title
title
title
title
title
title
סיפורי מקום - סיפור על זוג חלוצים

סיפור על זוג חלוצים

 

היום, כ"א תמוז, לפני 82 שנה, הציעו לחבורת חלוצים וחלוצות בקיבוץ הדתי – להקים קיבוץ בעמק חפר.

אבל לזוג הצעירים הזה שתמונתם כאן - מקס ואני שור – כמו שאר חברי וחברות הקבוצה, עמק חפר לא היה יעד מספיק חלוצי והעדיפו להקים קיבוץ בעמק בית שאן (עמק המעיינות היום).

ממש בפתחו של גן עדן – נמצא המקום החם ביותר שלא היה מוכר לילידי אירופה, שרובם השאירו שם משפחה ולרבים היא אבדה בשואה.

למרות הרקע הלא מתאים – הם הקימו קיבוץ בתנאים לא תנאים, בחום אימים ללא קירור, ללא מיזוג וללא אוורור, בלילות יתושים וביום זבובים, ומסביב בדואים, באוהלים שלעיתים איימו על חיי החלוצים. מזון היה במשורה וכסף לא רק לצרכים חשובים מאוד וגם לא לכולם.

גרו באוהלים וצריפים, עבדו מבוקר עד ערב ובלילה שמרו ונחו במשמרות.

אלו היו חלוצים בגוף ובנשמה – ולמרות הקשיים – הם סיימו מלאכת יומם התייצבו לרקוד "הורה" תוך שירת: "אנו באנו ארצה לבנות ולהיבנות בה..."

זה היה הדור עליו שרו: "אז איפה הן הבחורות – הבחורות ההן, עם הקוקו והסרפאן....היכן הגברים עם ה"כובע טמבל"?..."

 

מי מסוגל לדמיין תנאי חיים ועבודה – ללא מזגן בקיץ , בעמק בית-שאן?

תשאלו את "ילדי" הקיבוץ – ילידי שנת 1940.

 


 והנה המשפחה שצמחה מאז


דני שור

טירת-צבי