title
title
title
title
title
title
מטעמים לפרשת השבוע - פרשת קדושים

פרשת קדושים

 

פרשת קדושים רוויה במצוות הנוגעות לחיי היומיום היהודיים, ובעיקר לעניינים שבין אדם לחברו.

כך 'ואהבת לרעך כמוך', 'לא תשקרו', 'לא תלך רכיל בעמך', 'לא תקלל חרש' ועוד ועוד.

בהפטרת הפרשה קיימים מנהגים רבים וחלוקים, אך המנהג האשכנזי המקובל הוא לקרוא מדברי הנביא עמוס בפרק התשיעי. פרשנים ודרשנים ניסו למצוא את הקשר שבין פרשת קדושים להפטרתה זו, וברוח הזמן ננסה להציע הצעה נוספת...

הדברים שלפניכם נכתבים בערבו של יום הזיכרון לשואה ולגבורה, כשהשבוע שלפנינו יביא אותנו אל יום הזיכרון לחיילי צה"ל ואל יום העצמאות, ויש בתזמון זה כדי להציע פשר לקשר שבין פרשת קדושים להפטרתה.

 

עמוס מתאר את הרעות שיקרו לעם ישראל, וממשיל את מצבו של העם לתבואה המנוענעת בכברה מצד אל צד, כשחלקים רבים ממנה נופלים, ואילו האחרים נעים ונדים בכח מקצה לקצה ולא מוצאים מנוח.

תיאור זה, עם כל הקושי הקיים בו, משמר נימה של אופטימיות. עם ישראל לא מוצא לו מקום בעולם, גם עם כל הצרות והמפלות שעוברות עליו. עמוס גם מתאר את ההבטחה האלוהית 'כִּי לֹא הַשְׁמֵיד אַשְׁמִיד אֶת בֵּית יַעֲקֹב'. אמנם שואה תהיה, אבל לא השמדה כוללת.

סופו של הסיפור הוא הקמת 'סֻכַּת דָּוִיד הַנֹּפֶלֶת', סתימת הפרצות, בניין ההריסות וחזרת ישראל לארצו.

 

ומכאן מתקדם עמוס אל אחת מנבואות הנחמה הגדולות ביותר:

הִנֵּה יָמִים בָּאִים נְאֻם ה' וְנִגַּשׁ חוֹרֵשׁ בַּקֹּצֵר וְדֹרֵךְ עֲנָבִים בְּמֹשֵׁךְ הַזָּרַע

וְהִטִּיפוּ הֶהָרִים עָסִיס וְכָל הַגְּבָעוֹת תִּתְמוֹגַגְנָה

וְשַׁבְתִּי אֶת שְׁבוּת עַמִּי יִשְׂרָאֵל וּבָנוּ עָרִים נְשַׁמּוֹת וְיָשָׁבוּ

וְנָטְעוּ כְרָמִים וְשָׁתוּ אֶת יֵינָם וְעָשׂוּ גַנּוֹת וְאָכְלוּ אֶת פְּרִיהֶם

וּנְטַעְתִּים עַל אַדְמָתָם וְלֹא יִנָּתְשׁוּ עוֹד מֵעַל אַדְמָתָם אֲשֶׁר נָתַתִּי לָהֶם אָמַר ה' אֱלֹוהֶיךָ.

 

נבואת הנחמה היא בהצלחת עבודת האדמה, בבניין ונטיעה, בפריה ורביה, בפירות המתוקים ובעסיס הנוטף בהרים.

נדמה כי זכינו לחיות בדור שבו נבואות אלו מתחילות להתממש, אך פרשת קדושים הקודמת להפטרה מסמנת לנו את השער אל מימוש מלא של חזון הגאולה של עמוס.

הגאולה מתבססת על עליה לארץ, על ביטחון וחקלאות, על שפע ויציבות. אך כל אלו לא יכולים להחזיק מעמד ללא מוסר ונורמות שאליהן מחנכת התורה בפרשת קדושים. לא יועילו מחרשות וטנקים אם לא נקיים את 'בצדק תשפוט עמיתך', יין מתוק לא יעזור אם 'לפני עור נתן מכשול', ובמצב בו גניבה, שקר וכחש יהיו מנת חלקנו, לא ישמחו אותנו גנות ופרדסים.

נשתדל בימים אלו להודות על הטובה שבהקמת המדינה ועל כך ששב ה' את שבות עמו, כמופיע בהפטרה, אך נתעקש על הרוח והמוסר המופיעים בפרשה.


שבת שלום, הרב אורי ליפשיץ, רב טירת-צבי