title
title
title
title
title
title
מהנעשה בגיל עוז - נפרדים מאורנה ברזילאי מנכ"לית העמותה

נפרדים מאורנה ברזילאי מנכ"לית העמותה

 

ביום שני השבוע נפרדנו מאורנה ברזילאי, המנכ"לית היוצאת לגמלאות לאחר יותר משלושים שנות שליחות מסירות ואחריות בהקמת ובניהול העמותה.

התכנסו ובאו רבים מוותיקות וותיקי העמק, יורם קרין, ראש המועצה האזורית, יורם קרין, צוות הנהלת המועצה וצוות העמותה כולו.

 

את טקס הפרידה הנחו בחן וברגישות ורד רוס ורויטל פוקס.


יורם קרין היה ראשון המברכים:

  

ובסיום ברכתו העניק יורם לאורנה שי צנוע מהמועצה האזורית.

אחריו הוזמן לברך רפאל צרפתי, יושב ראש העמותה:

אורנה יקרה

אני לא זוכר שבארועי גיל עוז בשנים האחרונות קראתי מתוך דף נייר. אבל פרידה כזאת מיוחדת מחייבת הכנה ובחירת מילים שיבטאו את העשייה שלך לאורך יותר משלושים שנה.

אם הייתי צריך לחבר את שליחותך לאיזה שיר, הייתי שר לך "לתת את הנשמה ואת הלב" כי זאת ההרגשה שלי ושל הצוות הנפלא שמסביב והרגשתם של ותיקי העמק.

אורנה, את עשית את גיל-עוז לעמותה לדוגמה, שמנהלים מכל הארץ באים ללמוד ממך ולהתפעל. איך אמרה לי חברה נאמנה לפעילות גיל-עוז: "יש לנו במה להתגאות בעמק המעיינות".

הניהול שלך בעיני ניהול לדוגמה שהתאפיין בראש ובראשונה בדאגה לאדם הזקן ויחס אישי ואנושי. ובזה הדבקת את הצוות כולו, זאת תוך עמידה על נהלים תקינים. את נוכחת, מבזרת סמכויות ומגלה אמון בעובדים שלך ומעניקה להם מתוך הנסיון הרב שלך. את מהווה השראה לסביבה ולצוות שלך ובעיקר משדרת חזון ואחריות. אחריות לכל מבקר, לכל זקן וזקנה. בכל ניהול מפעל, כגון זה שלנו, מתגלעות חילוקי דעות. יורשה לי לצטט את המשנה המפורסמת בפרקי אבות האומרת: "כל מחלוקת שהיא לשם שמיים, סופה להתקיים. ושאינה לשם שמיים, אין סופה להתקיים". כאשר היו חילוקי דעות, והיו, תמיד ניהלנו אותם באווירה עניינית לטובת הבית הזה.

אינני יכול שלא לציין את היחס המיוחד והתומך של ראש המועצה וכלל עובדי הנהלת המועצה.

אורנה יקרה, הבית הזה היה שלך במשך יותר משלושים שנה. מבחינתך זה מפעל חיים, מפעל לתפארת.

בשם ועד ההנהלה, בשם וותיקי העמק, אני מבקש להודות לך על כל שנות המסירות והשליחות הללו. את משאירה מפעל לתפארת, את יכולה לפרוש בגאווה ולחוש כאן את האהבה של הצוות שלך ושל כל הנוכחים.

אני מאחל לך הצלחה בדרך החדשה. שתמצאי בה ענין, שמחה והנאה. שכל בוקר תתעוררי עם חיוך בלב, ושתגשימי את כל החלומות שלך.

לסיום אני רוצה לשלוח ברכת הצלחה לאיריס המנכ"לית החדשה.

אנחנו נמשיך בשמחה להיות לצידך.

ותודה אחרונה לצוות הנפלא של גיל-עוז, האחראי לארגון הארוע הזה וכל היום כולו.


לאחר ברכתו המרגשת של רפאל הוזמנה תמי חיים מנווה-אור, כנציגת התלמידים מוותיקות העמק:

דברי פרידה

אורנה ברזילאי, כשמך כן את.

משדרת עוצמה ורכות כאחת.

תמיד יפה ומטופחת "שני פרחי עינייך נרקיסים של פז" - כמאמר השיר.

"מושכת בחוטים" כבר למעלה משלושים שנים.

התחלת את תפקידך מהיותך מנהלת אדמיניסטרטיבית ושאפת גבוה ואכן הגעת להיות מנכ"לית העמותה.

הרבה אחריות ועול כבד רובצים על כתפיך, ולמרות היותך מנהלת ראיתיך לא פעם יושבת כ"גננת" על יד מי שנזקק למילה חמה ותומכת.

אולי חזרת לרגעים למקצועך הקודם שגם אם היותנו אנשים מבוגרים ובעצמנו כבר סבים וסבתות, חשים עצמנו "ילדים קצת".

