title
title
title
title
title
title
מהנעשה בגיל עוז - היא קשרה אותי בעבותות אל משה

סיום החוג "תנ"ך בלב אוהב" של דרורה הלוי

אין מילים לתאר את האווירה הנפלאה ששררה בסיום החוג "תנך בלב אוהב", את מילות התודה והערכה שהורעפו על דרורה הלוי המרצה המופלאה שלנו, את הבעת הרגשות של התלמידים בחוג דרך מילים ספונטניות שנבעו מהלב! היה שם גם סרטון מוזיקלי בנושא השיעורים האחרונים וגם כיבוד עשיר שהמשתתפים טרחו להכין!

C:\Users\ברכה\Pictures\Saved Pictures\סיום תנך דרורה 2019\תמונות סיום דרורה\ברכת נורית שגיא.jpgלהלן דבריה וברכתה של נורית שגיא מעין הנציב:


"השנה פתחנו את הלימוד בספר שמות, כשהתעכבנו על כל פסוק ואות ,דמויות ונושאים. מקום מיוחד הוקצה לאות וו הפותחת את ספר שמות: ואלה שמות... למדנו על דמותו של משה, ובאמצעותו על לידתו/היווצרותו של העם היהודי. שאלנו וכאבנו מדוע משה - רועה העם, הנביא הגדול מכולם (ממשה עד משה לא קם כמשה), לא זכה לעלות לארץ ישראל ולהיקבר בה.

עברנו לספר מלכים א' ועסקנו בגדול מלכי ישראל - החכם באדם - שלמה המלך, שבסיפור חייו יש לא מעט "עבירות" על פי חוק התורה. אבל הוא זה שזכה להקים לראשונה שושלת בישראל - את בית דוד.

עשינו אתנחתא - ועיינו במגילת אסתר היוצאת דופן בשפתה ובעניינים שעוסקת בהם.

וחזרנו לספר מלכים א'- בפרקים העוסקים בנביא אליהו, שיש בסיפורו קווים נושקים לדמותו של משה.

מצאתי במאמר של יהודה נוריאל:

" דומה כי גם אליהו (כאיוב) לא היה ולא נברא אלא משל היה"

מעשיו אינם בגדר האפשר בעולמנו...

המשל – משל נפלא על הרוח האנושית, על הנפש, על המקום הקיים/לא קיים. לא בכדי הוא בוקע פתאום ונעלם מאתנו בסערה. בין פיזי למטאפיזי.

אליהו הוא אדם, ואדם הוא כעס ואכזבה וצער וקנאה, וחן וחסד ורחמים ובעיקר אליהו הוא תקווה.

אולי לא היה ולא נברא, אבל מופיע כאורח קבוע בכל ברית מילה ובכל סדר פסח - כי התקווה לא יכולה למות לעולם.

בדברי הרמב"ם בחתימת המשנה ברורה נאמר: " ויש מן החכמים האומרים שקודם ביאת המשיח יבוא אליהו...

במוצאי שבת אחרי ההבדלה בין קודש לחול ישנו פיוט שמושר:

"שבוע טוב, אליהו הנביא, אליהו התשבי,  אליהו הגלעדי, במהרה יבוא אלינו. עם משיח בן דוד".

בספר מלאכי ג' כ"ב-כ"ג  נכתב: "הנני שולח לכם את אליהו הנביא לפני בוא יום ה' הגדול והנורא, והשיב לב אבות על בנים ולב בנים על אבותם."

אכן דמות מורכבת, מלאת סתירות, חצי אנושית, חצי אלוקית - ועדיין איננו מבינים אותה דיה".

דרורה ניסתה לבאר ולהסביר, אבל נדמה שאליהו גם עליה קצת גדול, וטוב שכך יישאר...

דמותו של אליהו משכה את תשומת לבו של יהורם טהר לב שכתב את השיר: " על כפיו יביא" - שרה רבקה זהר. שיר שהפך לשיר של כמיהה ותקווה. יהורם כותב על שירו: "נכתב כשנתיים אחר מלחמת ששת הימים, חושב ששורה עליו רוח המסורת היהודית. זהו אחד מהשירים האהובים עלי."

לא הסתיימו הסיפורים המופלאים של התנ"ך, לעולם לא תסתיימנה השאלות אודותיו. זהו אחד מסודות קסמיו.

