title
title
title
title
title
title
משב רוח - סוף והתחלה

סוף והתחלה

 

הימים שאנו חווים בחודשי ניסן איר הם ימים של שמחה עצב ושמחה. אם נתבונן הרי יש כאן מעין סדר כיאסטי: שמחה- פסח, עצב- יום השואה, עצב- יום הזכרון ושמחה- יום העצמאות.

 

במועדי השמחה יש טעם של התחלה, במועדי העצב יש טעם של סיום, סוף. סופם של חיים, סופה של תקופת חיים פוריה ומופלאה של העיירה היהודית, ותחילתה של מדינת ישראל אחר קציר המוות של הנופלים על הקמתה.

אלו ואלו שלובים זה בזה. גם אם נעמיד את חג הפסח עצמו יש בו משילובם של שני אלה. פסח הוא חג של תחילת קציר שעורים המבשר את תחילת קציר החיטים, הימים שבין פסח לשבועות הם ימים של ספירה. המסורת היהודית בלי מתן  נימוק מפורש, מצווה עלינו לספור יום אחר יום בין פסח לשבועות. לדעתו של נגה הראובני בספרו "טבע ונוף במורשת ישראל" הספירה מבטאה את חרדתו של האיש עובד האדמה, כאלה היו אבותינו בארצנו בימי קדם, לגבי עתידם הכלכלי.

 

הימים שבין פסח לשבועות על ימי הקור והחמסין השלובים זה בזה יקבעו את גורלם של יבולי החיטה ושבעת המינים הנותרים: שעורה, גפן, תאנה, רימון, זית ותמר. כל אלה עתה בשיא פריחתם ותחילת יבולם ומי יודע... החקלאי נושא עיניו למרום כי בארץ הזאת גורלו תלוי בהשגחה העליונה. ואילו סוכות הוא החג השמח, שמח כולו כי זהו זמן האסיף. אך איש הגד"ש אשר שמע את דברי יצא נגדי בטענה, וכי יש שמחה גדולה יותר משמחת קציר החיטה? וכך גם בדרכי הטבע וגם בדרכי ההיסטוריה אנחנו למדים שוב ושוב כי העצב והשמחה הסוף וההתחלה כרוכים זה בזה ללא הפרד. אולי יש בכך קורטוב נחמה לאלה החווים את הצער והאובדן. הידיעה, כי הסוף והעצב הם במעגל החיים תמיד תמיד גם התחלה של משהו אחר....

 

אבישג

 

כמו בשיר....

 

סוֹף זֶה תָּמִיד הַתְחָלָה - לאה נאור

 

סוֹף זֶה תָּמִיד הַתְחָלָה
שֶל מַשְהוּ אַחֵר.
-
טוֹב יוֹתֵר?
-
רַע יוֹתֵר?
-
לֹא יוֹדַעַת מַה יוֹתֵר.
מַשֶּהוּ אַחֵר.

כְּשֶהַדֶּרֶך נִגְמֶרֶת מַתְחִיל אֵיזֶה שְבִיל,
כְּשֶהַלַּיְלָה נִגְמָר אָז הַבֹּקֶר מַתְחִיל,
כְּשֶנִּגְמֶרֶת שָעָה, עוֹד שָעָה מַגִּיעָה,
רַק בְּסוֹף הַיְדִיעָה מַתְחִילָה הַשְּגִיאָה.

סוֹף זֶה תָּמִיד הַתְחָלָה שֶל מַשֶּהוּ אַחֵר.

יֵש תָּמִיד יוֹם מָחָר לְכָל יוֹם שֶעוֹבֵר,
כָּל חֲלוֹם מְשֻמָּש מַחֲלִיפִים בְּאַחֵר.
כְּשֶנִּגְמֶרֶת שָנָה, עוֹד שָנָה מַתְחִילָה,
כָּל תְּשוּבָה מַתְחִילָה רַק בְּסוֹף שְאֵלָה.

כִּי סוֹף זֶה תָּמִיד הַתְחָלָה שֶל מַשֶּהוּ אַחֵר.

כְּשֶהַסֶּרֶט נִגְמָר הַחַיִּים מַתְחִילִים,
הַצְּלִילִים מַתְחִילִים כְּשֶאֵין כְּבָר מִלִּים.
כְּשֶנִגְמֹר אֶת הַצְּלִיל אָז נַתְחִיל צְלִיל אַחֵר.
כְּשֶנִגְמֹר אֶת הַשִּיר אָז נַתְחִיל לְדַבֵּר.

סוֹף זֶה תָּמִיד הַתְחָלָה שֶל מַשֶּהוּ אַחֵר.

טוֹב יוֹתֵר? רַע יוֹתֵר?
לֹא יוֹדַעַת מַה יוֹתֵר.
מַשֶּהוּ אַחֵר.


תמונה קשורה