שואל: "ואיננו עוד?", וויזל חוזר ומשיב בנחישות אך ברכות מופלאה: "אנחנו ממשיכים להילחם בו. ובשביל זה צריכים נביאים, כמו משה רבנו, בני נביאים וכו' וכו', ובלעדיהם איך נמשיך להילחם?". ובמעבר חד הוא פונה אליי ושואל: "כמה לומדים באמת את הרב קוק?! כמה? כמה?".

להיותאחשלהעולם

ועוד אוסיף חוויה לימודית–רגשית, והיא בת–קול מפגישה מפעם אחרת. כדי להגיע לתיאורה, ראוי להזכיר את הידוע והוא מקומו הבלתי–רגיל של ויזל בשביליהם ובבתיהם של אישי העולם החברתי–הפוליטי כולו. הכול יודעים ומזכירים את קבלתו את פרס נובל לשלום, עובדה המבטאת את ההכרה העולמית שלה זכה. ויזל השכיל למנף הכרה זו ולפעול מתוכה, במלוא העוצמה ובמלוא הענווה. אורחים ומבקרים מן העולם הגיעו ושיחרו לפתחו, אך גם הוא יצא אליהם למדינתם ולארצם. לשמחתי, עקב כך הייתי מדי פעם שותף–מקשיב לתיאורים מופלאים של חוויות נדירות ביותר.

דמיינו לכם רק מקצת מן המראות הללו: זה עתה הוא שב מרואנדה ואינו פוסק מלתאר כמה קשים הם עליו ניסיונות התיווך והשכנת השלום בין השבטים הניצים, הרוצחים אלו את אלו. היום נפגש ושוחח עם הדלאי–לאמה הטיבטי כאשר הם מנסים לרדת יחדיו לפשר אי–האלימות הנדרשת לעולם, והנה הוא מסיים שיחת טלפון לסרייבו הסובלת ושותתת דם במלחמה, ומנגד עונה בהרחבה לפרנסואה מיטראן נשיא צרפת.

והנה, אחר כך הוא מתיישב על הכורסה בחדר הספרים העמוס, פותח את "אורות הקודש" וכותרתו של הפרק לכאורה כל–כך רחוקה. אנו קוראים וצוללים אל השורות בפרק "זיהרא עילאה" (פרק כא) בסדר "הטוב הכללי".

לויזל הייתה יכולת נדירה לשלב בין העולמות, וזו אשר העניקה באופן תדיר ומפתיע רק חיזוק לכתובים היפים כל כך. שמו של הפרק מסוגל היה להוליכו אל העולמות הנסתרים של הזוהר הקדוש ולהשאירו שם במרחבים המופשטים והקורנים אורה, אך לא כך היה הדבר. ויזל חיברם זה אל זה. והנה הוא קורא שם בפרק:

העסק בפרק שירה הוא היסוד של התשובה אל הטבע, זו העולה למעלה מכל קנאת עם, (והיא) רק מרוממת את האדם בתור האח הנעלה לכל אחיו יצורי שדי והכל למרומי הקודש הוא מתעלה.

ויזל מנסה להסביר, לשאול את עצמו בקול רם, שאשמע, ושאלך עמו במצעד הזה. והוא מפזם במנגינה בוכייה ובעיניים דומעות, שורות–שורות. "אני רוצה שתבין, בעצם אני רוצה להבין: האמנם? האם חשתי, האם התרוממתי, למדרגת 'האח הנעלה' של העולם? מהו, לאמתו של דבר, הגורם המניע את האדם לבטל את הנגע הזה הקרוי כאן 'קנאת עם'? מהו אותו 'פרק שירה' שהוא התשובה אל הטבע?"

ואנו דנים ומעמיקים בסוגיה: כיצד אותם פסוקים המצורפים לשמותיהם של עשרות בעלי החיים והמפורטים באותו פרק שירה ("יונה מה היא אומרת, כלב מה הוא אומר, זאב מה הוא אומר וכו'), כיצד אמירת פרק שירה זה, הבא מתוך "זוהרו של האדם הראשון", הוא בעצם פרק ברפואת עולם ומלואו?

ויזל שב ומוסיף שבחיו של הרואה הגדול. והוא חוזר וצולל אל הכתובים הזכים, מהכא להתם, ומהתם להכא.