כשחשבתי עלייך מצאתי עצמי מעלעלת בדפי מחברת ובחוויות שכתבתי בשנת 2015. וכך כתבתי:

"היום בבוקר אני הולכת לראות בגיל-עוז את ההצגה "אליאס אליאס"  מאת חנוך לוין. איזה כיף לי אני שמחה שישנם תכנים וענין לענות בהם. אני חושבת שהעיסוק והקשרים החברתיים בגיל-עוז הם מה ששומרים על צלילות ובריאות בגיל השלישי. אני רואה סביבי אנשים מבוגרים הנושקים ל- 90 עשורים ובכל זאת יש להם עוד מה ללמוד. נפלא! כך אני רוצה גם כן. זכינו שיש לנו בעמק שלנו פנינה שכזאת. אשרינו!"

ואכן, כל המילים והמעשים הטובים נאספים לגורלי ויוצרים מציאות טובה יותר של אור ואכפתיות. דבר אינו מובן מאליו.

אורנה, את משאירה לנו ירושה מרשימה, ירושת אהבתך למקום ולדרך.

אנחנו נמשיך לבוא וליהנות מאותם החיים עם שמחת הפשטות.

והייתי רוצה לסיים את דברי ולקרוא לך שיר קטן אבל גדול בעיני, המבטא את רחשי ליבי. כתבה אותו אווה קילפי :


ובסיום דבריה עלתה ובאה לבמה אורנה עצמה לברך את הנוכחים.

"אתם בודאי מבינים מה אני מרגישה. כי גם אתם נפרדתם ממקום עבודה. בחודש האחרון חוויתי פרידות מחברים לעבודה ממעגלים שונים.

כשהחלטתי על פרישתי לפני חמישה חודשים הודעתי לחברי ההנהלה היקרה שלי, שקיבלו בהבנה את החלטתי.

לאט-לאט במשך החודשים הבנתי שזהו, מסיימים.

הבאתי את איריס כמחליפתי לבית גיל-עוז בשמחה בכדי שתוכלו להכירה ולדעת שאני משאירה אתכם בידיים אמונות ומקצועיות.

ביליתי עימכם שלושים ושתיים שנה מאתגרות ומעשירות. הגעתי בכל יום לעבודה בשמחה גדולה.

את הדרך הארוכה עשיתי עם הרבה שותפים. התחלנו חגי ואני. יצרנו בעמק בית והגשמנו את החלום – בית לוותיקי העמק – גיל-עוז.

כל הנעשה בו בא מחשיבה עמוקה, מהגינה הקטנה ליד הבית, מהמרק בחורף ובעיקר, לתוכן המעשיר.

הקפדנו לא לשכוח לתת מענה לאלו שאינם יכולים להגיע לגיל-עוז.

אני מודה לכל השותפים במועצה. לראש המועצה יורם קרין, לעפרה סתת מנהלת המחלקה לשרותים חברתיים, לחברי ההנהלה היקרים שהיו לי רוח גבית נפלאה. והכי חשובים – חברי לצוות שבלעדיהם לא הייתי מצליחה להגיע לעשייה הנהדרת.

ולכם, וותיקי העמק – תודה שהאמנתם בי ובנו.

תודה לכם על שנים יפות ונעימות עמכם.

ולסיום רוצה אני לקרוא בפניכם שיר מספר שיריה של שיבטה טויו, משוררת יפנית שהחלה לכתוב שירים כאשר חצתה את גיל 90.

 

בֹּקֶר בָּא

מֵרֶגַע שֶׁהֶחְלַטְתִּי לִחְיוֹת לְבַדִּי

נַעֲשֵׂיתִי לְאִשָּׁה חֲזָקָה מְאֹד

הֵבַנְתִּי כִּי אֹמֶץ מַשְׁמָעוֹ

לְקַבֵּל בְּהַכָּרַת טוֹבָה

כָּל הוֹשָׁטַת יָד הַמֻפְנֵית לְעֶבְרֵךְ

 

"רַע לִי"

כְּשֶׁאֶת נֶאֱנַחַת כָּךְ

זִכְרִי שֶׁהַבֹּקֶר לְעוֹלָם יָבוֹא

וָשֶׁמֶשׁ הַבֹּקֶר תִּזְרַח גַּם עָלַיִךְ

 

אורנה

בסיום דבריה של אורנה עלו חברי הצוות ובידיהם משפט ברכה על פועלה ארוך השנים של אורנה למען בית גיל עוז וותיקי העמק כולם.

בסיום הטקס הוקרן קליפ שהוכן במיוחד לארוע זה.

מוזמנים לצפות בסרטון זה – לחצו כאן


לצפייה באירוע לחצו כאן


לצפייה בתמונות מהארוע לחצו כאן


 

בסיום חלק זה עלה איציק לוי במופע אומן החלילים שלקח אותנו למסע חובק עולם מרגש, מרתק ווירטואוזי. היה זה מסע מגוון, בו שלובו מוסיקה אתנית וישראלית, נגיעות קלאסיות ברוק וכמובן מוסיקה מקורית.

תודה לכל אלו שבאו וחופשת קיץ נעימה.

 

גדי ליאון

עורך מעת לעט