C:\Users\ברכה\Pictures\Saved Pictures\סיום תנך דרורה 2019\תמונות סיום דרורה\WhatsApp Image 2019-06-20 at 04.43.44.jpegנבקש ונאחל שגם בשנה הבאה דרורה תמשיך להוביל אותנו בשביליו ונבכיו. והעיקר: נשמור על התקווה...

תודה על שנה מעניינת, מענגת.

בשם תלמידיך - נורית שגיא."

 

דברי הפרדה של אילנה להב מניר דוד:


"היא קשרה אותי בעבותות אל גדול המנהיגים שקמו לעמנו משה רבנו.

אין אני עומדת על  הר סיני או נבו,  לא על הר הכרמל ואפילו לא על הגלבוע, אלא סתם כך ליד שולחן צר בכיתה מס' 13 ורוצה לומר דברי תודה (ברכה) לך דרורה שבשנה זו קראת לעמנו דרור משעבוד מצריים שחל לפני אלפי אלפי שנים.  לאחרונה,  כשתהיתי ותעיתי בעניינים הקשורים לאילן היוחסין של השושלת המשפחתית שלי, לפתע נתתי דעתי כי סב סבי נקרא משה;  אביו של  בן זוגי גם שמו היה משה; גיסי, משה שמו בישראל; שם אחייני התינוק לא פחות ולא יותר, 'משה'לה'. מושיקו שם  דודי ובת הדודה שעלתה לישראל עִברתה שמה ממאשה ל... מושית. מדי שנה תפקידי להכין את קרייני ההגדה בפסח, ומשה לא נמצא בה...  רבה הייתה שמחתי ששנה זו תוקדש לספר 'שמות' ואת דרורתנו, כצפנת פענח, תגלי לי /לנו  אחת ולתמיד מה פשר גדולה זו.

אלא שכידוע ליושבים עמי בזו הכיתה שמורתנו, היא  אישה הבונה יסודות איתנים לסיפורי התנ"ך ואין הדברים נראים כפשוטם. אי לכך, יצאנו  למסע קדומים  אל עולם הריאליה המצרית, בה מלכים הרוצים לכבוש את המוות חונטים מתיהם למומיות; מציבים מאזניים ושוקלים את  הלב בנוצת יען; סירות שטות על מימי הנילוס אל עולם הנצח או הגיהינום; חוקים כתובים בכתב - חרטומים; יש אלילים מרובים וטקסים אין ספור; שבטים נודדים שירדו לשבור שבר;  גם עבדים ואחרים.

 ומה אתנו?  בעדינות אופיינית לך הזכרת, (כי הרי בגילנו לא הכול זוכרים) את יעקב האב ואת יוסף בנו והעברים  אשר ישבו בארץ גושן לגדות היאור שבמצרים ... קושרת ומענבת סיפורים מימים ימימה לא פוסחת על  פרעונים, בריתות ומלחמות וגם סוסים ומרכבות. חולף שיעור ועוד אחד אפילו. אני מתמלאת חשש ורושמת לעצמי: היכן משה שלנו? ומה קרה לאלוהים? מתי נשמע על  עשר המכות, יתרה מזאת עשרת הדברות?

והנה...הוא הגיע. כל מפגש לבשה דמותו פן חדש ומרתק.  אף כי כמעט כל פרט בחייו כאילו ידוע לנו, כולל מריבות משפחתיות, חולשות- גמגום, הססנות שעומדות כביכול בניגוד לדמות המנהיג הכי גדול שקם מאז ומעולם לעם היהודי, כל אלו  העצימו את המסתורין ואת הרצון שלי לדעת עליו הכול.

אט, נחשפו פרטים עלומים: שמים לב לפסיקים ודגשים, מילים חוזרות, ניסים ונפלאות; הכול מפיח רוח ורוממות.

לא עוד עבדות ושיעבוד; חוצים את ים סוף בחרבה ויוצאים המדברה. והמדבר שבדרך כלל מתחבר אצלנו אסוציאטיבית לריקנות, שיממון ושעמום, הוא בדיוק ההפך מכך. מה לא קורה שם? מסעות ופיתויים, קולות, חטאים ועונשים.  מסתבר שחיי עם ישראל  כבר אז  לא היו קלים: רעב וצמא ו... רוצים לשוב אל 'סיר הבשר' !! מה יהיה על משה? מי יהיה לו לעזר? אין סביבו נביאים, שרים או יועצי תקשורת ; גם לא אישה סכסכנית (בת שבע, או איזבל או סתם אחת שלא כתבו עליה).

