title
title
title
title
title
title
מטעמים לפרשת השבוע - פרשת בהר

פרשת בהר

האירוע הייחודי שנציין ביום ראשון הקרוב, י"ד באייר, יכול ללמדנו רבות על דרכה של תורה, על חידוש ועל תיקון.

לכאורה, מקובל כי 'עבר זמנו בטל קרבנו'. מועד הפסח הוא בי"ד בניסן, ולא ניתן לחזור לאחור בזמן...

היינו סוברים כי מי שהיה טמא לנפש אדם או בדרך רחוקה, ונמנע ממנו לעשות את הפסח – החמיץ את המצווה, וכל שנותר לו הוא לנסות ולקיימה בשנה הבאה.

אך בפרשתנו מתחוור אחרת. הקדוש ברוך הוא מחדש שישנה אפשרות של 'פסח שני', שלא הכרנו לפני האירוע המתואר בפרשת 'בהעלותך'.

רבי צדוק הכהן מלובלין מלמד בשתי תורות שונות כמה מהסודות העמוקים הנוגעים לפסח שני.

ראשית, מלמד רבי צדוק שעל אף שכדברי חז"ל, אותם האנשים נטמאו למת מצווה בחג הפסח (כלומר עסקו בקבורתו של אדם שלא היו לו קוברים, מצווה גדולה ויקרה), עם כל זה 'צעק ליבם למה נגרע לבלתי הקריב'. על אף שהם 'היו בסדר', עדיין בתוך הלב היתה צעקה ורצון להיות חלק מעם ישראל.

זו נקודה ראשונה ומשמעותית. המידה הנכונה היא לא להסתפק בכך ש'אני מכוסה', 'עשיתי מה שצריך', 'קיבלתי פטור', אלא לשאוף להיות חלק, לשאוף לעשות עוד.

 

מעבר לכך, רבי צדוק מפרש את דברי משה 'עמדו ואשמעה מה יצוה ה' לכם' כקריאה לעמוד בתפילה. אך לא תפילה רגילה לפנינו, אלא תפילה שיש בה צעקה:

היינו על ידי הצעקה שצעקו מעומק לבם 'למה נגרע',

אף שלא היו ראוים לקרבן פסח

רק על ידי החשק שלהם עשאו לדברי תורה וזכו לפרשה זו

 

הצעקה, הכמיהה, הרצון והחשק - הם אלו ששינו את המסגרת הקבועה ויצרו פריצה במעטפת החוק והזמן, ואפשרו וחידשו את הלכת 'פסח שני'.

 

רבי צדוק ערני לכך שגם משה רבנו לא יודע כיצד לנהוג. משה שהוא 'אדון הנביאים', מוריד ומלמד התורה לבני ישראל, לא יודע כיצד לנהוג במקרה זה, ורק ה' רואה בצעד הזה משהו הדומה ל'נעשה ונשמע':

כי על פי שורת הדין לא היה שום תיקון לזה דעבר יומו בטל קרבנו,

והמה פעלו תיקון לזה על ידי שבירת לבם המשכת התורה פרשת פסח שני

והוא בחינת נעשה ונשמע שעושין תורה חדשה

 

הטמאים לנפש אדם וההולכים בדרך רחוקה מלמדים אותנו לימוד גדול. הם מלמדים אותנו לא להסתפק ב'לקבל אישור', ותמיד לחשוק בטוב השלם, הם מלמדים אותנו שאפשר לחזור, שלב נשבר וצעקה מעומקו, רצון להיות חלק וגעגוע לקרבה יכולים להביא לתורה חדשה ולהתעוררות של זמן שלא היה כאן קודם, והקדוש ברוך הוא המקבל את צעקתם והמגמיש את הכללים בגללה מלמד אותנו שהדרך הנכונה היא דרך ההקשבה לצעקת הלב, דרך התיקון והחידוש.

 

שבת שלום, הרב אורי ליפשיץ, רב טירת צבי