title
title
title
title
title
title
משתפים - החיבוק

החיבוק - שלומית שניר, 27.3.2019

חיבוק, תנועת הקרבה ההדדית, המתבקשת בין אוהבים, לא תמיד מתקיימת בעת שזקוקים לה. אל הילה, היא הגיעה באחור של שני דורות, והיא ממלאת בה עתה, לאט, את מקומה החסר.  בילדותה המוקדמת ב"חדר", הוריה בקיבוץ נווה, שררו בין הוריה, איבה ופחד. הללו, כיסו כמעט, על האהבה והשמחה שהם חשו כלפיה, בכורתם, הנס שנולד להם. הם היו אנשים יחידניים ושונים, ובגילאים לא צעירים, והילה העדיפה את גינתם הפורחת שבצד הבית, על השהות בחדר המעיק. הוריה נפרדו בהיותה בת חמש וחצי, אך הקשר ביניהם, נשמר. הם לא הקימו להם משפחות אחרות, נשארו חברים בקיבוץ נווה וטיפלו באחותה הצעירה ובה, במשותף. מאז שעמדה על דעתה, ובמשך כל שנות חייהם הארוכות, המשיכו הצללים ללוות את יחסיהם. מעולם, לא ראתה שהתקיימה ביניהם ולו תנועת חיבה אחת, של רוך וקבלה.

בהיותה בת שנתיים בדיוק, נולדה אחותה הצעירה. אלא שהוריה, לא הכינו אותה לבואה. היא פגשה בה בעיקר, בחדר ההורים, בשעות המעטות, שהילדים הורשו להיות עם הוריהם. אחותה זכתה מיד לתשומת לבם, והילה, לא רצתה בה, בתחילה. מאז ועד עתה, הולך ומתבסס, הקשר בין שתיהן.  בחברת בני גילה, הייתה הילה פגיעה ולא חשה בנוח. היא נהגה להתקרב אל העצים והצמחים, שהיו לה לידידים ראשונים וכן אל בעלי החיים שהקרינו חום. אמה, שחשה ברגישותה וביכולותיה, ניסתה לאמץ בימי ילדותה ונעוריה, בני נוער, אל משפחתם. האם הייתה המארחת העיקרית, משום שאביה, שהיה אדם מבריק ומופנם, שאיבד את הוריו בשואה, מסוגל היה לארח בחדרו, שהיה כמוזאון, לארוחות ארבע בלבד. הילה עצמה, מעולם לא לנה אצלו.

זכור לה החיבוק שזכתה לו בגיל שש עשרה, מאחותה המאומצת האמריקאית, ואיך בכתה בו מתוך מבוכה. משום שלא הייתה מורגלת בחיבה גופנית, והתקשתה להאמין בערכה העצמי. לאחר הצבא, במהלך שנת השירות, כמדריכה בנוער העובד, הגיעה עם חניכיה לקיבוץ בנגב. בחור נחמד ורציני, התאהב בה ממבט ראשון, כשהוא מחליט אז, ומצהיר באוזני חבריו, שתהיה לאשתו. הם חיו יחד כשנה, והתכוננו למיסוד יחסיהם. אלא שהילה התקשתה להכיל את אהבתו שאף שעממה אותה, והחליטה לפרק את הקשר.   בשנה הרביעית ללימודי ההוראה שלה, הכירה את דן שעמו התחתנה, עברה לקיבוצו "חרמונים", ושם הם מתגוררים כחברים גם היום.  השנה הם יציינו,  ארבעים שנות נשואים מוצלחים. נולדו להם ארבעה ילדים. דן הוא אדם חם ומצפוני, שעמו הילה נפתחת ומשגשגת.  

לאחרונה, נולדה להם, בגוש דן, נכדה מתוקה בשם טליה. אחות שנייה לנכדתם תום, בת השנתיים וחצי - בכורתם, של בתם ואישה.  הזוג הצעיר, לא חווה את צריבת הניכור, שזימנה לפרקים "הלינה המשותפת", להילה ולחבריה בילדותם.  בתקופה שהקיבוץ הכפיף, את צרכי הפרט לצרכיי הכלל. עם השנים, החלה לנשב רוח אחרת: בתה וחתנה, השכילו להכין את תום  היטב, להצטרפות אחותה למשפחתם, והיא, ציפתה בקוצר רוח ללידת אחותה.  למחרת הלידה, צפו דן והילה, בסרטון החיבוק הראשון, שהעניקה, תום הפעוטה, לטליה הזעירה - בת היממה, בפגישתן הראשונה.  חיבוק מלא וחם, בעוד הוריה המעודדים, מקפידים לעמוד מן הצד. הילה דמעה מהתרגשות, כל כך מאושרת הייתה לראות כך את בתה, חתנה ונכדותיה. לפתע חשה, שהחיבוק החסר נמצא לה, ושהוא עוטף גם אותה, ומתגשם.