title
title
title
title
title
title
מטעמים לפרשת השבוע - פרשת בחוקותי - ל"ג בעומר

פרשת בחוקותי – ל"ג בעומר

 

אתמול ציינו את ל"ג בעומר, במדורות שברוך ה' עברו בשלום.

המנהג להבעיר אש בל"ג בעומר מבוסס על תיאור רגעי הפטירה של רבי שמעון בר יוחאי, כפי שאלו מופיעים ב'זוהר'.

על פי סיפורו של הזוהר, רבי שמעון מסיים את דרשתו האחרונה במילים 'כי שם ציוה ה' את הברכה, חיים עד העולם', ואז מסתלק מעולמנו. תלמידיו לא יכולים להגיע אליו במשך יום שלם, 'מפני האש והאור שהיו מסבבים אותו', ורק לאחר שפסקה האש הם רואים את פניו הצוחקות ומתחילים בעצמם לבכות.

האש המקיפה את מיטתו של רבי שמעון היא אש של בערה פנימית, של חיפוש דרך למעלה, של חום הלב, של תנועה אינסופית ושל מגוון צבעים ואנרגיות.

 

הרגעים האחרונים הללו של רבי שמעון בר יוחאי פותחים בפנינו פתחים לחיינו שלנו, אם נשכיל לצאת מל"ג בעומר עם שאריות אל החיים, ולא ניוותר בדיון על סכנת השריפה מול מסורת ההדלקה ובוודאי לא נסתפק בחוויית האש, העשן והאוכל שהיו שלשום.

 

פטירת רבי שמעון נושאת מסר עמוק אל החיים. רבי שמעון נפטר, אבל המילים האחרונות שלו נוגעות לברכה, ולחיים 'עד העולם'. חייו של אדם מקבלים את משמעותם לא רק מאורכם הביולוגי, אלא מכמות הברכה השורה בהם, מאופן המפגש שלהם עם 'עד העולם', עם מה שמעבר לכאן ולעכשיו, עם מה שנכון לראות בו 'חיים'.

בנוסף, רבי שמעון נפטר ועל פניו צחוק. נדמה כי אדם שהיה שלם עם עצמו, שיודע להסתכל על חייו בסיפוק ובשלמות, ויודע למצוא את הנקודה הפנימית של הטוב גם במפגש עם המוות, מסוגל לצחוק ברגעיו האחרונים. צחוק זה קשור בעיני לברכה, ל'צו ה', ול'חיים עד העולם'.

 

במהלך השבוע האחרון ציינו את יום עלייתו לגרדום של אלי כהן, 'האיש שלנו בדמשק' (ט"ז באייר, לפני 54 שנים). נדמה כי אלי כהן חי את חייו לאור אותם מוקדים שמצאנו בפטירת רבי שמעון בר יוחאי.

חייו הוקדשו להצלת חיים ולקיומו של עם ישראל, ומעשיו הביאו ברכה גדולה. נראה כי הוא יכול היה להתבונן על ארבעים שנותיו הקצרות מתוך מבט של מלאות וסיפוק. מסירות הנפש על קידוש ה' ולמען המדינה נותנת לחיים עומק ומגע אם האינסוף, עם הנצח, עם הממד של 'חיים עד העולם'.





גם אם לא נראתה אש בזמן פטירתו במרכז דמשק, הרי שהיא בערה גם בערה, וכדברי רבי נחמן מברסלב – 'האש שלי תוקד עד ביאת המשיח'.

 




שבת שלום, הרב אורי ליפשיץ, רב טירת צבי