title
title
title
title
title
title
משב רוח - "אוצר גנוז"

"אוצר גנוז"

 

אב וביתו בזרועותיו בורחים מפני הרודפים ומוצאים מחסה בבית הכנסת הגדול (אשר מזמן אינו קיים....).

האב עוטף את מערומיה של בתו הקטנה בדפי הספרים שמצא ב"גניזה" (המקום בו אוצרים את ספרי הקודש הבלים בטרם יקברום). הבת העירומה המנסה להתחמם לאור הנר מוצאת כיסוי בידי האב האוהב. ה"עלים הבלים".

הקורא בעיון את הסיפור "עם כניסת היום" של עגנון המתאר את ימי הבריחה והרדיפות בתמונת האב הנס עם בתו בערב יום הכפורים – מבין בסופו של דבר מפי המספר עצמו, כי הבת העירומה היא נפשו של המחבר. הכיסוי לנפש העירומה מצוי בספרים הישנים בפינת בית הכנסת הגדול.

לעיתים, גם אנחנו חשים בעירום של הנפש...בימינו כאשר אנשים מעדיפים את המסכים המרצדים הצבעוניים בעולם האורקולי המקיף אותנו, המסך הגדול בטלויזיה, המסך הקטן במכשיר הפלאפון וכל מה שביניהם.....

מה גורלם של הספרים? –

הם נזרקים בהמוניהם, נמכרים בזיל הזול תריסר בחמישים, ונערמים בראש כל חוצות לכל דורש – ואין –

ואני, כמו מורי ורבי הסופר ש"י עגנון מחפשת כיסוי לנפש שנתפשטה מבגדיה בערימות הספרים הזרוקים.

שם מצאתי אוצר בדמותה של חוברת דקיקה ירקרקה.

שמה: "הבוקר בא תמיד" מאת שִׁיבָּטָה טוֹיוֹ. תרגם מיפנית איתן בולוקן.       תודה לך איתן על שהנגשת והפגשת אותי עם היופי הנדיר הזה.

המתרגם מספר:

"שִׁיבָּטָה טוֹיוֹ (השם כתוב ביפנית) 1911-2013

(בערך כשנות אבי ז"ל)

                        החלה לכתוב שירה בגיל תשעים ושתיים!!

בעידודו של בנה "קנאיצ'י, שראה בשירה אמצעי ביטוי שיכל להיטיב עם אמו הקשישה....

באחד משיריה תיארה כיצד הכתיבה וכן התגובות המעודדות מהקוראים, נותנות לה כוח להמשיך למרות קשיי הגיל, ואכן היא המשיכה לכתוב עד יומה האחרון, כשנפטרה בגיל מאה ושתיים".

(עד כאן דבריו)

 

היא מסכמת את חייה בספר הנקרא: "הבוקר בא תמיד".

"כעת אני גרה לבד בני היחיד, קנאיצ'י, בא פעם בשבוע. אם לומר בכנות, דווקא כשהם באים אני מרגישה הכי בודדה, הכי עצובה. בייחוד כשמגיע זמנו של הבן לעזוב... כשזה קורה אני חושקת שיניים ואומרת לעצמי בקול משתדל, כדי שאשמע: 'קדימה, קדימה, אל תרימי ידיים' "

 

                                        אביא לסיום שני שירים (רציתי להביא את כולם אך קצר המצע) כל השירים, כל אחד לחוד וכולם ביחד, מעט המחזיק את המרובה.

                                                         הביאה: אבישג   

 

 

בוקר בא


בָּרֶגַע שֶׁהֶחְלַטְתִּי לִחְיוֹת לְבַדִּי
נַעֲשֵׂיתִי לְאִשָּׁה חֲזָקָה מְאוֹד
הֵבַנְתִּי כִּי אֹמֶץ מַשְׁמָעוֹ 
לְקַבֵּל בְּהַכָּרַת טוֹבָה 
כָּל הוֹשָׁטַת יָד הַמֻּפְנֵית לְעֶבְרֵךְ

"
רַע לִי..." 
כְּשֶׁאֶת נֶאֱנַחַת כָּךְ 
זִכְרִי שֶׁהַבֹּקֶר לְעוֹלָם יָבוֹא 
וְשֶׁמֶשׁ הַבֹּקֶר תִּזְרַח גַּם עָלַיִךְ

 

 

סוד

 

פְּעָמִים רַבּוֹת רָצִיתִי לָמוּת

 

אֲבָל מֵאָז שֶׁהִתְחַלְתִּי לִכְתֹּב שִׁירִים

אֲנָשִׁים רַבִּים מְעוֹדְדִים אוֹתִי

עַד כִּי שׁוּב אֵינֶנִּי מִתְלוֹנֶנֶת אוֹ בּוֹכָה

 

אֲפִלּוּ עַכְשָׁו

כְּשֶׁאֲנִי בַּת תִּשְׁעִים וּשְׁמוֹנֶה

עוֹדִי מִתְאַהֶבֶת

עוֹדִי חוֹלֶמֶת

 

רוֹצָה לִרְכֹּב עַל עָנָן

 

 

תוצאת תמונה עבור ציור יפני