title
title
title
title
title
title
מהנעשה בגיל עוז - "מצוה עלינו לספר ביציאת מצרים....זכור את אשר עשה לך עמלק..."

"מצווה עלינו לספר ביציאת מצרים...זכור את עשה לך עמלק"

 

רצף החגים בלוח השנה היהודי והישראלי סובב סביב ציר אחד מרכזי – הסיפור. בכדי לספר את סיפורו של העם היהודי עלינו ללמוד לספר. עלינו לדאוג לכך שהסיפור יסופר אך יהפוך להיות הסיפור של כל אחת ואחד מאיתנו.

איך לומדים אנו להעביר את הסיפור מדור לדור? איך הדור הבא יספר את הסיפור?

 

זוהי מהותו של יום הזיכרון לשואה ולגבורה.

פתחנו את הבוקר במפגש רב דורי שכלל שורדי שואה וניצוליה, מדור ראשון, דור שני ודור שלישי יחד עם חברים ממכינת העמ"ק ומספר תלמידים מכיתה י"א מבית החינוך "גאון הירדן" בספריה האזורית בקיבוץ נווה-איתן.

התקבצו ובאו למפגש אותו הנחתה ארנה קרין, נציגת "עמך".

אווירה של הקשבה ריכוז ואמפתיה שררה בחדר. כל אחת ואחד הציגו את עצמם מקום מגוריהם ומדוע הם הגיעו למפגש. סיפורים סופרו, אוזניים נכרו והסיפור חדר עמוק, עמוק אל תוך הלב.

אנשים הביעו את מה הם רואים כמסר העולה מזיכרון השואה והתלמידים הצעירים הקשיבו קשב רב.


וכך כתבה תמי חיים מנווה-אור על המפגש:

"זאת השנה השנייה שאני משתתפת במפגש המתקיים בספריית "גאון הירדן". המפגש משלב בין דור ראשון שני ושלישי לניצולי ושורדי השואה. וכן יש הבדל: הניצול הוא זה שעבר את השואה בשוליה. לא בגטאות ובמחנות. והשורד הוא מי שעבר בתוך התופת והגיהינום: בגטו  במחנה ברכבות. כך הבנתי ע"פ ההסבר.

 

בתחילת המפגש ניתנה לנו הנחיה: לציין את שמנו, מקום מגורנו ומה הביא אותנו למפגש. החברות והחברים המבוגרים נטו לספר את סיפורם ואף להעביר מסר החשוב להם .

שמחתי שהמנחה שלנו היתה רגישה ואפשרה זאת .

נראה היה לי שכולנו היינו מרותקים לסיפורים ולולא השעון שהאיץ בנו לסיים היינו יושבים ומקשיבים עוד זמן רב.

תודה לארנה המנחה ולכל המארגנים והמארגנות שדואגים לתת תוכן ועניין ליומנו ובמיוחד ליום הזה.

תודה רבה!

לצפייה בתמונות מהמפגש לחצו כאן


מכאן המשכנו לטקס באולם הקמרון יחד עם כל תלמידי בית החינוך.

ארבעה חברות וחברים מחברי גיל עוז העלו נר לזכר בני משפחותיהם שלא שרדו את השואה, בוני רם מטירת-צבי, ליז זמורה משדה-אליהו, גד גור מחמדיה ומשה ברקוביץ מניר-דוד.

הנרות הודלקו לאחר שכל אחת ואחד ממדליקי הנרות העלו את זכרון בני משפחותיהם עם מסר לדורות הבאים.



לצפייה בדבריו של משה ברקוביץ לחצו כאן


                                             לצפייה באלבום התמונות לחצו כאן


במקביל, נערך טקס בבית גיל עוז אליו הגיעו שלושה חברי מכינת העמ"ק לשעבר, חיילים כיום בצה"ל. ההתרגשות לראותם במדים ביום זה ובטקס זה היתה רבה.

 



 ומכאן לטקס בבית הספר גלעד שבחמדיה. מזה ארבע שנים בהם בנינו יחד מודל חינוכי רב דורי ייחודי ומרגש.

תלמידי בית הספר הניגשים למבחן הבגרות בהיסטוריה נדרשים לראיין שורד או ניצול שואה ולהגיש את הראיון כעבודה במקום בחינה. מידי שנה הגיעו תלמידים לראיין שורדי שואה ועל בסיס הראיון לא רק נכתבה עבודה אלא הטקס הבית ספרי ביום זיכרון לשואה ולגבורה הפך להיות הסיפור של השורד.

השנה הגיעו תלמידי בית הספר לראיין את לאה לבנה מכפר רופין ואת שלמה סמסון משלוחות.

לאחר סיום הראיון, עבדו התלמידים על ששמעו בראיונות, יחד עם הצוות החינוכי של בית הספר- ריבי ראוכברגר ואליאב רוזנסון.

והנה הגענו לטקס. לאה ושלמה הגיעו לכבד בנוכחותם את הטקס.




פתחה וסיפר צילה אדלשטיין. מפקחת בית הספר, וסיפרה את סיפורה של אמא, דור ראשון לשורדי השואה. לאחריה נאמרה תפילת יזכור על ידי מנהל בית הספר אלכס קליין ותפילת קדיש בידי סגנו, זאב בילר.

ומכאן הטקס כולו היה למעשה הסיפור האישי של לאה ושל שלמה.

לא רק הסיפור של לאה ושלמה, למעשה, הסיפור של לאה ושלמה הפך להיות סיפורם של כל תלמידי בית הספר.

התלמידים אשר ראיינו את לאה ושלמה הפכו את הסיפור ששמעו לסיפור שלהם. אחת התלמידות, מאור כהן-קידרון, כתבה שיר על אחת החוויות ששמעה מלאה וקראה את השיר בטקס.

בחרתי לכתוב על חייה הבודדים והסמויים של לאה בהונגריה.
הנושא משך אותי מאוד- איך ילדה כ"כ קטנה מצליחה לנהל חיים בתנאים לא תנאים,
בבדידות, בפחד ובהסתרה?

"נמצאת לבדה בעיר זרה

הולכת, נודדת מדירה לדירה,

הבדידות והפחד הפכו לשגרה.

חייה בזכות מסמך מזויף,

רק כמה מילים שכתובות על הדף.

בגיל צעיר כבר הפכה לאומנת,

אין לה מי שיהיה למשענת.

עם תלוש מזון הנדרש למחייה ,

מקווה בכל פעם לא לקבל דחייה.

רוצה לבקש בקשה יחידה,

לעולם אל תשאיר אף אחת בודדה.

                  לעולם אל תשכח – היא עדיין ילדה."

 

 

ותלמיד נוסף סיים את דבריו על סיפורה של לאה ואמר ללאה:

"אני מאחל לך שיהיו לך הרבה נכדים, נינים ובני נינים ושתוכלי לספר את הסיפור שלך לכמה שיותר אנשים".

 

כאן ממש ראיתי הרגשתי וחוויתי כיצד והגדת לבנך הופך את ההגדה לסיפורו של הבן וכיצד לאה ושלמה רוכשים לעצמם בנים ובנות נוספים.

 

הלוואי ומודל ייחודי זה יהפוך להיות נחלת כלל המערכת החינוכית.

 

גדי ליאון

רכז מיצוי זכויות

שורדי וניצולי השואה

בית גיל עוז