title
title
title
title
title
title
משב רוח - משקפי השחייה וסיפורה של דבורה בארון

משקפי השחייה וסיפורה של דבורה בארון

 

על יד מחסן הבגדים בקיבוץ יש "רמפה". שם מניחים חברים את כל ה"שמונצעס" המיותרים, כאשר עוברים לדירה זמנית טרם שיפוץ, כשעוברים סתם דירה, בערבי פסחים, אחרי הסיוד,... אך גם כאשר מרוקנים דירתו של אהוב משפחה שהלך לעולמו לפני שנה או שנתיים ועת לעשות ולרוקן את הדירה לנפשות המחפשות קורת גג ועדיין לא מצאו את מקומן.

 

זה דרך העולם...לכאורה דברים ש"נזרקים" ואין להם ערך, אך המניחים אותם שם סוברים, מן הסתם, כי מישהו ימצא בהם עניין.

הרבה סיפורי חיים גלומים בחפצים קטנים ישנים. על הספרים כבר "דיברנו", אך גם, כוסות וצלחות ועיתים כוס בודדת אחת, אטלס שמכבר נס ליחו, חגורת עור, מחזיק מפתחות, צמיד מתכת שאין להעריך את ערכו ועוד ועוד..

קורה ורחמי העובר נכמרים, והוא אוסף אל ביתו רסיסי חיים אלה ומעניק להם חיים חדשים בבעלות חדשה.

והנה זכיתי בשלושה זוגות משקפי שחייה... (זו שלי המעצבנת מחדירה מים) והבוקר שחיתי להנאתי כשמשקפת מים משומשת מנעימה עלי את שעת השחייה.

                        נזכרתי בסיום הסיפור "הלבן" של דבורה

בארון.

הסיפור מגולל בקצרה חיים רוויי סבל של האיש עושה הלבנים בבור הטיט מול ביתה של המספרת. היא, כאישה מבוגרת משחזרת את התבוננותה כילדה באיש הזה העובד (כמו ישראל במצרים, כך היא מדמיינת) כל חייו בטיט. אשתו מתה עליו, גם שני בניו כעבור שנים. וכשבאה בתו הקטנה להאיר את אפלת ימיו אף היא טובעת בנהר...

הלבן מסיים את חייו מתוך שברון לב וכאב. ולאחר מותו הבור

השחור נותר ריק ושומם. והנה באים התושבים אחר מותו ואוספים את הלבנים הנותרות בשולי הבור.

        ומסיימת דבורה בארון את סיפורה. כאשה מבוגרת הצופה אל העבר ומהרהרת: הנה אנשים מבוססים כל חייהם בעבודה קשה ב"בור הטיט" ואך טוב הוא כי אפילו כך יש ויביאו מעט אור וחיים לנותרים אחריהם....

 

                                מבעד למשקפי השחייה המשומשות

                        נראה לי העולם מעט טוב יותר....


                                                תבורך דבורה בארון

 

 

 

אבישג