*

אמר הכותב: ויותר מאשר קראתי מתוך פנקסי וכתבתי כאן – הרי הוא חרות על לוח לבי. היו לי אלו שעות ארוכות של צלילה זכה אל המילים, של הזדהות חיה ודיאלוג מתמיד בכל עניין. תהא נשמתו הזכה צרורה בצרור החיים.

הרב יוחנן פריד הוא יו"ר "בית הרב". כיהן כרב המושב בית מאיר וכמנהל האגף לתרבות תורנית במשרד החינוך

פורסם במוסף'שבת'מקור ראשון כ"ט אב תשע"ו, 2.9.2016

לקריאה במקור לחצו כאן

גינת ילדים

תחושה של יצירתיות ואהבה לטבע – להציע עבור נכדינו – לזרוע זרעים ולעקוב אחריהם, נביטה וגדילה, בעציצים שסיימו תפקידם, או באדמת הגינה.

יש להשתמש בזרעים חיוניים הנובטים בקלות, כגון:

עדשים, פטרוזיליה, חרדל, רשאד ועוד.

אפשר גם להנביט את הזרעים על ספוג סידור פרחים אחרי ש"פג תוקפו". להניחו בכלי עם מים ולאחר מכן לפזר על כל דפנותיו.

בעוד כשבועיים אפשר יהיה לזרוע חוטמית תרבותית, להכין את הגינה לצמחי חורף, להוסיף קומפוסט ולהצניע דשן בשחרור איטי.

ב ה צ ל ח ה

אם תלך

הפרויקט של עידן רייכל מילים ולחן :עידן רייכל

אם תלך מי יחבק אותי ככה
מי ישמע אותי בסוף היום
מי ינחם וירגיע
רק אתה יודע

ואם תלך למי אחכה בחלון בשמלה של חג
שיגיע, יחבק אותי ככה, כמו שאתה מגיע

כשתלך לשמש אצא, בשדה המוזהב, בוקר יום וערב,
ירח יאיר את פני שחולמות כל היום רק עליך

וכשתבוא תישא אותי בשתי ידיך, משדה לנהר,
תרחוץ את פני ותגיד לי מילים
כמו שרק אתה יודע

הפרויקט של עידן רייכלהוא שםאלבום הבכורהשלהפרויקט של עידן רייכל. האלבום יצא לאור בשנת2002 , ומכר מעל 120,000 עותקים (פלטינה משולשת). האלבום זכה במקום הראשון במצעד האלבומים של ישראל ששודר בערוץ 2ביום העצמאותה-65 למדינת ישראל.

עידן רייכלהתחיל את הקריירה המוזיקלית שלו כקלידןבהופעותיהם של זמרים שונים. בשאיפה להתפתח לכיוון של הפקה מוזיקלית, החליט רייכל להקליט מספר שירים המעידים על יכולות ההפקה שלו. כוונתו המקורית של רייכל לא הייתה לאגד את השירים לכדיאלבוםשלם, אלא הצגת יכולות ההפקה שלו, ומשום כך הוא השקיע פחות בכתיבת השירים. כך למשל, השיר "בואי" מורכב משני בתים בלבד ללאפזמון חוזר , ובשיר "מדברים בשקט" אחרי הפזמון החוזר מושר פעם נוספת הבית השני של השיר.

את השירים הקליט רייכל באולפן הביתי בביתו שבכפר סבא, עם כשלושים זמרים ונגנים שונים. רובם היו בני העדה האתיופית. השירים היו ברובם בסגנוןמוזיקת עולם , תוך שילוב אלמנטים שלפופורוק. רוב הזמרים באלבום היו אלמוניים לפני כן, כשיוצאת דופן הייתה הזמרתדין דין אביב, שהתפרסמה מחברותה בלהקתגאיה. כשהציג רייכל את השירים בפני חברתהליקון,גדי גידור , ממנהלי החברה, אהב את התוצאה, והחליט לאגד את השירים לכדי אלבום שלם.

בנובמבר2002יצא הסינגלהראשון מתוך האלבום, "בואי", שזכה להצלחה גדולה במצעדי הפזמונים והושמע תכופות בתחנות הרדיו. בעת יציאת הסינגל האלבום טרם היה מוכן במלואו, אך הביקורות החיוביות שלהן זכה הביאו לעבודה אינטנסיבית של רייכל להשלמת האלבום, שיצא לבסוף כשלושה שבועות לאחר הסינגל.