 במר לבו  משה  עולה אל ההר 'להחזיר המפתחות' לאלוהיו; ושם ברקים ועשן ושופרות וקול האל. בקשתו לא מתקבלת והוא יורד מצויד בלוחות הברית ועליהן חרותות "עשרת הדברות".

התבוא  רגיעה לנביאנו? כלל לא! (לקרוא בבית! זוכרים? מזכירה דרורה)

במפגש השבועי  שומעים על עם סורר, ו'עגל הזהב' ולוחות שנשברים. מחד גיסא זעם וחרון ואיומי האל ומאידך גיסא מנהיג גדול המתחנן אל אלוהיו על נפש עמו החוטא, תחינה שאין לעמוד לפניה.. אלוהים מתרצה!!!

(אף כי שנים רבות אני קוראת פרקים אלה, אודה כי נעלמו מעיניי הפסוקים הבאים ולא האמנתי למראה עיניי:  בשם אדוני, קורא משה ללוויים לעשות מעשה ולהכרית את החוטאים לאלוהים "ויעשו בני לוי כדבר משה ויפול מן העם ביום ההוא כשלושת אלפיי איש.(לב 28) ....ויגף ה' את העם, על אשר עשו את העגל אשר עשה אהרון (שם 35).

רעד קל עבר בי ומחשבה נלוזה עולה במוחי: מה היה קורה אילו הכריתו גם את הלויים?   הרי דרורה הלוי שלנו  שייכת גניאולוגית אליהם.

גיבורנו משה עלה פעם נוספת ההרה.

הודיתי וגם שמחתי שברדתו, נשא גם הפעם  לוחות  ועליהם חוקים משפטיים  ומצוות  (שחלקם משמשים את עולמנו המשפטי עד היום)  וברגישותך דרורה, התעכבת על אלה הקשורים לחלכאים ונדכאים לעבד ואמה, לגרים, ליתום ולאלמנה ואפילו לשור (ונפקחו עיניי כשספר 'דברים' הסוציאלי הבליט גישה זו.)

שוב נדודים ומלחמה וצמא ומשה מכה על סלע בלי אישור האל.. ועונש.

היכנס משה לארץ אם לאו? בליבי קיוויתי שייעשה נס ויסולח לו על חטא אך  לא כך רצה הסיפור, ואולי בזאת תפארתו  גדולתו.  מנגד תראה את הארץ ושמה לא תבוא אל הארץ אשר אני נותן לבני ישראל (שם מ"ט)                           

המנהיג החוטא כאחד העם הוא (נתניהו שמעת? למדת?)

לא הזכרתי את המוני נושאים בהם שוחחנו השנה.  הנשים המופלאות שסובבו את משה : יוכבד, פועה ושפרה המיילדות הנועזות; מרים האחות שסיפורה שווה דף בפני עצמו; גם בת פרעה זו שמשתה אותו באומץ ממימי היאור; וצפורה האישה ואלפי הנשים העלומות שיצאו למדבר רעבו וצמאו, אספו את המן; אולי הלינו וחטאו ורקדו סביב 'עגל הזהב'. אותן השארתי  רק לדמיוני כי התנ"ך הרי חוסך בתיאורים.

לסיום: התרגשתי דרורה, שעזרת לי לעשות קישורים והקבלות בין ימים עברו לבין זמננו אנו. בלי חשש ובלא משוא פנים. הצלחתי להאמין כי גם בעתות קשים ניתן לשמור על יושרה ולקיים אותם ערכים החקוקים על הלוחות שציווה עלינו  גדול  המנהיגים שהיה אי פעם לעמנו.

תודה על שנה מופלאה ומרגשת  זו!

אילנה להב."

 







דברי התודה של איתן יציב מכפר רופין:







דברי הברכה של דליה יפה מניר דוד:            הסרטון בנושא אליהו,

                         אחאב ואיזבל מאת

                                         ברכה יואל משדה-נחום:


   


 

 

 

 



 













מתנות למרצה דרורה הלוי





אוכל! קדימה אוכל!!!

 

     

ברכה יואל


שדה-נחום