title
title
title
title
title
title
מטעמים לפרשת השבוע - פרשת קורח

פרשת קורח

 

קורח העומד מול משה ואהרון מצרף אליו מאתיים וחמישים אנשים מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל, ולא סתם אנשים אלא נְשִׂיאֵי עֵדָה, קְרִאֵי מוֹעֵד, אַנְשֵׁי שֵׁם.

התורה מכסה על שמות אותם מאתיים וחמישים המכובדים, אבל חז"ל במדרש מזהים אותם עם נשיאי המטות המופיעים בתחילת החומש שלנו, עליהם נאמר שם שהם קְרוּאֵי הָעֵדָה, נְשִׂיאֵי מַטּוֹת אֲבוֹתָם, רָאשֵׁי אַלְפֵי יִשְׂרָאֵל.

המילים הדומות מלמדות מי היו, כמו במשל המובא במדרש:

משל למה הדבר דומה?

לבן טובים שהיה גונב כלים בבית המדרש, ולא היה רוצה בעל הגנבה לפרסמו, התחיל נותן בו סימניו.

אמרו לו: מי גנב כליך?

אמר להם: אותו בן טובים, בעל קומה הוא, עיניו נאות, שערותיו שחורות, חוטמו נאה.

משנתן סימניו, ידעו מי הוא.

ואף כאן אף על פי שסתמן הכתוב ולא פירש את שמותן, ובא ונתן את סימניהם, אתה יודע מי הם.

 

כלל גדול מלמדנו המדרש, בעקבות הבנתו שהתורה מכסה על שמותם ומסתפקת ברמז בלבד. האחריות והזהירות שלא לבייש ולהביך את הזולת (גם אם הוא חוטא), מוטלת על כתפיו של מי ש'מספר את הסיפור', ועדיף לא לומר את הכל (ולעתים אפילו לשנות בדיבור), כדי לא להביך.

 

לפני תשע שנים הלך לעולמו הרב מרדכי אליהו, שהיה הרב הראשי לישראל. בין שלל סיפורי המופתים עליו, מופיעים סיפורים ובהם הנהגות חינוכיות מופלאות (הרב אליהו התחיל את דרכו כמורה בבית ספר יסודי). וכך סיפר הרב מרדכי מוצפי:

כשהייתי תלמיד בתלמוד תורה, הגיע הרב לכיתתנו כדי לבחון את התלמידים בגמרא. לא הייתי מראשוני הנבחנים ולכן יכולתי להסתכל על הנהגותיו של הרב בשעה שבחן תלמידים. ראיתי שהרב אינו מעביר שאלה מתלמיד שלא ידע לענות עליה לזה שאחריו, אלא היה שואל את הבא אחריו שאלה אחרת, חדשה. הבנתי שהרב לא רצה שתלמיד יענה על שאלה שקודמו כשל בה, כדי שהתלמיד הראשון לא יתבייש.

שמתי לב גם לכך שמעטים מאוד לא ידעו לענות על שאלותיו, ולא בגלל שקלות היו, אלא מפני שהרב הדריך את הנשאל בדרכו אל התשובה הנכונה; אם התלמיד היה מגמגם במילותיו, היה הרב מכווין אותו ומעודד אותו עד שענה את התשובה הנכונה. ואף על פי כן, כשהגיע תורי להיבחן, לא ידעתי לענות על שום שאלה משאלותיו. היראה והפחד מהמעמד הגדול אטמו את מוחי וסגרו את שפתיי.

כשראה הרב שאיני עונה, הוא הבין מה קרה, ומיד אמר שהוא מתנצל ומבקש סליחה שכן שאל אותי שאלה שאינה בדפים שעליהם אנו נבחנים. הבנתי שהרב נמצא איתי, ולא נגדי. התאוששתי ולשאלתו הבאה כבר עניתי תשובה נכונה. בתום המבחן פתחתי מיד את הגמרא כדי לראות האם באמת השאלה הראשונה לא הייתה בדפים שעליהם נבחנו והתברר לי שהרב "טעה" בכוונה, כדי לעודד ילד קטן, שלא יישבר אלא יצמח.

 

שבת שלום, הרב אורי ליפשיץ, רב טירת-צבי