האלבום המלא יצא בדצמבר 2002. גם שלושת הסינגלים שיצאו אחריו, "מדברים בשקט", "אם תלך" ו"הנך יפה", זכו להצלחה במצעדי הפזמונים.

אם תלך

סולנית השיר היאדין דין אביב, שהתפרסמה קודם לכן מחברותה בלהקתגאיהומהמופע המשותף "עלידין" עם אמהעליזה אביב. רייכל הקליט את אביב בתחילה ללא ליווי של כלי נגינה, ולאחר מכן חיפש עיבוד מוזיקלי מתאים לשיר.

בהשראת הגיטריסט המלאיעלי פארקה טורה בחר לבסוף בליוויגיטרהבלבד, בנגינתו שלאבי סינגולדה , וזאת מתוך מטרה להבליט את קולה של אביב. השיר זכה להצלחה גדולה, ונבחר כ"שיר השנה" במצעדי הפזמונים השנתייםשלגלגלצושלרשת ג'.

לצפייה בביצועה של דין דין אביב לחצו כאן

לצפייה בביצועו של עידן רייכל לחצו כאן

פרשת שופטים

אחת מהמצוות המוטלות על המלך היא לכתוב לו 'אֶת מִשְׁנֵה הַתּוֹרָה הַזֹּאת עַל סֵפֶר... וְהָיְתָה עִמּוֹ וְקָרָא בוֹ כָּל יְמֵי חַיָּיו'.

תכלית כתיבת התורה על ספר, והיותה עם המלך כל ימי חייו היא לימוד התורה ושמירת המצוות, אבל בעיקר 'לְבִלְתִּי רוּם לְבָבוֹ מֵאֶחָיו'.

דווקא המלך מועד מתוקף תפקידו ומעמדו ליפול ברשת הגאווה, לרומם את לבבו מאחיו, ולזלזל באנשים הפשוטים והנמוכים ממנו למראית עין. כך כותב בעל ה'כתב והקבלה':

אבל מן הענוה המשובחת הכתוב מדבר

כי אחיו כולל כל ישראל, כורמים ויוגבים ודלת עם הארץ

שלא יהיה לבבו רם מהם

אלא יחשוב כל אחד כמהו לחמול עליו ולהטיב עמו.

הקריאה בתורה והשמירה על המצוות מזכירה תדיר למלך את מקומו בעולם, את היותו מצווה בדיוק כמו כל יהודי אחר במצוות התורה, ואת הנואלות של הגאווה שמתלבש בה האדם, שהרי, כפי שכותב הרמב"ן: 'הגאוה מדה מגונה ונמאסת אצל האלוהים אפילו במלך, כי לה' לבדו הגדולה והרוממות, ולו לבדו התהלה ובו יתהלל האדם'.

רבי פנחס מקוריץ שהיה מראשוני החסידות ויום פטירתו חל השבוע לפני 225 שנים, טען שהאיסור ש'ירוּם לְבָבוֹ מֵאֶחָיו' נכון לא רק במערכת היחסים שבין המלך לדלת עם הארץ, אלא גם בין הצדיק והרשע. לעתים, דווקא הקרבה אל התורה עלולה להביא את האדם לא לענווה, אלא לתחושה שהוא 'יושב בארמון' בעוד חברו הרשע 'שוכן בצריף רעוע', אך מצד האמת, מעלת הארמונות אינה גדולה ממעלת הצריף, ושמחת הקב"ה יכולה להיות בזה כמו בזה:

יחסו של השם אל הרשעים יש להמשילו לשר אחד

שמלבד ארמונותיו הנהדרים יש לו גם בתים קטנים חבויים ביערות ובכפרים

שהוא שוהה שם לפרקים כשהוא יוצא לצוד

מעלת הארמונות אינה גדולה יותר ממעל הבקתות האלו.

אף הצדיק, כל כמה שגדול ערכו אין הוא יכול לפעול מה שהרשע פועל

כשהוא מתפלל או עושה משהו לכבוד השם, והשם שמח בו

לכן אל יתגאה הצדיק על הרשע.

ימי אלול שאנו בעיצומם, ימי התשובה והסליחה, מלמדים את כולנו להיות כמלכים שהתורה מלווה אותם תדיר, מזכירה להם את גדלותו של הקב"ה, ומפוררת את הגאווה שיש לאדם, אפילו זו הנובעת מלימוד התורה וקיום המצוות עצמם.

שבת שלום, הרב אורי ליפשיץ, רב טירת-צבי