title
title
title
title
title
title
מטעמים לפרשת השבוע - פרשת פנחס - בין המצרים

פרשת פנחס – בין המצרים

אנו פותחים היום את שלושת השבועות, ימי 'בין המצרים', המזכירים לנו בכל שנה את שבירת הלוחות ופריצת החומות ואת התהליך המוביל עד לחורבן הבית, בראשונה ובשניה.

 

בשבועות הבאים נקרא מנבואות הפורענות, ונפתח בירמיהו. לאחר מכן נזכה לשבעה שבועות של נחמה, מנבואותיו של ישעיהו, שיביאו אותנו אל ימי הרחמים והסליחות, בואכה חודש אלול והשנה החדשה.

 

בדרך כלל, ירמיהו הוא נביא זעם ותוכחה, חורבן והרס. נבואותיו הנוגעות בעוולות החברתיות והאמוניות של עם ישראל מסתיימות בתיאורים קשים של התמוטטות הממלכה, של שבי וחרב, ואף בקינות (מעין איכה) על בני ובנות ישראל שדמם נשפך.

 

ובכל זאת, בהפטרת פרשתנו, בה נקרא את נבואת ההקדשה של ירמיהו, מפקיד אותו הקדוש ברוך הוא עַל הַגּוֹיִם וְעַל הַמַּמְלָכוֹת לִנְתוֹשׁ וְלִנְתוֹץ וּלְהַאֲבִיד וְלַהֲרוֹס לִבְנוֹת וְלִנְטוֹעַ.

 

אכן, יש מהפרשנים שהסבירו כי הנבואה כולה היא נבואת נחמה – כאשר כשמדובר על 'לִנְתוֹשׁ וְלִנְתוֹץ וּלְהַאֲבִיד וְלַהֲרוֹס', הכוונה דווקא לגּוֹיִם ולמַּמְלָכוֹת, ואילו הנבואה 'לִבְנוֹת וְלִנְטוֹעַ', מיועדת לעם ישראל.

 

מאידך, יש מהמפרשים שהסבירו כי מדובר בנבואה שכולה רלוונטית לעם ישראל, וכי האפשרויות מונחות שתיהן על השולחן. אם יעשו תשובה – הרי שהנבואה תהיה 'לִבְנוֹת וְלִנְטוֹעַ', ואם לא – הרי שההרס מחכה מעבר לפינה.

 

אך נראה לי שאפשר לקרוא את הפסוק גם אחרת. נבואת ההקדשה של ירמיהו מלמדת על החורבן שהולך להתרחש. אין מנוס ממנו, לאור מצבו הרוחני והחברתי של העם. ויחד עם זה, נבואת החורבן כוללת בתוכה כחלק מהותי ממנה גם את נבואת הנחמה שבעקבותיה. כאילו מתאר הקדוש ברוך הוא לירמיהו את שלבי החורבן: בשלב הראשון לִנְתוֹשׁ וְלִנְתוֹץ וּלְהַאֲבִיד וְלַהֲרוֹס, ובשלב השני -  לִבְנוֹת וְלִנְטוֹעַ.

החורבן והפורענות הם צעד הכרחי, אבל לא סופי. התהליך שעובר עם ישראל הוא תהליך כואב של הרס, שמתוכו יכולה לצמוח תקופה חדשה, בניינים ונטיעות.

הדברים נכונים כמובן ביחס לכל אחד ואחת מאתנו במישור האישי. משברים (שלפעמים מביאים לפירוק, להליכה לאיבוד ולתחושת 'הכל נהרס') יכולים לא פעם להוביל לבניין חדש ולנטיעה.

אך נראה שאנו יכולים להעיד על תהליך שכזה שראינו בעינינו. בית כנסת עתיק שהיה בקרבת 'טירת צבי', ושימש קהילה יהודית לפני מאות רבות של שנים, נחרב, אבד וכוסה בעפר. זכינו להיות חלק מאלו שבונים ונוטעים ומחדשים ישוב יהודי, כי מִצָּפוֹן תִּפָּתַח הַטֹּובָה.

 

 

שבת שלום, הרב אורי ליפשיץ, רב טירת-צבי